חלק 31: זכוכית שבורה

לאחר הקרב עם רוח הרפאים, המשיכה החבורה בטיהור המחומש השלישי ואחריו הרביעי והחמישי ולבסוף, כעבור כמה שבועות של קרבות מתישים, השלימה את טיהור הקומה הראשונה. בהגיעה לקומה השנייה נתקלה באיום חדש שטרם הכירה.

בעוד החבורה מתקדמת לאיטה, החל האויר מולה להתגבש לכדי יצור דמוי אדם בגובה מטר וחצי. עורו של היצור היה מחוספס ובצבע אדום כהה. היו לו 6 זרועות, ובכל אחת אחז מאכלת פלדה. על גבו היו שתי קשתות מצלבות ואשפות חצים. הוא פנה לחבורה בשפה לא ברורה ורק לאחר שבראדור הטיל לחש מתאים, מתוך אחת המגילות שמצאו במצפה, ניתן היה לתקשר איתו.

היצור התנהג ביהירות מרובה (שכמו שהחבורה תלמד אופיינית לשדים). הוא דרש מהחבורה למסור לו את כל החפצים המיוחדים שמצאה במצפה, בתמורה לכך שלא יהרוג אותה. בני החבורה הסתכלו זה בזה והשיבו מיד - גונד הסתער בזעם ואאורוס פגע בו בחץ שכמעט הרגו. החבורה כיתרה את היצור ופגעה בו קשות. אלא שאז הוא נכנס לפעולה. במהירות מדהימה הוא החל תוקף באמצעות 6 זרועותיו. בתוך שניות אחדות, נפלו כמעט כל בני החבורה פצועים ומחוסרי הכרה - ז'נה, גונד, פלגטון ובוגלאגו. היצור המשיך וזינק לעבר אאורוס וחבט בו בעוצמה שכמעט והפילה אותו על הרצפה. למרבה המזל הוא לא הצליח לפגוע בבראדור שהרגו בלחשיו.

החבורה התאוששה במהירות (הרבה בזכות פרנג'ין ושיקויים קסומים שנמצאו עד כה בכוכים/חדרים). על גופו של השד נמצאו שני צמידים קסומים שהעצימו את יכולות הסיוף שלו. פלגטון לבש אותם והחבורה המשיכה הלאה - כשהיא ממשיכה להיתקל בעוד מפלצות "רגילות" למקום - יסודנים, צמחים טורפים וחרקים גדולים.

במחומש השני, בהגיעם לאחד הכוכים/חדרים, נתקלו בני החבורה בפסל זכוכית יפהפה בצורת אישה. הפסל היה בגודל של אדם, וכולו טלאי זכוכית מכל מיני צבעים שיצרו מעין ויטראז' צבעוני ומהפנט. לרגע עמדו בני החבורה ובהו בפסל ואז נכנסו. אם כניסתם לכוך, הפסל החל לנוע ותקף אותם. הוא פצע אותם באמצעות צפורני ידיו החדות כתער (או ליתר דיוק חדות כמו זכוכית שבורה....). החבטות החוזרות ונשנות של החבורה בפסל נראו כאילו לא משפיעים ונבלעים על ידי יכולת קסומה כלשהי. רגע לפני שהחליטו לסגת, גונד זרק את מגינו, תפס את גרזינו בשתי ידיו, ולקול צרחותיו ("אתה מסתובב עם כוסיות שלא מסוגלות להרוס פסל זכוכית ואח"כ אתה מתפלא למה אתה הופך לכוסית בעצמך! - אחת יורה עליו מקלות מחודדים, השני מנסה לדקור אותו בסיכות......תפסיק להיות כוסית!!! - תפוס אותי בשתי ידים ותשבור את הדבר הזה!!!") היכה בפסל וניפץ אותו לרסיסים.

המחומשים הבאים היו "שגרתיים" אף הם - עוד יסודנים צמחים טורפים מכל סוג ומין העולה על הדעת - זוחלים, מעופפים, קופצים, נעים בטלפורטציה, מכים, חותכים, דוקרים, נושכים, מועכים, רומסים, מקישים, עוקצים, שורפים, צורבים, מקפיאים, משתקים, מפוצצים....הכל!

