חלק 55: גירוש שוללי החופש

כשהקרב הסתיים, החבורה ליקקה מעט את פצעיה ואז, לפי מיטב המסורת הקבוצתית, הם כרתו את ראשיהם של אריה המדבר והאריה שלו ותקעו אותם על חנית. ז'נה העיר שכשהראש שלהם היה תקוע על חנית, הם נראו הרבה פחות מאיימים (או כמו שהגרזן צרח לגונד בקולו הנמוך והצרוד - "החתלתול הזה, הפיל אותך? גור החתולים הקטנצ'יק הזה הפיל אותך?! כוסית!!! נהיית כוסית! מכה אחת היית צריך להוריד אותו - אחת! זה בגלל שאתה מסתובב כל הזמן עם כוסיות! - אוי, אני פאלאדין, תראו איך אני עף בשחקים, בין העננים, רוכב על סוסים מעופפים ויורה קיסמים, אוי אני קוסם חזק, הנה לכם, אני יורה עליכם מרחוק כדורי אור, תיזהרו יש לי פרה זעירה עם כנפיים בכיס, אוי אני מונג קטן שמזמן תרנגולות עם גוף של סוס ומדבר עם עכברים, תיזהרו ממני יו, לא, לא! אני בעצם אני הוביט עצבני עם סיכה ביד, אוי בעצם, בעצם אני סייר שמחזיק ביד אחת אולר ובשנייה מחט, ואני אחתוך אתכם ואעשה לכם שריטה, אוי איזה פחד, אוי........כוסיות! כולם כוסיות!").

ואז, שוב כמיטב המסורת הקבוצתית. הם ניגשו אל המבצר ותקעו את החניתות עם הראשים באדמה, במרחק מה לפני שעריו. וגם הפעם, לפי מיטב המסורת (הקבוצתית והסרעית) התעוררה תכונה במצודה (או כמו שבראדור שאל - "נו אז מה קורה?" ואני עניתי- "כרגע הצבת ליד מצודה מבודדת של חבורת שכירי חרב, את ראשו של המנהיג הבלתי מעורער שלה, והמפלצת החביבה עליו - נחש!....").

לאחר זמן מה יצא יצור סרע-בורקחאד, כשהוא אוחז בכוכב ערב מופנה כלפי מטה. חיצונית הוא נראה דומה מאוד לבונגרא (אם כי אני מזכיר - כל הסינים.....). הפעם, בצורה בה הלך והתנהג (ודיבר מאוחר יותר), הוא היה הרבה פחות בוטח ושחצן מבונגרא, או מאריה המדבר (או כמו ששוב היה צריך להסביר לבראדור - כששוחטים את המנהיג הבלתי מנוצח שלך, את האריה התפלצתי שלו וחמישה משומריו האישיים המובחרים, יש לך נטייה להיות, איך נאמר בעדינות - קצת פחות בטוח בעצמך).

החבורה הורתה לו להתקרב והוא שאל אותם האם הצעתם לקנות את המצודה עדיין תקפה. החבורה ענתה שכן, רק שהמחיר מאוד השתנה (נחשו לאיזה כיוון...). פרנג'ין גם הוסיף דרישה משלו - לשחרר את כל החיות הכלואות בכלובים. והצטרף לאאורוס (שבינתיים חזר) בדרישה לשחרר את העבדים.

היצור, ענה כי המחיר נראה נמוך מידי, אך יש על מה לדבר (הוא רמז לחבורה שכרגע הוא אחד המועמדים להנהגה, וככל שיתנו לו יותר כסף הוא יוכל להשיג יותר תומכים, להשיג את ההנהגה ביתר קלות ולסגור עסקה). לגבי עניין החיות והעבדים, אמר כי זה גם עניין כספי. ספציפית לעניין העבדים, הוא הדגיש כי הוא מוכן לכלול אותם בעסקה בשמחה, אבל ציין כי אריה המדבר נהג לרכוש רק עבדים שנולדו כעבדים, ותמיד התייחס אליהם טוב יחסית, שכן הוא היה איש עסקים מצוין. לכן לדעתו הם לא ירצו להשתחרר, גם אם יציעו להם זאת (עבדים בנשמה כפי שאמר). הוא גם ציין שהעבדים ירצו לחזור צפונה, והוא לא רואה איך העבדים ישרדו בג'ונגל או בערבה ובמדבר שמעבר להם, בלא אבטחה שלו ושל שכירי החרב.

לאחר שהמשא ומתן הסתיים, היצור ביקש ארכה, כדי לשכנע את חבריו וחזר למצודה. במהלך היום נשמעו קולות קרב ותגרות מתוך המצודה (כמו שאתם מבינים, תרבות הדיון היא לא דבר מפותח מידי אצל יצורי-סרע, אבל גם לא אצל החבורה, אז הם לא התפלאו). מתצפיות שערכה החבורה מהאויר, נראה היה שהייתה תגרה כלשהי בקרב יצורי-הסרע, אבל בעיקר לחימה שלהם נגד הלוחמים האחרים בני הכלאיים (שבשלב זה היה ברור שהם כנראה חצי אנושים וחצי משהו אחר, לא ידוע). בסופו של דבר, השתרר שקט מתוח במחנה. בערב, היה שוב רעש ונראה שיצורי-הסרע תקפו את בני הכלאיים בהפתעה והם חוסלו על נקלה.

