חלק 64: הצתה מאוחרת

לאחר שיצא החוצה, התכונן פלגטון לטיפוס חזרה. באופן אירוני, הטיפוס מעלה היה קל יותר מהטיפוס מטה - הוא הכיר כבר את התוואי, והיו לו אין ספור יתדות, חבלים, מוטות ומאחזים שהכין והציב בדרכו למטה.
כאשר יצא בסופו של דבר, הוא אץ חזרה לאאולי שחכתה לו בקוצר רוח דומה לשלו. היא שמחה לראותו והתנפלה עליו בחיבוקים ונשיקות לא אופייניים לבנות מינה הביישניות בדרך כלל. פלגטון סיפר לה את קורותיו ופניה התקדרו. כששאל מדוע, אמרה כי מתי שהוא בעתיד הקרוב הוא מחויב לצאת למסע ארוך צפונה בכדי לשים את יסודן המים בים. היא הביעה את חששה שלאחר המסע הארוך הוא ישכח אותה ולא ירצה לחזור. דמעה ירדה מלחיה והיא הרכינה את ראשה כשאמרה שהיא כבר מתגעגעת אליו.

בלי למצמץ ולהסס, פלגטון מחה את דמעתה והרים את ראשה ביד אחת ואחז בידה השניה. הוא הביט בעיניה והבטיח כי אין מדבר, נהר, או ים בעולם הזה, או מחוצה לו שיפרידו ביניהם. היא התמוססה סופית ומאותו רגע הפכה שלו לנצח (או כמו שז'נה אמר כששמע את הסיפור - "טוב, 20 שנה עם הפאלאדין! אפילו דיקט היה הופך לדון ז'ואן שרמנטי....").

כעת היה על פלגטון להשלים את המשימה ולהצית את הניצוץ שהיה בידיו. הוא שאל את אאולי כיצד ניתן לעשות זאת. היא אמרה שיש כמה אפשרויות, אולם כולם כרוכים במסעות ארוכים. הדרך המהירה ביותר היא למצוא את שד-האש ולהצית את אש החיים בעזרת אחת מלהבותיו. היא ידעה לספר כי שד האש, הוא מקור רשע וכי הוא נכנס לג'ונגל רק בגלל הנזק שעשה כוכב השביט. לדבריה אבני האש הם חלקים מהשביט והוא זקוק להם למעשה אפל כלשהו.

פלגטון נפרד מאאולי בשנית ויצא לחפש את שד-האש, שוב מלווה בעורב הלבן, ובברכתה של אאולי. לא היה לו קושי למצוא את השד, שכן העקבות שהותירו הוא ומשרתיו הגמדים בעת המעבר מהמשכן הישן (שגזל מהגמדים), היו ברורים ונותרו בשטח זמן רב לאחר שנעשו. אחרי מסע קצר הוא הגיע למאורה החדשה של שד האש (זו שנמצאה עבורו על ידי החבורה). הוא ביקש מהעורב הלבן שיטיל עליו לחשים שונים (בין היתר הגנה מחום), למקרה שיתפתח קרב ונכנס לתוכה.

המקום היה מערה תת-קרקעית עצומה ובמרכזה ברכת לבה בה שהה שד האש (הגמדים לא נראו בסביבה). כמו בעבר הוא היה עסוק כל הזמן בטיפול בחפץ שבו שיבץ את מה שכינה "אבני האש". פלגטון פנה אליו בדברים, אולם השד התעלם ממנו בתחילה ואחר כך החל מתגרה בו ומקלס אותו ואת חבריו. אני לא אכביר במילים, אבל בסופו של דבר התפתח קרב - פלגטון הוא אולי יותר שקט ופחות בולט מאאורוס, אבל כמוהו הוא חסר סבלנות לרשע מחד, ומצד שני, שלא כמו האביר, אין לו שום מגבלות של "כבוד" או "קוד" התנהגות שמונעים ממנו לשבור תשניים לרעים מתי ואיך שבא לו.....

הקרב היה ארוך וקשה ובמהלכו השד כרך את זנבו סביב הסייר וכמעט והצליח להטביע אותו בברכת הלבה. רק בזכות לחשיה של אאולי הוא ניצל מכוויות קטלניות (החום היה כה רב עד כי למרות הלחשים הוא ניזוק ממנו לא מעט). אולם באף רגע הוא לא שמט את חרבותיו, וזעמו החייתי היה חם וקטלני מכל אש. בתבונתו הרבה, הוא ביקש מהעורב שיקפיא את להבי חרבותיו והם גרמו נזק רב לשד. בסופו של דבר, רגע לפני שהוכרע הצליח להרוג את השד.

למרות שהיה בתוך ברכת הלבה והמשיך לספוג נזק מהחום ולמרות שהיה פצוע קשה, הוא לא יצא החוצה מחשש שגופת השד תתקרר. תוך סיכון עצמי הרב הוא הוציא את הבקבוקון עם ניצוץ אש החיים מתיקו והכניס אותו אל תוך גופתו של השד. בשבריר שנייה היא ניצתה באור נגוהות. פלגטון זינק החוצה ובשארית כוחותיו זחל אל מחוץ למערה, שם המתין לו העורב הלבן וריפא אותו בלחשיו.

לאחר שהחלים מעט, הוא חזר אל אאולי. שם חיכה לו הינשוף הענק של המונגים עם המסר לחזור אל החבורה. הוא נפרד בצער מאאולי תוך הבטחה כי יבקר אותה בהקדם האפשרי וטס על גביו לפגוש את החבורה.