וילפריד ג'ונס

הדמות של וילפריד כפי שנכתבה על ידי השחקן, יאיר ואנוכי.

וילפריד ג'ונס - שמות חיבה וכינויים - "תמיד תשאל למה?"; ננס (gnome) בן 52. בארד (אבל לא הבארד הסטנדרטי – מנגן על תופים קטנים, מדקלם, לא שר, לא רוקד. בעיקר אוהב ללמוד תרבויות ומקומות חדשים – יותר שילוב של חוקר פילוסוף ו Jack of all trades) גובה 93 ס"מ (3 רגל, 2 אינץ'), משקל 19 ק"ג (42 ליברות), שיער חום, פאות לחיים חומות, אף נשרי, עיניים שחורות, אוזניים קצת בולטות ומחודדות. בעל כושר טוב (מהליכה) וזרועות חסונות (מתיפוף והרבה עבודות שונות). אצבעות מחוספסות מכל העבודות השונות והתיפוף, לחיצת יד חזקה. לבוש בשטח בבגדי עור נוחים (ודי מלוכלכים), לבוש בעיר בבגדי עבודה או בבגדי הופעה או בבגדים של סטודנט/מורה/משכיל, תלוי בנסיבות. צבעים אהובים: ירוק, חום, כחול וצהוב. נועל מגפיים טובות מעור (אך שראו שימוש רב). באזורים קרים, מוסיף מעיל פרוות, כפפות צמר וכובע צמר.

נולד לפני 52 שנה למשפחת גנומים שחיה בקהילה גנומית פאסטוראלית קטנה בתובראן (Tobran) גאנוראל, יחידה פוליטית קטנה באזור וואטו טברינדום (=תשעת העמקים) - אזור הררי מתון ומיוער ומלא נהרות ובו אקלים יבשתי ממוזג, המזכיר את מרכז אירופה, ומערכת אקולוגית דומה, מיושב בדלילות על ידי בני אדם וגנומים.

הקהילה, היא קהילת גנומית טיפוסית לאזור - כמה מאות גנומים המתגוררים בעשרות "חוות" קטנות, כאשר במרכז כל חווה מערכת מחילות מוסתרות שבהם גרה משפחה גנומית מורחבת (סבתא וסבא, צאצאיהם ומחותניהם) העוסקת בחקלאות גנומית (=גידול חיות ועופות ; גני ירק תת קרקעיים של שרכים ופטריות, ו"גני ירק" טבעיים ביער ובחורש שהם למעשה אזורים ביער שאותם המשפחה מטפחת ומהם היא אוספת ומלקטת פטריות, גרגרים, פירות ושורשים תוך שמירה על איזון מושלם עם המערכת האקולוגית).

ה"עיר הגדולה" מרוחקת כ-20 ק"מ מאזור החוות. שמה הוא נולון קאסי (Nolun kasi = מצודת קאסי) - עיירה בת כ-1000 תושבים (רובם בני אדם עם מספר גנומים ובני גזעים אחרים שחיים שם כבודדים). העיירה היא המרכז השלטוני של תובראן גנוראל (שם יושבת ראש התובראן - קאסיאנדרה בת קית' "אדונית האשליות", קוסמת גנומית רבת עוצמה), ומשמשת כעורף העירוני של כל הקהילות החקלאיות בתובראן (שוק, יריד, מרכז לבעלי מלאכה, מרכז שיפוטי, יבוא סחורות ממרחק, מרכז בידורי וכד').

וילפריד הוא סקרן מאוד (תמיד תשאל למה? ואיך בדיוק? וכמה צריך? ומה בדיוק זה עושה?); תאב ידע (הכל קשור להכל וכמה שאתה לומד יותר ככה אתה מבין יותר גם על דברים אחרים. חוץ מזה שללמוד על הרבה דברים זה מעניין); ופילוסוף (המממ, אם זה ככה וזה ככה, אז מעניין מה היה קורה אם זה היה ככה וככה. ומה בעצם הסיבה שאנשים עושים ככה וככה? והאמת, שאם מניחים שזה וזה נכונים אז חייב לנבוע שגם זה נכון! ומה בעצם המטרה שלנו פה? ולמה האלים יצרו אותנו? והאם טוב הוא אבסולוטי או יחסי? האם מוסר הוא בעיני המתבונן או קבוע?).

