חלק 20. מתקפת נגד מתקפת הנגד

בזמן שאאורוס דיבר עם פוילין (ואל תדאגו לרגשותיה של תאיי - אם היא הייתה פה היא הייתה מציעה שלישייה...) פלגטון (שכל הזמן רטן - "איך זה שהפאלאדין מקבל את כל הבחורות") ופרנג'ין חיפשו עקבות שאולי יובילו אותם למאורת המכשפות. לאחר יום של חיפושים הם לא גילו דבר (לפחות לא משהו שניתן לעקוב אחרי מקורו) והחבורה החליטה לחזור למונגים.

לאחר כמה ימי מסע, החבורה פגשה במונגים וכל אלה שנשארו איתם ועדכנו אותם במתרחש. למרות הניצחון על המכשפה, האווירה בחבורה הייתה די שפופה והם לא כל כך ידעו לאן לפנות. היה זה אז, שאאורוס קם ושאל בעוז תמים, האופייני לו "רגע, אם הנשרים מאוימים על ידי המנטיקורות, בואו נהרוג את המניטקורות...". לאחר שכולם (כולל אני, המונגים, פורטמאר, הסאטרים, נאיל, באן, פוילין ואפילו אאורין השתקנית ולורמין וליקאנו שהיו עדיין בתרדמת) סיימו להתגלגל מצחוק, אאורוס החל מתכנן כיצד לחסל את המנטיקורות וכולם פשוט הצטרפו....

התוכנית הייתה נועזת ומסוכנת אך פשוטה ואפקטיבית. בעזרת קיה, פרנג'ין איתר את אחד הנשרים וביקש ממנו להגיע עם כל הלהק ביום נתון לאזור שנבחר מראש. בינתיים החבורה הכינה את אותו אזור - על הקרקע בוראה חלקת צמחייה עבותה כדי ליצור מאין כלוב ענק ולו פתח אחד. על חופת העצים מעל, הקימה החבורה עמדות ירי מוכנות מראש. כל עמדה הייתה מכוסה במגיני עץ מאולתרים, שהוכנו מענפים עבים שנקשרו יחדיו ומוסתרת היטב בענפים ועלים. מסביב לכל עמדה הוצבו כלונסאות מחודדות, כדי למנוע אפשרות של התקרבות יצור בגודל של מנטיקורה למגע עם שוכני העמדה. העמדות חוברו אחת לשנייה בגשרי וסולמות חבלים, ואף הוכנו מתקנים שאפשרו גלישה מהירה לקרקע.

ביום הנתון הגיע הלהק על גוזליו (כולם פצועים, מרוטים ותשושים מהבריחה המתמדת) והוכנס לכלוב. נשר אחד, נשאר בחוץ ומשך את המנטיקורות לאזור, בעוד החבורה ומלוויה (כאמור צבא קטן בפני עצמו) מתמקמים בעמדות הירי (מלבד גונדולן ובוגלאגו שעמדו בפתח הכלוב מוכנים להתקפה מהקרקע). עם הגעת הנשר, הוא נכנס במהירות לכלוב. מיד אחריו התקרב לאזור בתעופה, להק של 16 מנטיקורות והקרב החל.

כמו שהחבורה למדה על בשרה, הטקטיקה של המפלצות המעופפות הייתה פשוטה וקטלנית - לחוג מעל קורבנותיהם, להמטיר מטחים של קוצים קטלניים, וכשאלה נגמרים לסגור מרחק ולהסתער על הקורבן המותש (בהנחה שהוא עדיין לא מת מהקוצים). הם גם ידעו שמדובר במפלצות טיפשות מאוד ופאנטיות מאוד, שייצמדו לטקטיקה הכל כך מוצלחת שלהם ויהי מה. ואכן זה מה שקרה -

החבורה החלה יורה מטחי חצים ללהק ופוגעת בהן קשות (ואם תספרו כמה אנשים היו שם בנוסף לחבורה תבינו שמדובר בגשם של חצים...). המנטיקורות, באופן אינסטקיטבי, החלו לחוג באויר ולהשיב אש, אלא שההגנות שהוכנו מראש, צמצמו במידה רבה את הפגיעה (כל מי שכן נפגע, רופא על ידי פרנג'ין, נאיל ובאן שנעו בן המכסות בגשרי חבלים שהוכנו מראש לצורך זה). תוך זמן קצר מאוד רוב המנטיקורות חוסלו או נפצעו קשה, לא לפני שכל מי שעמד מולם נפצע קשה אף הוא, וסאטארי אחד, בשם באקיל, מת - כה קטלנית הייתה פגיעתן מרחוק אפילו מול ההגנות של החבורה.....

