חלק 13: מסדר הדבש

כמובן שבשלב ראשון החבורה ירדה למקום בו צפה ז'נה במשא ומתן. אבל המקום היה ריק. החבורה המשיכה להתקדם אל מעבה האדמה ומצאה שהמערה שאת פתחה גילו מבחוץ. אכן מובילה אל בסיס המבנה. כמו כן הם גילו פתח של מערה נוספת - המובילה גם היא החוצה.

החבורה עלתה שוב למעלה והחלה מטפסת קומה אחר קומה במעלה המבנה, לעבר כוורת הדבורים. במהלך הטיפוס היא נלחמה במספר מפלצות - סבך חי שניסה לתפוס אותם ולחנוק אותם; פטריות רעילות ענקיות שתקפו באמצעות מחושים; צמח טורף שיונק את התבונה של יצורים חיים והופך אותם ל"זומבים" שלו; ויתושי ענק שניקזו דם והחלישו את החבורה. באחת הקומות הם נתקלו בשני סרעפצדים נוספים, אלא שהפעם הקוסם הצליח להרדימם בלחש אחד והלוחמים הרגו אותם מיד והקרב הסתיים במהירות וללא כל לחימה. לאחר יום של לחימה מתישה, כשהחבורה חבולה, פצועה ועייפה הם הגיעו למה שנראה כמו קומה אחת לפני גג המבנה (שעליו כאמור הייתה כוורת הדבורים).

הם החלו סורקים את הקומה ולא איתרו מפלצות או דברים מיוחדים, אבל בבואם להיכנס לחדר האחרון נגלה לפניהם השדון הקטן, ובקולו הגבוה, המעצבן והחלקלק - בירך אותם ל"שלום" ושאל מה הם רוצים. אאורוס כיוון אליו את קשתו, פלגטון שלף את חרבותיו, גונד הכין את הגרזן להסתערות (כשברקע הוא שומע אותו צורח - "תזרוק ת'מגן, תפוס אותי בשתי ידיים, תסתער ותגמור אותו כמו גמד!!! ולא כמו הכוסיות שאתה מסתובב איתם!!").

המצב היה נפיץ וקרוב מאוד התלקחות, אבל למרבה המזל לבאראדור נגמרו הלחשים לאותו יום, וכשהוא ללא לחשים הוא יכול להיות שקול, זהיר, מחושב, ודיפלומט משכנע ומאוד מנומס (אבל מה זה מנומס!!!!). בראדור סימן לחבריו לסגת צעד אחורה והוא ענה ליצור בברכת שלום.

בשיחה הקצרה שהתפתחה בין הצדדים, החבורה דרשה מהשדון לתת לה את בצי הפרפרות. הוא מצדו אמר להם שהם יכולים לקחת אותן בעצמם אם הם רוצים וצחק. במהלך השיחה הוא פלט שהוא משרת של כמה ישויות ממן נקבה (לא היה ברור מי כמה למה ואיך). בסופו של דבר הם הגיעו למבוי סתום והשדון נכנס לתוך חדרו. אאורוס ופלגטון רצו להסתער (אבירים שוחרי טוב אתם יודעים), אבל כאמור בראדור היה ללא לחשים ולכן הוא לפתע עלה על רעיון מבריק לשכנע את חבריו לסגת כדי להתחזק - הוא הזכיר להם שהם לא מצאו את הנערה בכל המבנה, וככל הנראה שני הסרעפצדים שנותרו בחיים מתוך ה-6 לקחו אותה איתם דרך אחת המחילות היוצאות ממרתף המבנה ואם רוצים להספיק ולהצילה יש לצאת למרדף.

השכנוע עבד על פלגטון (ברארדור באמת יכול להיות דיפלומט מאוד משכנע ומנומס כשהוא בלי לחשים וזו אחת הסיבות שאני מרבה לגרום לו לבזבז אותם כבר בהתחלת המפגש, כי זה מאוד משעשע לראות את הטרנפורמציה מ"מעניינים לי ת'תחת הבני זונות" הרגיל שלו). אך אאורוס עדיין לא השתכנע, ורק לאחר שתאייזנדים דיברה אל ליבו הוא הסכים גם לסגת. וכך, החבורה החליטה לצאת, לאגור כוחות ולפתוח במרדף אחר הבחורה, כלומר הסרעפצדים (-; כמובן....

