חלק 36: נכנס - דרקון

מחוץ למצפה, בני החבורה גילו מראה מוזר - מטרים ספורים מחוץ לפתח המצפה עמדו הגמדים כשגבם מופנה אליהם (כלומר לפתח). הם היו ערוכים במבנה קרב, עם מגיני ענק ורובי קשת. מולם, במרחק של כמאה מטר בערך, בגבול קרחת היער המקיפה את המצפה, עמד דרקון ירוק על ענף עץ גבוה. מהמרחק הזה, ובהתחשב בהסוואה הטבעית של הדרקון, הם לא ראו יותר פרטים מאלה (האמת היא שהם יותר "חשו" את נוכחות הדרקון מאשר "ראו" אותו).

מיד כשבני החבורה הגיחו מהמצפה החוצה, אל המראה המוזר, הגמדים שמעו אותם ופנו אליהם - "הוא רוצה לדבר איתכם, הוא שאל עליכם ורוצה לדבר איתכם, לכו אליו, הוא הגיע לפני כמה שעות ואמר שהוא רוצה לדבר איתכם ". הם היו נרגשים ומפוחדים, אך מקולם נשמעה גם תחושת הקלה.

בני החבורה נערכו במבנה קרבי והתקרבו לדרקון. ככל שהתקרבו, הם חשו פחות ופחות בנוח (מלבד אאורוס כמובן, ואני יודע מה אומרים כל השחקנים שקצת מכירים את חוקי מו"ד - "נו בטח שהוא לא פוחד הוא פאלאדין", אבל את האמת, גם אם הוא לא היה פאלאדין, הוא עדיין היה משתין בקשת על "אימת הדרקונים" - זה פשוט הוא).

כשהגיעו למרחק 10 מטרים בערך הם נעצרו. לעיניהם, בגובה של כ-5 מטרים רובץ ברישול על כיפוף בגזע של עץ ענק, התגלה דרקון ירוק באורך 12 מטר מראש ועד קצה זנב (כאשר בערך מחצית מזה הוא הזנב שלו). כנפיו, דמויות כנפי עטלף, היו מקופלות לצידו (כאשר יפרוש אותן, יתברר שמוטת כנפיו היא כ-10 מטר). הוא היה מכוסה קשקשים בצבע ירוק פלאסטי זרחני, כמעט פלורסנטי. לעתים נדמה היה כי עורו חלק, לעתים מחוספס מאוד. לאורך שדרת גבו וצווארו הארוך היו קוצים באורך חצי מטר האחד משוכים לאחור. ארבעת רגליו המוצקות הסתיימו בטופרים כמו אלה של ציפור טרף אימתנית. ראשו היה דומה לראש לטאה עם מאפיינים אנושיים כמעה - עיניו היו גדולות, אך מאוד אנושיות (מלבד אישוני החתול). צבען השתנה כל הזמן בשלל צבעי הקשת. על ראשו הייתה אדרת קוצים שנמשכה לאחור. כשהוא פתח את פיו, התגלו עשרות שיניים חדות, ניבים לבנים בוהקים ולשון לטאה ארך וגמיש. נחיריו, שהיו בגדול של אגרוף אנושי כל הזמן העלו אדים.

לפני שהם הספיקו לומר דבר מה, הוא החל מדבר, כשמעתה ואילך הוא לא מפסיק לצחקק בקול צרוד חורק, גבוה, מקוטע ומעצבן ביותר (וזה היה באמת, אבל באמת מעצבן - כמעט והוצאתי את השחקנים מהכלים כבר אחרי שני משפטים וחצי....רק הזהירות של בראדור ופרנג'ין מנעה מהם לזרוק הכל ולתקוף אותו באותו הרגע.....). וכך אמר הדרקון -

"באתי למסור לכם את מה שהמונג והדוראידית הכוניפה המכוערת (צחקוק מקוטע, מעצבן)"

כשהחבורה כמעט כאיש אחד שאלה "מי?!" הוא התעלם והמשיך -

"בהתחלה לא הבנתי משהו, וזה לא יכול להיות, כי 'לא הבנתי משהו' הוא אוקסימרון (צחקוק מקוטע, מעצבן). הם כל הזמן דיברו על שמונה משימות שאתם צריכים לעשות בשביל לרפא את היער ואת אדונו (צחקוק מקוטע, מעצבן), אבל כשחקרתי אותם מה היו המשימות, הם כל הזמן חזרו על שבע - לא חכמים במיוחד...(צחקוק מקוטע, מעצבן).

בשלב מסוים, חשבתי שאולי אני לא משכנע כמו שחשבתי (צחקוק מקוטע, מעצבן), אבל אז נזכרתי שגם זה אוקסימרון - כי אני דרקון (צחקוק מקוטע, מעצבן). אחר-כך הגעתי למסקנה שהם לא יודעים מה המשימה השמינית (צחקוק מקוטע, מעצבן). ברגע הראשון חשבתי שזה די טפשי לשלוח אותם אליכם ככה (צחקוק מקוטע, מעצבן), אבל אז הבנתי (צחקוק מקוטע, מעצבן) באמת הבנתי (צחקוק מקוטע, מעצבן) - אני המשימה השמינית (צח...- טוב אתם כבר מבינים על מה אני מדבר, מכאן ואילך אני אוותר על ציון הצחוק)."