לאחר שסיימו את מלאי הקוצים שלהן, המנטיקורות שנותרו בחיים הסתערו לעבר החבורה רק כדי לגלות שהן לא מסוגלות להגיע למגע קרוב. כשהן הבחינו בנשרים למטה הן ירדו לשם באיטיות (כאמור נבחר אזור סבוך במיוחד....) וניסו להיכנס לכלוב. כל הזמן הזה החבורה ומלווייה המשיכו להמטיר חצים על המפלצות ואלה המשיכו למות, לפחות עד שהמנטיקורות נכנסו כה עמוק לסבך עד כי הירי הפך בלתי אפקטיבי.

לבסוף, ששת המנטיקורות שנותרו בחיים הגיעו לקרקע, ותקפו את גונדולן ובוגלאגו שעמדו זה לצד זה בפתח שער הכלוב המאולתר (השער הוכן כך שרק מנטיקורה אחת תוכל לעמוד בו ולהילחם בכל פעם). בעוד גונד ובוגלאגו קוטלים את המנטיקורות הפצועות אחת אחרי השנייה, החבורה ומלוויה ירדו לקרקע כדי לסייע להם. בסופו של דבר הם הספיקו לחסל בחצים ובחרב עוד שתי מנטיקורות, את השאר חיסל הצמד בשער.

כמה שבועות של התרפאות ומנוחה שיפרו את מצבו של להק הנשרים, והחבורה קיבלה בחזרה את העליונות האווירית שלה (שלא לדבר על כך, שעם מות המנטיקורות חוסלה אחת מהצלעות החזקות של ברית המכשפות והסרעפצדים). בינתיים פורטמאר והסאטארים נשלחו על ידי אאורוס לנסות ולמצוא את מאורת המכשפות (הייתה זו משימה כמעט בלתי אפשרית, אבל אאורוס נתן אותה לסאטארים, בברכת מנהיגם פורטמאר, בכדי למנוע מהם לשקוע באבל על חברם המת).

החבורה נשארה עם המונגים והנשרים וטקסה עצה, כיצד למצוא מזור לרעל של המכשפות ובכך לרפא את לורמין וליקאנו ואת החיה של המונגים (ואם הייתי ציני ומרושע, הייתי מזכיר שלשחקנים מסוימים היה יותר חשוב לרפא את הגורילה של המונגים מאשר את הדמויות שגידלו אותן וטיפלו בהן כל חייהן - אבל אני תמים וטוב לב, לא אז אני לא אגיד כלום). בסופו של דבר הוחלט לטוס אל הקשר היחידי שהיה להם עם המכשפות - השדון הקטן, שגנב את ביצי הפרפות.

ז'נה ואאורוס טסו על גבי יקי, נכנסו אל המבנה וחיכו לשדון. כעבור כמה ימים הוא הופיע שם ושאל אותם לרצונם. כעת החלו חילופי דברים מאוד הזויים אבל גם מאוד משעשעים. לא אלעה אתכם בפרטים (בעיקר כי זה היה כל כך הזוי עד כי אי אפשר באמת לשחזר את זה בצורה אמינה), בסופו של דבר הם הגיעו לסיכום המאוד מוזר הבא -

אאורוס הסכים להסגיר עצמו לפקמד הארוך בתמורה לשוקולד. תמורת השוקולד השדון הבטיח להביא את הנוגדן לסם (הם לא טרחו לשאול , למה הוא לא יכול להשיג שוקולד במקום אחר, כי העץ קיים ביער, אבל אם הם היו שואלים, הוא היה אומר שהטכנלוגיה של עיבוד פולי השוקולד למאכל לא מוכרת באזור, ושבמחנה של פקמד, עסקו עבדים שהובאו במיוחד לשם כך בעיבוד פולי שוקולד - ושוב, אויה אויה אויה לשה"ם המסכן וכל זה, אם כי אני חייב לציין שבמקרה הזה אני לא מאשים אותם לגמרי, כלומר נניח שהם היו יורדים לשורש העניין, אז מה? הם היו הופכים לשוקלטיירים?...ובכל זאת...).

