חלק 30: הרוח הראשונה

לאחר טיהור המחומש השני, וגילוי המתווה הכללי של המבנה החליטה החבורה לצאת שוב, כדי להניח בחוץ את שרידי עצמות שוכני המצפה שמצאו ולנוח (גם הפעם אאורוס הציע לנוח בתוך המצפה וז'נה הטיל וטו גורף). אלא שאז התברר להם שבעת שטיהרו את המחומש השני, הפתח החוצה, במחומש הראשון החיצוני נחסם על ידי צמח טורף ענקי, שלא ברור אם הגיע מחוץ למצפה או מתוכו. הם ניסו לתקוף אותו ממרחק, אולם הוא כמעט ולא נפצע על ידי נשקיהם ולחשיהם. רק לאחר כמה ימים של לחימת התשה, הם הצליחו להורגו (וכשאני אומר לחימת התשה אני מדבר על שתי רמות - אחת של החבורה נגד הצמח ושנייה של ז'נה נגדי ונגד החבורה, או כמו שהוא ניסח את זה "לישון בתוך מקום מסריח ומחניק שאין בו אף חבל נורמאלי? השתגעתם? נו כבר, מתי יוצאים?...").

כשיצאו כעבור כמה ימים, נאיל כבר לא הייתה שם. הגמדים סיפרו שהיא המשיכה להזדקן באופן מואץ. בוקר אחד, בזמן שהיא התפללה ליד יסודן האויר, הוא שלח אליה שלוחת אויר דחוס (ממש כמו שקרה כשהיא נסתה לתקשר איתו עם הגעתם למקום) והיא פשוט נעלמה, מותירה אחריה את כל חפציה ובגדיה מלבד התליון שלה. בכך תם למעשה סיפורה של נאיל גבירת היסודות (לפחות עד לרגע זה), היא תופיע עוד פעם אחת בעקיפין בהרפתקאות הבאות, אבל כנראה שבמערכה הזאת היא לא תופיע עוד לעולם (אלא אם כן השחקנים יחליטו לעשות משהו שיגרום למפגש נוסף איתה - במכוון או במקרה, אבל כמו שכבר ציינתי זה לא סביר מסיבות של מכאניקת משחק).

לאחר העלמותה של נאיל, החבורה החליטה לנוח כמה ימים מחוץ למצפה (הלחימה בצמח הטורף התישה אותם כמעט לגמרי מבחינה פיזית, והנדנודים של ז'נה, מבחינה נפשית). במהלך הימים האלה הם המשיכו להתקרב אל הגמדים ולהתיידד איתם. כמובן שיחסם של הגמדים השתפר עם כל פריט שהוצא מהמצפה וניתן להם במתנה - הדברים שנשארו שמישים אמנם היו מעטים, אבל כולם באיכות מעולה - הנשקים, המגינים, השריונות והכלים שונים, היו כולם מעשה ידי אומן, ואפילו הפשוטים שלהם היו מעוטרים בדוגמאות וציורים שהיו מלאכת מחשבת שכמותה הם והחבורה לא ראו עד אז. גם לחבורה שגדלה בבידוד מוחלט מהעולם החיצון, וכסף היה מושג ערטילאי ומופשט עליו הם למדו רק מסיפוריה של ליקאנו, היה ברור כי בכל מקום תרבות, מחירם לא יסולא בפז. אם כל חפץ שהוצא וניתן לגמדים, נראה היה שהם משילים כמה שנות זקנה והופכים, עליזים, מלאי חיות, חברותיים ודברנים יותר....