כמובן שבשלב זה הייתי צריך לעצור שנייה את המשחק ולהיכנס למצב של "אוף-פליי" כדי שכמה מהשחקנים (ואני לא אגיד מי) יוכלו להסביר לכמה שחקנים אחרים (ושוב אני לא אגיד מי), על מה לעזאזל הוא מדבר (ואני לא אגיד מי עדיין לא הבין על אילו משימות אני בכלל מדבר, למרות שמשך כל אחד מארבעת המפגשים הקודמים, התחלתי כל סשן ברענון - בו הסברתי מפורשות את עניין המשימות שהם לקחו על עצמם בתמורה להחייאת אאורוס וכל שאר הדברים שביקשו - לטהר את המצפה, לענות על חידותיו של אדון הג'ונגל, לבצע 8 משימות שיופיעו מאליהן וכו' - רק כדי לחזור שוב על העניין במשך המשחק כי אותו שחקן שאל אותי שוב ושוב על מה אני מדבר...).

כשחזרנו למצב "אין-פליי", בני החבורה ניסו לדובב את הדרקון, אבל לא כל כך הצליחו. הוא התעלם משאלותיהם וכל הזמן המשיך לקנטרם ולעצבנם בעקיצות סרקסטיות המלוות בצחוקו המעצבן. היחיד שכן הצליח לקבל איזו שהוא מידע היה ז'נה, שאיך שהוא הצליח להוציא מהדרקון שהמאורה שלו בסביבה (במיקום שהתאים למקום שבו, כך אמרה הרוח הבארדית האלפית, נמצא התיק שלו).

בכל מקרה לאחר כמה דקות של קינטורים, נמאס לדרקון - או כמו שהוא אמר - "יו, איזה גיבורים משעממים שלחו לי, ואולי זה כל העניין, הרי הם לא נראים חזקים באופן מיוחד, אולי הם הורגים את אויביהם משעמום...". ואז הוא פשוט קטע אותם באחת, אמר להם שהמשימה הראשונה שלהם היא "השבת גזלה לנגזל", פרש כנפיים והתעופף משם (ואוי כמה שקצות האצבעות של אאורוס דגדגו - יכולתי להרגיש את זה מעבר לשולחן, ולדעתי גם אם היינו משחקים דרך הרשת, והוא היה בצד השני של העולם, הייתי חש בזה.....לשמחתו או לא לשמחתו, לרווחתו או לא לרווחתו למזלו או לא למזלו - אתם תחליטו כשתקראו את החלקים הבאים- השליטה העצמית גברה, והוא לא ירה).

תוך שניות הדרקון נעלם מהעין, כשהוא מותיר את החבורה תמהה ומבולבלת (מלבד ז'נה כמובן, שידע בדיוק לאן צריך ללכת ומה צריך לעשות). לאחר דיון קצר, הם החליטו שבשלב ראשון, עליהם לסיים את טיהור המצפה ורק אחר-כך לפנות למשימה שהופיעה זה מכבר (מלבד ז'נה כמובן, שמעכשיו והלאה לא הפסיק, לנדנד - "מתי הולכים למאורת הדרקון?"). וכך עשו.

את השעות הבאות, החבורה בילתה במנוחה ודיונים על המשך הלחימה נגד משפלארנומאראן. אאורוס רצה לנוח יום-יומיים ואז להיכנס חזרה, פלגטון ופרנג'ין רצו לחכות זמן ארוך יותר, להתחזק ואז להיכנס. בראדור כל הזמן לחץ להיכנס למצפה, לערוך סריקה מהירה אחר שיקויים ומגילות ולצאת. כשציינו בפניו שמשפלארנומאראן, מחכה להם, הוא כל הזמן חזר ואמר - ש"הכל יהיה בסדר, יש לנו לפחות 48 שעות של שקט, אני יכול להבטיח לכם". האחרים (כלומר אאורוס, פרנג'ין ופלגטון - כי את גונד זה לא עניין וז'נה כל הזמן חזר על עניין התיק) - ניסו לשאול אותו למה כוונתו, אבל הוא כמובן סירב לומר, וכל הזמן חזר על תירוצים מטופשים בנוסח - "יש לי אמצעים לדעת, שאני לא יכול לחשוף - תסמכו עליי...". כמובן שאף אחד לא באמת סמך עליו.

רק בערב, לאחר מאמצים רבים, בראדור שכנע את אאורוס להיכנס איתו לבד למצפה, כשהוא חוזר ומבטיח לו שהוא יודע בוודאות כי יש להם פרק זמן שבו לא יתקפו אותם.