?חלק 4: מות יומת שאשא! או אולי לא

שני דברים לפני שאני מתחיל - ראשית - בני, יותם, היה חולה במשך כל השבוע שעבר ולכן לצערי לא הספקתי לעדכן את הבלוג. אני מקווה השבוע לחזור בכוחות מחודשים. שנית - אחי צעק עליי שאני צריך לקצר (במיוחד כשאני כותב בתוכן "תקציר הרפתקה x") אז ניסיתי לקצר, אבל אני לא מבטיח שאצליח בעתיד.....בכל מקרה להלן הרפתקה 4- תיהנו.

לאחר שהחבורה שבה לביתה וחידשה כוחות, היא החליטה לטפל בבעיית שאשא, מכמה סיבות - בני החבורה הגיעו למסקנה שאי אפשר לאפשר ליצור כה חזק להסתובב חופשי ולאיים עליהם ועל ליקאנו ולורמין; בראדור וז'נה רצו את החפצים הקסומים שלהם שאבדו (במיוחד ז'נה, שהפך לאובססיבי בעניין התיק), וחוץ מזה זה מאוד מאוד משפיל להיות מובס בידי ארנבון קטן בשם שאשא -אז מן הסתם הם רצו למחות את הבושה.

לאחר שהחבורה השתמשה בכסף הרקיע שהיה ברשותה, נותרו שתי דרכים להרוג את השדון - נזק מאסיבי, או אש שמעולם לא כובתה. וכך הם הגיעו לשתי דרכי פעולה אפשריות - הבאת שאשא לאזור העץ-חי, מתוך תקווה שזה יוכל למחוץ אותו למוות (בכל זאת יצור בגובה 120 מטר...); שימוש באש החיים התמידית של הפיקסים. אחרי דיון קצר הוחלט לקדם את שתי הדרכים במקביל -

נאיל, באן וגונד הגמד הלוחם, יישארו מאחור ויבנו מערה שמובילה אל העץ-חי, בעזרת מספר חיות שפרנג'ין הדרואיד הצליח לגייס. הרעיון היה שביום פקודה הם ימשכו את שאשא פנימה בתואנה שזו מובילה למצבור הציוד של הנלפיד שכה חיפש (וזו גם היה תירוץ מצוין לכמה מהשחקנים להיפטר מנאיל ובאן שמשום מה פיתחו אליהן טינה רק משום שהיו דמויות ללא שחקן).שאר החבורה תצא מתא השטח, ותפנה אל תימותי בניסיון להשיג ממנו את אש החיים התמידית.

מכאן והלאה דברים התגלגלו במהירות - החבורה איתרה את תימותי, שבינתיים הפך לאחראי הראשי על עץ אש החיים התמידית (טוב, כמה קשה למצוא פיקסים כשכל מה שאתה צריך לעשות הוא לצעוק "פודינג "...) וקיבלה ממנו כמה בקבוקונים מיוחדים ובהם האש בקסומה. בינתיים בבית גונד והבנות השלימו את חפירת המנהרה (או יותר נכון החיות שהדרואיד גייס....).

בשלב הבא היה צריך לאתר את שאשא. גם זה לא היה קשה (כל מה שהיה צריך לעשות הוא מספר סיורים ומיד נמצאו חיות מתות ומעונות). השכנוע של שאשא גם הוא היה קצר (כמו שאוטארפור וליקאנו אמרו להם - היהירות של היצורים האלה היא בלתי נסבלת ובלתי מובנת). לאחר דין ודברים קצרים, שאשא הסכים להיכנס למנהרה רק בתנאי שבני החבורה ייכנסו לשם לפניו ואחריו (הוא הרי ידע שאין להם יכולת לפגוע בו פיזית ורק חשש ממלכדות במערה).

כשכולם הגיעו לצד השני (לצלילי שירתו של שאשא - "אני רשע, אני רשע, אני שאשא הרשע".....), החבורה סימנה לעץ-חי והוא תקף את שאשא ומחץ אותו (טוב בכל יצור בגובה 120 מטר......). החבורה לא המתינה לראות אם שאשא אכן חי או מת, כשהעץ-חי הרים את זרועותיו, כולם פשוט הטילו עליו את אש החיים התמידית ששרפה אותו לגמרי......וכך מת שאשא!!!