חלק 112: דברים שרואים מכאן לא רואים משם

הערה חיצונית - בשלב הזה של המשחק, רוני, השחקן שגילם את האסמנאי/צולאסיוס עזב את החבורה לרגל הולדת בתו השלישית - ועל זה אני אומר - הדברים שאנשים מוכנים לעשות כדי לתרץ התחמקות ממשחק! - הא! פתטי! (אפילו יותר מ - "אני לא בא למפגש כי אני מתחתן באותו יום...." - תאמינו לי שחקני התפקידים האלה....הכל רק כדי להתחמק ממפגשים...).

ועכשיו להמשך ההרפתקה - בעוד החבורה מעריכה את המצב שלאחר הקרב ומתחילה לשחרר אנשי סוס מכבליהם, האסמנאי צנח חסר הכרה על הקרקע. בבדיקה של פרנג'ין, הסתבר כי בסערת הקרב הוא נפגע מחץ ברגלו. הנזק של החץ לא היה רב, אולם ראשו היה מורעל, וכעת הארס החל להשפיע. פרנג'ין קסם את קסמיו, גילה שמדובר ברעל של עקרב ענק והצליח לנטרל אותו. האסמנאי יצא מכלל סכנה אולם עדיין שכב קודח זמן מה.

פי התמוטטה, מותשת פיזית ונפשית, ומל ופאף אצו אליה לסעוד אותה. אליהם הצטרפה אשת סוס צעירה ונאה בשם צילוסי אחת מהשבויות שזה עתה שוחררו. במקביל ניגשו אל החבורה שבויים נוספים - איש סוס צעיר, נאה, זריז ומלא חן בעל מבט חוקר וסקרני בשם ארונסאס ואיש סוס צעיר נוסף - שתקן (יחסית לאנשי סוס כמובן), גבוה וחסון במיוחד לגבי גילו בשם שארונץ.

ארונסאס החל מודה להם בחום תוך שהוא משבח ומפאר את גבורתם. מהר מאוד עלה מדבריו כי אנשי הסוס (כמו גם הסרען והסטארים שהותקפו), ראו מחזה שונה לחלוטין מתמונת הקרב האמיתית - איש מהם לא ראה את ז'נה שפיזר את הצפעונים, או את פרנג'ין שזימן את הנחיל הזועם שלו, ואפילו פי לא נצפתה על ידי מרביתם (היא הרי היתה דמות מעורפלת מחופשת למישהו אחר והטילה לחשים לא ברורים מרחוק).

מה שהם כן ראו, היה את הוק רוכב על גבי צולאסיוס, ממטיר חיצים מהאוויר ויחד עם עשרות היפוגריפים זועמים מטיל בהלה בשורות הסרען והסטארים ומניס אותם בעוז. וכך, ארונסאס סיים את דברי התשבוחת והתודה שלו בבקשה להוק שיקח אותו ואת ידידו שארונץ כחניכים וילמדם כיצד להיות לוחמים כבירים כמוהו.

הוק קיבל אותם לשירותו ללא היסוס. באותו זמן פי והאסמנאי היו עסוקים בלשכב על הקרקע מחוסרי הכרה, פרנג'ין טיפל בהם בעזרת מל פאף וצילוסי, ז'נה היה עסוק בלחפש דברים על גופות הסרען והסטארים שנותרו במקום ורק פלאנק אמר מהצד - "אני לא מאמין?! עוד דב"שים?! מה קורה לשה"מ הזה, מה נסגר איתו? נשבע לך בוס, רק מילה...."

בימים הבאים החלו פי, האמסנאי ואנשי הסוס שזה עתה שוחררו מתאוששים לאיטם. פרנג'ין תפס פיקוד והורה לאנשי הסוס שהיו במצב גופני סביר לאסוף עבורו עשבי ריפוי והחל שותל בקרבם ידיעות סותרות על כיוון התקדומתה העתידי של החבורה. אט אט הם החלו עוזבים את המקום מתפזרים לכל עבר, כדרכם של אנשי סוס ובסופו של דבר החבורה נותרה לבדה (כלומר לבדה + פלאנק, מל, פאף, ארונסאס, שארונץ, בוגלאגו, קיה והקרקס המעופף/זוחל/שוחה של פרנג'ין....).

בעוד החבורה נחה ומלקקת את פציעה (הפיזיים במקרה של האסמנאי והנפשיים במקרה של פי), הם חשו כי עוקבים אחריהם. מספר בדיקות וסיורים של פרנג'ין בצורת עיט ויסודן אדמה, העלו כי קבוצה מתולך הסיירים הסטארים שנמלטו במהלך הקרב צופה מהם ממרחק.

כמובן שהם מיד החלו צופים ב"צופים" ולאחר יום מנוחה נוסף, כשהבחינו בכמה סיירים שהתקרבו מאוד למחנה, בני החבורה פנו אליהם בצעקות ודרשו מהם שיגלו את פניהם או שיתכוננו להתקפה. בתחילה הסטאטרים התעלמו, אולם לאחר דקות ארוכות הם השיבו ואמרו כי הם לא מדברים עם רוצחים שפלים שתוקפים עוברי אורח תמימים וחפים מפשע בשנתם.

הם הוסיפו כי מפקדם בדרך ורמזו כל הזמן כי הוא לוחם כביר וברגע שיבוא ינקום את נקמת דמם של אחיהם המתים. כאשר הם מדגישים כל הזמן את העובדה (הדי נכונה מבחינתם), כי החבורה תקפה אותם ללא שום התגרות (ואני מזכיר לכל האנכרוניסטים והפולטיקלי קורקטים, שמכיוון שעבדות היא עסק מקובל ולגיטימי בחברה ימיניימית, מבחינתם, הם באמת לא עשו דבר רע כאשר ליוו עבדים אל אדונם המיועד....).

הוק התגרה בהם ואמר דברים בנוסח - "מי שהולך לישון עם סרע-גורים שלא יתפלא שהוא מתעורר באמצע הלילה מהכשת נחשים", ואף רמז כי הוא מוכן לצאת לדו-קרב עם כל מי שמרגיש מוכן, פי צרחה בזעם "רוצחים" והיה צריך להשתמש בכוח פיזי כדי לרסן אותה מלתקוף ורק פרנג'ין המעשי, השיב בתוקף כי האויב שלהם היו הסרע-גורים והם לא התכוונו להיכנס ללחימה עם הסאטארים, ורמז כי הם מוכנים לשלם כופר נפש למשפחות ההרוגים (מנהג די מקובל בחברות בהם נוהגת מסורת נקמת הדם - ולכל מי שמתעניין, גם בעולם האמיתי שלנו בכדור הארץ).

לאחר עוד כמה חילופי דברים קנטרניים ולאחר שפרנג'ין חזר והדגיש את הצעתו המרומזת, הגששים הסטארים הציעו להם לבוא ולהיפגש עם מנהיגם (הצעה שנדחתה על הסף מלבד ז'נה) ונעלמו לתוך החשכה. לאחר יום נוסף, פרנג'ין איתר אותם כשהם נעים במהירות צפונה, אל נקודת המפגש המיועדת עם סוחרת העבדים, שם ככל הנראה ממתינים להם שאר אחיהם. ללא שהיות נוספות החבורה החליטה לנוע בעקבותיהם.

הארפר (Arfar)

מכיוון שאנחנו מתקדמים לעבר עמק הווקאפיר ומכיוון שיש ארפר בחבורה, הגיע הזמן לומר כמה מילים על הביטוי ומה שעומד מאחרויו וגם להתחיל קצת לדבר על הצבליזציה שלמעשה היא תרבות האם של מרבית בני החבורה (הגם שגדלו הרחק ממנה...).

ארפר הוא תואר האצולה ומוסד מרכזי בתרבות השוכנת לאורך גדות נהר הוואקפיר.

1. כללי -

1.1. מקור השם -

מקור המילה בשפת דרי האדמה והוא מורכב משתי מילים (שלימים חדרו גם לסאטארית - שפתם של בני עמק הוואקפיר) - "אר" (ar) - לוחם/חייל ו"פר" (far)- אדון. מכיוון ששפת דרי האדמה (כמו זו של דרי הרקיע) אינה בעלת מבנה דקדוקי קבוע, לצירוף יכולים להיות כמה משמעויות - אדון לוחם/חייל, או אדון הלוחמים, או לוחם/חייל אדון.

1.2. תיאור כללי -

תואר האצולה הבסיסי ביותר, מקביל לזה של אביר באירופה של ימי הביניים. רוב הארפרן (צורת הריבוי של המילה ארפר בסטארית), הם לוחמים מיומנים ומאומנים ברוב כלי הנשק הקרים (להבים, אלות, נשקי מוט, קשתות וכד'), ובכל השריונות והמגנים. הם מאומנים להילחם רגלית ומעל גבי פלטפורמות שונות (סוסים, מרכבות קרב, פילים, נומינורים, ספינות קרב), במגוון צורות וסגנונות לחימה (התקפה, הגנה, מצור, לחימה במישור, לחימה ימית וכד').

כמובן שיש תמיד יוצאים מן הכלל - ארפרן, שקיבלו את התואר רק בשל מוצאם הרם, ואין להם כל יכולת או כישורים צבאיים, אם כי הדבר נדיר באופן יחסי (ארפרן כאלה מכונים פעמים רבות בכינוי הגנאי "ארפר מים" - לציין את העובדה שהם כל הזמן קרובים לנהר, שם אין כמעט סכנות. מקור הביטוי הוא בכינוי הפוך- "ארפר החולות" - שניתן לארפרן קשוחים ומיומנים - על שם הלוחמים הנמצאים בספר, הרחק מהנהר, בגבול המדבר - שם הם עוסקים בלחימה מתמדת מול מפלצות המדבר ופושטים סאטארים).

