חלק 68: שינויים, פרידות ועננים

אנחנו מתקרבים למשחקים שרצים בימינו אלה (עד עכשיו תוארו בערך 30 המפגשים הראשונים וכרגע אנחנו נמצאים במפגש 39). בשלב זה של המשחק התרחש שינוי גדול במבנה הקבוצה. מסיבות שונות ומשונות שאינן קשורות למשחק עצמו, השחקנים ששיחקו את אאורוס, גונדולדן, בראדור ופלגטון עזבו. נותרו פרנג'ין וז'נה והצטרפו לחבורה שני שחקנים נוספים שישקחו את וילפריד ופג'יונה (אותם תכירו בקרוב מאוד). תוך מספר קטן של מפגשים וילפריד יעזוב גם הוא ויצטרפו שחקנים נוספים. בקיצור - שינויים.

במפגשים שאני עומד לתאר עכשיו, רק השחקנים של ז'נה ופרנג'ין השתתפו - יחד עם שני השחקנים הנוספים (של וילפריד ופג'יונה), כאשר אני שיחקתי את אאורוס לזמן קצר מאוד. כמו שתראו מיד המפגש התחיל בפרידה של כמה מהדמויות ששוחקו על ידי השחקנים שעזבו -

לאחר טיהור עץ החיים התמידית והצתת אש החיים בתוכו הפיקסים חזרו לשכון בג'ונגל (או כמו שז'נה אמר - "אתה מתכוון לשרוץ, אני פשוט לא מאמין?!, עד שנפטרנו מהיצורים המעצבנים האלה, אנחנו מתאמצים להחזיר אותם, וזה לא שהכל בסדר, וכבר מצאנו את התיק שלי, ויש לנו שפע של זמן או משהו........").

החבורה התמקמה ליד העץ והתאוששה מהקרב עם העקרב הענק. כעבור כמה ימים, הגמדים (כל ה-20, גם אלה ששרתו בזמנו את שד האש) באו לחבורה להיפרד ולעשות כמה ג'ובות אחרונות - הם אמרו לחבורה כי החליטו שצברו מספיק עושר ותהילה וכעת בכוונתם לחזור לעיר הולדתם בהרי נהארהן, הרחק בצפון מערב (מעבר לערבה ולמדבר). הם ניסו למכור לחבורה חלק מהדברים שהם מצאו במצפה ונתנו להם בזמנו (כחלק מהסכם הרחמים של אאורוס לתת להם את כל הגרוטאות שהקבוצה לא הייתה צריכה...). כמובן שהם מאוד "נעלבו" מכך שהחבורה לא קנתה מהם כלום...אבל בסופו של דבר, כשהבינו שאין טעם, חזרו לחייך ערכו חינגה גדולה ונפרדו מהחבורה בחום.

רגע לפני שעזבו, גונדולן החליט שהוא מצטרף אליהם ונפרד מהחבורה. בשל הרקע המיוחד ואופי, גונד תמיד היה סוג של נטע זר בקרב החבורה, ולכן הצעד הזה לא הפתיע אף אחד. בני החבורה נפרדו ממנו בחום ואיחלו לו בהצלחה, וכשהוא התרחק והם הפסיקו לשמוע את צרחותיו של הגרזן, הם אפילו נשמו מעט לרווחה....

פלגטון הלך לבקר את אאולי, נימפת היער היפהפיה שלא הפסיק לדבר עליה מאז שובו. אם לומר את האמת, אף אחד לא ממש האמין לקיומה חוץ מאאורוס, שבשלב זה היה מוכן להאמין לקיומו של כל דבר, כל עוד הוא נקבה עם תווים אנושיים, אבל באופן אירוני (או לא אירוני). אאורוס היה היחיד מבני החבורה, שפלגטון לא היה מוכן שיתקרב אל אאולי, כך שלשאר החבורה היא נותרה בגדר סיפור מקסים שסיפר הסייר, לאחר שחזר משהייה בת שנה עם ה"קופים" (או כמו שז'נה שאל אותו, כבר באחד המפגשים הקודמים - "תגיד, מה עושים הקופים כשהם מרגישים בודדים, או כשקר להם?...." - ולמזלי, רגע לפני ששאר השחקנים התחילו לחגוג, אני התחלתי לדפוק על הראש ולצעוק -"תמונות רעות! תמונות רעות! צאו מהראש תמונות רעות!" וכשראיתי שזה לא משתיק אותם, מיד הבאתי מפלצת - אז הם הפסיקו - או במילים אחרות, מי אמר שלמשחק בשיטת מו"ד, אין יתרונות "רול-פליים" מובהקים?).

בראדור התמקם ליד העץ והכין תכשירים (כי בשלב זה היו לו רק 286 חומצות, ו-127 פצצות תבערה, אחרי שהחבורה בזבזה לו לפחות 8.... - ולכן הוא היה חייב לשקם את המלאי היקר, שחבורת ה-@#$% הבזבזנים גנבו לו, כדי לעשות דברים חסרי ערך כמו להציל את הפיקסים ה-@#$% או להרוג טרולים ושאר פעילויות שערוריתיות וחסרות ערך כגון אלה, שכל ילד יודע שאסור לבזבז עליהן דברים יקרים כמו חומצות במיוחד שהמלאי כל כך קטן......).

