חלק 71: קולות מן העבר

ברגע שהדלת נסגרה על החבורה, משהו בלתי נראה תקף את ז'נה, חבט בו ופצע אותו. בוגלאגו, שכנראה הריח משהו, דילג מעל ההוביט וניסה לנשוך משהו, אך נכשל ונחת בתוך החדר (למתבונן מהצד נראה כאילו הוא סתם מזנק באויר ועושה תנועת נשיכה ונוחת הרחק משם, כמובן שפרנג'ין, שכל הזמן שומר על קשר אמפתי כלשהו עם כלבו חש בעניין....).

וילפריד הטיל לחש המאפשר לאתר קסם, ומיד ראה שאכן יש שם משהו חריג - משהו או מישהו שיש סביבו הילת קסם מסוג שונה מזה של האי. הוא לא יכול היה לזהות בבירור במה מדובר או להבחין במתאר ברור (גם בגלל הקושי להתרכז וגם כי כאמור הכל מסביב הפיץ הילת קסם). הוא צעק לכולם בקצרה מה הוא רואה והמשיך להתרכז, מנסה לגלות עוד פרטים. בינתיים היצור תקף שוב את ז'נה, אך זה הצליח באורח פלא להתחמק ממכותיו (מהצד, לכל אלה שלא ראו את היצור, זה נראה כמו שזנה נע מצד לצד בתזזית, כאילו רוקד ריקוד פראי ולא ברור...).

בינתיים פי הטילה גם היא לחש דומה לזה של ויל וראתה את מיקום היצור. מיד אחר כך היא דרכה את קשתה. פרנג'ין הטיל לחש כלשהו שעטף את היצור בהילת אור קלושה וכעת כולם יכלו להבחין במיקומו, נאויי התקדמה הלראש הטור (זה לא היה קשה כי שלושת אלה שהיו לפני - וילפריד, פרנג'ין וז'נה היו כולם יצורים רזים בגובה של פחות ממטר...), וריפאה את ז'נה. בוגלאגו הסתער שוב על היצור והפעם הצליח לפגוע בו (בראייה של ויל ופי זה נראה כאילו חור ענק נפער במקום בו בוגלאגו נשך). ז'נה שלף פגיון ודקר את היצור בזעם, היצור תקף שוב, הפעם את בולגאגו ופצע אותו באופן שטחי. פי ירתה חץ מאחור (שוב, כולם לפניה היו נמוכים, ונאויי עדיין היתה כפופה לאחר שריפאה את ז'נה), פגעה ביצור והרגה אותו.

החבורה החלה מחפשת בחדר, כשויל ופי ממשיכים להתכז בגילוי מקורות קסם ונאווי ופרנג'ין מרפאים את מי שצריך. עד מהרה וילפריד גילה מספר רונות על הקיר שכנראה אחראיות לזימון היצור בכל פעם שמישהו נכנס לחדר (עוד מנגנון הגנה). החדר עצמו היה ריק מחפצים. לאחר חיפוש מדוקדק ז'נה הצליח לגלות כמה כפלי מרחב בקירות החדר שהובילו לחללים קטנים (במגורי דרי הרקיע חללים כאלה משמשים כארונות קטנים לאחסון חפצים). בתוך כמה מהם הוא מצא שלושה מכתבים, על גבי נייר ישן ומקומט, שנראה כאילו נדחסו בחופזה לתוכם. המכתבים הם היו עדיין חתומים בחותמות שעווה שלא נשברו. הם היו מקומטים מאוד אבל במצב מצוין (כמו שפי ונאווי אמרו להם, כפלי המרחב הקטנים שומרים על תכולתם באורח קסום - אם יש שם מזון, הם דואגים לטמפ' וללחות המתאימים לשימורו, כך גם לגבי כל חומר אחר כמו נייר...).