מבחינה חברתית, יש שני סוגי ארפרן - בעלי נחלה (המכונים גם "ארפר אדמה"), וחסרי נחלה (המכונים גם ארפר רוח). האחרונים הם לרוב בני אצולה צעירים שלא קיבלו ירושה, כאלה שירדו מנכסיהם, או איבדו את נחלתם בנסיבות מיוחדות (כמו דודו של הוק - "העגור"). לעתים נדירות הם לוחמים ממעמד נמוך שקיבלו את התואר מכוח הצטיינותם בקרב. מרבית הארפרן חסרי הנחלה נמנים על פמליות של אצילים בכירים, או משכירים עצמם לכל המרבה במחיר (בתוך תחומי העמק או מחוצה לו).

2. דרך מינוי -

הסמכה על ידי אציל בדרג אקונאט (דרגת האצולה שנייה בחשיבותה) ומעלה. במצב האידיאלי, ההסמכה מתבצעת לאחר מסלול הכשרה ארוך ועמידה במבחנים שונים (בעיקר של לחימה), אולם יש מקרים רבים יוצאי דופן - רוב בני האצולה הבכירה מוסמכים בהגיעם לבגרות באופן אוטומטי (דבר שלרוב אינו סותר את האידיאל, שכן הם גם מקבלים הכשרה צבאית מאוד אינטנסיבית מגיל צעיר ומתנסים בלחימה עם הגיעם לבגרות ולעתים עוד לפני כן).

3. סמכויות ותפקידים -

הארפרן מהווים את עמוד השדרה של צבאות המדינה. הם נושאים ברוב תפקידי הפיקוד מהזוטרים ועד העליונים. בהיותם לוחמים המאומנים במגוון נשקים וצורות לחימה, הם משמשים גם כחוד החנית של הצבא ובמגוון תפקידים מיוחדים. רשמית הם חייבים להתייצב לשירות האדון הפיאודלי שלהם בכל עת וללא כל תמורה ולשמוע לפקודותיו, אלא אם כן הן סותרות חוקים בסיסיים כלשהם. מעשית, המצב קצת יותר מורכב.

4. מקורות כוח וסמכות -

הכנסה מאחוזות שבבעלותו, או מהשכרת שרותיו (אם בצורה עקיפה, בהיותו בן פמליה של אציל אמיד, או ישירות כשכיר חרב).

חלק 111: מעט מידי, מאוחר מידי

לאחר ניסיון ההתנקשות של הסרע-טאלים בחבורה והנסתם, הדמויות המשיכו לנוע בעקבות הסרע-גורים. כעבור מספר ימי מסע מאומצים הם הגיעו לאתר שהביטוי הטוב ביותר לתארו הוא "גיא צלמוות" - מאופק לאופק ניתן היה לראות שרידי גופות מרוטשות ומשוסעות של מאות רבות ואולי אלפי אנשי סוס. מכוסות באוכלי נבלות מכל סוג וכל גודל.

למראה ההרג ולאור ההבנה כי הם איחרו את המועד, פי פשוט התמוטטה ונכנסה לקטטוניה מוחלטת. האסמאני (ולמזלו הוא היה במצב התודעה של האסמנאי - שחושב שהוא דר אדמה ולא במצב של צולאסיוס איש הסוס), שקע ברגע הראשון בהלם, אולם כשראה את מצבה העגום של פי, הכריח את עצמו להתעשת והחל מטפל בה יחד עם מל. ז'נה ופלנק היו על סף דמעות כשנזכרו בכל חומרי העישון המעולים שהובטחו להם בפסטיבל וכעת אבדו לנצח (ובמידה מסוימת - למרות שלא יודו בכך לעולם - בגלל מותו של סארובדס). הוק ופרנג'ין החלו בודקים את האזור כדי לנסות ולגלות עוד מידע על המתרחש.

לאחר בדיקה ממושכת של מצב הגוויות והעקבות בשטח התמונה התבהרה - זה ככל הנראה היה המקום שבו התכנסו אנשי הסוס לפסטיבל השנתי שלהם. במהלך המשתה, כשאנשי הסוס רווים באלכוהול וחומרים משכרים הם הותקפו על ידי הסרע-גורים. רבים הומתו, בודדים נמלטו וחלק נפלו בשבי. בתום הקרב, עדר עצום של בהמות ענק הגיע לאזור (הוא כנראה הוסט מנתיבו על ידי הסרע-גורים), דרס את הגופות ומחה את רוב העקבות שהיו שם (למעשה פעולת מחיית העקבות הייתה כה מוצלחת עד כי רק בזכות העובדה שפרנג'ין תחקר מספר חיות, וזריקות גישוש מופלאות של הוק נתגלה הסיפור במלואו).

בימים הבאים קיה ופרנג'ין שעופף בצורת עיט, ערכו סיורים מקיפים באזור, מנסים למצוא את עקבות הסרע-גורים ואנשי הסוס שנלקחו בשבי. כל אותו הזמן, האסמנאי סעד את פי בלחשיו ושיקוייו עד שלבסוף היא יוצאה מהשיתוק- אם כי כעת היא כבר לא הילדה התמימה, הצחקקנית והקלילה שהייתה -אלא דרת רקיע רצינית, בוגרת, קודרת ומלאה במשהו שבעבר הייתה חפה ממנו לחלוטין - צמא לדם ונקמה.

לאחר מאמצים מרובים, פרנג'ין הצליח לאתר את העקבות הנכספים - כמה מאות אנשים סוס כבולים, מובלים בידי כמה עשרות סרע-גורים. החבורה החלה דולקת בעקבותיהם ועד מהרה הדביקה אותם. במרחק מה משיירת השבויים, החבורה נעצרה ושלחה סיירים - פרנג'ין מהאוויר וז'נה על הקרקע ולהלן מה שהם ראו -

השבויים - 300 אנשי סוס ילדים/נערים כבולים, חבולים ומסוממים, שליש גברים, שני שליש נשים. בלילה השומרים מאכילים ומשקים ומסממים אותם (וכאן עלתה השאלה המתבקשת - איך לעזאזל מסממים אנשי סוס, שהם גם ככה מסטולים רוב הזמן? והתשובה - מונעים מהם סם.....).

השובים הורכבו משלוש קבוצות -

52 סרע-גורים מהמצודה של סכאג, מונהגים על ידי בוח' (הסרע-גור שעבר את המטאמורפוזה והפך מוליד גבוה וחסון).

12 סרע-בוקחדים, פליטי כנופיית כפירי המדבר, שהצטרפו אי אז לסכאג ופיתו את החבורה אל תוך מארב (או כמו שפרנג'ין כינה אותם - "בוגדי עצים").

60 בני אדם, קשתים סאטארים (שוכני המדבר שמצפון לערבה). אלה היו דומים בלבושם וסמליהם לסאטארים שהתלוו אל סוחרת העבדים, שהגיעה להסכם עם סכאג לפיו תרכוש את כל אנשי הסוס שיוכל לספק לה (ואת פי - כשעוד הייתה בשבי) - לפי השערתה של החבורה והעקבות מסביב, הם הצטרפו ממש בימים האחרונים אל הסרע-גורים, וככל הנראה הובילו את כולם לנקודת המפגש עם סוחרת העבדים (ואולי כפי שפלנק, ז'נה ופרנג'ין הציעו - לעיר הסאטרים הגדולה - וכשהאסמנאי התעניין לשמה הם ענו ללא היסוס "מה זאת אומרת? סאטאריה......")

עם רדת החשכה ולאחר הכנות מרובות, החבורה תקפה:

ז'נה הסתנן אל מחנה הסאטרים ופיזר בין הישנים נחשי צפע ארסיים מתוך השק שמצא במצודה של סכאג. הוא המתין מעט שיחלו לתקוף ואז סימן לשאר בני החבורה לפעול, ונעלם אל תוך החשכה מוכן לירות מן המסתור על כל מטרה זמינה. ברגע הינתן הסימן, הוק, רכוב על האסמנאי שהפך מעופף בעזרת אחד מלחשיה של פי, החל ממטיר חיצים על הסרע-בוקחדים. במקביל, הרחק מתוך העלטה, בצורת עיט ואולי עמוק מתוך האדמה - בצורת יסודן - סליחה גיל, אני לא ממש זוכר וזה לא רשום לי, אבל אלה שתי האפשרויות הסבירות... - פרנג'ין זימן עשרות היפוגריפים ושיסה אותם בסרע-גורים המבוהלים.

ופי - משוריינת וממוגנת מכף רגל ועד ראש בכל לחש הגנה אפשרי (מהבהבת, מעורפלת, עטופה בכמה סוגי שדות כוח והגנה מאנרגיה, מחופשת לסאטארי עם 5 אשליות של דמותה....), הגיחה מתוך מערה שנחפרה מבעוד מועד על ידי פאף, הטילה לחשי בלבול עוצמתיים על הסרע-גורים וגרמה להם להתחיל לחסל אחד את השני.

מכאן ואילך העניינים התנהלו במהירות - בתוך שניות חוסלו עשרות סרע-גורים בהתקפת ההיפוגריפים המזומנים ואחד באלתו של השני כתוצאה מלחשיה של פי. הסטארים התעוררו (אלה מהם שלא הוכשו ומתו בארס הצפעונים), ובעודם מבוהלים מהתקפת הצפעונים ומראות ההרג במאהל הסרע-גורים, אחזו במתיהם ונמלטו לתוך החשכה. מספר סרע-גורים יצאו מאזור הקסמים של פי, שהפך לשדה קטל רווי דם, בו סרע-גורים מתים זה מידיו של זה ובידי נחיל ההיפוגריפים. הם הסתערו לעבר הקוסמת אולם נפוצו לכל עבר לאחר שהטילה לעברם ענן רעיל ואז פשוט ברחו מהמקום. הוק וז'נה ריכזו את התקפותיהם בבוח', מנהיג להקת הסרע-גורים, ויחד עם זאבים שפרנג'ין זימן נגדו, חיסלו אותו עד מהרה.