בסוף היום יצא שוב אותו יצור סרע-בורקחאד (חבול מעט, אבל זקוף הרבה יותר), אל החבורה. הוא הסכים לשחרר את החיות וכל עבד שירצה בכך, אבל בתמורה ניסה להתמקח מעט וביקש תוספת על הסכום שהוסכם. החבורה כמעט שלחה אותו לעזאזל, אבל אאורוס (לקול החבטות של חצי מהקבוצה במצחה), הציע לו את כל התכשיטים ודברי הערך שמצאו במצפה כתוספת. מכיוון שערכם היה גבוה בהרבה ממה שהיצור ביקש (ולפי מבטיו כנראה גבוה ממה שהם חשבו מהתחלה), היצור, המום מכך שקיבל את מה שקיבל, עט על ההצעה בזריזות ומהירות רבה יותר מזו שז'נה מתחמק ממלכודות, ואמר שמבחינתו העניין סגור (ואם מבטי עיניים היו הורגים, אז אפילו מונתאו בכבודו ובעצמו לא היה מציל את אאורוס ממבטיהם של פרנג'ין בראדור וז'נה). היצור ביקש יום נוסף, כדי לפנות את המצודה באופן מסודר ונענה בחיוב.

כבר באותו יום, יושבי המצודה ארזו את חפציהם והתארגנו לעזיבה. למחרת, הם יצאו בשיירה מאובטחת. באופן לא מפתיע, איש מהעבדים לא ביקש להשתחרר - כולם רצו לחזור הבייתה, צפונה למדבר הסאטארי הגדול ועמק הוואקפיר.

לפני שנעלמו סופית אל תוך הג'ונגלים בדרכם צפונה, אאורוס ביקש מיצור-הסרע, מנהיגם של שכירי החרב דבר נוסף. הוא תיאר הפניו את פורטמאר הקטן ביקש שאם יראה אותו ימסור לו מכתב. יצור-הסרע גיחך, חייך חיוך מרושע ואמר שהוא יחפש אותו אישית וימסור לו את המכתב בעצמו במו ידיו (ואאורוס האצילי והתמים היה היחיד שלא הבין למה היצור צוחק ולמה הוא מתכוון). במכתב, אאורוס כמובן דרש בשלומו של הסייר, ידידו ורצה למסור לו שהוא בחיים וששלומו טוב (אני מזכיר, שכשפורטמאר נפרד מהחבורה, אאורוס לא היה בין החיים, והחבורה יצאה מערבה למצפה כדי להחיותו).

כעבור זמן קצר, השיירה נבלעה בתוך הג'ונגל העבות. פרנג'ין והדרואידית עקבו זמן מה אחר תנועותיה באמצעות שיחות עם חיות, אולם כעבור מספר שבועות, הם יצאו מהג'ונגל ונעלמו בערבה שמצפון לו.

המשימה הבאה הייתה הרס המצודה. בתחילה זה נראה כעניין מסובך שידרוש הרבה זמן. אולם עד מהרה פרנג'ין השתלט על העניין ודברים זזו במהירות שגרמה לחבורה לכנות אותו - "פרנג'ין הריסת מבנים בע"מ" - הוא ביקש מגונד לערוך סיור במבנה ולאתר ולסמן את כל היסודות ונקודות התורפה שלו. גונד, שהיה בעל הכשרה בהנדסת מבנים, עשה זאת בקלות. פרנג'ין והדרואידת החלו הורסים את היסודות בנקודות מפתח - ראשית הם הטילו לחשים שהמיסו את לבני החמר והפכו אותם לבוץ. כמו כן הם גרמו לשורשי צמחים לגדול ולצמוח בין הלבנים וליצור עליהם לחץ נוסף. מכיוון שפעולות אלה נעשו בנקודות התורפה של המבנה, לא היה דרוש הרבה מאמץ או לחשים רבים מידי כדי למוטטו לגמרי.

לאחר שחומות המצודה ומגדליה מוטטו לגמרי, ויסודותיהם נהרסו כליל, פרנג'ין והדרואידית עמלו על חידוש הג'ונגל במקום - הם הגבירו את קצב גדילת הצמחייה מסביב לקרחת הג'ונגל. עד מהרה הג'ונגל נגס יותר ויותר בקרחת הבוצית שמסביב לשרידי המצודה. כעבור מספר שבועות, הוא הגיע אל שרידי המצודה עצמה והחל מכסה גם אותם. כעבור עוד מספר שבועות, כבר לא היה ניתן להבחין בשרידי המצודה מהאויר, ומלאכת הרס המצודה ושיקום הג'ונגל סביבה הושלמו.

כעת לאחר השבת המאורה לגמדים, הצלת רמכי הרוח, הריגת הדרקון, גירוש אריה המדבר ואנשיו והרס מצודתו, נותרו שלוש משימות - להרוג את המכשפות, לשחרר את הישות שמגינה על תא השטח מהאוויר ולהצית מחדש את אש החיים התמידית.

כמו תמיד בחיים (או יותר נכון כמו תמיד במערכות שלי), לפני שהחבורה הספיקה לצאת ולחפש צרות, הן כבר היו בפתח דלתה....