חלק 61: היפה וה...סייר

מאז ומעולם פלגטון הרגיש מחובר לג'ונגל ולחיות שבו. מאז ומתמיד רצה ללמוד עוד עליהם. כבר בהיותו קטן נהג להתבודד תקופות ארוכות. כעת הוא ידע וחש כי זה לא מספיק. אם ברצונו ללמוד ולהיות חלק מהג'ונגל ולדעת איך לשאוב ממנו תעצומות נפש וגוף, עליו לנתק עצמו מכל סביבה של בני אנוש למשך לפחות שנה, ולחיות בקרב החיות. רק כך הוא יוכל להשיל מעליו את החסמים התרבותיים שהוטבעו בו מילדות והפרידו בינו לבין הטבע שכה אהב.

לאחר טיהור המצפה, ערב היציאה למשימה הראשונה מבין שמונה המשימות, חש פלגטון שהג'ונגל קורא לו. בסיוריו הרבים הבחין כי לאזור הגיעה להקה של קופי אדם. הוא הרגיש כי זוהי שעת כושר לממש את חלומו והחליט לעזוב את החבורה לזמן מה ולהצטרף לקופים ולחיות בקרבם.

כמובן שהמשימה לא הייתה קלה. בכדי להתקבל ללהקת הקופים, היה עליו להותיר מאחוריו את ציודו ויותר מכך רבים מסממני התנהגותו. בשבועות הבאים הוא התקרב ללהקה ובחן אותה. הם כמובן התייחסו אליו בחשדנות, אולם הוא הרגיע אותם בעזרת כישוריו כסייר מיומן, והמתין לשעת כושר לרכוש את אמונם. שעת הכושר הגיעה כאשר הלהקה הותקפה בידי טיגריס ענק. פלגטון הזהיר את הלהקה ועזר לה לברוח. כעת הבין שיוכל להתקרב אליהם מספיק בכדי לבצע את השלב הבא.

הוא ידע כי לעולם לא יורשה להיכנס לחברתם כל עוד לא יוכיח את כישוריו כזכר לוחם. באחד הימים, לאחר כמה קרבות אימון בין הזכר השליט לכמה מהצעירים , הוא ניגש לזכר השליט והתגרה בו ממש כמו שעושה זכר צעיר שמעונין ב"קרב אימון". הזכר השליט נענה לקריאת התגר והם החלו להתגושש.

הקרב לא היה קל, אולם פלגטון עמד בו בכבוד. הוא ספג פגיעות רבות, אך עדיין נותר עומד, ופגע כמה פעמים בזכר ואף הצליח להפילו על הקרקע כמה פעמים. לאחר שנראה שהזכר השליט בא על סיפוקו, הוא עשה סימן של השלמה וניגש לפלגטון ואחז במבושיו (סימן אצל כמה סוגים של קופי אדם לכך שהם מעוניינים בשלום). פלגטון היה זקוק לשליטה עצמית גדולה כדי לאפשר ל"גורילה" האימתנית, לאחוז במבושיו, אולם הוא התגבר על עצמו, הטקס הושלם ומעתה פלגטון הפך לבן הלהקה.

במשך השנה הבאה הוא חי איתם, ישן איתם, ברח כשצריך, צד ונלחם כשצריך, הציל חצי תריסר פעמים קופים בלהקה וניצל מספר דומה של פעמים על ידיהם. חושיו התחדדו מאוד, שריריו התפתחו, ויותר מכך הוא רכש את היכולת להיכנס להתקפי זעם שחיזקו את כוחו הגופני והנפשי. בסוף אותה תקופה כישוריו כסייר וכלוחם התעצמו עד מאוד.

לאחר תום שנה, הוא חש געגועים לחייו הישנים וצורך עז בחברה אנושית. הוא הרגיש כי למד את כל מה שיכול היה ללמוד לעת עתה מהחיות והג'ונגל והחליט לשוב לידידיו.

הוא הלך אל המצפה (שם הטמין את חפציו), אך הם לא היו שם. לפתע צמא אחז בו והוא שניגש למעיין "דמעותיה של נאיל " (ברכת המים הקדושים שיצרה רוחה של נאיל שהתמזגה עם יסודן האויר במצפה). כשרכן לשתות ממי המעין, הוא ראה תמונה מטושטשת נוצרת ומתהווה בו. הייתה זו תמונה של פיה שהביטה בו. היא נראתה שברירית וענוגה. הוא לא ראה את עיניה בחזיון המטושטש אך משהו בו אמר לו כי הן כחולות בהירות כשמיים תכולים. הייתה לה רעמת שיער שופעת בצבע כחול כהה עמוק. שהגיעה עד מותניה. היא לבשה אזור חלציים בלבד (שערה הסתיר את חזה). היה במראה שלה משהו קסום שהפך אותו לעוצר נשימה. פלגטון הביט בה דקות ארוכות כמהופנט לפני שהצליח לחזור לחושיו ולהתרכז במעשיה.

