חלק 15: דיפלומטיה לפני מלחמה

הדבר הראשון שעשתה החבורה עם שובה לתא השטח היה להכניס אליו את הסאטארים, אאורין ותאייזנדים (למרות מחאותיהם של חלק מהשחקנים - נחשו איזה), ועדכון של ליקאנו. כמיטב המסורת של שחקני מו"ד - כשהם סיימו לספר לליקאנו, הם הסתכלו עליי בציפייה דרוכה, מצפים שהדמות ללא שחקן (או יותר נכון השה"ם), תגיד להם מה לעשות, אבל זה לא קרה או כמו שהסברתי להם -

"אם אתם רוצים הכרעות בנושאים היסטוריים ופילוסופיים, ליקאנו תיתן אותם בשמחה, אם אתם רוצים הכוונה בענייני בישול, תפירה, משק בית - לורמין יענה ברצון רב. אבל בענייני מלחמה אין להם מושג! - אתם בעלי הבית עכשיו! אתם מנהלים את העניינים, היא ולורמין פונים אליכם ושואלים מה צריך לעשות עכשיו...." ואז המשכתי וסיפרתי לחבורה על קריקטורה מצחיקה שראיתי פעם שבה נראים שני פרשים אמריקאים ממלחמות האינדיאנים, עומדים על מגדל שמירה, מביטים באלפי אינדיאנים מסתערים ואז אחד אומר לשני - "חיל הפרשים לא יגיע להציל אותנו, אנחנו חיל הפרשים!....."

כעת ניגשה החבורה לתכנן את צעדיה הבאים ובינתיים עשו כמה פעולות הכנה כלליות -

הם יצרו קשר עם כל בעלי הברית הפוטנציאלים (הסאטארים, המונגים, הנשרים, הפיקיסים ואוטאפור), ביקשו וקיבלו את עזרתם. על הסאטארים הם הטילו את משימת אבטחת תא השטח (בניית מחסות, אזורי, ירי, מלכודות), בעוד גונדולן ולורמין מבצרים את ביתם. על הנשרים הם הטילו לערוך סיורים תכופים בהם צפו על מחנה הסרעפצדים ועל סביבתם (כשפרנג'ין מידי פעם מצטרף, רכוב על יאקי).

כבר באחד מסיוריו הראשונים, פרנג'ין ראה על החוף של האגם/ביצה, שרידים של קרב. היו שם כמה גופות סרעפצדים וכמה גופות של כלבים של פקמד הארוך. בסיור אחר הוא ראה את ראנע, משרתו של פקמד. כשהוא ירד לדבר איתו, ראנע סיפר שאדונו מבקש להגיע איתם על הסכם אי לוחמה כל עוד הסרעפצדים באזור. החבורה כמובן הסכימה.

לאחר כמה ימים הודיע להם אחד הנשרים שיש סרעלוד קטן עם נשק מופנה כלפי מטה (המקבילה בעולם שלי ל"דגל לבן"), בקו הגבול בין האגם/ביצה, שם הייתה הפגישה הראשונה עם הסרעפצדים לג'ונגל. באן טסה לשם ודיברה איתו. כשהיא חזרה היא סיפרה שהסרעפצדים הציעו שביתת נשק לזמן לא מוגבל. ההצעה שלהם כללה את הסעיפים הבאים –

1. הפסקת כל פעילות איבה בינם, לבן החבורה בני בריתם (הם היו מוכנים לכל שבועה או ערבות שתדרשו לקיום השלום).

2. הם התחייבו לא להתקדם למרחק של יותר משבוע לתוך הג'ונגל, וגם זה רק לצרכי ציד וליקוט אוכל.

3. בהמשך לשיחה האחרונה שניהלתם, הם הציעו סיוע במעבר בביצה הגדולה והפעם ללא שום תנאים ותוך הבטחה שיעזרו בצידה ומים ויבטיחו את שלומם כל עוד אתם שם.

4. שיתוף פעולה בלחימה נגד פקמד, במיוחד הם ביקשו סיוע לחסל את המאחז שלו וללכוד אותו חי.

5. החזרת הציוד שנמצא על הסרעפצד הזקן.

6. פתיחת מסחר – באופן מיידי הם הציעו שיקויים אלכימיים ומגילות תמורת נשקים.

לאחר בהתייעצות עם כולם, התגובות של בעלי הברית היו כדלקמן –

פורטמאר והסאטארים – הם התנגדו נחרצות לכל ברית עם סרעים הכוללת שיתוף פעול. הם היו פחות נחרצים לגבי "סתם" הבטחה הדדית לא לתקוף אחד את השני, אם כי ניסיונם לימד אותם שאין לסמוך על סרען. בכל מקרה הם התחייבו לקבל ולתמוך בכל החלטה של החבורה כל עוד היא מקובלת על אאורוס (או כפי שהם כינוהו "אחינו הגדול").