וכך לאחר שהגמדים "נפתחו" הם החלו מספרים יותר על קורותיהם. מכיוון שהם יצאו לדרך גמדים צעירים, ואת רוב חייהם בילו באזור, הם לא דיברו הרבה על מקום הולדתם, שהיה כעת לא יותר מזיכרון עמום ורחוק. אבל הם כן הרחיבו יותר על חייהם הנוכחים. הם סיפרו כי במקור היו חבורה שמנתה 40 גמדים ומחציתם מתו במשך השנים מלחימה ומחלות. הם הוסיפו כי זמן קצר לאחר הגיעם למקום, כשהסתבר שהם יצטרכו לשהות זמן רב לפני שיכולו להיכנס למצפה, אם בכלל, הם החליטו לבנות להם בסיס. לאחר חיפוש ממושך, הם מצאו מכלול של מנהרות תת קרקעיות והחליטו להשתקע בו. במשך שנים הם הרחיבו את המכלול לכדי מבנה תת-קרקעי גדול ומבוצר בן כמה קומות. הם אפילו הקימו בקומה התחתונה סדנת מלאכה למתכת (לדבריהם, לא היה להם אומנם מתכות לעבד, אבל היה צורך דחוף בבניית סדנה שתאפשר לתקן את השריונות והנשקים שלהם, שהלכו והתפוררו עם השנים משימוש וחלודה).

לפני כמה חודשים, הגיע לאזור שד רב עוצמה שהוא חצי אדם חצי נחש, כולו עשוי אש לוהטת. הוא הרג כמה מהם ודרש מהם לשרת אותו. כמה מהגמדים הסכימו והוא התיישב במכלול כשהם הופכים למשרתיו. השמונה, היו אלה שסירבו להיכנע והם עזבו את המקום והקימו מחנה ארעי באזור המצפה. לאחר ששמעו את סיפורם, אאורוס אמר להם שלאחר שיסיימו לטהר את המצפה, הם יעזרו להם להשיב את המבנה.

לאחר שסיימו לנוח, החבורה נכנסה שוב למצפה ונערכה להמשך הטיהור. בהגיעה למחומש הפנימי השלישי בקומה הראשונה, הם נתקלו לראשונה ברוח רפאים - שמו (כך יגלו מיד) היה פאיושהארהנואמרנאהרימיורהאן (Payohoshharhanomrnaharimyurhan), עד כמה שניתן להגות שם אלפי בשפתנו.... הוא היה מת מזה זמן רב, אבל רוחו עדיין נותרה בחיים. שיערו היה לבן ועיניו צהובות, כמו רוב האלפים מראהו היה נאה מאוד לעיניים אנושיות, והוא לבש טוניקה לבנה פשוטה.

כדרכן של רוחות רפאים הוא ריחף כמה ס"מ מעל רצפת המצפה. המראה שלו בלבד היה מספיק כדי לגרום לרוב בני החבורה פיק ברכיים. כולם, מלבד אאורוס, שנראה היה כחסין מפני פחד, כולם התמלאו בחילה עזה. הילה של רוע על טבעי קרנה ממנו, והקבס עלה בגרונם, בעוד ידיהם ורגליהם רעדו ללא שליטה. רק בזכות כוח רצון עצום, והשראה אלוהית שהעניק להם הפאלאדין, הם הצליחו להימנע מהתעלפות והתמוטטות או מלברוח בריצת אמוק מהמקום.

הרוח לא המתינה ותקפה מיד. היא החלה גורמת לחפצים שונים לעוף בכוח רב לעבר בני החבורה, ולגרום להם פציעות חמורות. ברגע זה גודנודלן כאילו התעורר משיתוק הפחד הראשוני, הסתער על הרוח, ובאופן פלאי הצליח לפגוע בה בגרזנו. האחרים הצטרפו אליו, אך לא היו ברי מזל כמותו - חציו של אאורוס ולהביהם של פלגטון וז'נה לא הסבו לו שום נזק וכך גם נשיכותיו של בוגלאגו. במשך כמה רגעים, נראה היה כי הקרב אבוד - הרוח פצעה את החבורה יותר ויותר וכמעט לא נפגעה, היא החלה צוחקת בקול מצמרר וצווחת "מותו בני תמותה! מותו!". אלא שאז החל בראדור משלח בה לחשים. בניגוד לנשקים הגשמיים, הלחשים פגעו בה קשה. הרוח הפסיקה לצחוק ופני האלף הנאים שלה התעוותו. היא התמלאה זעם, הסתערה לעברו ולפתע נדמה היה שנעלמה.

