חלק 48: מאורת הדרקון

הכיוון הכללי היה ידוע, אך לא המיקום המדויק. החבורה החלה לנוע לצפון מערב וכעבור כמה שבועות של מסע מאומץ הגיע לאזור הכללי עליו דיברה הרוח הבארדית. החבורה הבינה שהיא בכיוון הנכון, כאשר שמה לב שככל שהיא מתקרבת אליו, הם נתקלו בפחות ופחות סימנים לטורפים גדולים ומפלצות חזקות, סימן מובהק שיש מי שדואג להרחיק כאלה מהאזור, אם בעצמו או בעזרת שמו בלבד....

לאחר עוד כמה ימים, כשהג'ונגל הפך שקט באופן חשוד הם עצרו. פרנג'ין שוחח עם כמה חיות קטנות, והללו מסרו לו בלא שום קושי את מקום המאורה המדויק, שאכן היה בקרבת מקום. בהתייעצות קצרה הוחלט לא לחרוג מהנוהל הרגיל - ז'נה נשלח לסייר בחשאי, כשהוא מצויד במגוון שיקויים ומגילות, ויכולותיו הועצמו על ידי פרנג'ין.

כעבור כעשר דקות, ז'נה הגיע למאורת הדרקון. ממש כמו ביתם הישן וכמו המשכן של אוטארפור, המאורה שכנה בתוך שרידים של עץ מת. היה זה עץ גדול במיוחד בקוטר של כ-40 מטר וגובה של כ-60. באחד מצדדיו היה פתח גדול וחשוך, ללא דלת או שער.

ז'נה טיפס על עץ גבוה וניסה להסתכל פנימה, אולם, לא הצליח להבחין במשהו מיוחד. אחר-כך תצפת זמן מה על האזור וכשלא קרה כלום התקרב עוד קצת. לאחר זמן נוסף, התקרב בזהירות עד פתח המערה והציץ פנימה. הוא ראה שהדרקון איננו ונכנס בזהירות, תוך שהוא מצליח למצוא ולפרק מספר מלכודות קסומות (כלומר להפעיל אותן ולהתחמק מהנזק שלהן....).

בתוך המאורה, ראה ערמה של מטבעות מכל סוג ומתכת אפשרית (זהב, נחושת, כסף, ברונזה, אלקטרום...), בתוכם צצים מידי פעם יהלומים, אבנים יקרות ותכשיטים. בסיס הערמה היה בקוטר של כ-10 מטר, והיא התנשאה לגובה של מספר מטרים בכמה מקומות (ולא, אי אפשר היה "לראות בבירור את המקום בו רבץ הדרקון עליה...." - מאוד לא נוח לישון על מטבעות מתכת ותכשיטים).

בחלק המערבי של המאורה, משתלשלים ממהתקרה, בגובה של כ-15 מטר, היו שני כלובי עורבים. הם היו עשויים חומר מתכתי שכמוהו ז'נה לא ראה מעולם ונעולים במספר בריחים ומנעולים. בתוך אחד מהם היה מונג זקן, שכוב על רצפת הכלוב, לא זז. גם מהמרחק הזה ניתן היה לראות בברור שמצבו הבריאותי בכי רע.

בכלוב השני הייתה דמות מוזרה מאוד שבמבט ראשון נראתה כאילו יש על ראשה ברדס עליה. מתארה היה אנושי (שתי גליים וידיים, ראש...). גובהה כ-1.55. היא הייתה גוצה ושמנמנה. לבושה בלויי סחבות מלוכלכים בצורה שלא תתואר. הם היו עשויים מאין ספור טלאים מבדים שונים, נוצות, פיסות צמר, פיסות פרווה, קליפות עץ, עלים, בוץ, קורי עכביש, הפרשות של חיות....כל חומר אורגאני אפשרי שניתן להעלות על הדעת. במבט שני ז'נה הבחין שהיא לא מכוסה ברדס כלל וכלל - על ראשה הייתה אדרת שיער שגלשה עד מער לכתפיה. השיער היה סמיך, סבוך ומלא בעלים, נוצות וסתם פיסות בוץ, לכלכוך וטינופת. הוא היה כה עבות, עד כי הסתיר כמעט לגמרי את תווי הפנים של היצור. הדבר היחיד שניתן היה להבחין בו, מבעד לשיער, היה נצנוץ של זוג עיניים בורקות. מסביב ליצור חגו כל הזמן מאות יתושים, זבובים ופרפרים.

היצור (להלן הדרואידית הכוניפה, או הדוראידית, או הכוניפה), פנה מיד לז'נה, ובקול פעמונים, נשי נמוך וערב, שהיה ניגוד גמור למראה והריח הלא נעימים אמרה -

"אתה בודאי ז'נה, אני שמחה שהגעת, אבי גוסס, אם לא נשחרר אותו בקרוב מהכלוב הוא ימות. אמור לי מה עליי לעשות ואעזור לך"

ז'נה לא התבלבל ולא איבד את עשתונותיו. אני לא אפרט את כל הדרך הטכנית שבה חילץ את השניים מהכלובים, רק אומר שזה היה מאוד קשה ומסובך, וכרוך בזריזות ידיים וגוף, מיצוי כישוריו עד תום ובהפעלת כמה מילכודים, כה קטלניים שאפילו ז'נה חמק מהם רק בעור שיניו....

