הג'ונגל - מראות, ריחות וטעמים

לאור בקשת הקהל (או יותר נכון שני קהלים ספציפיים שאמרו ש"אין להם תחושה של הג'ונגל"), אני מביא את התיאור שנתתי לשחקנים לגבי הג'ונגל, במשחק הראשון. אמנם זה קצת באיחור, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.....

הדבר הראשון שרואים הוא האפלה. הג'ונגל הוא סבוך ביותר. יש מעליו חופות עצים שגובהם נע בין כמה עשרות לכמה מאות מטרים (הגובה של החופה העליונה הוא כ-300 מטר, אם כי יש מעט עצים שמגיעים אף לגובה של 400 מטר ויותר). במצב זה, מעט מאוד אור שמש חודר עד לאדמה, וההולכים על קרקע הג'ונגל, נעים רוב שעות היום, בכמעט חשיכה - בשעות שבהן יש את קרינת השמש החזקה ביותר, התאורה דומה לזו של בין ערביים בעולמינו. בלילה הסיבה היחידה לכך שאין אפלה מוחלטת, היא קיומן של חרקים מאירים רבים (ממשפחת הגחליליות) ואף צמחים ופטריות זוהרים מסוגים שונים.

הצמחייה הסבוכה לא רק מקשה על חדירת אור השמש, אלא גם מקשה את הראות. ברוב חלקי הג'ונגל, הסבך לא מאפשר לראות ברור למרחק של יותר מכמה עשרות מטרים בודדים. לעתים נדירות יותר מכך, ולרוב אף פחות מכך. גם הלחות הרבה והטפטוף התדיר, מקשים על הראות, באותם מקומות שיש צמחייה קצת פחות סבוכה.

הצבע הדומיננטי הנראה בכל מקום הוא ירוק על כל גווניו. מידי פעם מבצבץ חום של פיסות אדמה, או גזעי עצים, שחור של טחב וריקבון. פעמים אחרות, נשברת החד-גוניות, בצבע עז מכל סוג וגוון העולה על הדעת, שמקורו באחד מאלפי סוגים של פרחים אקזוטיים הגדלים בג'ונגל, בנוצותיה של ציפור טרופית צבעונית כלשהי (כמו תוכים וטווסים), או בחיה אחרת בעלת צבע עז (דו-חיים, בעלי צבעי עור בוהקים, חרקים צבעוניים ועוד).

האויר ספוג לחות, ומלא בשלל ריחות כבדים מכל סוג ומין אפשרי - החל בריחות לא נעימים כמו ריח אדמה לחה, רקבובית, טחב, זיעה והפרשות של חיות, וכלה בריחות נעימים ומשכרים של פרחים, פירות וצמחי תבלין (קינמון, אננס, מנגו, אבוקדו, בננה, וניל, סחלבים, ופרחים אחרים, עשרות עשבי התבלין ועוד). במקומות מסוימים הריח כה עז עד כי ממש אפשר לטעום אותו - לטוב ולרע....

ממש כשם שהאויר ספוג בריחות, כך נראה כאילו הוא רווי בצלילים - קולות הרוח השורקת בין צמחיית הג'ונגל ורפרוף העלווה הנעה בה. הנקישות הבלתי פוסקות של טיפות הגשם על צמרות העצים. זרזוף המים על גבי הגזעים ופכפוכם בעוד הם נקווים לבריכות קטנות. מכל מקום נשמע ערב רב של נהמות, קרקורים, לחישות, קריאות, שאגות, ציוצים, זמזומים, צרצורים, גרגורים, לחישות.....ועוד קולות וצלילים בכל גובה, טון ועוצמה אפשריים, של שוכני הג'ונגל השונים - זוחלים, יונקים, חרקים, דו-חיים, ציפורים ועופות מכל מין וגודל העולים על הדעת.

התנועה בסבך הג'ונגל איטית וקשה וכרוכה במאמץ רב. כדי לנוע ממקום למקום יש לעקוף מקומות סבוכים במיוחד, ובמקומות שאי אפשר ליצור נתיב באמצעות סכינים, גרזינם ומצ'טות (יש מקומות כה סבוכים, ובעלי צמחייה כה עבותה, עד כי הם יוצרים אפקט של חומת אבן - "קיר" שמונע לחלוטין תנועת יצורים הגדולים מעכבר, ושכדי "לשבור" ולו רק פתח קטן, יש להשקיע שעות של עבודת גרזון מאומצת....או במילים אחרות, הרבה תעסוקה לגמד.....). לעיתים תנועה של כמה מאות מטרים עשויה לארוך שעות רבות.

הטמפרטורה הגבוה והלחות יוצרים עומס חום גבוה על שוכניו. מאידך, הכמויות האדירות של מים בכל מקום, מסייעות בהקלת החום - כל הצמא, רק צריך לגשת לאחת ממליוני הברכות הפזורות בג'ונגל, לשתות לרוויה ולטבול במימהם הקרירים והצלולים. כמו כן, אין כמעט צורך לשאת מזון - הג'ונגל הוא מרחב עשיר מאין כמותו, שיכול לספק כמעט כל צורך, בהשקעת אנרגיה מינימאלית - רעב גדול ככל שיהיה, נשבר לאחר איסוף קצר של פירות, ירקות, שורשים ופקעות, שגדלים בכל מקום בשפע בלתי נדלה. צייד מיומן, יכול תוך דקות ספורות לצוד מספר רב של יצורים שיכולים בקלות לספק בשר למספר רב של אנשים. הברכות הרבות מלאות בצפיפות בדגים, וכל שצריך לעשות הוא להושיט יד ולשלות אחד, בקיצור גן עדן עלי אדמות.

לסיכום - זה המקום בו גדלה החבורה - גן עדן של ממש, אך בשנים האחרונות (במיוחד מאז הנלפיד נעלם) משהו השתנה, האפלה החלה גוברת, הסכנות גדלו והתרבו, יותר ויותר חיות טורפות ומפלצות מוזרות החלו משתכנות בו, גן העדן כבר לא היה גן עדן...(ואם הייתי טיפוס ציני, הייתי אומר שמרגע שהחבורה עזבה את תא השטח, גם המפלצות הרגישו שזה כבר לא גן עדן - כי מבחינתן בני החבורה הן ה"מפלצות". אבל אני לא ציני, אז אני אשתוק ואסיים במשהו שכבר "מזמן" לא השתמשתי בו - עוד שלוש נקודות...).