בעל תאוות נדודים – חודש – חודשיים, חצי שנה – שנתיים ועכשיו צריך להמשיך הלאה כי היה פה נחמד וגם נעים, אבל יש עוד הרבה דברים ללמוד ולעשות שעוד לא עשיתי.

יש לו השקפת עולם מוסרית מורכבת – חוק בגדול זה דבר טוב שיהיה, אצל אנשים אחרים. באופן רגיל עדיף לציית לחוק כדי לא להסתבך בצרות מיותרות, אבל אם המטרה נעלה (למשל ספרים או תצפית מהמגדל האסור לטיפוס), אז אפשר לעקם קצת את החוק פה ושם.

הוא מאמין שסה"כ הבריות הם אנשים טובים, אם תהיה נחמד אליהם הם ברובם יהיו נחמדים אליך. תמיד כדאי להתחיל בגישה הנחמדה ולעזור לאנשים בצרה זה דבר נכון. ממי שחרא עדיף להימנע, אלא אם כן הוא מעצבן במיוחד, ואז עדיף לנסות וללמד אותו לקח אם אפשר. אם אי אפשר, טוב אז חבל ונשאיר אותו באבק.

מניעים ומטרות מרכזיים בחיים – לטייל, לראות עולם ובעיקר תרבויות אחרות, ללמוד, לחוות ולהתנסות במגוון דברים. ללמד את שלמדתי לאחרים וללמוד מהם בתמורה. – להבין איך אנשים חושבים ולמה ומה גורם להם לעשות מה שעושים. להשתקע במשהו מעניין עוד כמה שנים, אולי 5, אולי 10, אולי לא.

וילפריד מבין את אפשרות שהדבר יהיה אטרקטיבי גם לו מתי שהוא, עוד כנראה הרבה זמן (אלא אם מישהו תיישב אותו קודם, הוא כבר ראה את זה קורה), אבל בנתיים הוא רוצה לראות עולם וללמוד ולחוות ולעשות. אפשר תמיד יהיה לחזור לחיים בכפר ולהסתכל על הפרות רועות גם בעוד כמה שנים.

לוילפריד משפחה גדולה - יש בלי עין הרע, 4 רבי סבים (פאולין וטינתה ג'ונס, גדיאר באליר ודניבאר ראונדאר) ו 4 רבי סבתות (טילאן וטראן ג'ונס, רקין באליר ופינאר ראונדאר), 2 סבים (אלאן ג'ונס לשעבר באליר ווילפריד ראונדאר), ו 2 סבתות (דאוניר ג'ונס ואלין ראונדאר ), זוג הורים (מיראן וגארניראד) 4 אחים ואחיות (טילת, טאנילה, בוניל ובילאן), שלל דודים, דודות ובני דודים ודודות (טוב, לא צריך להגזים, אתם לא מצפים שאמציא את כל החמולה....).

כולם איכרים, בעלי מלאכה ורועי צאן אשר מעולם לא הרחיקו יותר מ 20 ק"מ ממקום מושבם (הוא
הכבשה השחורה של המשפחה). הם מצביעים על אריכות ימיהם כתוצאה של החיים הנכונים שם חיים וחיו דורות רבים לפניהם. הם טוענים ששגרה זה דבר טוב ושהחיים הטובים זה כאשר לעת ערב אתה חוזר מהעבודה, אוכל אוכל טוב כאשר אתה מוקף במשפחתך והולך לישון במיטה הנוחה שלך. ופעם בכמה חודשים יש פסטיבל או אירוע "בעיר הגדולה" (שהיא יותר עיירה מאשר עיר ולא כל כך גדולה....).

כאמור, כולם במשפחה עובדים בחווה ובמלאכותיה. היחסים עם ההורים ושאר בני המשפחה היו טובים, אך היה קיים פער דורות אשר גם הוכבד על ידי כך שלוילפריד היה רצון בלתי נלאה לדעת ולהורים שלו ולשאר המשפחה לא היה יותר מדי כח לשטויות מעבר לגיל 20 שלו בערך. החינוך העיקרי שהביא מהבית הוא הרעיון שמרבית האנשים נחמדים אם אתה נחמד אליהם וכן הרעיון שתמיד צריך להתייחס לחוק בשיקול דעת ולא בצורה אבסולוטית לגמרי.

