חלק 75: בוררות

לאחר ביצוע כל המשימות, פי הכריזה על בוררות חובה בין תוליאז המושלמת (זה כינויה) לפולראש הצרוב, אביה. היא תכננה את הכל בקפידה ולפי כל כללי הטקס - היא עשתה רשימה מפורטת של כל המוזמנים וסדר הצגתם, הזמינה רשמית את כולם והכינה מקום מסודר ומאורגן בו כולם יוכלו לשבת וכמובן נאום.

ביום שנקבע היא כינסה את כולם והחלה בטקס הארוך (רק הצגת סדר היושבים היה אמור לקחת יום שלם, למזלם של החבורה ז'נה פשוט זרז את כולם), בערב כולם התפזרו ולמחרת התכנסו שוב והבוררות התחילה (והאמת שזה היה לוקח עוד יום לולי ז'נה ופלאנק העצבני שכבר נמאס להם מה"שטויות של אלה שגרים בשמים" זירזו את כולם...).

היא נשאה נאום ארוך שבו סיפרה כמה חשובה האהבה והאחדות ואיך הם שרויים יותר מידי זמן במצב של מחלוקת. היא הזמינה את תוליאז להתחיל ולהציג את טענותיה. כמובן שהיא קמה בזעם ותוך התעלמות מופגנת מפולראש אמרה - "איך אפשר לדבר עם פחדן שמסתתר מאחורי ילדים כדי להציל את עצמו" אמרה וסירבה להגיד עוד (ופי לא לחצה עליה למרות שבסמכותה היה לעשות כן). אחר כך פי הזמינה את פולראש לשאת את טענותיו והוא אמר - "יש והבוגדנות התככנית כה גודשים את הסאה עד כי אפילו הסלחן שבנינו לא יאות למחול, כך הוא המאורע התלוי ועומד לפנינו" והתיישב.

פי הסתכלה בשניהם, בלעה את הרוק ואמרה "אתם מסרבים לדבר, אתם מסרבים להגיב? אני לא אאלץ אתכם לעשות משהו שאתם לא רוצים, אבל בודאי שלא תסרבו לקרוא בקול את המכתבים הללו", אמרה ונתנה לפולראש את המכתבים של תוליאז. תוליאז התחילה, קוראת את המכתב, לאחר כמה שורות היא החלה נחנקת ולא הצליחה לקרוא, היא ביקשה מדר רקיע צעיר (שהחבורה הכירה מיד, כזה שהתחבק עם נאווי ביום המפגש) לקרוא במקומה והוא עשה כן. כאשר סיימה שקט השתרר באולם וכולם הביטו בפולראש, וציפו שיקרא, אך הוא עמד שם, בוהה במכתבים (שבנתיים קרא בשקט) ובפעם הראשונה בחיו (ואלה חיים מאוד ארוכים...), הוא לא הצליח להוציא הגה בפיו - הוא הושיט את המכתב לנאווי והיא קראה אותו בקול.

השקט נמשך עוד כמה שניות, ואז התפרצו כולם בצעקות, ורק תוליאז ופולראש עמדו דוממים, והסתכלו לראשונה מזה מאות שנים זה בזו.

פי השתיקה את כולם בתקיפות שהפתיעה גם אותה ואמרה - "פולראש הבורר, האם זהו כתב ידה של תוליאז הנווטת?" פולראש אישר בהנהון. אז היא פנתה לתוליאז - "תוליאז הנווטת, האם את בטוחה שזהו כתב ידו של פולראש אבי?" והיא כמובן הנהנה. "אם כך" המשיכה פי "זו הייתה טעות! טעות טראגית, זאת ההחלטה שלי, אי הבנה, פשוט אי הבנה, ואני לא מוכנה לזה, אני לא מוכנה שאהבה כל כך גדולה תאבד רק בגלל אי הבנה אחת קטנה, אני פוסקת בזאת שאתם שניכם תעמדו בראש צוות מיוחד שיחקור את הפרשה, אתם תסרקו את האי, מטר אחר מטר, תסרקו את החלל בו נמצאו המכתבים, תשתמשו בכל יכולותיכם ויכולותיהם של דרי הרקיע האחרים כדי לרדת לפשר הדבר, לאחר שתסיימו אני אאפשר לכם לומר דברי סיכום ואז אומר את פסיקתי הסופית" ואז היא יצאה ברוב רושם מחוץ לאולם והתמוטטה מעולפת בזרועות נאווי שרצה אחריה.....

בימים הבאים אכן נערכו בדיקות וחקירות ובספו של דבר התגלה הסיפור המלא.