היא, הושיטה ידה וסימנה לו לבוא. הוא שאל אותה איך יגיע אליה, והיא הצביע מעבר לכתפו. הוא הביט לשם וראה עורב גדול מהרגיל ולבן כשלג, שונה מכל ציפור או עוף שאי פעם ראה, ממתין על אחד הענפים. כשחזר להביט במים, דמותה התפוגגה. פלגטון ניגש לעורב ולפני שהספיק לעשות דבר מה, היצור פתח את פיו ודיבר. הוא אמר לפלגטון שפיית הג'ונגל שראה במים מבקשת את עזרתו. פלגטון המוקסם נענה מיד והעורב אמר לו ללכת בעקבותיו.

לאחר כמה שעות של מסע רגלי מפרך, הגיעו השניים לברכה קטנה מתחת לעץ גדול במיוחד. לפתע שמע קול ענוג מהצד השני של הברכה, יוצא מתוך הסכך שלרגלי העץ. היה זה הקול הערב ביותר ששמע פלגטון מאודו, ועד אז ומאז לא שמע צליל יפה או ענוג יותר -

"שמי אאולריארים (aulyryarim), אני בתו של הג'ונגל ואני זקוקה לעזרתך, לוחם כביר"

פלגטון אמר לה ללא היסוס כי הוא לרשותה וביקש שתתגלה בפניו והיא ענתה -

"לצערי איני יכולה לעשות זאת"

כשפלגטון שאל מדוע ענתה -

"אני חוששת לגורלך. למראה שלי השפעה הרסנית על בני תמותה. כל בן אנוש החוזה בי ישירות, מוכה בסנוורין. במקרה הפחות גרוע הוא מתעוור, במקרה הגרוע ליבו מפסיק לפעום מעצם המראה. איני רוצה לסכן אותך לוחם אמיץ"

פלגטון ענה ללא היסוס (וזה אמיתי - זה מה שהשחקן אמר ללא שום היסוס)-

"תמורת שנייה אחת של הסתכלות בך, אני מוכן לחיות את כל חיי בעיוורון מוחלט"

והיא -

"בבקשה, אל תמשיך להפציר בי. אפילו הסתכלות בבבואתי עלולה לגרום עיוורן זמני - לשם כך שלחתי את ידידי המעופף, כדי שישמור עליך, עד שראייתך תשוב אליך לאחר שתחזה בדמותי במעיין. אומנם הוכחת כי יש לך תעצומות נפש גדולות, כאשר חזית בדמותי במעיין ולא קרה לך דבר, אך איני רוצה לקחת שוב את הסיכון, מראה ישיר אינו כמראה עקיף - הוא עלול להיות קטלני, לא אוכל לשאת את המחשבה כי הבאתי עליך את חורבנך רק בשל גחמה רגעית"

באותו רגע, פלגטון כרע על ברכו, הושיט ידיו לעבר הקול, הביט לשם במבט עז ואמר -
"זו לא גחמה רגעית, אני לא מאמין שיצור כה יפה וטוב יכול לגרום נזק למישהו שמעריץ אותו כל כך. וחוץ מזה, את חייבת להבין אפילו המוות אינו גרוע כלל אם הדבר האחרון שאראה לפניו הוא דמותך".

הוא שמע את נשימתה נעתקת ואז אנחה קטנה וענוגה שיצאה מפיה.

לפתע ראה אדוות גלים בברכה - כאילו משהו קפץ לתוכה. היא נעה לרוחב הברכה עד שהגיעה לצד בו עמד. ואז יצאה מתוך המים והתגלתה בפניו - היא הייתה עוד יותר מרהיבה מהבבואה במעיין - הייתה סביבה הילת זוהר שבאה מתוכה, עיניה היו עמוקות ואין סופיות, צבע עורה היה כצבע עץ הזית והוא היה עדין ונקי ומושלם.

ממש כמו שאמרה, הוא היה זקוק לכל תעצומות הנפש שלו כדי להכיל את יופיה מבלי להינזק ממנו. שניות אורוכות נאבק בעצמו, ואז ניגש אליה, כרע שנית לפניה, נשק לידה והציג עצמו -
"שמי הוא פלגטון וידידי מכנים אותי עין הנץ. אף פעם לא ראיתי משהו מרהיב יותר ממך. כעת לאחר שזכיתי לראות אותך, אין מאושר ממני בעולם. אני לא מפחד אפילו מהמוות עצמו, כי גם אם יבוא, ראיתי אותך, וזה מספיק לחיים שלמים ויותר....."

בפעם הראשונה בחייה (וזה הרבה זמן) נשימתה נעתקה והיא הייתה זקוקה לתעצומות נפש כדי לא להשליך עצמה לזרועותיו ולפרוץ בבכי של אושר. אבל, אחרי כמה שניות שהם הביטו זה בזה היא ביקשה ממנו בביישנות לשמוע את בקשתה. כשהם עדיין אוחזים ידיים, השנים התיישבו על הקרקע והיא שטחה בפניו את בקשתה.