חלק 82: האיש שהושאר

ז'נה נרתע ממגעו של הדבר שנפל מהארון וכולם התכוננו לגרוע מכל, אולם לאחר כמה שניות הסתבר שכנראה אין סכנה. היצור היה דמוי אנוש במתארו הכללי (שני ידיים, שתי רגליים, ראש...), אולם לא יותר מכך- הוא היה עירום. גובהו היה כ- 1.90, והיה מצומק מרעב ממושך- הוא נראה כמעט חסר בשר ונדמה לשק עצמות (וזו לא מטאפורה, ממש שק עצמות מדולדל - עורו התלתה רפוי על עצמותיו והוא נראה כמעט חסר שומן ושרירים).

מעבר למצבו הכללי הגרוע (נראה כי הוא כה חלוש, תשוש ומזה רעב עד כי הוא התקשה לנשום, ובקושי יכול היה לזוז). נראה היה שהוא עבר לפני תקופת מה עינויים נוראיים שפגעו קשות בצורתו. לאחר מבט של כמה שניות היה ברור שהוא בן אנוש, אם כי כעת נדמה היה ליצור מפלצתי -

עורו היה מלא בשריטות וחריטות, כאילו מישהו סרק אותו במסרקות ברזל, ולא הייתה בו נקודה אחת חלקה ונקייה. כמעט כל חלק מגופו עוות או עבר קטיעה כלשהי - אגודלי ידיו ובהונות רגלים נקטעו (ובדיקה העלתה שהם לא נחתכו בצורה נקייה אלא כנראה נתלשו בכוח). ציפורני ידיו ורגלו נעקרו ממקומן. אפו, שפתיו, ואוזניו נקטעו גם הן, גם בצורה שנראתה כמו תלישה אכזרית ולא חיתוך מהיר. לסתו נשברה ואוחתה כמה פעמים באופן סימטרי ושיטתי שהעניק לה עיוות מוזר ומפלצתי. לשונו נתלשה ממקומה וחלל פיו וגרונו נצרבו בחומצה. מרבית שיניו נעקרו מלבד כמה שהושחזו כדי לשוות להן מראה של ניבים מפלצתיים. שערו, ריסיו וגבותיו נתלשו ואזורי גדילתן נצרבו כדי למנוע גדילת שיער.

לאחר כמה שניות של הלם ממראה האדם/יצור ששכב על הרצפה מחרחר, ניגש אליו פרנג'ין והחל מטפל בו. בדיקה פיזית ראשונית הראתה שהוא לא פצוע (כל הפציעות והשברים נגרמו לו לפני זמן רב וטופלו לחלוטין). הוא כן סבל מתת-רעב שהביא לניוון ולקריסה כמעט מוחלטת של מערכותיו. באופן מידי פרנג'ין הטיל עליו כמה לחשים מרפאים. בעזרת פי וז'נה הוא השקה את האיש בכמה שיקויים מרפאים מסוגים שונים והאכיל אותו בכמה פירות יער שבירך בלחשיו (או יותר נכון פירות "ערבה").

במשך הימים הבאים פרנג'ין המשיך לטפל בו בלחשיו ומרקחותיו עד שהאיש יצא מכלל סכנה. בימים אלה הוא ווילפריד גם ביצעו בדיקה קפדנית על גופו של האיש וגילו כי מכל מקום שעבר עיוות (גדם האף, גדם האוזניים וכד') יש רונה זעירה, כמעט בלתי נראית. בסה"כ האיש היה מכוסה במאות רונות קסומות כאלה בכל גופו.

ווילפריד, פי ופרנג'ין לא זיהו את סוג הקסם, אבל היה ברור לפרנג'ין שחלק מהשפעתן נועדה למנוע מהאיש למות. היה ברור למרפא מנוסה כמו פרנג'ין שאיש לא מסוגל לשרוד כלוא בארון קיר כמעט אדום במשך כל כך הרבה זמן - משהו קסום השאיר אותו בחיים, והיה זה כנראה חלק מלחש שהרונות קשורות אליו.

עוד כמה ימים חלפו עד שהאיש חזר להכרה ופתח את עיניו. בני החבורה ובמיוחד פי, ניסו לתקשר איתו אך ללא הואיל - הוא לא היה יכול לדבר (לשונו הרי נעקרה וכנראה שגם מיתרי קולו נפגעו). אם כי השמיע מידי פעם קולות שנשמעו כמו חרחורים צרודים. פי ניסתה לכתוב על החול בכל מיני שפות אולם לא נראה שהוא מבין. הוא הבין את שפתם והגיב לה בעזרת קולות החרור ותנועות ידיים, אך לא נראה שהוא מבין אותם עד הסוף (רק דברים בסיסיים שנוגעים לענייני יום יום - כמו כל מה שקשור לאוכל, שינה וכד').

כאשר מעט כוח שב לזרועותיו, הוא הרבה לכסות את פניו בכל פעם שאחד מבני החבורה ניגש אליו. באחת הפעמים הוא ביקש מפי בתנועות מגושמות שתכסה את פניו. היא תפרה עבורו כיסוי ראש מאולתר והוא לבש אותו.

לאחר כשבוע, בזכות הטיפול המסור של פרנג'ין וככל הנראה גם בזכות הלחש שפעל עליו, הוא כבר היה יכול להתרומם ואף לעמוד למשך כמה דקות, אולם הליכה של ממש עדיין הייתה מעבר ליכולתו (היה ברור לפרנג'ין שלמרות שהוא מרפא מעולה והשתמש בלחשים רבי עוצמה ותכשירים מיוחדים, שחלק מהריפוי המהיר נובע מסגולותיו הגופניות הנדירות של האיש, וחלק ממקור קסום כלשהו - שכנראה קשור לרונות).

ברגע שהאיש יכול היה לעמוד ז'נה, שהיה להוט להמשיך צעק שהם חייבים להמשיך בדרך, אולם פי סירבה להשאיר את האיש למות בערבה. פרנג'ין התלבט ווילפריד נטה לתמוך בפי אולם גם רצה להתקדם. אך פי התעקשה ולא ניתן היה להזיזה מדרכה. לבסוף הם איתרו עץ שיטה, כרתו ממנו כמה ענפים ואלתרו מזחלת. הם הניחו את האיש על המזחלת ורתמו אותה לסוס המזומן של פי.
הם המשיכו להתקדם צפונה. מאותו רגע הם החלו מכנים את האיש "מל" (ואני לא אסביר למה, אם פרנג'ין רוצה שהוא יגיד, אני מסרב להכניס ענייני אוף-פליי מסוג זה לבלוג).