לאחר לילה במרחק מה מהמבנה (ולשאלתכם הם התכוננו היטב למקרה שהשדון ינסה משהו בלילה, ואני לא אומר שהוא לא התכוון לנסות רק שהם התכוננו היטב ושהוא מאוד ערמומי ויודע מתי כדאי לו לתקוף ומתי לא), פלגטון החל מגשש אחר עקבות הסרעפצדים ליד פתח המחילות. הוא עלה עליהם ללא כל קושי ולאחר תנועה מאומצת של כמה שעות, הם השיגו אותם לקראת בן ערביים. הם המתינו עוד כמה שעות עד לחשכה ותקפו. בראדור הצליח להרדים אחד מהם, ז'נה חיסל אותו על הרצפה ואאורוס פשוט ניקב בחץ בודד את עינו של השני והרגו בפגיעה אחת (האמת שמכאן ואילך זה הדבר העיקרי שהוא עושה בקרבות - מחסל לי יצורים בחץ אחד, אבל כל אחד והתחביבים שלו וכל עוד הוא והקבוצה נהנים מי אני שאתלונן......).

במשך כל הקרב, הבחורה ישבה בצד מכווצת מפחד, וכך נשארה גם בסוף הקרב. ניסיונותיהם החוזרים ונשנים של כל בני החבורה בראשות פלגטון, אאורוס ואפילו תאיי, להרגיע ולשכנע אותה כי הם ידידים עלו בתוהו. לאחר כשעה של כישלונות, בראדור הטיל עליה לחש הקסמה ורק אז היא הסכימה להרים ראש ולהתחיל לדבר איתם.

כשהבחורה התרוממה מעט, קצת משיערה הפזור הוסט הצידה וניתן היה לראות את פניה. כפי שאתם ודאי זוכרים ז'נה תיאר אותה כיפהפייה, למרות שלא ראה את פניה, אבל אפילו שקרן מוצלח כמוהו (סליחה, חיים - "מיפה מציאות מוצלח כמוהו"), לא היה מצליח לתאר יופי שכזה, שכן הבחורה הייתה בעלת יופי נדיר, שאף אחד מבני הקבוצה לא ראה כמותו עד אז ומאז - היא הייתה כבת 18, כאמור, היה לה עור שחום ושיער שחור כפחם, עיניה היו מלוכסנות מעט, כחולות ועמוקות, אפה היה דק, שפתיה בשרניות וחושניות, עצמות לחייה גבוהות. על צידה הימני של פניה הייתה צלקת ארוכה ועמוקה, אבל היופי שלה היה כה מושלם ומהמם, שאפילו הצלקת לא הצליחה לכערה אלא רק להדגיש עוד יותר את יופייה.

אפילו תחת לחש ההקסמה, היא עדיין הייתה חוששת ומכווצת ודיברה רק לבראדור, וגם אליו בחשש זהירות ופחד. מסתבר שהיא הייתה שפחה של הסרעפצדים מאז שהיא זכרה את עצמה, ועדיין חששה כל רגע מבואם. לא היה לה שם וכל הקונספט של שם וזהות אישית נראה היה זר לה (לימים בראדור החל מכנה אותו אאורין וזה הפך לשמה, לאחר שהבהרתי לשחקן שלהמשיך לקרוא לה "הזונה שהצלנו מהסרעפצדים" לא מקובל עליי כשם).

מאותו רגע היא נצמדה לבראדור ולא משה ממנו והפכה למשרתת ועושת דברו בכל דבר ועניין. במשך הזמן היא נפתחה קצת יותר, אבל היא עדיין נותרה שתקנית ועכברית מעט בהתנהגותה, ודיברה ממש רק עם בראדור (כשאאורוס הכין לה קשת במתנה, היא הייתה מציגה עצמה במשך כמה חודשים כך - "שמי אאורין וזו הקשת שלי" - כה זרות ונפלאות היו לה התפיסות של שם, זהות, ורכוש פרטי......). היא גם גילתה פוטנציאל כישופי מסוים ובראדור החל מאמן אותה כמכשפת.