שתי דמויות נוספות שהשפיעו רבות על הדמות הם גילברט נורלו וברונו אטקינס -

גילברט נורולו (=ארוך הזקן) - אדם בן למעלה משמונים, נמוך, רזה מאוד, אף ארוך קרח ובעל זקן לבן ארוך. איש שקט, נעים הליכות, משכיל מאוד, סקרן ופתוח מחשבה, קצת מפוזר אבל בעל מחשבה חדה ובהירה (הוא נולד מפוזר כפי שאשתו תמיד אומרת....).

במקור בא מארנאתרון, כרך ענק בהאיים הלבנים, שם עבד בצעירותו כשולייה למעתיקי מגילות בספרייה הגדולה. בצעירותו נשלח על ידי הספרייה כדי לתור אחר ספרים ומגילות. לפני כ-40 שנה, לאחר נדודים רבים, הגיע לנולון קאסי, פגש אישה צעירה, התאהב בה ונישא לה. בעקבות זאת החליט להישאר במקום והתפרנס מלימוד של ילדי טובים. הוא נשוי למירנה, שצעירה ממנו ב-25 שנה. וילפריד הוא תלמידו הטוב ביותר והוא עודד אותו כבר מהתחלה לצאת לארנתרון באומרו שתוך כמה שנים ימצה את כל מה שהוא, גילברט יודע, ולכן הוא ראוי למורים טובים יותר (ואכן זה קרה....).

ברונו אטקינס - גמד, בן 280, גובה 120, רחב חזה ושרירי. קרח ובעל זקן אפור עבות מסורק בצמות. בארד מדרגה נמוכה.

מאוד קשוח ומחוספס מבחוץ, אבל עדין ורומנטי מבפנים. איש אינו זוכר כיצד הגיע למקום כי נראה לכולם שהוא היה כאן מאז ומתמיד (עוד לפני הקמת התובראן, ולפני מרבית הגעתם/לידתם של תושבי נולון קאסי האנושיים והתיישבותם של כמה מגנומי האזור בעיר). לכן מעט מאוד ידוע עליו. היחיד שהצליח קצת להתקרב אליו ולשמוע ממנו דברים אישיים הוא וילפריד ומהמעט שהוא שמע הוא הסיק שברונו היה בעבר הרחוק מתופף בחיל גמדי במקום שנקרא הרי נהאראן.

ברונו הוא מבעלי הפונדק המקומי (ששמו - "הפונדק", בהיותו הפונדק היחיד בעיר...). אבל הוא עוסק מעט מאוד בניהול המקום (ברוב הנטל נושאים שותפיו האנושיים שמתחלפים עם השנים) ומבלה רוב היום בשתייה, סיפור סיפורים ותיפוף עם כל מי שמנגן או שר ומוכן לשתף פעולה.....(או יותר נכון עם כולם - כי מי שלא משתף פעולה הופך לאורח לא רצוי בפונדק שהוא כאמור המוסד היחיד מסוג זה בעיר- ואף אחד לא רוצה להיות אורח לא רצוי בפונדק היחיד ברדיוס מאות ק"מ..... ).

מאוד מחבב את וילפריד ולימד אותו את כל מה שהוא ידע, מהר מאוד כשראה שהתלמיד עלה על מורו נהנה ללמוד דברים מוילפריד, התגאה בו כאב ועודד אותו לצאת לנדודים ולמצוא מקום ראוי יותר לפתח את כישרונותיו.

הרפתקאות לפני הפגישה עם החבורה -

כאמור, נולד לפני 52 שנה למשפחת ג'ונס המאוד גנומית. את מרבית ילדותו בילה בסיוע למשק המשפחתי.

כבר בהיותו ילד הרגיש צורך לחיות חיים אחרים, כאשר הביקור הראשון לנולון קאסי, היה מכריע - אז ראה בפעם הראשונה שהעולם הרבה יותר גדול ומגוון מחוות הוריו. זאת גם הייתה הפעם הראשונה שפגש בבני גזעים שאינם גנומים, ועצם הידיעה שיש בעולם יצורים השונים ממשפחתו הותירה עליו רושם עמוק ושינתה אותו לנצח.

