חלק 43: דבר הדרקון

הדרקון לא חיכה לשאלותיהם ומיד פתח בדברים (כשהוא כל הזמן צוחק את הצחוק המקוטע והמעצבן שלו, שגם הפעם כמעט וחרפן אפילו את השקולים שבחבורה וכמעט גרם להם לתקוף, או כמו שכמה מהם אמרו - "זה כל כך מעצבן ששווה לבנות דמויות חדשות ורק לא לשמוע את זה שוב...") -

"יו איזה גיבורים שלחו לי?, במקום להילחם עושים עסקאות, מה יקרה שתגיעו למשימה השמינית ותרצו להרוג אותי? תנסו לשכנע אותי להילחם בעצמי תמורת משהו? לא גיבורים משהו, מזל שאני נותן לכם להתחזק, אולי אחרי שבעת המשימות הראשונות תהיו שווים קצת יותר"

הם נעצו בו עיניים אבל לא כל כך ידעו מה להשיב (מלבד אאורוס, שידע בדיוק איזה חץ הוא רוצה לשלוח בתשובה ולאן הוא רוצה לדחוף אותו וז'נה שרצה להגיד לו מה הוא חושב על מי שלוקח תיקים שאינם שלו.......), והדרקון המשיך -

"האמת, לפי סדר הדברים הנכון, הייתי צריך לחכות שתסיימו לגמרי את המשימה הראשונה. אבל במקרה היום נוצרה הזדמנות לבצע את המשימה השנייה ביתר קלות ובפחות סיכון. כמו שאתם נראים, אתם לא חזקים משהו וצריכים כל טיפת עזרה. האמת, גם במצב הנוכחי לא בטוח שאתם תצליחו, אם אני אחכה עד שתסיימו את העסקים עם שד האש...טוב אז בטוח לא תצליחו, תמותו במשימה, ולי אף פעם לא תהיה הזדמנות להרוג אתכם"

זה כבר היה קצת יותר מידי אפילו בשביל החבורה. אאורוס פנה אל הדרקון ובגסות רוח לא טיפוסית (הוא הרים את קולו מעט ואמר לפחות כמה משפטים בלי להגיד סליחה תודה או בבקשה אפילו פעם אחת!) - הוא דרש ממנו לגשת לעניין. הדרקון צחק והמשיך -

"חמום מוח הפאלאדין, זה טוב, אני לא אוהב לאכול פאלאדינים קרים, זה עושה לי צמרמורת בחניכיים, מכירים את זה שאתם אוכלים גמד חמוץ, או הוביט קטן ומפולפל, ואתם מקבלים צמרמורת כזו מבסיס החניכים, עד ל...טוב טוב בסדר הבנתי - ...בכל מקרה, אני באמת ממהר אז אגש לעניין, המשימה השנייה היא 'הושעת הנאמנים' -

בדיוק מעלינו בגובה של עשרה ק"מ יש אי רקיע ובו עדר של רמכי רוח - יצורים קסומים דמויי סוס, תבוניים, שחיים באיים המרחפים גבוה בשמים (קוראים לזה איי ענן, או איי רקיע, או משהו כזה). הם קשורים איכשהו למצפה, יש להם מן דת סודית כזאת, לא יודע, לא מכיר - אולי בגלל שזה סודי....

לפני עשרים שנה בערך, הגיע לאי הרקיע שמעל האזור ענק עננים מרושע בשם אנוקאלר (Anuklar) החירש, הוא ניצל את החולשה של המצפה כדי לתקוף את רמכי הרוח. בשלב ראשון הוא התיישב באזור והקים לעצמו מצודה. אחר כך הוא תקף את העדר של רמכי הרוח שגרו באזור בעזרת הגריפונים שלו. הרמכים השיבו מלחמה, אבל הוא היה בן זונה קשוח חזק ומנוסה, והוא ידע את נקודות התורפה שלהם ונלחם בטקטיקה של פגע וברח ולאט לאט הם התמעטו.

לאחרונה הם החליטו לצאת למלחמה גלויה בענק - אולי בגלל שהם נזכרו שהם אמורים להיות תבוניים. ממה שהבנתי היה למנהיג שלהם חיזיון שבו חבורת גיבורים בהנהגת פאלאדין אציל ורב עוצמה תבוא לעזרה. לא יודע למי הוא יכול להתכוון, זה שאתם קוראים לו אאורוס הוא אולי פאלאדין, אבל אציל הוא לא יכול להיות, כי אנחנו יודעים מה ההורים שלו ......"

בשלב הזה ז'נה וגונד היו צריכים לרסן את הפאלאדין (ושתבינו כמה המצב היה חמור - אפילו הגרזן של גונד לא אמר כלום). הדרקון חש שהוא קצת עבר את הגבול ומכיוון שהוא באמת לא היה מעוניין בקרב עכשיו, הוא מיתן קצת את הטון -

"ורב-עוצמה...נו טוב, אם הוא שרד את המצפה אז אולי הוא לא חלשלוש כמו שכל הזמן אמרתי, אבל רב עוצמה.....בסדר, שיהיה.... אחרי סדרה של קרבות גלויים, הרמכים חיסלו את כל הגריפונים חוץ מאחד (גם הם יכולים להיות מאוד קשוחים וחזקים כשהם נזכרים שהם תבוניים ומשתמשים במוח שלהם). הענק נפצע קשה, אבל גם הוא לא פרייאר. בסוף נותרו 3 רמכי רוח בחיים, והענק הצליח ללכוד אותם בטירתו.