בעוד כמה סרע-גורים וסרע-בוקחדים בודדים שנותרו בחיים נעלמים אל תוך החשכה, הוק צלל אל גופתו של בוח' ולקח ממנה את החרב הקסומה של טאו (כפי שציינתי בעבר - סדרי העדיפויות הנכונים המעידים על רולפליי עמוק ורציני).

המפגש הסתיים בכך שהוק, מאושר כי יש בידו את החרב הקסומה של טאו, אותה איבד לאחר שנפל בשבי הסרע-גורים בצורה מטפשת למדי, שאל את פרנג'ין אם הוא יודע מה התכונות הקסומות וזה השיב לו שאין ביכולות הקסם שלו לגלות זאת (כלומר כך זה בודאי היה מתנהל "אין פליי" - אוף פלי השחקן של הוק שאל - "גיל, אתה יודע מה החרב עושה?" וגיל, השחקן של פרנג'ין, שפשף במופגן את כף ידו, הסתכל עלי ואמר "אני יודע מה אתה הולך להגיד - שאין לי את הלחש המתאים כדי לברר, אבל את האמת? קסם או לא קסם, אני יודע בדיוק מה היא עושה.....").

שהייתה של פי בבית הקברות לפילים

מכיוון שהמערכה הסתיימה זה מכבר, ומכיוון שתכניות לפתוח במערכה חדשה בערבה עלו בתוהו, החלטתי לשחרר כמה דברים שנמסרו בזמנו לשחקנים מסוימים ולא פורסמו ברבים מחשש לסוג של ספויילר. אז הנה הדבר הראשון - קורותיה של פי בבית הקברות לפילים כפי שנמסרו לשחקן (מכאן גם הפנייה בגוף ראשון....):

1. כללי

ראשית, כפי שאת כבר יודעת הזמן עובר בצורה משונה במקום ויש שם מקומות הגורמים ליצורים תבוניים לשקוע בחלומות ולהתעורר כעבור שנים (מבלי שהם חשו כלל במעבר הזמן). חלק מהחלומות והחזיונות נראים מאוד מאוד מציאותיים......

בית הקברות לפילים אינו מקום, כמצויין בשיר שעובר מדורי דורות אצל אנשי הסוס. זהו רעיון שנוצר על ידי פיל שנכנס בו רסיס של נשמתה של ישות כמו-אלוהית לפני דורות רבים והפך ליצור תבוני ומכשף רב עוצמה. כשהוא מת הוא הפך לרוח, ורומם פיל נוסף לדרגת יצור תבוני עד שהוא מת וכד'. במשך הדורות הרוחות של השומרים (רובים פילים, אבל חלקם דמויי אנוש ויצורים אחרים) נשארו במקום והפכו לשוכניו.

2. מראה ותכולה

המקום מקביל לערבה בכל תחום (מזג אויר, מראה, אדמה, צמחייה), מלבד היצורים החיים - יש בו יצור חיי אחד - השומר ורוחות של רומים קודמים. כדי להגיע למקום יש לאתר את המחשבה של השומר או של אחת מהרוחות השוכנות במקום.

במקום יש מאות תילים של עצמות פילים, ערומים בערמות מסודרות שהשומר דואג ליצור ולשמר - כל אחד מסוגי העצמות בערמה משלה (ערמה של גולגולות, ערמת חתים, ערמת עצמות רגל וכד'). פה ושם יש שרידים של פילים עצומים שהשתמרו שלמים - לרוב שומרים קודמים של המקום, או פילים מיוחדים במינם, שהצטיינו מסיבה פילית כזו או אחרת. כמו כן יש שרידים של כמה עשרות יצורים תבוניים ולא תבוניים שניסו עם השנים להיכנס למקום ומתו בו (בעיקר חלקי שלדים).

יש כמה עשרות שרידים של כלי נשק ושריונות חלודים, שרידי כלי עבודה מטבעות מסוגים שונים וכמה תכשיטים וחפצי ערך עשויים חומרים עמידים - עשרה חישוקי זהב; 22 חישוקי כסף; טבעת חותם מאבן אופל ועליה קו בצורת גל ומשני צידו סולמית וכדור; מסכת זכוכית כחולה; סיכת זהב משובצת יהלומים בצורת ורד; ספל חרסינה עדינה ומשובחת (חלק מסט שנשבר כולו); פיסות אריג משי בצבע ארגמן עמוק שכנראה היו חלק גלימה ענקית; נוצות כחולות, של ציפור לא ידועה שפזורות בכל מקום.

3. שוכני המקום -

השומר הנוכחי הוא ארדודליפ (ardodlip) - פיל שהתעורר להיות יצור תבוני על ידי רוחות הפילים בבית הקברות לפילים. משמש שומר ומגן על המתחם. הוא איטי מאוד (מדבר לאט), מרחף מאוד, חושב על כמה דברים במקביל ולא תמיד בצורה לינארית, וכך גם דיבורו. יכול לשקוע בהרהורים באמצע שיחה למשך דקות ארוכות. טוב לב ונדיב, אך יכול להיות מאוד קשוח ואכזרי. מידי פעם מסייר בערבה לצרכי מודיעין מסכל. נמנע מלהתערב בכל מה שלא קשור למשימתו.

הרוחות -

לעומד מן הצד הן נראות כאילו הן חיות, אולם לאחר הכרות קצרה ניתן להבחין בברור שהגוף שלהן הוא אשליה. הן לא רוחות רפאים רגילות, שממש נמצאות בחוץ אלא יותר משהו לא מוחשי שיכול להופיע במוחם של יצורים חיים (סוג של רעיון או מחשבה). הם יכולים לבחור בפני מי ואיך להתגלות. למרות הכוח העצום שזה מקנה להם (בעיקרון הם יכולים להופיע כמו כל דבר שהוא), הם אף פעם לא עושים זאת, וכאשר הם כן מתגלים זה תמיד בצורתם המקורית, כשהיו עדיין בחיים (בד"כ פילים).

בגדול, הם דומים לארדודליפ באופים - מאוד פשוטים, איטיים, מרחפים, לא תמיד ברורים. טובי לב, אך מסוגלים לאכזריות וקשיחות מחרידים.
כמה רוחות בולטות ופעילות שמתגלות לך במהלך השנים (והשמות שנראה לך שהכי מתאימים להם, לא ברור לך למה, פשוט כך....) -

שפטיול (Shpatyol) - במקור פילה. יצור פשוט ולבבי, מדברת וחושבת כל הזמן על ההנאות הפשוטות בחיים - אכילה (בעיקר של פירות שהם נדירים בערבה ולכן נחשבים לפינוק עבור פילים), שינה ומשחקים. מרבה לצחוק מכל שטות ולפטפט על כל מה שעובר בראשה. מאוד תמימה ומאמינה כמעט לכל דבר שמספרים לה אבל שכחנית גדולה.

ליקפים (Likpim) - במקור פיל, יצור פיקח מאוד, סקרן ואוהב ללמוד. יודע לספור עד עשר (בניגוד לרוב רוחות הפילים האחרות) ואפילו לקרוא כמה מילים בסטארית (שוב דבר נדיר בקרב פילים, אפילו כאלה שרוממו לרמה תבונית). תמיד שואל שאלות, תמיד מקשיב לכל מה שמספרים לו. מטיל ספק כמעט בכל דבר, אך לא פוסל מאום.

צאלמיפ (Tzalmip) - במקור פילה. יצור אמיץ ונחוש. אינה מפחדת מדבר. מאוד תקיפה, מאוד כאריזמטית. מאוד חזקה (מסוגלת להדוף בכוח מחשבתה כמה מעמיתיה). אוהבת לשחק ולהשתובב, אם כי במידה. בעיקר נהנית להתאמן בהפעלת כוחותיה נגד רוחות אחרות ונגד עצמה (מאין אימוני/משחקי קרב).

זילפיזיפ (Zilpizip) - במקור דר אדמה (אלף) ישיש, סוג של דרואיד/שאמאן שהגיע למקום במהלך נדודיו ומצא עצמו נבחר להיות שומר, לאחר מאות רבות של שנים עם אנשי המקום, איבד הרבה מ"אנושיותו" והפך דומה מאוד לפילים המרוממים. אם כי בניגוד אליהם הוא יודע קרוא וכתוב ויכול לנהל שיחה קוהרנטית במשך זמן מה (אם כי לא תמיד רוצה). הוא מאוד שובב ומרבה בתעלולים ומתיחות.

אלה הרוחות ששמחות להתגלות מידי פעם ולתקשר (את חשת שיש עוד כמה עשרות, אולם הם פשוט לא התגלו). לא משנה כמה תבקשי, הם לא יגלו שום מידע על מהות המקום או מהותם שלהם (מלבד מה שכבר סיפרתי, שזה משהו שפי יכולה להסיק לבד). הם כן ישמחו מאוד לשמוע על העולם שבחוץ ולהקשיב לדיבורך כמעט בלי סוף (במיוחד ליקפים ושפטיול).