בעוד החבורה "שוברת את הראש" כיצד ליישב את המצפה, וכמו פעמים רבות בעבר, הישועה הגיעה מהשמיים - פרנג'ין, שמזה זמן רב ביקש מהציפורים לעקוב אחר תנועות לא שגרתיות בשמיים, שמע מהן, כי אי רקיע ועליו גזע שמכונה דרי רקיע (כינוי לאחד מתת הגזעים של האלפים) מתקרב לאזור (הם שמעו עליהם לפני זמן רב - עוד כשנלחמו בשאשא וחיפשו כסף רקיע, וכבר בעת מתן המשימה של יישוב המצפה, פרנג'ין סימן אותם כאחת האפשרויות לביצוע המשימה, וזו הייתה אחת הסיבות שהוא ביקש מהציפורים לתצפת על דברים שבאים מהשמיים, כלומר זה והפחד הלא ברור מפני מפלצות מעופפות כמו נגיד למשל....מאנטיקורות, שאני פשוט לא מבין, מה גרם להם לחשוש מפניהן - הרי זה לא שיש לי איזו אובססיביות עם המפלצת הזאת או משהו, אני סתם אוהב אותה......).

כאשר הציפורים דיווחו כי אי הרקיע מעליהם, אאורוס זימן את "מהיר" והושיב מאחוריו את ז'נה. פרנג'ין הפך לעיט גדול ויחדה הם המריאו לשמיים (אני מזכיר, כי אאורוס עדיין היה פצוע מפגיעתו של הגולם, והוא קיווה כי באי הרקיע יימצא מטיל לחשים שיוכל לרפא אותו, או לכל הפחות לקרוא את המגילה של אוטארפור - אחת מאלה שמצאו במאורת הדרקון, שתוכל לעשות כן). ערב קודם לכן פרנג'ין קיבל את אחת מתחושותיו המוזרות - הפעם הוא הרגיש כי אחד המפתחות למשימה נמצאות במקום מאוד קרוב אי הרקיע, שאף דר רקיע לו דרך בו למעלה מחמש מאות שנה.

בהתקרבם לאי הרקיע (שממש כמו האי של רמכי הרוח נראה כמו ענן) הם ראו שתי דמויות מתחבקות ומתנשקות, הם היו רחוקים ולא הצליחו להבחין בפרטים (חוץ מקיה, שבזכות חדות רייתה המדהימה, הייתה יכולה לתאר את תווי הפנים של דבורה שריחפה ליד הכתף של אחד מהם, אבל היא התעניינה יותר בדבורה ולכן לא הסתכלה על פרטים אצל האחרים....).

הם נראו כמו זכר ונקבה שנמנו על גזע דמויי אנוש, יפים, ענוגים (כמעט מלאכיים), עם אזונים מלוכסנות, שיער עדין ודק כמו קורי עכביש בצבעים לא טבעיים....(ואז ז'נה קטע אותי ואמר - "אז תגיד אלפים, למה אתה מסתבך...") - בקיצור למה להסתבך, אלפים.

צבע עורם היה שחור, וכמו שחזרתי והדגשתי בפני החבורה - לא! לא מדובר באלפים השחורים של העולמות של מו"ד, מדובר בגזע שמזכיר את האלפים הטולקינים, שיש להם פשוט צבע עור שחור. ואני מזכיר בפעם האלף שהעולם שלי הוא שונה במהרבה בחינות מעולם המו"ד הסטנדרטי, וזה אחד מהם( בכלל הגזעים בעולם שלי שונים בהרבה דברים אצלי - בעולם המקורי, זה שכתוב אצלי באין ספור קבצים ואוגדנים, אין הוביטים בכלל וגם לא אלפים במובן המו"די הרגיל, אבל אני לא אוהב למנוע משחקנים לשחק מה שהם רוצים אז כמו שאתם רואים, יש בחבורה הוביט ובקרוב יהיו גם ננס ואלפית....אבל על זה אולי בפעם אחרת).

האלפית (להלן דרת הרקיע) הייתה בגובה 1.55, ונראתה שרירית וחטובה (יחסית לדרי רקיע כמובן). בגלל המרחק והתנוחה, לא ניתן היה לראות את פניה רק ששערה ארוך וגולש בצבע כחול עמוק (והם ידעו שלא מדובר בצביעה....). היא לבשה שריון שרשראות מרהיב, עשוי מתכת כסופה מסוג לא ידוע, שהבליט את חמוקיה. הטבעות שהרכיבו את השרשראות היו מעשה מלאכת אומן, ויצרו תבניות גיאומטריות מרהיבות והן היו משובצות אבנים יקרות. היא חגרה פלשון אימתני. ועל גבה הייתה קשת קצרה ואשפת חצים.

השני היה זכר, 1.62, אתלטי מאוד ושרירי (שוב ביחס לדר רקיע), שיערו היה אסוף בקוקו והגיע עד המתניים. צבעו היה שחור מוחלט (יותר שחור משחור). הוא לבש גלימה שמתחתיה ביצבץ שריון דומה מסוגו לזה של האלפית אם כי פשוט יותר ומעוטר פחות.

כאשר דמותם התבהרה לחבורה, הם היו עסוקים בגיפופים לוהטים, אולם לפני שבני החבורה הצליחו להתקרב כדי להבחין בפרטים נוספים, הם נפרדו זה מזו, והביטו אל החבורה במבט מהיר. הזכר עשה תנועה כלשהי ושניהם נלעמו מעין.

החבורה המשיכה להתקרב והחלה לנוע במעגלים כדי לחפש אחר שתי הדמויות אולם לשווא. לאחר כמה דקות של חיפושים הם ראו....