בהיותו בן 15 (ילד במונחים גנומיים), הגיע לאזור טרובאדור בשם נורטינור אדון הנוצה, הוביט ישיש שנחשב לאחד מגדולי משוררי העולם. האירוע עורר התרגשות עצומה בכל האזור ומעבר לו (משהו בסדר גודל של הגעת כוכב הוליוודי מהמדרגה הראשונה לעיירת פיתוח קטנה...).
האירוע התרחש שנים ספורות לאחר סיום מלחמה גדולה ומרוחקת שהשפיעה רבות על עיצוב האזור כולו (כמובן שקהילתו של וילפריד לא הייתה כל כך מעורבת בעניינים ובקושי שמעה על כך). נורטינור שהה באזור זמן קצר, והופיע רק פעם אחת, במשך 5 דקות, אז דקלם ברוב פאר והדר בלדה אפית שנותרה חקוקה במוחו של וילפריד הצעיר -

אי שם יש נהר צחור ואיתן/מאת: נורטינור אדון הנוצה

אי שם יש נהר צחור ואיתן
ותבוא אליו לוחמת שבאה מאולד
אי שם יש הר ומישור קטן
ויבוא אליו לוחם שבא מליראד

אי פעם נישבו רוחות מלחמה
הדם כמלוא החופניים ניגר
יומם וליל נמשכה האימה
עד שקומץ אנשים מכל צד נותר

"הר ומישור כוסו אדם ובהמה"
נישא באויר קריאת התיגר
"נהר לבן נמלא דם ואדמה
ילך לשלום כל מי שנותר"

היה הייתה לורקית מאולד שמה דורל
היה היה דוכס מליראד שמו תול
היה הייתה לורק שהביסה את שראל
היה היה דוכס שלאלף יכול

משעת שחר ועד צהרי היום
תשע פעמים יכה ותשע ישמוט נשקו כל גיבור
לא נותר בגופם לעוד פצע מקום
תשע פעמים יחכה ותשע ישיבו נשקם לאחור

וירימו בעשירית כל אחד נשקו להלום
הפעם לא יחכו ולא יאבו לעצור
ויפגעו שניהם בשיא החום
ובעשירית למוות יכו ויפלו שניהם מתים לאחור

אי שם יש נהר צחור ואיתן
ותבוא אליו לוחמת שבאה מאולד
אי שם יש הר ומישור קטן
ויבוא אליו לוחם שבא מליראד

בגיל 30 הרגיש שמיצה את עצמו בחווה, התחיל לומד כל מיני מקצועות משלימים מכל מיני בעלי מקצוע אחרים בסביבה – למד קצת נגרות וקצת נפחות, קצת עבודת עור וקצת ציד, אבל בסופו של דבר אף אחד מהדברים הללו לא דיבר אליו. הוא חשב שאולי הסקרנות שלו וחוסר היציבות שלו משמען שהוא צריך ללמוד יותר מאחרים ואולי הוא צריך להיות מורה, וכך בעידודם של הוריו (שקצת דאגו שעדיין לא מצא לו כיוון בחיים) עבר בגיל 41 לגור בנולון קאסי והפך להיות שוליה של מורה זקן בשם גילברט נורולו (ראה למעלה).

החיים עם גילברט היו טובים, והוא נשאר איתו תקופה של 6 שנים במהלכה לימד כמה עשרות תלמידים. בתקופה זו התפתחה גם יותר הנטייה שלו לתיפוף (תמיד היה מתופף על דברים עם היד או עם מקל, אבל לא ראה בזה יותר ממשהו שעושים בשביל הכיף להעביר את הזמן כאשר חושבים או הולכים ממקום למקום). הוא התחבר עם בעל הפונדק- גמד בשם ברונו אטקינס (ראה למעלה) שהיה מתופף קבוע בפאב שלו, והתחיל לומד ממנו כיצד לתופף כיאות, ואפילו הכין לעצמו סט קטן של שני תופים ניידים. אבל, בגיל 47 הוא הרגיש שדי מיצה את עצמו בנולון קאסי וכבר למד פחות או יותר את כל מה שהיה לגילברט וברונו ללמד אותו ועדיין היו לו הרבה שאלות ורעיונות.

בעידודם של גילברט וברונו, נפרד לשלום מכולם והחליט ללכת לחפש את מזלו בארנאתרון, עיר הולדתו של גילברט, כרך ענק באיים הלבנים, שם שמע ממורו, נמצאת הספרייה הגדולה בעולם ולידה אחד מבתי הספר הטובים בעולם.

לפני צאתו גילברט נתן לו מכתב המלצה וגם עצה - לתעד את מסעו בצורה מפורטת ביומן מסע, ולתת את היומן להעתקה בספרייה בארנתרון (לדברי גילברט אין דרך טובה יותר לרכוש את אמון אנשי הספרייה מאשר לתת להם ספר חדש מלא במידע שאין להם- וכל המרבה בפירוט הרי זה משובח).