שקט השתרר, כשהחבורה ניסתה להבין האם חיסלה את הרוח, או שקרה דבר אחר. אלא שאז עיניו של בראדור השתנו, וצחוק לא אנושי החל בוקע בפיו, אומר בקול הרוח - "מותו בני תמותה! מותו!". חוסר ההבנה, והבלבול הראשוניים השתנו באחת כשהפאלאדין חש ביכולות שלו כי הרוח השתלטה על בראדור וצעק זאת לחבורה (האמת, לא היה צריך להיות פלאדין כדי להבין את זה, אבל הם כנראה לא היו מרוכזים...). בשלב זה פרנג'ין וז'נה החלו מוציאים מאמתחתם מים קדושים שניתנו להם על ידי נאיל והתכוננו להטילם. אבל בראדור/הרוח נעלם מעין.

שוב השתררה דממה, לפתע הופיע דמותו של בראדור ממרחק, פגעה בלחשיה בחבורה, ונעלמה מיד שוב. אאורוס החל משתמש ביכולולת הפאלאדין שלו כדי לחוש במיקומו של בראדור/הרוח. הוא כיוון לשם את לוחמי החבורה, ובמיוחד את בוגלאגו, שבזכות חוש הריח שלו, יכול היה לחוש במיקומם של יצורים בלתי נראים בטווח קרוב ולהילחם בהם. לאחר דקות ארוכות בהם בראדור/הרוח נעלם לפרקים, פוגע בחבורה ואז נעלם שוב מעין, ובני החבורה מצליחים בהכוונתו של אאורוס לסגור עליו מידי פעם ולפגוע בו לפני שהוא נעלם ומחתמק שוב, בראדור נפל מחוסר הכרה, לא לפני שפצע אנושות את פלגטון, גונד ובוגלאגו. ברגע שנפל, הרוח יצאה מתוכו, אלא שאז פרנג'ין וז'נה הטילו עליו מיים קדושים שגרמו לו להיעלם בצרחות פראיות, תוך שהוא נמוג אל תוך האוויר.

לאחר שבראדור שב להכרה, היו לו בשורות מרות - בעת שהרוח שכנה בתוכו הוא הצליח ל"הקשיב" לחלק ממחשבותיה. מתוךאלה ניתן היה להסיק שהרוח נוצרה באופן כזה, שלא ניתן באמת להורגה, אלא רק לגרום לה להיות חלשה מידי מכדי להיות מסוגלת לעשות משהו, לתקופה שבין כמה ימים לכמה שבועות. במילים אחרות - הרוח לא באמת מתה אלא רק הפכה חסרת ישע באופן זמני ותוך זמן קצר היא הייתה אמורה לשוב במלוא כוחה.

בראדור אמר כי לפי הבנתו (ממה שקלט בעת שהרוח הייתה בתוכו), הדרך היחידה "להרוג" לגמרי את היצור היא לפתור את ה"בעיה" שבגללה נגזר עליו לחיות כרוח. במקרה הזה להשלים את טיהור ותיקון המצפה. כמובן שכל עוד החבורה לא סיימה את המלאכה, הוא עלול לשוב ולתקוף אותה, ברגע שכוחו יתחדש. בראדור המשיך וציין, כי מהקשבה למחשבות הרוח, עלה כי יש עוד כמה רוחות ששוכנות במקום, שהן חזקות ורבות עוצמה יותר ממנו. בניגוד למפלצות האחרות שפגשו, הן בעלות תבונה ויכולת כישוף רבת עוצמה. והן יודעות מה החבורה מנסה לעשות ויפעלו בכל כוחן כדי למנוע זאת.