ז'נה יישר את הניירות, שבר את חותמות השעווה וגילה כי מדובר בכתב שאינו מכיר. פי ונאווי ראו מיד שמדובר בכתב של דרי רקיע (שהוא כאמור יותר ציור מאשר כתב, שמשתנה מכותב לכותב ומטקסט לטקסט ולכן יכול להיות מפוענח רק על ידי דרי רקיע אחרים). בני החבורה ביקשו מפי לקרוא את המכתבים בקול והיא נענתה. כשהחלה קוראת את המכתבים, מהר מאוד היא החלה דומעת ומתרגשת ובשלב כלשהו הפסיקה ונתנה אותם לנאווי שתקרא. וזה היה תוכנם -

"פול אהובי,

איני יודעת מה קרה לך, הימים האחרונים עברו עליי כחלום בלהות. מאז נפרדנו, רגע לפני שהלכתי לסעוד עם רטיאן ואחיה, חיי גרועים מגיהנום. האם אתה כועס כי שתיתי לשוכרה באותו ערב? אני נשבעת שלא אעשה כן ואתנזר מכל משקה משכר מכאן והלאה! האם אמרתי משהו שפגע בך? התנהגתי שלא כשורה? אנא אהובי דבר אליי, ולו רק כדי לומר לי כי אינך רוצה בי עוד - רק דבר אליי......

אוהבת - יאזי הקטנה שלך"

"יאזי שלי

כיצד זאת יכולת לעולל לי כדבר הזה? ראי עד כמה אני אוהבך! מפר אני נדר שלא לדבר אלייך ועימך וכותב לך מילים אלה בדם ליבי. איכה יכולה את לטעון להתנהלות לא ראויה מצידי ובו בעת לרמוס את ליבי ואת נדרי אהבתנו המקודשים? כשראיתיך במקום משכבו של פארטייאן נמשלתי באחת לאדם מת! כן, כן יאזי, במו ידייך הענוגות, רצחת את נשמתי ודנת אותי לחיים גרועים ממוות. וכאילו בכדי להגדיש את הסאה, את מלינה בפניי על התנהגות לא ראויה? על שאני סועד את ראטיאן שהיא כמו אחות לי בחדרה? מלאה קובעת התרעלה אהובתי משכבר, נשפכת מגדותיה - שפתייך מביעות האשמות נלוזות, שכאלה בו בעת שעומד לצדך ידידי ורעי שפיתית לשכב עימך ולהפר את נדרינו הקדושים אך לפני ימים מספר! !

ולמרות הכל, הנני כאן, בהיכל אהבתנו. מתחנן לנוכח הרקיע הקדוש כי תביני את טעותך. אין אני מבקש ממך אפילו להודות בכך או לבקש מחילה. רק בואי אליי מחר, אל תומרי מילה, רק חבקי אותי ואשכח הכל, אפר את נדרי ואשא כל קללה של האלים רק חבקי אותי.

פול."

"פול

לולי הייתי מכירה אותך הייתי בטוחה כי אתה שד מרושע שחפץ להתעלל בי, או תפלץ חסר לב שהוליך אותי שולל ורכש את אהבתי. על הכל יכולתי לסלוח, מלבד ליל אמש - אתה יודע עד כמה רציתי לממש את אהבתנו, ואני טיפשה שכמוני - שנה שלמה חיכיתי, כל הזמן ניסיתי לשכנע אותך אך אתה סירבת. אני חשבתי שזה סימן לאהבתך, אך אולי הייתה זאת תוכנית מתוחכמת של נוכל קר וחסר מצפון, שלקח את לבי לגובה רב רק כדי שיתנפץ בעוצמה רבה יותר בעת נפילתו. איך יכולת לשכב איתי בליל אמש רק כדי להפר את נדרינו ולהשליכני אחר כך? ואחרי הכל ובגלל הכל עדיין אני לא יכולה להאמין כי זה אתה אהובי. אנא בוא אליי ואמור כי הייתה זאת טעות, כי נכנעת ליצריך ולא הייתה כאן תוכנית שפלה לרצוח את נשמתי.

יאזי"