4. אירועים -

סה"כ אין אירועים בולטים מיוחדים. זילפיזיפ מרבה למתוח אותך במשך השנים, אולם גם את מתחת אותו כמה וכמה פעמים (לקורת רוחו ורוחם של האחרים) כך שזה בסדר. מידי פעם מגיע פיל זקן או חולה למות במקום. גופתו נרקבת אט אט עד שהיא מתפוררת לגמרי ועצמותיו נלקחות למקום המתאים. חוץ מזה הרבה טיולים הגות מחשבה, לימוד ויצירת חפצים (כל מה שדיברנו). אלא אם כן יש דברים נוספים.

5. שירים -

הרוחות מרבות לחבר ולהשמיע שירים קצרים ולא ברורים (אם תרצה מקבילה כלשהי להאיקו) -

האל הוא אינו אלא
וגם דרקון שוכן שם
הזעם הרגוע, יצר את
ההורס, הבונה, החולם, החושב
הראשון

דרת העולם, אינה שמורה
וגם הרקיע גלמוד וערירי
העננה הסלעית שראית היא
הבונה, המחריבה, ההורגת, המולידה
האהובה

בתיק של, אינו ברור
וגם הנעלם נראה בכל
בחום הקפוא נמצא בסתר
השיכחון, הזיכרון, המסתורין, הפיתרון
החשוב

שיר אינו יציר כפיים וגם
הנעלם שנועד להיאחז כולו
בקור החמים לשגע ולבלבל
את שמחת האומלל, את רינת החלכאי, את גיל
המסכן

חלק 110: תעמיד פני מת

החבורה תקפה בעת שרוב הסרע-גורים ישנים, כאשר יש רק שלושה שומרים ערים על מגדלי החומות (מלווים בשלושה צופים אנושיים - אחד על כל מגדל) וסרע-גור אחד על המבנה המרכזי. בניגוד לשני המפגשים שקדמו להתקפה, הכל נעשה במהירות,החלטיות ואלגנטיות רבה -

לפני תחילת המתקפה, ז'נה התגנב למצודה והתמקם על גג המבנה המרכזי, מוכן לנטרל את השומר הניצב שם. פי התחפשה בלחשיה לסרעגור והובילה את מל "קשור" למרחק של כמה עשרות מטרים מהמצודה. ואז העמידה פני מתעלפת (היא רצתה שהם יצאו אליה - מה שהסתבר כלא הכרחי) ובכך גם נתנה או לאחרים לתקוף.

מיד לאחר נפילתה של פי, האס התקרב לאחד המגדלים מגובה רב, בעזרת לחש הליכה על אוויר שפרנג'ין הטיל עליו מבעוד מועד; פרנג'ין הפך לעיט, זימן 5 היפוגריפים, ולאחר שהוק עלה על אחד מהם התקרב עימם בתעופה אל המצודה; ז'נה תקף את השומר על המבנה המרכזי ופצע אותו קשה.

ההפתעה הייתה מוחלטת - לפני שהשומרים הספיקו להגיב, פי, משתמשת באחת מעשרות המגילות שכתבה, הרדימה את אחד הסרעו-גורים והוא נפל מהמגדל ומת. שני היפוגרפים והוק (רכוב על אחד מהם), תקפו מגדל שני והרגו את הסרע-גור והצופה האנושי עליו. שלושת ההיפוגרפים האחרים, הצטרפו לז'נה וחיסלו את השומר על המבנה המרכזי. ולבסוף, האס הסתער על יושבי המגדל הנותר, דחק את שניהם והם נפלו אל מותם. כעת נותר רק צופה אנושי יחיד על המגדל בו עמד הסרע-גור שהורדם על ידי פי. הוא הרים מטה מהרצפה ונע לעבר הגונג להשמיע אזעקה, אולם פרנג'ין, עדיין מעופף בצורת עיט, הטיל עליו כדור אש והרגו לפני שהספיק להכות בו.

החבורה לא התמהמה והחליטה להסתער על הסרע-גורים בתוך המבנה - חמשת ההיפוגריפים, הוק רכוב על אחד מהם, פרנג'ין בצורת העיט והאס שעדיין עופף תחת השפעת הלחש של המונג, הסתערו אל תוך קומת הקרקע והחלו תוקפים את יושביו. ז'נה התגנב מהגג והצטרף אליהם עד מהרה ו......- אני לא ארחיב -זמן קצר אחר כך, כל שאר הסרע-גורים חוסלו מבלי שהספיקו לתקוף כמעט, או לפצוע את בני החבורה.

פרנג'ין הפך ליסודן אדמה ויחד עם ז'נה החל "חורש" את המצודה כשהם הופכים אבן אל אבן (מילולית...). לאחר יום שלם הם השתכנעו שהחפצים שלהם לא שם (הם כן מצאו את השריון של הוק וחלק מהציוד שלו). לאחר תחקור של העבדים הסתבר שסרע-גור לא מזוהה יצא צפונה כמה שעות לאחר שהכוח הסרע-גורי המרכזי יצא בעקבות אנשי הסוס, כשעל גבו צרור עם מספר חפצים. החבורה החליטה לנוע צפונה (מה שלא עשה החשש לאנשי הסוס, עשה הרצון לקבל חזרה את החפצים הקסומים).

בלילה ז'נה החליט לנסות להוציא כמה נחשים מהתיק שמצא במצודה. שלושה יצאו ותקפו אבל החטיאו, למרבה המזל פי הרדימה את כולם והם הוחזרו לתיק.

לאחר כמה ימי הליכה ותחקור מתמיד של חיות הסביבה, הם איתרו שוב את עקבות הכוח הגדול של הסרע-גורים (זה שיצא ללכוד את אנשי הסוס) ואת עקבות הסרע-גור הבודד. ושוב, לפי מיטב המסורת של משחק עומק אמין ורציני, הוחלט לנוע אחריו ולא אחרי הקבוצה המרכזית (להגנתו של האסמנאי אני אומר, שהשחקן שלו לא היה במפגש הזה כך שאי אפשר להאשים אותו במשחק לא אמין ופרנג'ין - גם במקרה הזה אני פוטר אותך מסיבות ברורות, אז אין צורך בהערה).

כעבור כחצי יום הם השיגו אותו. פרנג'ין הפך לעיט והתקרב אליו. הוא ניסה לעשות תנועות של "דיבור" אבל היצור לא הבין דבר. המונג הטיל מכת ברד שנראה כי פצעה את היצור קשה. בתגובה, הוא שינה צורה, הפך לטרול (כשהוא מרפא את פצעיו בתהליך) ונכנס למצב מגננה. פרנג'ין זימן חמישה היפוגריפים והורה להם לתקוף. היצור צימח כנפיים, התרומם, והסתער לעבר פרנג'ין. לפני שהתקרב אל המונג המעופף, ההיפוגריפים סגרו עליו והרגוהו.

כשנפל והתרסק, גופו השתנה שוב, למין יצור דמוי אדם, עם תווים אמורפים וחלקים. פרנג'ין וידא הריגה ושרף את הגופה. בצרור נמצאו חפציו הקסומים ושרידי ביצת סרע-גורים כחולה וזוהרת.

החבורה המשיכה לנוע צפונה. במהלך מסעה מספר סרע-טאל תקפו אותה מהמארב וכמעט הביאו למותה - הם היסוו את עצמם כה טוב, עד כי אף אחד (טוב, כמעט אף אחד כמו שתבינו מיד) לא הצליח לראותם. כשהם מוסווים, ומוגנים, רוב גופם מחופר בקרקע, הסרען נעו במהירות ממקום למקום, צלפו והתחבאו שוב וחוזר חלילה (היחידה שיכולה הייתה לראותם מידי פעם היא קיה, אבל היא ופרנג'ין נפגעו ועולפו בסיבובים הראשונים....).

עד מהרה מרבית החבורה שכבה מדממת, ומי שלא התעלף העמיד פני מת (פי, האס ובוגלאגו).....למרבה המזל, לאחר מאמץ ממושך, ז'נה הצליח לאתר כמה מהם ואימץ את שיטת פעולתם (הסתתרות - ירי - הסתתרות). הוא חיסל כמה מהסרען בצליפות מדויקות וקטלניות, כשפלאנק כל הזמן מעודד אותו וחוזר בפעם האלף - "תותח! אתה בוס! תותח! הם מאיטים אותך! חבל בוס - הנה ההזדמנות שלך, פשוט תברח מפה - חבל! הם מאיטים אותך.....".

לאחר כמה דקות, בהן הבינו הסרען כי ז'נה טוב יותר מהם בשיטת פעולה זו, ולאחר שהשתכנעו כי השאר חוסלו, הם יצאו ממחבואם וניסו לתקוף אותו בחרבות. באותו הרגע, בוגלאגו והאסמנאי, שהעמידו פני מתים, קמו, הסתערו והניסו אותם. לאחר שכולם רופאו והתאוששו כמעה הסתבר שהפצועים (פרנג'ין, האסמנאי, פי, הוק ומל) היו מאוד קרובים למוות. באורח פלא בוגלאגו לא נפצע כלל אבל לשאלתי לגבי מצב הפגיעות בו פרנג'ין ענה - "הוא דווקא מאוד פגוע! - נפשית כמובן....."

כשהאסמנאי החמיא לז'נה על יכולת ההסתתרות שלו, פלאנק אמר בקול מעוצבן - "אין בעיה, אם אתה מתעקש אני יכול להעלים אותך בקלות! תן לי שנייה ואפ'חד לא רואה אותך! אפח'ד!....." ואז - "הם מאיטים אותך בוס! תאמין לי - פילים ורודים מסתתרים יותר טוב.......בחייאת בוס, רק תגיד מילה........"

החבורה התאוששה ליקקה את הפצעים והמשיכה צפונה בעקבות הסרע-גורים ואנשי הסוס.

