חלק 47: השבת הגזלה

בינתיים, על אי הרקיע, בתוך מצודת הענק, שאר החבורה הייתה עסוקה בשלה. פרנג'ין חקר את הגן של הענק ומצא בו שלל פרות וירקות אקזוטיים שלא הכיר (מדובר בצמחים שאופיינים למזג אויר קר ויבש, כמו אלה של צפון אירופה בעולמנו כמו תפוחים ואגסים, אלא שלפרנג'ין שנולד וגדל בג'ונגל הטרופי, הם היו מוזרים מופלאים ואקזוטיים, ממש כשם שצמחי הג'ונגל היו לאירופאים הראשונים שגילו אותם).

כשאאורוס לא נמצא, האלמנטים, האיך נאמר בעדינות? "פחות מחויבים להבטחותיהם" של הקבוצה, החליטו לחקור את מצודת הענק לפני שהדרקון יגיע, כדי שלא יצטרכו לחלוק עימו את השלל.

וכך, גונד ז'נה ובאראדור צעדו אל מגדל הענק, שהיה צמוד לחומה צפונית של המצודה. כזכור, המדובר היה במגדל בן 4 קומות. המבנה היה רבוע, אורך ורוחב צלעותיו כחמישים מטר וגובהו כמאתיים מטר. לכל גובהו ורוחבו היו חרכי ירי, מוגנים בסורגים. הגג היה כיפה ועליה כלנוסאות מחודדות. השער לא היה נעול והשלושה נכנסו למבנה והחלו חוקרים אותו.

כל קומה הייתה אולם ענק באורך ורוחב זהים לאלה של הבניין ובגובה של כ-50 מטר. בין קומה לקומה היה גרם מדרגות ענק.

הקומה הראשונה הייתה ככל הנראה מזווה. היו שם ארגזים עצומים עם מגוון מאכלים, בהמות ענקיות תלויות על אנקולים, נקניקים ובשרים מעושנים ומיובשים תלויים על חבלים, חביות של דקים מלוחים וירקות מוחמצים וכמה חביות שיכר משובח. גונדולן כמובן שלא חיכה לסוף הסיור ופשוט פתח את אחת מחביות השיכר וצלל לתוכה. ביד אחת אחז בחתיכת בשר מעושן ענקית, ביד השנייה החזיק בדופן החבית ומידי פעם צלל ושתה מלוא כרסו שיכר (היה זה המשקה האלכוהולי המשובח ביותר שטעם מאז מותו של לורמין, והשיכר הטעים ביותר ששתה מימיו - עד אז הוא שתה שיכר דלוח בילדותו בהרים, ומשהו שהגמדים בג'ונגל אלתרו מחומרים מקומיים, אבל מעולם לא שיכר של ממש).

הקומה השנייה, אליה טיפסו ז'נה ובראדור (או יותר נכון ז'נה טיפס אליה וחיפש מלכודות ובראדור נכנס רק אחרי שעה של חיפושים), הייתה כלל הנראה חדר אוכל. היו בה שטיחים עצומים שכיסו את הרצפה וכריות ענק. ומספר שרפרפים בגודל של שולחנות ועליהם מגשי מתכת עצומים עם שאריות מזון וכן כמה קנקנים וכלי אוכל ענקיים, שלא נראו שהשתמשו בהם יתר על המידה (כלומר בכלי האכול - המזלגות והסכינים, באוכל השתמשו גם השתמשו...).

הקומה הבאה הייתה ככל הנראה קומת המגורים/שינה. היה במרכזה מזרן עצום ממדים ועליו כריות ענקיות ושמיכות פוך.

הקומה העליונה נראתה כסוג של שחדר עבודה ולא נמצאו שם דברים מיוחדים מלבד אחד. באחת מפינות החדר, מוצנעת בין ארוניות, נתגלת תיבה ענקית נעולה וממולכדת. ז'נה הצליח כהרגלו לפרוץ את המנעול, להפעיל את המלכודת, אך להתחמק מהשפעתה. בתוך התיבה היו תכשיטים ומטבעות זהב מסוגים שהחבורה לא ראתה עד כה, חביונת של קוניאק מאוד משובח, אריג אזבסט גדול, גוש ענבר בגודל של כדורגל וקופסא קטנה, נעולה עם סמל של מספר כוכבים מחומשים אחד בתוך השני. בספר היו מספר מגילות, ספר לחשים ובקבוקון עם רעל לא מזוהה. בראדור וז'נה חילקו ביניהם את תוכן הקופסא הקטנה והחליטו לא לספר עליה לאאורוס. השאר נאסף על-ידיהם במטרה להתחלק עם הדרקון.

לאחר שאאורוס חזר מהסיור עם מהיר, הרמכים הורידו את החבורה אל פני הקרקע, ליד מאורת שד-האש. החבורה אמרה לשד האש כי היא מצאה את שביקש והוא ניאות לעבור למקום החדש, יחד עם 12 הגמדים משרתיו שעברו איתו. שם נמסרו לו אבני האש הנותרות.

