חלק 80: צפונה צפונה צפונה

וכך, בדיוק שש שנים לאחר שיצאו לראשונה מתא השטח, החבורה בהרכבה החדש (ז'נה ופרנג'ין מהחבורה ה"ישנה" ופי ווילפריד שהצטרפו זה מכבר), יצאה לראשונה מהג'ונגלים אל הערבה. רגע לפני שנמשיך, כמה מילים על מה שהם ראו -

מדובר בסוואנה טרופית דומה לסוואנות האפריקאיות בעולמנו. היא משתרעת אל מעבר לאופק בכל כיוון. ברובה "ים" של עשב בגובה שנע מהברכיים (או המותניים לקטנים שבחבורה שבשלב זה היו הרוב) עד 3-4 מטר. ים העשב מופרע מידי פעם על ידי "איים" של אדמה שחורה (בכל מקום שעברו בה עדרי בהמות ורוקנו את השטח מעשבייה), עצי שיטה ובאובאב ענקיים (חלקם "רגילים" וחלקם בעלי מימדי ענק "לא טבעיים"), שיחים מסוגים שונים (בעיקר קוצים) ו"איי סלעים".

השמים מאוד בהירים (הגשם ממש מפסיק בגבול הג'ונגל), השמש קופחת מעל ומאירה באור חזק והראות מצוינת (ניתן לראות למרחק של קילומטרים). בלילה השמיים זרועי כוכבים ורואים את הירח קלומאם, זורח בכל צבעי הקשת. כשאין עננים (ולרוב אין) אפשר לראות את רוב המערכות החשובות (האלכסון והכוכבים החשובים - אבל על כך בהודעה נפרדת שתעסוק באסטרונומיה, כלומר אם השחקנים ירשו לי...).

הרוח חזקה, חמה ויבשה ונושבת רוב שעות היממה. הטמפ' הממוצעת של 25-30 מעלות עם יובש רב (הדמויות לא מודעות לכך אבל כשהן התחילו את המסע בערבה, הם היו באמצע הקיץ, כמה חודשים לפני עונת הגשמים). שלא כמו הג'ונגל הדחוס, יש ריח "נקי" וצלול. לכל היותר קצר ריח אדמה אחרי שיורד גשם.

בניגוד לג'ונגל הרועש, הערבה שקטה למדי. רעש הרקע הדומיננטי הוא של עשב המתנופף ברוח. מידי פעם נשמעים להקת ציפורים ממריאה ממקום כזה או אחר, שאגה או יללה של טורף כלשהו (אריה, זאב או דברים אחרים), ורעש של עדרי חיות אופייניות למקום (פילים ובהמות מכל מיני סוגים). בלילה צרצרים ומיני חרקים מתעופפים באויר מזמזמים ומצרצרים.

ואל תוך השקט הזה והמרחבים הפתוחים, החלה החבורה צועדת בגאון...(כלומר פרנג'ין, ז'נה ווילפריד צעדו, פי ה"פרינססה" זימנה סוס ורכבה עליו, כמו שהיא נוהגת לעשות מכאן והלאה....).