בכוכים/חדרים, נמצאו עוד עצמות של אלפים, ועוד שרידי כלים וחפצים שונים ומשונים ביניהם - טלסקופ קטן, סרט ראש ועליו זכוכית מגדלת ויהלום המטיל אור מרוכז, מספר תכשיטים מפוארים, בזיך זכוכית וענבר, שני ספרים עתיקים מעוטרים בכסף וזהב, באחד מידע על אלכמיה ובשני מידע גיאוגרפי כולל מפות מרהיבות ולוח שיש ועליו טקסט כלשהו חרוט בזהב. לצערה של החבורה, היא לא הייתה יכולה לקרוא אף אחד מהם....(היה זה אחד הרגעים, בו הצטערו כי לא הקשיבו לליקאנו שתמיד הייתה מנסה להכניס מעט בינה לראשיהם, בעת שהם רק רצו לצאת להרפתקאות).

עם היכנסם למחומש החיצוני בקומה השלישית שמעה החבורה קול אישה שרה. היה זה קול צלול ועדין בצורה לא אנושית, אך עם זאת נמוך, חזק מלא עומק ועוצמה חודרת. נדמה היה שהקול והמוסיקה חלחלו אליהם לא רק דרך האוזניים, אלא דרך הגוף כולו - החבורה לא רק "שמעה" את השיר אלא חשה בו ממש.

הייתה לו איכות מוזרה שגרמה לו להישמע ולהרגיש מלא חום ורוך, ואם זאת קר, קשה ומצמרר בעת ובעונה אחת. שלם ומלטף כמו רפרוף משי עדין, ואם זאת מרוסק ושורט כמו זכוכית מתנפצת. כל תו ומילה היו כרסיס מנופץ של חלון צבעוני המחזיר את האור העובר דרכו וצובע אותו בגוון כלשהו ויחד עם זאת, יצרו תמונה שלמה סימטרית והרמונית ממש כמו בקליידוסקופ. למרות שהצלילים היו יפים וענוגים להפליא, הם היו גם מפחידים ומקפיאי דם לפרקים.

ה"אישה" שרה בשפה לא ידועה לחבורה, אך נראה היה שבאורך קסום המילים חדרו כה עמוק אל מוחותיהם, עד כי יכלו להבין את משמעותן. מכיוון ששמעו כבר שירה קסומה בעבר, הם ידעו שלא מדובר בשיר רגיל, אלא בכזה בעל תכונות מיוחדות (מעבר לאלה של הזמרת כמובן, שהיה ברור שאינה אנושית). וזהו השיר ששרה -

מידי עזה היתה אהבת פולרארשיריהאן
יציבה, טהורה ונצחית כיהלום איתן
לו רק אהובה היה כמוה נאמן
להקריב את חייו ומותו מוכן
בלי לשאול מדוע, מתי והיכן

וכשהרשע הגיע מאיים להשמיד
כל נושם ודומם ופורח להכחיד
עמדו על משמרתם נכונים כתמיד
להציל ולו רק יצור אחד ויחיד
למען יחזור וילבלב בעתיד

אך אהבתה היתה עזה משלו
וכששמעה כי הרשע יגיע בלילו
סירבה להשלים עם מר גורלו
הזעיקה בדבר שווא ששקר כולו
וכינסה במצפה את כל חילו

אפס, כי לזאת הרוע המתין
נשקו וכוחו רק לכך הכין
בשנייה מבלי שאיש יבין
נפרצו הסכרים הלילה הלבין
נקטלו כל צופה וחייל וקצין

ואהובה על מותו מאן לוותר
נכנע לתועבה ממנה נשבע להישמר
לבן רשע הפך ואותו פיאר
והיא לצדו נאלצה להישאר
בפשע אהבתה לנצח להרהר

בסיימה לפזם את מילות השיר, הישות, המשיכה להמהם בקולה את המוסיקה של היצירה, ולנגנה בכלי שנשמע כסוג של נבל רוח.

החבורה, התקרבה למקור הקול בזהירות ובנשקים שלופים (יותר מאחד מהם חש כי מדובר ברוח רפאים - בוגלאגו לא הפסיק לנהום והאחרים חשו לא בנוח). באורח פלא, נראה היה שהמחומש הזה ריק מכל מפלצת (למעשה לא באורח פלא, אלא בגלל אותה ישות, אבל על כך מיד).

בהגיעם לאחת מפינות המחומש, אותה פינה מעבר לה נשמע הקול קרוב מאוד, פסקה לפתע השירה, והישות אמרה באותו קול מורכב שבו שרה (שוב במילים בשפה שאינה מוכרת, אך שיכלו להבין באופן פלאי) - "אנא, בני תמותה יקרים! אל תתקרבו אליי, מראי לבדו עלול להביא למותכם, הישארו רחוקים, אנא מכם!"