חלק 74: הקץ למשימות

בפני החבורה עמדו כמה משימות חדשות שהם היו צריכים לבצע, כדי להכריז על בוררות חובה בין שתי קבוצות דרי הרקיע, להשלים בינהן ולגרום להן ליישב את המצפה וכך להשלים את משימות המצפה.... כלומר זה מה שאני בתור מנחה חשבתי. לשמחתי הרבה פרנג'ין חשב אחרת. הוא החליט באומץ, שנמאס לו ממשימות (בכלל הוא היה בטוח שכדי לבצע את כל אחת מהמשימות שפולראש הציג אני אציב בפניהם עוד משימות...), ובנה תכנית עוקפת מנחה -

הוא החליט כי יהפוך את פי ל"בוגרת" שזכאית לזמן בוררות חובה (מה שלא היה קל כי לא ראתה עצמה כמתאימה כלל), לשם כך הוא דאג שהיא תעמוד בכל הקרטריונים (ואני מדגיש את המילה דאג ומיד תבינו למה) -

לרתום גריפון למרכבה - הוא שאל אותה אם היא שכנעה בעבר גריפון להירתם למרכבה, מכיוון שזה דבר שמתי שהוא כמעט כל דר רקיע עושה היא ענתה בחיוב, אבל לפני שאני ופי הספקנו להגיד משהו הוא פשוט "סימן וי" על המשימה ועבר הלאה.

הובלת קבוצה לניצחון בקרב - פרנג'ין שאל את כולם, האם הם מסכימים שהייתה זו פי שהובילה אותם לניצחון פעמיים - פעם אחת בקרב נגד היצור הבלתי נראה, שהרגה בחציה ובפעם השנייה בקרב נגד הלטאברק, בכך שהפכה את כולם לבלתי נראים וכך הכינה את התשתית לבריחתו.

היא לא נראתה משוכנעת והחלה למחות ולומר שבאירועים האלה היא לא הייתה המנהיגה, אולם בני החבורה (בעידוד מאסיבי של נאווי - שגם רצתה בבוררות), הציפו אותה באמירות כגון - "די פי, אל תהיי כל כך צנועה, אנחנו היינו שם, את הצלת אותנו" או "תראו איזו מנהיגה! לא רק שהיא משכמה ומעלה בעת קרב, לאחר שוך הלחימה, היא קפידה לחלוק את התהילה עם כל פיקודיה, וכך לתת להם ביטחון עצמי - ממש אות מופת להנהגה..." וגם "לא רק שהובלת אותנו, אלא ממש הצלת את חיינו, את הפגנת נחישות, קור רוח והחלטיות שהקרינו על כולנו והם אלה שאפשרו לנו לפעול כל כך ביעילות...."

מעבר לדבריהם, נאווי, פרנג'ין, ז'נה ווילפריד היו כל כך החלטים ותמימי דעים שהיא השתכנעה בסופו של דבר...ולפני שהיא תספיק לחשוב שוב ואולי לשנות את דעתה, פרנג'ין שוב "סימן וי" ומיד עבר הלאה.

מו"מ עם גורם חיצוני - כפי שנודע לחבורה, וילפרידי הצטרף לנאווי ופי בסיורים סביב אי הרקיע, במטרה להכירו ולחקור אותו. פרנג'ין שאל אותה אם היא הצליחה לשכנע את וילפריד להכין את האוכל באחד הפטרולים. כמובן שהתשובה היתה חיובית (לא שזה קשה במיוחד), ופרנג'ין חשב שזה עונה על הקריטריון של "מו"מ מוצלח עם גורם חיצוני לאי", אבל פי לא הסכימה לכך, וכאן נכנס קושי לא צפוי - הסתבר שפי הייתה משוכנעת שכדי להפוך באמת לבוררת עליה לעמוד במשימות "אמיתיות", את שני הדברים הראשונים היא קיבלה, אבל כאן היא לא הסכימה "לחפף". היא התעקשה על מו"מ אמיתי.

למרבה המזל, פרנג'ין היה מוכן גם לאפשרות כזו. הוא אמר לה כי אם הכל יתנהל כשורה, ודרי הרקיע יעזבו את האי ויעברו לגור במצפה, מישהו יצטרך לשמור על האי. הוא הציע לה שתדון בנושא עם אאורוס, הוא אמר לה בכובד ראש שזו תהיה משימה קשה, שכן אאורוס לבטח ירצה ללכת למקומות אחרים, ובשום פנים ואופן לא יהיה מוכן לעוף כל היום בשחקים ומידי פעם לבקר את דרות, כלומר דרי הרקיע במצפה.... (כמובן שהוא לא אמר דבר לאאורוס). אני לא אכביר בתיאורים - פי עשתה הכנות מרובות, הזמינה את אאורוס לשיחה ולאחר משא ומתן קצר השיגה את הסכמתו.