עכשיו המצב הוא כזה - הרמכים פצועים, לכודים בתוך ביתן בגן המצודה. מבחוץ נמצא הענק, פצוע ואורב להם. הוא בקושי ישן, ובשעת השינה הגריפון שלו שומר עליו והוא סוגר עצמו בכלוב הגריפונים שלו להגנה. שני הצדדים מחלימים לאט. כמובן שהענק מחלים יותר לאט אבל יש לו עדיין הרבה כוח חיים.

וכאן אתם נכנסים לתמונה. המשימה השנייה שלכם היא להציל את רמכי הרוח. מכיוון שכרגע הענק נמצא במצב גרוע, אני מציע לכם, לעוף עכשיו. כשתגיעו לאי המרחף, תלכו למצודה ותתקפו את הענק כשהוא עוד פצוע. אחרי שתחסלו אותו, כלומר אם תחסלו אותו, תמיד תוכלו לרדת לקרקע בעזרת הרמכים...אני מזכיר לכם, אם תחכו יותר מיום יומיים, הענק יתחיל להתחזק ואז הסיכוי שלכם להתמודד מולו יקטן.

ורק כדי להראות כמה נחמד ונדיב אני, אם אין לכם דרך לעוף כדי לעשות את זה, אז אני מציע לכם עסקה - אתם תעלו על הגב שלי, ואני אקח אתכם לאי המרחף (לפני שתעלו, הפאלאדין יישבע כמובן שאתם לא תתקפו אותי כשאתם עליי). בתמורה לשירות התעופה שאני נותן לכם, אני מבקש רק דבר אחד - להתחלק באוצר שנמצא בארמון של הענק - יש לו שם תיבה עם כמה חפצים קסומים, חבל על הזמן שנים של איסוף......

יו איזה נדיב אני? הרי ממילא כשאני אהרוג אתכם אני אקח את הכל, אבל ככה אני נותן לכם את התחושה שקיבלתם משהו. ב'ואנה, אני באליסטרה שזה חבל על הזמן - גם יפה, גם רב-עוצמה, גם אצילי, גם תבוני וגם נדיב! צריך לחבר עליי שיר! מכירים איזה משורר או משוררת טובים שיכולים לחבר עליי איזה שיר? טוב אז מה אתם אומרים...בסדר בסדר, אני יודע אתם צריכים לדבר על זה....קחו שעה"

ואז הוא קם והתרחק כשהוא מלמל לעצמו (כל הזמן ממשיך לצחוק בצורה מעצבנת) -

"איזה גיבורים משעממים, אני מקווה שזה שיכתוב עליי את השיר, לא יכתוב עליהם הרבה, כי מי שיקרא, יירדם ולא יגיע את הסוף. או לפחות שיתאר אותם לא כמו שהם - חזקים, קשוחים, נלחמים ולא מדברים. חבל על הזמן איזה גיבורים קאצ'קס הביאו לי...."

מצב הדעות בקרב החבורה היה כזה -

גונד היה בעד לעלות למעלה ולכסח לענק את הצורה (הוא כבר יותר מידי זמן לא נלחם במשהו גדול, והגרזן לא דיבר איתו מאז שהם עשו הסכם עם שד האש במקום להילחם בו).

בראדור, הזיל ריר מהנקודה שבה הדרקון אמר "יש לו שם תיבה עם חפצים קסומים", והיה ברור שהוא בעד.

פרנג'ין היה בעד אם כי לא נלהב במיוחד (מבין כולם הוא היה המסור ביותר לעניין המשימות שנועדו לתקן את נזקי השביט, אם כי רצה לעשות דברים לפי סדרם, וודאי שלא אהב את התלות בדרקון).

ז'נה התנגד בתוקף כשהוא טוען ששוב הם גוררים אותו הרחק מהתיק שלו.

אאורוס התלבט, פרש הצידה והתפלל למונתאו לעזרה. התשובה שקיבל הייתה ברורה - הדרקון אולי מרושע, אבל בדבריו יש אמת והוא כנה בכוונותיו. רמכי הרוח זקוקים לעזרתם הדחופה. כל רגע הענק מתחזק ועלול להרגם. הדרך הנכונה היא לנסות ולהציל את רמכי הרוח עכשיו ואם יש צורך לעלות על גב הדרקון לשם כך. תחושתו הקודמת, שהדרקון אכן מעוניין שהם יבצעו את שבעת המשימות בהצלחה, ולכן יעשה ככל שביכולתו לעזור להם, ולא יתקוף אותם, כל עוד הם לא יתקפו אותו, גם היא התחזקה.

לכאורה, הפור נפל. היה רוב גדול לעלות למעלה. נותרה רק מכשלה אחת, איך מגיעים לשם - מלבד אאורוס, אף אחד מהם לא היה מוכן להסתכן ולעלות על גב הדרקון. מי שפתר את הבעיה היה בראדור, שהסכים להטיל כמה מהמגילות שמצא במצפה כדי להבטיח את שלומם במקרה של נפילה (היו ברשותו כמה מגילות של ריחוף במקום, ונפילה ממקום גבוה). הוא ופרנג'ין גם הסבו את תשומת לב החבורה, שכאשר הדרקון לוקח אותם על גבו, גם הוא לוקח סיכון, שכן סתם "להפיל" אותם הוא לא דבר טרוויאלי.

לבסוף החבורה הסכימה בתנאי אחד, הם יהיו מאובטחים לגב הדרקון בחבלים. הדרקון הסכים, אאורוס נשבע שלא יתקפו אותו באויר והם עלו על גבו ונסקו לשחקים.