לאחר יום נוסף של מנוחה, חזרה החבורה אל המבנה. בסריקה זהירה שלו, הסתבר שהשדון כבר לא שם. בחיפוש יסודי של הקומה העליונה, נמצאה דלת סתרים הנפתחת אל תקרת המבנה ומובילה אל תוך כוורת הדבורים (דרך מחילה קטנה מידי מכדי לאפשר לדבורת ענק לעבור אבל בדיוק בגדול של השדון). בניסיון אחרון לאתר את הביצים, פרנג'ין ובראדור הטילו לחשים לאיתור קסם ו....הם איתרו משהו בלב הכוורת (בזכות שימוש במתוחכם בסוג של טראנגולאציה הם אפילו הצליחו למקם אותו במדויק מבחינת קואורדינטות). ברגע שהם סיפרו על ההילה קסומה לחבורה כולם צעקו - "זה חייב להיות הביצים" (טוב לא כולם, ז'נה צעק "זה חייב להיות התיק שלי"....). עכשיו נותרה רק הבעיה הקטנה של להיכנס פנימה ולהביא את זה מבלי להילחם ב-70 דבורי ענק עצבניות....

האינסטינקט הראשון היה לחסל את הדבורים - בראדור, אאורוס וגונד הציעו לעמוד בחוץ, לטווח אותן אחת אחרי השנייה, יום אחרי יום, מתוך מחסות עד לחיסולן. אבל פרנג'ין הדרואיד, ופלגטון הסייר סירבו להרג שכזה. הצעה לגרשן באמצעות עשן ירדה מעל הפרק כשהזכרתי להן שמדובר ב"דבורי אש ענקיות" (לא חושב שאמרתי זאת בהודעה הקודמת). לבסוף הם הגיעו לדרך פעולה אחרת לגמרי -

גונדולן בנה חבית קטנה עם דפנות עבים במיוחד וחרכי ירי ונשימה. את החבית שמו על פרנג'ין שהיה קטן דיו כדי לעמוד ולשבת בתוכה. פרנגין נכנס לכוורת הדבורים בתוך החבית, שם הוא התקדם לאט במבוך הדונג, נעזר בלחשי גילוי קסם כדי להגיע לאזור הרצוי, כשהחבית מגנה עליו מפני ההתקפות של הדבורים. לאחר שעות רבות של זחילה מתישה בתוך הכוורת, אין ספור התקפות של הדבורים, שהחלו מכרסמות בחבית, התכווצויות שרירים ומתח עצום, הוא הצליח להגיע למקום המיועד ושם למצוא תיבה קטנה ובה סלסה עם ביצי הפרפרות. הדרך חזרה הייתה אפילו מסוכנת יותר, אבל לבסוף הוא הצליח לצאת החוצה בריא ושלם (אם כי מכווץ כולו וטובע בדבש).

בזמן שנאיל, אאורוס, פלגטון ותאיי, סועדים את המונג המסכן (תארו לעצמכם יום שלם בתוך חבית), ז'נה תחקר אותו שוב ושוב על התיק שלו. בינתיים נאספו בסביבה עשרות פקסים והביטו במבט עורג אל עשרות הקלוגרמים של דבש שהצטברו בחבית. אאורוס התיר להם כמובן לקחת אותו ולפני שהוא הספיק להשלים את המשפט, מאות פקיסים הסתערו על המקום ולקחו את הדבש (מאותו רגע, בני החבורה כונו בפיהם "מסדר הדבש"....).

ההרפתקה הסתיימה בהשבת הביצים לפרפרות, שהגיבו בשמחה ותודות אין קץ וערכו לקבוצה מופע זיקוקי דינור (מדומים כמובן) מרהיב יותר ממה שראו מעולם. הם גם ברכו את נשקיהם של אאורוס ופלגטון ולאות הוקרה, נתנו ביצה אחת לבראדור מזיל הריר.