חלק 109: שחקני מו"ד, משחק עומק, חפצים ומיקוד

טוב, כמו שאתם יכולים להסיק מהפרשי התאריכים ומההערות בהודעה הקודמת - המערכה נגמרה וההודעות הבאות יסכמו את הפגישות האחרונות שלה.

מכיוון שעברו כמה חודשים טובים מאז שהכל נגמר, אני לא מתחייב לתיאור אמין ומדויק של המתרחש במפגשים, אבל כפי שהשחקנים העידו כבר מספר פעמים, אמינות ותיאור מדויק אינם הצד החזק של הבלוג, וכפי שאני ציינתי אפילו עוד יותר פעמים - זה לא ממש אכפת לי, אז......

לאחר שהוק שוחרר, ולמרות שהיה ברור שהסרע-גורים פונים לעבר פסטיבל אנשי הסוס במטרה לתקוף, להרוג ולשעבד כמה שאפשר, החבורה החליטה פה אחד לחזור למצודה ולחפש אחר החפצים הקסומים שלהם (או במילים אחרות - מי אמר ששחקני מו"ד לא מתעניינים בעלילה, פיתוח דמויות ומשחק תפקידים עמוק ואמין ולא סתם רוצים לגלגל קוביות, להרוג דברים ולצבור כוחות וחפצים? וכן פרנג'ין, אני יודע מה אתה מתכוון לומר, אז כדי לחסוך לך את ההערה - אני לא בא אליך
בטענות, רק לחברים שלך......).

פי (ואני חייב לתת ליפתח השחקן, מחמאות על המשחק האמין והעמוק - ולא בציניות!), עדיין בהלם ממאורעות השבי, נשארה מאחור, בתוך אחד הבורות של פאף יחד עם מל. שם, היא הייתה שרויה במצב חרדה תמידי, על סף התמוטטות עצבים. היא בקושי דיברה, לא אכלה, ופסקה לחלוטין מלעסוק במדיטציה (המקבילה של דרי הרקיע לשינה), אומנות ושינון לחשים. במקום היא יצרה מגילות כאחוזת אמוק.

רגע לפני שהחבורה מלבד פי ומל, יצאה בדרכה חזרה למצודה, פרנג'ין הציע להתחפש לסכאג אבל הרעיון ירד מעל הפרק. האסמנאי שאל את פי האם יש לה לחש תעופה והיא השיבה בשלילה, כששאל את ז'נה הוא ענה - "יש לי חומר שיכול להעיף אותך לשמיים, אבל זה לא רלבנטי...." (האמת לא זוכר אם זו הייתה בדיחה של חיים/ז'נה או של פלאנק/אני, אבל אני אתן את הקרדיט לחיים - כי גם אם זה בא ממני, זה ללא ספק נבע מהדמות כפי שהוא שיחק ופיתח אותה....).

כשהחבורה הגיעה כעבור יום או יומיים למצודה, ז'נה התגנב אל תוכה לאסוף מודיעין. לפני היציאה, פרנג'ין נתן לו את המשרוקית העל-קולית שלו (כן יש לו משרוקית על-קולית ולא אני לא רוצה להיכנס לזה.......) כדי שיוכל לעדכן בעזרתה את החבורה שבחוץ. כמובן שיחד איתה בא תדרוך מדויק, מפורט ודי מסובך לגבי כמה/ואילו שריקות יש לעשות בכל מצב אפשרי (סכנה, נפילה בשבי, התקפה צפויה על החבורה, ארוחת ערב, הפסקת עישון וכו'...), ז'נה הנהן בכובד ראש כמסכים ומבין וכמובן לא שמע דבר........

כשההוביט נכנס לבסוף מצודה, הוא ערך חיפוש יסודי בכל הבניין וגילה את המידע הנ"ל -

במצודה נותרו 20 סרע-גורים שחילקו את יומם בשמירה ואכילה.

אותרו מספר פתחים סודיים ודפנות כפולות בהן גילה בין השאר תיק קסום שהוביל לחלל גדול יותר במישור אחר ובו מאות צפעונים ארסיים (ז'נה כמובן תחב את ידו לשם, והותקף אבל ניצל בנס.....), מטבע חלק ומסמך מוצפן.

בקומת המולידות, נשמעו כמה שיחות סתמיות, בבליל הדברים, הוא הצליח להבין את המשפט הבא שנאמר בעצב ובחרדה, שוב ושוב - "לקחו לי את הביצה הכחולה!".

בתיקו של אחד הסרע-גורים בקומת הקרקע התגלו 50 מטבעות זהב חדשים ויהלום גדול.

בתום הסיור, פלנק הציע לז'נה לחסל את כל הסרע-גורים, אבל הוא סירב בתואנה שאינו רוצה להתלכלך ושהוא רוצה "לאמן את החיילים שלו". במרתף הוא פרץ את הסורגים מעל בורות צינוק בהם היו כמה עבדים אנושיים, אבל הם לא יצאו מרוב פחד. ולאחר כמה נסיונות שכנוע, הוא חזר החוצה עם מסקנה ברורה - יש לתקוף את המצודה מיד.

האסמנאי והוק התנגדו בתקיפות ופרנג'ין החל זורק רעיונות ומתכנן תכניות והחבורה נכנסה למוד התברברות. בינתיים, ז'נה המשועמם חזר לפי וניסה לשכנע אותה להצטרף אליהם - בתחילה היא סירבה ואמרה לו שהיא לא תמיד תהיה בסביבה ולכן עליהם ללמוד להסתדר לבד (ואני מדלג על תיאור מונולג מרגש שלם בנוסח הזה פשוט כי אני לא מוצא את התיעוד המדויק) - הוא כמובן לא ממש הקשיב ופשוט ענה - "אבל אולי בכל זאת תצטרפי אלינו?". פי המשיכה בשלה - היא בכתה וטענה כי כל עוד אינה עושה מדיטציה, אין לה יכולת להטיל לחשים והיא חסרת תועלת (שוב ראו הערה קודמת). וז'נה? שוב הוא התעלם, הנהן וחזר- אבל אולי בכל זאת תבואי? ואז היא שוב נשפכה והוא........טוב הבנתם את העיקרון - בסוף היא נשברה וניאותה להצטרף אל השאר וכך עברו עוד יומיים.

כשפרנג'ין פי ומל התאחדו עם החבורה, התברר להם שהשאר לא התקדמו לשום מקום - האסמנאי והוק עדיין התנגדו לתקוף ופרנג'ין עדיין תכנן תכניות....בשלב מסוים (שני מפגשים שלמים של ברבורים), איבדתי את סבלנותי והתחלתי לצעוק עליהם משהו בנוסח - "בחייאת זובו! תעשו משהו! משהו! לא אכפת לי מה! תתקפו, תברחו, תתאבדו, תבנו דמויות חדשות, אבל באימ'שלי תעשו משהו!"

הצעקות שלי העירו אותם (או אולי זה היה אזכור הנושא של דמויות חדשות) וכעבור שעתיים בלבד הם החליטו על מתקפה.

חלק 108: רעידת אדמה

ז'נה חדר למצודה באמצעות אחת המחילות שפאף חפרה, טיפס על המצודה והתגנב לתוך המגורים של סכאג. אחר כך המתין חבוי בזמן שזה סיים לשכב עם כמה מולידות ולתת כמה הוראות לאנשיו.

בינתיים החבורה חשה בתכונה גדולה במצודה - נראה היה שהם מתכוננים ליציאה. לאחר כמה שעות סכאג שכב לישון ונרדם, כשרק שומר אחד נמצא במקום. ז'נה התקרב בחשאי לסכאג ונעץ סכין בליבו. השומר החל מתעורר משרעפיו והביט לעברו המום, ז'נה נעץ את סכינו בראשו של הסרע-כלם השוכב מוודא את מותו. פלאנק צעק לו - "אתה תותח בוס! אתה בליסטרה! לבדך! מה אתה צריך אותם? מה תגיד לי?! הם רק מאיטים אותך..." ואז השתתק כשפתאום נפלה עליו ההבנה שז'נה הגיע אליה שנייה קודם לכן - הם אולי תכננו איך להיכנס, אבל לא איך לצאת, או כמו שהשחקן אמר כששאלתי אותו - "ואיך אתה מתכוון לצאת עכשיו" - "אופס"....

בשלב הזה השומר בחדר התאושש מההלם הראשוני, הסתער על ז'נה והחל קרב עז בין השניים (כשפלנק מצטרף, מציק לשומר ומסיח את דעתו). כעבור שנייה קוואלה חדרה לחדר והצטרפה גם היא לקרב. השומר צרח ולאחר כמה רגעים החלה תכונה מלמטה, ז'נה נע לעבר הדלת והצליח לנעול אותה תוך כדי קרב וכך קנה לעצמו עוד כמה שניות.

בינתיים בחצר, פרנ'גין זימן מספר היפוגריפים, אולם הללו חוסלו במהירות. כעבור כמה שניות החלו להישמע הצעקות של השומר מהאולם העליון, הזקיפים על המגדלים היכו בגונג והחצר התרוקנה מסרעים, בשעה שכולם נהרו למבנה המרכזי, בעקבות צעקות השומר.

פרנג'ין ביקש מפאף שתיצור פתח רחב, דרכו יוכל הוק לטפס לתוך חצר המצודה והיא עשתה כן. הארפאר טיפס בשעה שפרנג'ין זימן היפוגריף נוסף, והלוחם עלה עליו ועף אל גג המבנה המרכזי, מתחמק מחצים שנורו על ידי הזקיפים על המגדלים. פרנג'ין ביקש מפאף להמשיך ולחפור ולחבר את כל המנהרות שחפרה מתחת לחצר המצודה כך שהאדמה תתמוטט וייווצר בור גדול ברגע שמישהו יצא מן המבנה המרכזי וידרוך על האדמה.