כל העניין היה כל כך קצר וקל שהיא התחילה לחשוד, אבל העובדה שאאורוס נשבע לה שלא ידע דבר ככשאלה אותו, וההסברים הנחושים של הקבוצה, שכנעו אותה ("זה פשוט את! את משכנעת בטירוף, מבט אחד בעינים שלך וכל אחד נמס ומוכן לעשות כרצונך, את נושאת ונותנת מלידה...").

לפתור סכסוך בין שני דרי רקיע, הייתה משימה קשה יותר. פרנג'ין רצה להסתפק באיזשהו סכסוך ילדות שהיא פתרה בין שני חברים. פי לא חשבה שזה ראוי. לאחר מחשבה היא הגיע למסכנה שעליה ליישב את הסכסוך המתמשך בין אביה לאחותה נאווי.

סיפרתי על המראה היצוני של נאווי, כאשר החבורה פגשה אותה, אולם אז החבורה טרם הכירה את אופיה. אז כמה מילים עליה (ממה שהקבוצה הבינה לבד וממה שהיא ופי סיפרו לוילפריד ולאחרים) - בבסיסה היא צחקקנית, קלילה, ואופטימית מאוד. אביה רצה שהיא תירש אותו כבוררת ולא ראה בעין יפה את אופיה הקליל ולכן במידה מסוימת דיכא בה תכונות אלה. במשך הזמן היא הפכה למאוד צינית ואירונית (על גבול הסרקזם), אם כי נותרה בפנים רומנטית.

כמרד באביה היא הפכה להיות מאוד פרועה, במיוחד בחייה האישיים (רודפת מין - בלי הבחנה בן זכרים לנקבות), ומרבה להיות צינית וללגלג על המסורת (לעג שהוא כמובן רואה כחוסר כבוד ולכן כועס עליה עוד יותר בגללו). בקיצור המקרה הקלאסי של ילד בכור שלא עומד בציפיות אביו ומורד בו.

פי, שאהבה מאוד את שניהם, רצתה מאז ומעולם להשלים ביניהם וכעת ראתה הזדמנות פז. היא פנתה לאחותה והציע לה לפגוש את פולראש וללבן את הבעיות. בכל זמן אחר ייתכן ונאווי הייתה מסרבת, אולם מסיבה כלשהי היא הייתה להוטה שכל העניין יצליח (לחבורה זה היה די ברור - מכיוון שהיא אהבה מישהו מהקבוצה השנייה, וכל עוד הסכסוך עמד בין שתי הקבוצות, היא לא הייתה יכולה להיות איתו. לכן היא רצתה שהסכסוך ייפתר, והחבורה ופעולותיה נראו לה כמתנה משמיים עבורה ועבור אהובה).

פי הפגישה ביניהם. נאווי שיתפה פעולה והעמידה פני בת רצינית ומסורה ששבה מסורה - היא התנצלה בפני אביה על כמה אמירות פוגעות, הבטיחה ללמוד את החוק והמסורת ואפילו אמרה לו שהיא נוטשת את חיי האהבה הפרואים שלה לטובת התמסרות לדר רקיע אחד (זה לא היה שקר, היא באמת התכוונה לעשות זאת....). הוא כמובן נשבר (הוא הרי אהב אותה אהבת נפש ורק חיכה לצעד הקטן ביותר ממנה כדי לסלוח ולשכוח) וכך הסכסוך נפתר.

עכשיו נותרה המשימה האחרונה - לשכנע את האי לרדת, הייתה זו משימה קשה שכן האי היה בעל רצונות משלו. אפילו הנווטת שהייתה בקשר מתמיד איתו לא הייתה יכולה תמיד לומר לו לאן לנוע. למרבה המזל פרנג'ין ווילפריד מצאו "פרצה בחוק" - הם שכנעו את פי כי כל שעליה לעשות הוא לשכנע את אחד מאיי הלווין לרדת מעט. פי עלתה עליו וערכה מדטציה במשך כמה ימים. האי הסכים לרדת (ואם השחקנים היו חושבים קצת הם היו מגיעים למסקנה שגם אם היא הייתה פונה לאי הגדול הוא היה יורד כי......, אבל אויה אויה השה"מ המסכן וכל זה....).