כאשר ז'נה ואאורוס הגיעו בתעופה למחנה של פקמד הם גילו שכבר לא מדובר במחנה אלא במבצר של ממש - מבנה ריבועי מוקף חומה עשוייה מבולי עץ ענקיים שנכרתו לשם כך. בתוך המבצר היו כמה מבני עץ וכ-150 איש (או יותר נכון אנשים, אורקים, הוביטים, גמדים ועוד דמויי אדם). לפחות 100 מהם היו לוחמים והשאר עובדי כפיים מסוגים שונים שעסקו במגוון מלאכות. ליד המבצר עמד יצור עצום מימדים, כ-100 מטר אורכו מראש עד קצה זנב, רוחבו כ-50 מטרים וגובהו כ-30. הוא נראה כסוג של....ובכן קשה היה להגדיר אותו בדיוק כסוג של משהו מוכר . הוא נראה כמין הכלאה בין זוחל וחרק. גופו היה מכוסה שריון חוליות ענקי העשוי קשקשים ענקיים בצבע חום אפור. היו לו מאות רגליים ובקצה אחד צצ זוג מחושי ענק (כמה מטרים אורכם). לא נראה היה שיש לו ראש של ממש, או יותר נכון אי אפשר היה להבחין בכך. בכל מקרה ליצור קראו נומינור - Nominor (הם הכירו אותו משיעורי היסוד של ליקאנו), והוא שימש כבהמת משא המסוגלת לסחוב עשרות טונות רבות של מטען למרחקים עצומים. ככל הידוע להם, בכל העולם היו כמה מאות בודדות של יצורים כאלה, והם היו מאוד יקרים ונחשבו למשאב אסטרטגי חשוב. הדבר רק הבהיר להם עוד יותר את מעמדו ויוקרתו של פקמד הארוך (כאילו הם היו צריכים הבהרה...).

ז'נה ואאורוס נחתו במרחק מה מהמבצר ואת שאר הדרך עשו ברגל. כשהגיעו לשער, השומרים שאלו אותם לרצונם והם ביקשו לראות את פקמד. הוא שלח אליהם את אחד מסגניו (כמו שהוא כבר אמר הוא "לא מדבר עם עבדים") והם מסרו לו את הצעתם (שוקולד תמורת אאורוס). הסגן שב עם שק שוקולד ואזיקים. השוקולד ניתן לז'נה ואאורס נכבל והושם בתוך מבנה עץ שנועד ככל הנראה למטרה זו בדיוק.

ז'נה לקח את השוקולד וטס בחזרה לפגוש את השדון. הוא בתמורה הביא לז'נה נתן 3 שיקויים ובהם נוגדן לרעל, וז'נה דאג להעבירו באמצעות נשר נוסף אל המונגים. בינתיים הוא ופרנג'ין חזרו לאזור מבצרו של פקמד (מאוד יעיל כשיש לרשותך להק של נשרי ענק - אתה גומע מרחקים של ימי ושבועות הליכה בכמה שעות....).

בלילה ז'נה התגנב אל תוך המבצר ושחרר את אאורוס מכלאו ומכבליו. ברגע המתאים הוא קרא לנשר ענק שהמתין לצורך זה בסמוך ונחת בתוך המבצר. השניים עלו עליו והוא נסק אל על, באותו רגע פרנג'ין הטיל לחשי ערפל על כל האזורים בהם היו זקיפים ערים, זקיף או שניים שכן הצליחו להגיב בזמן ונתרו מחוץ לערפל ירו חצים אך החטיאו והשלושה נמלטו מהמקום ועפו אל המונגים.

בינתיים במחנה המונגים, הנוגדן ניתן לשלושת הקורבנות וכולם התעוררו. כמובן שלורמין וליקאנו היו במצב קשה מאוד (בכל זאת, שני אנשים מאוד זקנים, שעברו טראומה נפשית וגופנית קשה...) ונאיל, באן ואאורין המשיכו לסעוד אותם יומם וליל. הדירפאן של המונגים לעומתם, התאושש במהירות, ובכך גם המונגים שבו לתמונת המלחמה. בינתיים פורטמאר ואנשיו שבו למחנה עם בשורה חשובה - הם איתרו את מאורת המכשפות (או כמו שאאורוס אמר "כלי עולם הפורטמאר הזה....").

הכל היה מוכן אם כן להמשך מתקפת נגד (או יותר נכון מתקפת נגד מתקפת הנגד). הדילמה היחידה הייתה נגד מי לפנות ראשון - הסרעפצדים או המכשפות - ואיך. החבורה, בחרה בסרעפצדים.