באולם למעלה, ז'נה הצליח לחסל את השומר, אולם הדלת כמעט ונפרצה. הוא עשה על עצמו אשליה של כד, בצמוד לאחד הכדים שמלאים כל טוב שמילאו את החדר, והסתתר בחסות האשליה. על הגג, הוק חיסל את השומר והשתטח ממתין. כעבור כמה שניות האולם למעלה התמלא בסרע גורים.
הרגעים הראשונים של הלם ומהומה התחלפו בקריאות תגר, בשעה ששניים מהסגנים של סכאג התייצבו זה מול זה והחלו נלחמים. אחד ניצח ותפס את הפיקוד. במהומה ז'נה שם לב שאחד הסרע-גורים לקח מסכאג את חפציו (לפני כן קוואלה תלשה מעל סכאג את העגיל של פרנג'ין ונתנה אותו להוק על הגג, וכל הזמן תדרכה את פרנג'ין לגבי המתרחש באולם).

הסרע-גור המנצח, בוח', החל מבסס מעמדו (שוכב עם מולידות ותומכים של יריבו). ואח"כ ציווה על כולם לעזוב את החדר. הוא ניגש אל פי והציע לה עסקה - החבורה תסתלק מהאזור והוא ישחרר אותה. היא כתבה פתק, והוא הושלך אל הגג. לאחר כמה דקות שבהם החבורה התמהמה, והוק צעק כמה דברים לא ברורים של ספק איום ספק משא ומתן, בוח' ציווה על אנשיו לעלות לגג והם הקיפו את הארפאר וציוו עליו להיכנע. הוא ציית וכל ציודו נלקח ממנו. לאחר מכן נלקח לאחר כבוד למטה ואז ציוו עליו לצאת מהמצודה , במטרה להעביר את המסר לשאר החבורה.

כמובן שהוא לא ידע על מעללי פאף, וברגע שיצא לחצר היא התמוטטה, מפילה את הצלע הדרומית של החומה איתה ויוצרת מכתש גדול. למזלו הרב, הוק הצליח לחמוק מהנפילה ולטפס שוב למבצר. בוח' היה המום והדבר היחיד שהצליח להגיד (או יותר נכון שאני הצלחתי להגיד) הי - "טוב, תביאו איזה בעל מקצוע שיסדר את זה".

באותו הזמן,למעלה, ז'נה שחרר את פי (קוואלה לקחה מסכאג את המפתח בזמן הקרב), והם לקחו חלק מהציוד שלהם מהתיבה של סכאג. אחת המגילות של פי הפכה למגילת תעופה וז'נה הטיל אותה עליה. הוא פרץ את דלת הגג והיא עפה החוצה, בחסות עננת האבק האימתנית שעלתה מהמכתש שנותר בחצר. ז'נה עצמו טיפס על קיר המבנה ואחר כך על אחת החומות וחמק החוצה. הוק הוכנס לתוך כלוב (ופלאנק לא אמר כלום הפעם, רק נתן מבט רב משמעות בז'נה.....).

למחרת ההכנות במצודה הגיעו לשיאן. עם שחר כוח של 62 סרע-גורים יצא החוצה כשהוא נושא את הוק בכלוב עורבים יחד איתו. החבורה החלה עוקבת אחריהם, מלבד פרנג'ין שהפך לעיט וניסה לאתר את חפציו הקסומים - הוא הטיל לחשי גילוי דרך חרכי המבנה, כשהוא מסתתר בחסות ערפל שהטיל מבעוד מועד. רק לאחר שנכשל למצוא משהו הצטרף לחבורה (בינתיים עוד 10 סרע-גורים נשלחו חזרה למצודה לאחר פרשת הערפל המסתורי).

בלילה ז'נה הפך ליסודן אדמה, פורר את הכלוב לחלודה באמצעות לחש ואז לקח את הוק איתו אל תוך האדמה, והרחק ממחנה הסרע-גורים. אח"כ הוא חזר, הטיל מתוך האדמה כמה לחשים רבי עוצמה ופצע את בוח' והסובבים אותו. ההתקפה הייתה נמשכת, אולם אחד הסרע-גורים גילה את המונג, חבט בו באלתו ופצע אותו קשה והוא התרחק מהמקום.

לוברה דהאג - "הערבה הגדולה"- רקע כללי

זו הזדמנות מצוינת לספר על הערבה ביתר פירוט ממה שנעשה עד כה. אז הנה........

1. שם -

לוברה דהאג (Lovra dahg - בסאטארית - "הערבה הגדולה"). השם קרוי על שם אפיון אזור. מכיוון שאין תרבות של ממש במקום, תושבי עמק הוואקפיר והמדבר הסטארי הדביקו לו את השם - שפירושו כאמור - "הערבה הגדולה". הוא משמש בעיקר בקרב יושבי המדבר הסאטארי ועמק הוואקפיר, אולם לאחר מאות שנים של מגעים עם יושביו התבוניים של האזור גם הם מכנים אותו כך.

יש כמה שמות נוספים אולם אלה בשימוש מאוד מועט - אנשי הסוס מכנים אותו - וונטש קטאן - עיוות של "בית השמיים" בסאטארית. במקורות ספרותיים אחדים בעמק הוואקפיר הוא מכונה פאלאן אאורגט (="ארץ אנשי השוליים").

2. אקולוגיה -

2.1. כללי - הערבה היא רצועה מישורית צרה וארוכה המשתרעת על פני מליוני קמ"ר. גבולותיה הם - הג'ונגלים של לאלאג מדרום, ממערב הרי נהאראן, מצפון - המדבר הסאטארי הגדול, ממזרח - נהר הפאלנוט והרי שיראן. אין לה יחידות משנה גיאוגרפיות.

2.2. טופוגרפיה - מישורית כמעט לחלוטין. מידי פעם יש תילים טבעיים, או תילי סלעים בגובה כמה עשרות מטרים. גובה מעל פני הים - 0 פסגות מרכזיות - אין. ואדיות ועמקים מרכזיים - אין.

2.3. גיאולוגיה - הסלע הדומננטי הוא גיר. האדמה הדומיננטית היא חול וגיר. אין כמעט מינרלים ומחצבים. יש מעט פעילות וולקנית - מעט גייזרים, מעט ביצות וולקניות - שמורכבות מבריכות של בוץ רותח; וכמה בארות טרמיות - חורים באדמה שמהם יוצאת לבה.

2.4. הידרולוגיה - נהרות ונחלים (אורך בק"מ, רוחב ועומק ממוצעים במטרים) - כולם תת - קרקעיים זורמים אל הוואקרפיר. אגמים גבים ובריכות (מימדים בק"מ אלא אם כן מצוין אחרת) - כמה אלפי ברכות שהם הוא היקוות של מי גשם הוא פעפוע של אחד הנהרות התת-קרקעיים.

2.5. אקלים - 4 עונות, קיץ ואביב שנמשכים כל אחד כ-4-5 חודשים וחורף וסתיו קצרים בן חודש-חודש וחצי כל אחד. הטמפ' נעות בין 20 מעלות בחורף ל-40 בקיץ, יש כ-1200 מ"מ של משקעים המתרכזים בעונת החורף. הראות מצוינת מלבד סופות אבק ספורדיות וענני אבק העולים מעדרי הענק של בהמות שונות.

2.6. צמחייה - סוואנה כמו אפריקאית -

הצמחייה השולטת היא עשבים על כל סוגיהם. כמובן שבשל סיבות אקולוגיות (אדמה, מים, כיווני רוחות, תנועת חיות וכד'), צפיפות העשבייה משתנה ממקום למקום. רוב הערבה נדמת לים עצום של עשב כאשר מידי פעם מתגלות קרחות (בעיקר בשנים שכונות או במקומות שנרמסו/נאכלו על ידי עדרי חיות גדולות) ומנגד אזורים בהם העשב מגיע לגובה של כמה מטרים. הצבע גם הוא משתנה בן צהוב אפור לירוק בהיר.

יש מעט דגנים - שעורה וחיטת בר, ופרחים האופיינים לסוואנה. כמו כן קיימים שני סוגי עצים עיקריים - עצי שיטה ובאובאב חלקם בגודל רגיל, חלקם ענקיים (מגיעים לגובה של עשרות מטרים).

2.7. חיות נפוצות-

טורפים עיקריים- סוגים מסוימים של קופים, סמורים, אריות, נמרים, טיגריסים וברדלסים.

בהמות -חזירי בר; חזירי בר לבנים (חזירי ענקיים, דו-ראשיים עם כוחות קסומים), אנטילופות, אנטילופות טאליניות (אנטילופות ענק), צביים, ראמים, ראמים אדומים (ראמי ענק) , יחמורים, באפולו, ואיילים מכל הסוגים, פילים, פילים ורודים (פילי ענק, בעלי כוחות קסם), ג'ירפות, חמורי בר, סוסי בר (אמיתיים) סוסי רהב (סוסי ענק), קרנפים, קרנפים כחולים (גרסא ענקית) ועוד.

נברנים - מכל הסוגים - חולדות, עכברים ארנבים, ירבועים, שפני סלע, סנאים, חפרפרות, חולדים וכד'.

קופים - בבונים, בבונים סגולים (בבוני ענק בעלי יכולות קסומות).

כלבים - שועלים, תנים, צבועים, כלבי בר, זאבים.

חתולים - אריות, נמרים, ברדלסים.

סמורים - חמוסים, סמורים, סמור ירוק (סמור ענק), גיריות, נימיות.