המונגים – כפי שהיה ידוע לחבורה, מסרבים לקיים כל מגע עם מי "שליבו אינו טהור" וכמו שאפשר להבין לא צריך לעשות מבחנים לסרען כדי לדעת מה בליבם....אבל הם גם אמרו שאין להם שום הבנה בעניינים ממן זה ומתוקף היות החבורה מגיני הג'ונגל וגורי הנלפיד, הם יחכו להחלטתם ואז יאמרו את דברם (מנימת הדברים, היה ברור שהם לא יקבלו אוטומטית כל החלטה, אבל בהחלט יתנו משקל מכריע לדעת החבורה ויתמכו כמעט בכל החלטה שתקבל).

הנשרים – אין להם שום הבנה בעניין (אבל ממש כי הם הרי בעלי תבונה חייתית) והם הפקידו בידם את ההחלטה.

הפיקיסים - כנ"ל (ושתבינו הם מבינים בדברים כאלה אפילו פחות מהנשרים והמונגים.....).

אוטארפור – טען שכל שלום, גרוע ככל שיהיה, עדיף על מלחמה (שמאלני, מרעיל בארות....), ולכן לדעתו צריך לקבל את סעיף 1-2. לגבי הסעיפים האחרונים הוא התלבט ולבסוף אומר שאין לו שום החלטה בנושא.

ליקאנו ולורמין – לא הצליחו לגבש דעה והשאירו את העניין לשיקולה הבלעדי של החבורה.
לאחר הצבעה קצרה הוחלט לדחות את הצעת הסרעפצדים (אפילו בראדור לא היה מוכן להפר הסכם אי לוחמה עם פקמד בשביל זה - רק הזכרת השם פקמד פשוט העבירה בהם פחד מוות.....), ובאן נשלחה להשיב לסרעלוד בשלילה. אבל במקביל עלה הרעיון לנסות ולהרחיב את ההסכם עם פקמד לברית מלאה במלחמה נגדם.

בשלב זה, אאורוס פרש הצידה, פנה לתאיי ושאל אותה האם לדעתה הוא יסכים לכך. תאיי הכחישה בפעם האלף כל קשר איתו, ואז אאורוס התפרץ עליה בכעס ודרש ממנה שתפסיק את המשחקים. לראשונה מאז נפגשו היא נותרה חסרת מילים. היא נישקה את אאורוס, אמרה לו שלדעתה, פקמד לעולם לא יסכים לכך ואמרה שהיא צריכה כמה רגעים לעצמה ועזבה. אאורוס חזר לחבורה וסיפר לה על כך, והרעיון ירד מעל הפרק.

החבורה המשיכה בדיונים ובתכנונים (כשבינתיים ההכנות נמשכו במלוא עוזם - סיורים של הנשרים, הערכות של הסאטארים, ביצור הבית, הכנת תכשירים אלכימיים, חצים ותחמושת וכד'). כשמגוון רחב של דרכי פעולה עולה - החל בהפצצות אוויריות של מחנה הסרעפצדים, עבור ביצירת סכסוך שלהם עם פקמד וכלה בפשיטות מהים והאוויר, כשכל הזמן החבורה נתקלת בבעיה של מחסור במודיעין........(אך, כמה שמו"ד יכול להיות אקטואלי!)

זמן קצר לפני שהכל התהפך, (כמו שתראו מיד), אאורוס הודיע לחבורה כי תאיי נעלמה לאחר ליל אהבה ארוך והשאירה לו מכתב בו היא כתבה -

" אני מצטערת, אבל פקמד לעולם לא יוותר עליכם, הוא חושב שאתם שלו ולעולם לא ינוח עד שישיגכם (אפילו אחרי שהסכים להפוגה). ובהכירי אותך אתה תקריב את עצמך ותמות. הדרך היחידה למנוע זאת היא עזיבתי. אוהבת טאיי."

אאורוס טס על אחד הנשרים לאוטארפור וביקש שיאתר אותה. אוטרפור קסם את קסמיו ואמר שהיא נמצאת במרחק כמה חודשים - ואאורוס נאלץ לדחות את הרעיון לצאת אחריה ולחפש אותה (מה שהוא לא ידע אז אבל הבין לימים הוא שאוטארפור שיקר לו - תאיי הייתה במרחק יום בלבד והיה סיכוי להשיגה, אלא שאוטארפור היה בטוח שלאאורוס ולחבורה מוטב בלעדיה....).

כשאאורוס חזר לתא השטח, חזר אחד הנשרים והודיע לחבורה כי צבא סרעפצדי, שמונה כ-250 לוחמים סרעפצדים, ומספר דומה של סרעלודים, ומונהג בידי סרעפצד ענק עם 4 זרועות והיצור ה"כחול", עלה על חוץ האגם/ביצה והחל מתקדם בג'ונגל לעבר תא השטח.