וכך החל וילפריד נע לכיוון דרום מערב, לאורך נהר הגאנוראל (Ganoral = היובל הדרומי) - אחד מתשעת יובליו של נהר הרוליין (Rolayn) האדיר (הנהר הצחור והאיתן מהשיר של נורטינור). כשהוא מתעד ביומנו באופן דקדקני כל דבר שהוא פוגש בדרכו - בכל קהילה כפרית, אנושית או גנומית שעבר בדרך היה עוצר לכמה חודשים, מתערה בקהילה ומתעד אותה ואת האזור מאלף ועד תיו.

בדרך התפרנס ממה שיש. בדרכים דג, צד ומבשל אם אין משהו מוכן. בכפרים ובעיירות – ריפא, לימד, עזר לבנות ולתקן או לבשל או לתפור או כל מלאכה אחרת שהביאה ארוחה ומיטה חמה או אפשרות לשבת וללמוד משהו חדש או לעבוד במשהו חדש. לאורך חמש שנות מסע, בהן ביקר כמעט בכל יושב לאורך הנהר (עשרות רבות במספר) הוא עבר אין ספור הרפתקאות "קטנות" -

סיוע בהתמודדות עם מגיפה שתקפה כפר מסוים, הקניית קרוא וכתוב לעשרות רבות של אנשים ובכך לשפר את מעמדם, הצלת משפחת דייגים ענייה מרעב על ידי הקניית ידע חקלאי וסיוע במעבר לפרנסה מחקלאות, הצלת קהילה מאימתה של חיה טורפת באמצעות בניית מלכדות והברחתה אליה, שחרור כפר גדול מעולו של עשיר בריון ואנשיו על ידי גילוי סוד עושרו - זהב שאותו השיג מזיקוק מי נחל ועוד ועוד.

במסעו זה הוא יצר ספר עב קרס שמתאר בפרוטרוט את התרבות, והטבע לאורך הגאנוראל (להגיד למישהו כמוהו "תרבה בפרטים" זה כאילו לומר לאלף אפל "תהיה מרושע"....). מבלי משים, הוא גם רכש אין ספור ידידים והפך לדמות ידועה ואהובה בקהילות שלאורך הנהר.

לפני כחצי שנה הוא הגיע קרוב מאוד לעמק ששת המיילים - המקום בו כל יובליו של הרוליין נפגשים והופכים לנהר אחד, עמק שבשל מבנהו הטופוגרפי הפך למוקד של אין ספור קרבות היסטוריים (כולל קרב "שלושת הימים" המתועד בשיר של נורטינור).

בכפר קטן בשם דול, הוא פגש באציל מתארדסוק גילמור (tardesok - שם של יחידה פוליטית המקבילה לנסיכות בעולמנו), המדינה השוכנת לאורך הרוליין (מדרום מערב לעמק 6 המילים - אותה הוא צריך לעבור בדרכו לארנאתרון) והמעצמה הפוליטית החזקה באזור.

האציל הציג עצמו בשם בייל. הנ"ל היה אדם בשנות הארבעים לחייו, גבוה, בעל שיער וזקן חומים ועבותים, שרירי מאוד, פנים מלאי צלקות וחמוש מכף רגל ועד ראש. הוא היה שקט, נדיב, מעורר אמון ונעים הליכות. כטוב ליבו ביין (או יותר נכון ב"שתן איילים" - הכינוי של המשקה האלכוהולי הנפוץ באזור זה של העולם), סיפר לו וילפריד על עצמו ומסעו ולמחרת הם נפרדו בחום רב.

כמה ימים לאחר מכן, בשעה שוילפריד המשיך בדרכו לכיוון דרום מערב, לעבר עמק ששת המילים, טמן לו בייל מארב ושבה אותו בעזרתם של 12 לוחמים מיומנים, רעולי פנים וחמושים כסיירים (שריון קל, בגדי הסוואה, חרבות קצרות, קשתות). הוא לקח מוילפריד את מכתב ההמלצה ואת הספר שלו והורה לאנשיו לקחת אותו בשבי. וילפריד נכפת בידיו והחבורה כולה נעה לאזור לא מוכר, במעבה היער, הרחק מהנהר.