זוחלים - לטאות ונחשים ממגוון סוגים ומינים.

עופות וציפורים - עופות דורסים (עיטים, נשרים, בזים וניצים), עורבים, תרנגולות בר, יענים, ציפורי שיר, דוכיפת, נקרים.

חרקים - אלפי זנים של חרקים. בעיקר נמלים, טרמיטים, חיפושיות שונות, עקרבים, עכבישים זבובים ויתושים, מרבי רגליים, צרצרים, חגבים, פרפרים ועוד.

מפלצות תבוניות חסרות תרבות -יסודנים פראיים, BEHIR, דרקונים אפורים, יצורי-סרע.

מפלצות חסרות תבונה ותרבות - לטאות ענק, תולעי אדמה, חרקי ענק (עקרבים, טרמיטים, ארינמל, גמלי שלמה), נחשי ענק, סטירג'ים, נחילי ארבה, עשב טורף, שחקני מו"ד (מצטער, אני יודע שזה כבר נדוש, אבל זה כל כך טוב שאני חייב לחזור על זה...).

3. אוכלוסייה ותרבות

כאמור יש אוכלוסיה מאוד דלילה באזור שמורכבת בעיקר מאנשי סוס, אנשי נמלה, מספר יצורי-סרע ופליטים/גולים/מתבודדים שהגיעו מצפון.

3.1. כלכלה -

כללי - אין כסף, כל המסחר הוא בחליפין.

חקלאות, ציד דיג וליקוט - חקלאות מעטה מאוד, בעיקר אצל הנמלים וכמה סוגי סרעים, בעיקר ברמת גינות ירק וכד'. ציד דיג וליקוט - עיסוק מרכזי של רוב היצורים התבוניים. ציד - מגוון החיות (יונקים, עופות וזוחלים).

מחצבים ואוצרות טבע- מינרלים - אין כרייה מסודרת של מינרלים. רוב היצורים התבוניים אוספים אבני חן למטרות קישוט. מהחי - שנהבים, עורות ופרוות. מהצומח - תבלינים.

תעשייה - מאוד פרימיטיבית, בעיקר אצל אנשי הסוס (יותר אומנות זעירה ממלאכה ממש), וכמה גורמים מתבודדים באזור - אבן צור (נשק קל, כלי אוכל ועבודה), קרמיקה (כלים), עצם (כלים), עץ (כלים), בגדים (עורות, ופרוות), עיבוד מזון (שימור בשר, וירקות, גבינות מחלב בהמות, אלכוהול - משעורה שגדלה חופשי, הפקת שמן, קמח מדגנים וכד'), כימי (צבעים מצמחים), צורפות (תכשיטים, מאבני חן, וכד).

מסחר - יש מעט מסחר פנימי בין הקהילות הקטנות ובתוך עצמן ועם המתבודדים בסביבה. ועם סוחרים בעמק הוואקפיר שהחלו מגיעים לאזור. היצוא כולל בעיקר, חיות אקזוטיות, עבדים, תבלינים, פרוות, אבני חן, שנהבים וכד'. יש מעט מסחר עם מונגים מהג'ונגלים (בעיקר של אנשי סוס) - היבוא - בעיקר אלכוהול (ליקרים של פרות), שוקולד, פרות וירקות אקזוטיים (במיוחד פעם בשנה כהכנה למשתה הגדול). היצוא - בעיקר עשבים נדירים הקיימים בערבה ולא צומחים בג'ונגל, גבינות וסחורות קיבלו מהצפון (כלי מתכת, בדים וכד').

תחבורה - תחבורה יבשתית - נעים ברגל או בהמות. ניתן לנוע על מרכבות ועגלות אם כי הטכנולוגיה הזאת מאוד נדירה (בעיקר משמשת גורמים מבחוץ כמו מעמק הוואקפיר).

אנרגיה - בשל האקלים צרכי האנרגיה מעוטים. רוב האנרגיה באה מהבערת עצה יבשה וגללים מיובשים של בהמות (עדרי אנטילפות ענק מותירות אחירהן הררים עצומים של גללים שמתייבשים מהר ומהווים חומר בערה מצוין).

3.2. תרבות -

אוכל - המרכיבים העיקריים של שוכני האזור התבוניים הם עשב (אצל אנשי הסוס), דגנים, מעט פרות, שורשים ובשר ציד. מאכלים - רוב העשב והבשר נאכלים נאים. בחגים ואירועים מיוחדים צולים בשר על האש או מטגנים אותו (הטיגון נדיר בשל מחירו היקר של השומן). כאשר כן מטגנים משתמשי בשמנים המופקים מצמחים שונים. משקאות - מלבד מים ומיצים מפרות, יש שתיית חלב של בהמות שונות. המשקאות האלכוהוליים היחידים הם כאלה שמגיעים מן הג'ונגל (ליקרים של פרות) או בירה משעורה, ממצי פירות ויין דקלים (אצל המונגים) ושיכר מדבש דבורים (אצל הסרעים).

לבוש - הבגדים הם מאוד פשוטים, מינימלים ופוקציונאליים. הם עשויים בעיקר מעורות של חיות, צמר ופרוות הדגש הוא על נוחות. הלבוש העיקרי הוא אזור חלציים.

אומנות - אומנות פלסטית - האומנות הפלאסטית היא מאוד פרימיטיבית ומאוד פונקציונאלית - היא משמשת לעיטור של בגדים, כלים וכד'. אין אומנות "לשם אומנות", והיא נעשית בד"כ כחלק מתהליך היצור. מוטיבים מרכזיים הם חיות, צמחים וצורות גיאומטריות וצבעים עזים. מקור הצבעים מצמחים וחיות. הסוגים העיקריים הם ציור (כאמור על בדים וכלים) וגילוף (על כלים).ארכיטקטורה - בקתות קש פשוטות ובתים בתוך מערות וחללים בעצי ענק. מוסיקה - סולם פנטטוני רגיל. כלי הנגינה העיקריים הם כלי נשיפה, כלי מיתר וכלי הקשה פשוטים - חליל רועים, חליל פאן, קרן, כינור חד מיתרי, תופים וכד'. שירה וספרות - אין ספרות כתובה אבל יש מסורת חזקה של שירה אפית, הן אצל אנשי הסוס והן אצל הסרעים.

שפות - סאטארית - השפה העיקרית המקובלת בכל האזור היא הסאטארית. היא דומה לשפות ההודו-אירופאיות בעולמנו (נטיית הפועל דומה, קיים ריבוי זמנים, סדר המילים זהה, יש תוויות לפני שמות העצם לציון ידוע ואי ידוע, ישנם שרידי יחסות, אין ציון זכר/נקבה בשם, וכד'). כתב - הכתב הוא עיצורי אלפא-ביתי (26 עיצורים) אם כי יש שימוש רב בלוגוגראמות (הן מתוך סימני העיצורים והן כמה עשרות סימנים נוספים).

חלק 107: הבריחה הקטנה

הוק נמלט מרודפיו והצליח להגיע לאזור סבוך ולהתחבא ואז להתרחק עוד מהסכנה. כשהגיע למרחק בטוח, הדליק לשנייה לפיד - מספיק זמן כדי לסמן לפי וז'נה המעופפים את מיקומו, ולא מספיק כדי שהסרע-גורים על הקרקע יבחינו בו.

פי וז'נה קרטעו באוויר, בקושי מצליחים לשאת את פרנג'ין. שניות לפני שהצליחו להגיע למקום של הוק, עיט ענק, דומה לזה שגילה בזמנו לז'נה את מיקומו של סכאג, הגיח כאילו משום מקום והחל נוסק לעבר השלושה. בשנייה הראשונה נראה כאילו הוא עט עליהם, אולם רגע לפני הפגיעה הוא חלף על פניהם והתנגש בכל כוחו במשהו בלתי נראה באוויר (שלושה ניחושים מה).

בעוד השלושה נוחתים על הקרקע מתנשמים ומתנשפים, העיט שחג כמה עשרות מטרים מעליהם, המשיך להילחם במקורו וטפריו בדמות הבלתי נראית. לאחר כמה שניות נוספות, הופיעה לצידו דמותו של סכאג, מניף את חרבו הכבירה. באותו הרגע פרנג'ין התעורר באחת מהטראנס. בתנוחה בה שכב יכול היה לראות בברור את הקרב המתנהל מעליהם. עוד שנייה, והעיט נפצע קשה, כעבור רגע המונג הפך עצמו לעיט ונסק אל על בעוד פי וז'נה זחלו אל תוך השיחים והסתתרו שם.

באמצע הדרך, סכאג הכריע את העיט והוא החל צולל במהירות מטה. פרנג'ין אחז בו ולקח אותו למקום מבטחים, אולם שם הוא ראה כי העיט מת לגמרי. בינתיים במקום הקרב, פי ניסתה להרדים את סכאג מתוך המסתור אך נכשלה. הסרע-כלם-גור זעק משהו לא ברור, התרחק מהמקום בתעופה מהירה, ונעלם שוב.

פרנג'ין שב לאזור בתעופה רק כדי לראות את אחד הפטרולים של הסרע-גורים שחיפשו אחרי הוק, סוגר על מל ובוגלאגו. הכלב האמיץ וחסר הפחד ניסה להסתער עליהם, אולם רגע לפני שזינק על היצורים, מל אחז בו בכוח ועילף אותו בתנועה אחת חדה ואז נכנע. השניים נכבלו והובלו אחר כבוד אל המצודה.