לאחר שהשניים שוחררו מכלובי העורבים וירדו אל הקרקע, הדרואידית ניגשה מיד אל המונג והחלה מטפלת בו. ז'נה שראה שגם היא לא במצב בריאותי תקין לגמרי, נתן לשניים כמה משיקויי הריפוי שלו ובזמן שהיא מטפלת במונג, ערך סקירה מהירה במאורה.

באופן בלתי סביר לחלוטין, ובחדות עין מדהימה, הוא הצליח לגלות ארגז נעול שהיה חבוי עמוק בתוך ערמת המטבעות. לא ניתן היה לחלץ את הארגז, ובקושי לפתוח אותו, אך לאחר מאמצים מרובים ז'נה הצליח לנסר פתח קטן והכניס ידו פנימה. היו שם כמה מגילות והוא הוציא אותן. הוא לא היה יכול להבין את תוכנן, אבל זיהה את כתב היד, בלא שום ספק הם נכתבו בידי אוטארפור הכוהן המטורף שפגשו אי אז והיה בן בריתם תקופה מסוימת. מכיוון שלא יכול היה לקרוא את תוכנן, או להשתמש בהן נתן אותן לדרואידית. עיניה אורו והיא הטילה אחת עליה ואחת על המונג, מה ששיפר את מצבם באורח פלא (אם כי המונג עדיין היה במצב רע - ככל הנראה יותר תשישיות נפשית מאשר גופנית). את שאר המגילות טמנה בין חפציה ודיברה שוב -

"זמננו דחוק ידידי היקר, הצלת את אבי ממוות שאין נורא ממנו למונג ואני אסירת תודה לך. כעת עלינו למהר אל חבריך, שכן הדרקון אורב להם ברגעים אלה ממש"

ז'נה הרגיע אותה ואמר לה כי הדרקון לא מתכוון לתקוף עד שלא יבצעו את כל שמונה המשימות אך היא ענתנה בנחרצות -

"זה היה נכון עד להיום, אולם המצב השתנה. בחודשים שהייתי בשביו למדתי להכירו וללמוד קצת על תכניותיו. בהגיעכם לכאן הרגזתם אותו הרבה יותר מידי - הוא היה משוכנע שתפנו מזרחה אל מצודתו של אריה המדבר, ולכן עף לשם מבעוד מועד כדי להיערך במקום, למקרה שיצטרך להתערב. אך זה לא קרה. באופן מוזר, מה שהרגיז אותו יותר מכל דבר אחר, היה העובדה שהוא טעה בהערכה. הטעות גרמה לפגיעה בל תסולח בגאוותו. כשחזר לכאן היום והתברר לו שאתם בקרבת מקום הוא רתח מזעם. הוא ציפה שאתם תערכו סיור למאורה, אולם היה משוכנע שלפחות שניים יגיעו לסיור ושהם יפלו באחת מחצי תריסר המלכודות שטמן בה. בינתיים הוא התכוון לתקוף את הנותרים בהפתעה....עלינו להגיע אליהם כמה שיותר מהר"

היא הרימה את המונג על כתפה ולקחה אותו אל מחוץ למאורה. בזמן שיצאו החוצה, ז'נה ביקש ממנה לשלוח אזהרה לחבורה. היא שרקה משהו ובעודה צועדת, ציפור שיר קטנה נעמדה על ראשה. היא המשיכה לשרוק - כנראה משוחחת עם הציפור- ואז הציפור עפה משם. לאחר מספר שניות היא נעצרה ליד מחילה של חמוס שהייתה צמודה לסבך שורשים ענק של עץ גדול. שם, היא השכיבה בעדינות את המונג הזקן, שעדיין היה תשוש וחלוש, אם כי כבר היה בהכרה.

מיד לאחר שהשכיבה את המונג, הופיע במקום חמוס קטן ועצבני במיוחד, בעל המקום. הוא החל מדבר אל הדרואידית. באופן פלאי ז'נה הצליח להבין את השיחה (הוא לא הבין ממש את המילים, אלא יותר קיבל תחושה כללית לגבי המהות והתוכן) והרגיש סוג של קרבה ליצור הקטן. שמו (כך החליט ז'נה) היה פלאנק, והוא היה עשוי ללא חת, מהיר כברק, רהבתן, שנון וחסר פחד. בהתחלה הוא כעס על השגת הגבול, אך לאחר שהיא הסבירה לו במה מדובר, הוא נשבע לה כי יגן על המונג גם מפני הגדול שבדרקונים, ומשהו בנחישות וברצינות שבהם אמר את הדברים, שבו את ליבו של ז'נה.

לאחר שסיימה לדאוג למונג, התרוממה הדרואידית ואמרה לז'נה - "שלחתי להם את הודעת האזהרה, כעת עלינו להגיע לשם מהר ככל האפשר". לפתע זוהר משונה עטף אותה, צורתה החלה משתנה ותוך שניות היא הפכה לעיט ענקי. ז'נה עלה על גבה והם עפו לעבר החבורה.