לאחר כמה ימים של מסע נראה היה שיש תכונה בקרב החבורה ששבתה את וילפריד. בייל ואחד עשר לוחמים שלפו נשקים והחלו נעים לכיוון כלשהו ועד מהרה נעלמו מעיניו של וילפריד. הלה לא בזבז זמן וניצל את העובדה שהוא רק עם שומר אחד. הוא הצליח להשתחרר מכבליו והטיל על עצמו קסם העלמות. אח"כ הוא יצר רעשים בכיוון כלשהו שגרמו לשומר לרוץ לשם והוא עצמו חטף את חפציו והחל להתרחק מהמקום כשהוא רץ לכיוון הנהר, מתוך תקווה שבהליכה על גדתו, הוא יצליח להגיע חזרה לכפר דול.

לאחר כמה דקות של התקדמות, הוא שמע קולות והתחבא. הוא התגנב לכיוון הקולות וראה דמות אדם לבוש גלימה שכיסתה אותו ואת פניו, המשוחח עם אלף, מבוגר מאוד, 1.65, רזה, קירח, שחור עור, עיניים סגולות, פנים נאים, כוויה ענקית מכסה את פלג פרצופו הימני לבוש שריון לוחות מלא ממתריל, חלק לחלוטין. האלף היה חגור פאלצ'ון ענק ובו חריצים מחודדים ועל גבו קשת ארוכה מורכבת ואשפת חצים (ולמי שלא מבין עדיין, מדובר בפולראש הצרוב, אביה של פי).

רגע אחרי שהם נגלו לעניו נראה היה שהם נפרדים זה מזה לברכה והאיש לבוש הגלימה נעלם ביער. האלף החל לנוע לכיוון בו הסתתר וילפריד ואז נורה לעברו מטח חצים שפגע בו אך לא נראה היה שחדר את שריונו. האלף השתטח על הרצפה ווילפריד זיהה את בייל ואנשיו מקיפים אותו. לאחר מטח נוסף חלק החלו מתקדמים לעבר האלף בחיפוי חבריהם. האלף ניסה להשיב אש אך רותק באש החיפוי ובקושי הצליח לפצוע כמה מאלה שהתקרבו אליו.

וילפריד החליט לעשות מעשה - הוא רץ אל האלף, הגיע אליו שניות לפני האחרים, הטיל עליו לחש העלמות ואמר לו שהוא בא לעזור, תוך שהוא מטיל מקלות עשן להסחה במרחק מה מהם. בנצלם את המבוכה שהשתררה אצל התוקפים וילפריד והאלף קמו ונמלטו מהאזור, כשהאלף החל מוביל את וילפריד. לאחר כמה דקות של ריצה הם הגיעו למקום ביער בו חיכתה מרכבה ללא גלגלים, שריחפה מעט מעל פני האדמה והייתה רתומה לשני גריפונים. במרכבה עמד אלף נוסף שלא ראה אותם. האלף המותקף עלה על המרכבה ואמר לוילפריד לעלות איתו וביקש ממנו לבטל את הלחש. וילפריד עשה כן והאלף המותקף הורה לאלף הרכב לברוח.

הכרכרה המריאה אל על ותוך כמה דקות וילפריד המאוד מבולבל מצא עצמו על אי בצורת ענן שמרחף בשמיים ועליו גרים אלפים שחורי עור שמוכנים "דרי רקיע".

פולראש היה אסיר תודה לוילפריד וביקש ממנו להישאר בחברתו למספר חודשים לפני שימשיך בדרכו. כשוילפריד אמר שהוא בדרכו לארנתרון, פולראש אמר כי האי בדרכו הרחק דרומה ומשם הדרך של וילפריד לארנתרון תהיה ארוכה יותר, אך בטוחה יותר שכן הדרך הנוכחית עברה דרך גילמור שם יחפשו אחריו אנשיו של בייל. וילפריד שהיה מוקסם מהרעיון של לבלות זמן ב"אי" שמרחף בשמיים הסכים כמובן, כשהוא בקושי שומע את ההסברים והאזהרות של פולראש בקשר לבייל.....

פולראש מינה את בתו הבכורה נאווילראן שתהיה מלווה, מארחת ומורת דרך לוילפריד במהלך שהותו באי. לעזרתה באה אחותה הצעירה - פג'יונה (הדמות של יפתח) והציעה שהוא יצטרף לסיורים שלה ושל נאווילראן מסביב לאי ועליו בתואנה ש"כך הוא יראה את תפארת איי הרקיע....". פולראש הסכים וכך היה......