אחר כך, החבורה חזרה למצפה וסיפרה על כך לגמדים שחזרו בשמחה למאורתם הישנה (הערת אגב, אני לא בטוח שזה היה מאוד חכם אסטרטגית, למסור משהו שהם לא ידעו כלל למה הוא משמש, לשד שהוא לא בדיוק יצור טוב ובלי לדעת מה הוא יעשה איתם. אבל מצד שני הם פתרו את העניין במשא ומתן וללא קרב, כך שאני לא התלוננתי וחוץ מזה, כל פעם שהקבוצה עושה משהו לא חכם אסטרטגית, זה פתח לעוד בעיות ומכאן לעוד הרפתקאות.....אז מי אני שאתלונן).

לאחר שהחבורה נפרדה מהגמדים, הופיע הדרקון. הוא הביע פליאה על זה ששרדו, ואמר משהו בנוסח "חבל, אם הייתי יודע שהענק כל כך חלש, הייתי הורג אותו בעצמי ולוקח את כל האוצר, טוב לא נורא, ממילא אני אקבל את החצי השני כשאני אהרוג אתכם...". אחר-כך הדרקון דרש את חלקו באוצר הענק וזה ניתן לו (רוב הכסף ואבן הענבר).

לבסוף הוא מסר להם את משימה מספר 3 מתוך ה-8 - "גירוש שוללי החופש מהג'ונגל". הוא אמר להם שהכוונה לגירוש שוכני המבצר של פקמד הארוך. בשיחה עם הדרקון הסתבר שפקמד כבר מזמן עזב את המקום ומכר את המצודה ליצור-סרע, לוחם כביר מהמדבר שמכונה "אריה המדבר". הוא הגיע יחד עם הכנופייה שלו, וכעת הם מאיישים את המבצר. פקמד הארוך כנראה כבר חזר לעמק הוואקפיר עם כל העושר שצבר. אמר הדרקון, לקח את השלל ועף משם.

החבורה נערכה באופן אוטומטי לקראת המשימה החדשה, אבל ז'נה לא יכול היה לשאת זאת יותר. הוא קם בכעס ופנה פנה לכל אחד מבני החבורה, כשהוא מאשים אותו בחוסר כבוד, חוסר יושר וזלזול בו ובכל מה שחשוב לו. כך, הוא אמר דברים הדומים לאלה -

"מאז שיצאנו להרפתקאות, פעם אחר פעם הלכתי בעקבותיכם, למקומות שאתם רציתם ועשיתי את מה שאתם חשבתם שצריך לעשות, בדרך בה חשבתם שצריך לעשותם. פעם אחר פעם אמרתם שזו הפעם האחרונה שזה קורה, ובפעם הבאה הולכים למקום שאני רוצה ועושים מה שאני חושב שצריך לעשות.

שנים שתקתי אבל אני לא אשתוק יותר. אאורוס, אתה נשבעת לי שאחרי המשימה של השבת מאורת הגמדים, תבוא איתי לאן שאני רוצה, מאז כבר ביצענו עוד משימה, ועכשיו אנחנו פונים למשימה שלישית?! נמאס לי, פשוט נמאס לי, זה בלתי נסבל שהדברים שלכם חשובים תמיד יותר ממה שחשוב לי. וחוץ מזה, מה? בכל פעם שמישהו יבוא ויטיל עלינו משימה נבצע אותה? ועוד דרקון מרושע? השתגענו? מה אנחנו פראיירים? כל מי שאומר לנו משהו אנחנו מיד עושים אותו? אנחנו משרתים של כל מי שבא ואומר "יש לי משימה עוברכם..."? ועוד דרקון מרושע?! אני לא מוכן לזה יותר! בגללכם איבדתי כבר כמה הזמנויות למצוא את התיק שלי. אני הולך למאורת הדרקון וזהו."

החבורה הייתה די המומה מהכעס והזעם שבו נאמרו הדברים, שלא היה אופייני לז'נה. ההוביט היה פטפטן ונודניק לא קטן ולפעמים גם פזיז וחמום המוח, אך תמיד חביב ונעים בדרכו המוזרה. לכן, הם לא כל כך ידעו מה להגיד. כרגיל, היחיד שלא היסס היה אאורוס. ישר והגון כתמיד, הוא הודה ששגה, שכן התחייב בפני ז'נה ללכת עימו למאורת הדרקון כבר בתום המשימה הראשונה, והנה עברו שתיים...בלי לחשוב פעמיים הוא הודיע שז'נה צודק ושהוא מצטרף אליו לאן שילך.

אני לא יודע האם זה קרה בגלל ההחלטה של אאורוס (שבשלב זה היה מנהיג החבורה), או בגלל דברי ז'נה, אבל החבורה כולה הלכה בעקבותיהם בלי להתווכח או לומר מילה (וזה מאוד נדיר שבקבוצה הזאת אף אחד לא מתווכח ולא אומר כלום...). כמובן שכל המהלך היה בלתי צפוי לחלוטין וטרף את כל הקלפים.

כך, התחילה שורה של אירועים לא מתוכננים, קצת הזויים אבל מאוד מאוד מהנים.