חלק 10: פרידה מפורטמאר ויציאה מערבה

לפני שהחבורה יצאה מערבה, היא עברה אצל אוטארפור כדי לשאול כמה שאלות ו"לאסוף" את אאורוס ותאיי (הסאטארים המשיכו לשהות אצל הכוהן).

לאחר שכולם נפרדו ועמדו לצאת לדרך, פוראטמאר פרש הצידה עם אאורוס ונפרד ממנו אישית. הוא סיפר לו שאמו מתה בלידתו בהיותה בגיל מבוגר יחסית עם בנים גדולים. אביו, קאיריץ', (Kai'rich) תמיד האשים אותו במות אימו (אותה אהב יותר מכל דבר אחר) וזנח אותו. מי שגידל אותו היה אחיו הגדול פארלריאן (Farlariyan) - שם שמשמעותו ממש כמו השם של אאורוס - הרוח הדרומית (ואצל תושבי המדבר גם "הרוח טובה", מכיוון שהרוח הדרומית מביאה אל המדבר את הלחות של הג'ונגלים ולכן היא נחשבת בתרבות תושבי המדבר לרוח נעימה, קרירה וטובה).

פארלריאן (שהיה לפורטמאר יותר מאח אלא גם אב וחבר) היה לוחם אמיץ ובחיר חול. לפני שיצא לקרב הוא נתן לאשתו החדשה קווצת שיער כמנהג הסאטארים. כשהוא לא שב, היא שקעה באבל. לילה אחד היא באה לאוהלו של פוראטמאר ונתנה לו את כל חפצי בעלה ונעלמה. בכל הדברים הוא מצא שימוש (מעט בגדים, פגיון, מספר דברי סדקית וכד') אבל את התלתלים הוא נושא עימו בחוסר נוחות כי הוא מרגיש שמקומם לא עליו.

פורטמאר המשיך ואמר שבלילה שעבר הוא הגיע להכרה מה עליו לעשות עימם. הוא נזכר בסיפור על יוטיה (Yutya) ונאמיר (Namir) - יוטיה היה גם הוא לוחם אמיץ ועשוי ללא חת. הוא נפל בקרב ולנאמיר, אהובתו, נשאר רק קווצת שיער וילד בבטנה. כשבנה הקטן יוטיה (הקרוי על שם אביו), גדל, היא החליטה להכין לו קשת קסומה. בדבק שהרכיב את חלקי הקשת, היא ערבבה את השיער של האב וחול קדוש, וטיהרה אותה ביגון של אהבה זכה. כך יצרה לו את הקשת "פאלטין" (Paltyn), =קוטלת הרשע, המפורסמת.

הוא אמר לאאורוס שהוא לא יודע מה זה חול קדוש (אולי זקני הסאטארים ידעו), ולא יכול לתת יגון של אהבה זכה, אבל את שערו של לוחם כביר הוא יכול, ובאומרו זאת הוא שם שקיק בידו של אאורוס ונעלם. כשאאורוס פתח את השקיק הוא גילה בו קווצת תלתלי שיער שחורים.

אאורוס היה נבוך, מבולבל ונרגש. (אני לא חושב שהזכרתי זאת, אבל כבר מהמפגש השלישי היו לאאורוס חלומות וחזיונות, באחד מהם נאמר לו שהוא צריך לטהר את הקשת ביגון של אהבה זכה ולהטמיע בה כוח של לוחם כביר, ממש כמו שפורטמאר הזכיר).

אאורוס התפלל למונתאו להנחיה. בעת התפילה הוא אחז בקשתו, יאשניר, ובשיער ולפתע התלתלים נעלמו ואאורוס חש כי באורח פלא הם התמזגו אל תוך הקשת. מאותו רגע ואילך אאורוס יכול היה להכות רוע באמצעות הקשת, ויאשניר, הפכה לנשקו העיקרי.

באותו יום החלה הקבוצה, בליווי של נאיל ותאייזאנדים (שלא עזבה את אאורוס לרגע), לנוע מערבה.