על הקרקע במרחק מה משם פי התאוששה במהירות. בעזרת כמה לחשים היא שינתה את צורתה כך שתדמה לזו של סכאג. ובעזרת לחש נוסף עפה אל המצודה. שם, מתחזה בקולה לסרע-כלם-גור הורתה לסרע-גורים לשחרר את צולאסיוס ולתת לה את קיה (שהייתה כלואה בכלוב באחד החדרים). התכסיס פעל את פעולתו - ותוך פחות מדקה צולאסיוס דהר החוצה חופשי כשפי בדמותו של סכאג רכובה עליו נושאת את הכלוב של קיה בידיה.

מרחוק הם ראו את הפטרול ששבה את מל ובוגלאגו מתקרב, באותו רגע סכאג הופיע לצידה של פי, עילף אותה בחבטה אחת אימתנית, אחז בה ונסק איתה לאוויר - טס במהירות אל מצודתו. צולאסיוס המבולבל ניסה לטקס עצה, אולם הפטרולים שהיו בקרבתו (זה שלכד את מל ובוגלאגו ונוספים), סגרו עליו. הוא נכנע, נאזק והושם פעם נוספת באותה מכלאה, כשהפעם מל ובגולאגו מארחים לו חברה. פי כמובן נלקחה אל אותו כלוב עורבים צפוף, וסכאג השקה אותה בשיקוי שצרב את מיתרי קולה וסימם אותה, ובכך מנע ממנה להטיל לחשים כלשהם.

במרחק, הוק ז'נה ופרנג'ין הסתכלו במחזה. קיה שבכל המהומה הצליחה להימלט מכלובה, חברה אליהם ופלאנק אמר לז'נה - "אתה רואה על כל אחד שאנחנו משחררים שניים נכלאים - הם מאיטים אותך בוס, חבל! זו ההזדמנות להיפטר מהם, בוס אתה לבדך......"

בעוד פי, צולאסיוס ומל כלואים במצודה, שאר החבורה טקסה עצה כיצד לחלצם. פרנג'ין שלח את קיה לחפש פילים והתייעץ עם פוף. כשהוא שאל אותה האם היא מסוגלת לחפור מנהרה מתחת למצודה היא ענתה -

"כבר חפרתי חמישים מנהרות מתחת למצודה" ובעוד שאר בני החבורה לוטשים בה עיניים היא המשיכה ואמרה "טוב, ביקשתם שאני אחפור מתחת כדי לגלות מידע, אבל לא אמרתם לי להפסיק, אז לא הפסקתי, וחוץ מזה תמיד טוב שיש הרבה בורות ומנהרות, למקרה שהוא יבוא.....".

פרנג'ין, הוק וז'נה הגיעו אל מתחת למכלאה של חבריהם באמצעות אחת המערות של פאף. ברגע המתאים היא דאגה למוטט את תקרת המנהרה כך שכמה שהשומרים הסרע-גורים יפלו פנימה. ז'נה שחרר את בולגאגו, צולאסיוס ומל בעוד הוק והיפוגריף מזומן נלחמו בשומרים האחרים. תוך שניות בולאגו וצולאסיוס הצטרפו למערכה ולפני ששומרים נוספים הוזעקו למקום, כל החבורה ברחה אל תוך המערה ופאף סתמה אותה מאחוריהם.

החבורה התרחקה מהמקום באמצעות מערכת המנהרות המסועפת של פאף (או כמו שז'נה אמר -"זה מה שקורה שפרנג'ין לא מעסיק אותה שבוע - היא חופרת את כל העולם"), ויצאה אל האוויר המפתוח במקום מרוחק ובטוח.

עכשיו נשאר לחלץ את פי (או כמו שפלאנק אמר "להכניס מישהו במקומה למצודה....). הוק העלה את ההצעה שהוא יזמן את סכאג לדו-קרב, אבל הסמנאי התנגד בכל תוקף, והוא החל מהסס. ז'נה ניסה לשכנע את הוק לעשות זאת בקינטורים, תוך שהוא רומז שהוק פחדן ועליו להוכיח את העצמו (כשפלנק ניסה לשכנע את ז'נה ללכת בעצמו הוא אמר "אבל אני חייב לתת לחיילים שלי כמו הוק, הזדמנות להוכיח את עצמם"). בסופו של דבר הוחלט שז'נה יתגנב וינסה לחסל את סכאג בשנתו.

חלק 106: הבריחה הגדולה

בעוד החבורה מתצפתת על המבצר, אוספת נתונים ומתכננת. קוואלה סיפרה כי ראתה באחד מסיוריה האוויריים, שיירה של מספר דמויות הנושאות אפיריון גדול בדרך למצודה. החבורה מנסה לדלות עוד פרטים, אבל צריך לזכור שהם תקשרו עם קוואלה באמצעות פאף, שהייתה אפילו פחות ברורה ממנה.....בסופו של דבר הם לא הצליחו להבין יותר ממה שכבר צוין חוץ מהכיוון - שהוא מה שפאף הגדירה כ"צפון הצידה".

לאחר כמה שעות, השיירה המדוברת נגלתה לעיני החבורה - קבוצה של כשלושים אנשים, חלקם סאטארים יושבי המדבר עטויי גלימות, חמושים מכף רגל ועד ראש, חלקם אנשים בעלי חזות שונה, לובשי חצאיות קצרות, פלג גוף עליון גלוי ולא חמושים. במרכז השיירה נע אפריון ענק, עשוי עץ הבנה ובדי משי וסאטן משובחים. הוא נישא על ידי שני יצורי-סרע ענקיים, 8 מטר גובהם, שנראו כמו הכלאה בין אדם לתנין, לבושים שריונות עור, וחגורים אלות ענקיות (מדובר באחד מיצורי הסרע היותר אימתניים בעולם כולו ואולי האימתני ביותר בעמק הוואקפיר, אבל ז'נה, החל מכנה אותו "סרע-נינט", ובכך ביטל בהבל פה את כל אימתו - שהרי אי אפשר באמת לפחד מיצור שקוראים לו "סרע-נינט"....).

לפני שהחבורה הספיקה להגיב, ז'נה התגנב אל האפריון, חמק דרך האנשים המקיפים אותו ונכנס פנימה. בפנים הוא פגש אישה בגיל העמידה, שמנמנה, שופעת, בעלת פנים פשוטות אך נעימות הבעה ושיער ארוך שופע. היא הייתה מאופרת בכבדות, לבושה בגדי משי יקירם, ועטויה זהב ויהלומים.

ז'נה הציג את עצמו כפרנג'ין ולאחר כמה חילופי דברים סתמיים (ז'נה אתם יודעים...) ביקש להיכנס איתה למצודה והיא ניאותה. בינתיים השיירה התקרבה למצודה ומתוכה יצא מבנה של סרע-גורים, שהחל מלווה את השיירה בתור משמר כבוד. צולאסיוס שפחד לגורלו של ז'נה, גילה עצמו, התקרב בדהרה למקום וצעק אל תוך האפריון - "אדוני, אדוני, חכה לי...". האישה באפריון שאלה את ז'נה אם הוא מכיר אותו, והוא מרוב כעס על שהתערבו בתכניותיו השיב בשלילה. מפקד משמר הכבוד שאל האם היא מכירה את איש הסוס, וכשהיא ענתה לא, הוא נכפת, ונלקח אל תוך המצודה, שם נכלא באחת המכלאות.

השיירה הוכנסה למצודה, ז'נה נשאר באפריון בעוד הסוחרת נכנסה למבנה ודיברה עם סכאג - שיחה עליה קיבלה החבורה דיווח קצר מקוואלה- האישה סגרה איתו עסקה לקנות את כל אנשי הסוס שהוא מוכן לספק ואת פי תמורת תשלום לא ברור. בינתיים ז'נה שינה עצמו בעזרת לחשים לגמד, יצא בסתר מהאפריון וסייר במצודה, אוסף עוד מידע.

לאחר כשעה, השיירה יצאה החוצה והתרחקה, ז'נה נכנס לחדרו של סכאג והתחבא בתוך כד. סכאג חזר לחדרו לאחר שליווה את האישה החוצה. הוא הפרה עוד כמה נקבות סרע, אכל ואז הלך לישון. ז'נה המתין זמן מה ולבסוף הסרע-כלם-גור התעורר הפך בלתי נראה ויצא דרך הפתח הסודה בתקרה.
ז'נה שחרר את פרנג'ין ופי מכלובי העורבים, מצא חלק מהציוד בארגז של סכאג (אותו פרץ ללא שום קושי), והטיל על עצמו ועל פי לחשי תעופה. הוא ופי עופפו החוצה דרך דלת הסתרים, כשהם נושאים את פרנג'ין שעדיין היה שרוי בטראנס. לרוע המזל, השומרים על הגג הבחינו בהם והחלו מקימים כל זעקה (או כמו שפלאנק אמר - "אתה רואה, אם היית משאיר את הבחורה מאחור זה לא היה קורה! הם מאיטים אותך בוס....").

תוך שניות מטר חצים כיסה את שמי המצודה, בעוד פי וז'נה עפים באיטיות נושאים בקושי את פרנג'ין מחוסר ההכרה. למרבה המזל הם הצליחו להתחמק מרוב החיצים ולצאת מהטווח האפקטיבי שלהם. בינתיים בחצר המצודה, צולאסיוס ניסה לנצל את המהומה כדי להשתחרר אך נכשל. מבחוץ, הוק שהתקרב עוד ועוד מתוך דאגה לחבריו (הוא הרי חיכה בחוץ ללא מידע כלשהו על גורלם של צולאסיוס וז'נה), התגלה אף הוא על ידי הזקיפים על החומות. מטח חצים נורה אליו וחבורת סרע-גורים שפטרלה אל הקרקע מתחילה לנוע לכיוונו, הוא קם והחל בורח הרחק מהמקום.