פיג'יונה אהובת הרקיע

מכיוון שאנו עומדים בפני חלק חדש, זו הזדמנות מצוינת להכיר את שתי דמויות השחקן החדשות. אז הנה ללא הקדמות מיותרת - פי אהובת הרקיע, כפי שנכתבה על ידי השחקן יפתח ועל ידיי -

פיג'יונה (או כמו שכולם קוראים לה פי) היא דרת רקיע (גזע המזכיר אלפים) בגיל 60 (מקביל בפרמטרים מסוימים לילדה אנושית בת 11 ובאספקטים אחרים לבת טיפשעשרה ואפילו בחורה צעירה). גובהה 164 ס"מ (גבוהה יחסית לבני גזעה) משקלה 46 ק"ג (ממוצע לאלפיות אבל רזה יחסית לגובה). צבע עור שוקולד (יחסית בהיר - ואני מזכיר לכל שחקני המו"ד עם ההתניה - לא מדובר באלפים אפלים!). צבע עינייה שחור-סגול, שערה שחור ארוך דק, עם נטייה קלה לקרזול. אוזניה עדינות ומחודדות, שפתיים דקות, אף בולט במקצת, עיניים גדולות, לחיים שקועות, גבות דקות. מבנה כתפיים צרות, חזה דק וזקוף, ידיים עדינות, אצבעות דקות.

כשהחבורה פגשה בה היא הייתה לבושה כמקובל בענן לפי צו האופנה האחרון: יחפה, שמלה פשוטה בגזרה צמודה וגבוהה בצבע אחד (טורקיז או ירוק) בד דק, הכוללת פיתוחים עדינים מורכבים ביותר של חיות או צמחים. גלימה פשוטה דקיקה ירוקה. השער מעוטר בפרח הלילך (לבן או כחול). עליונית בצורת כוכב עם שרשרת על הצוואר, צמיד מתגלגל לאורך כל היד בצבע עשוי מחבל הצמח כלשהו (בצבע טורקיז), נזם (באירועים מיוחדים). סומק קל בלחיים, עניים מאופרות קלות בסגול, שפתון עדין המעבה את השפתיים. כאשר היא יצאה מהענן היא לקחה מלתחה קטנה של בגדים עבים וחמים אותה 'השאילה'.

פי היא דרת רקיע מאוד תמימה במובן העמוק והחיובי של המילה. מסוגלת להיכנס לאושר גדול או עצב עמוק מהדברים הכי פשוטים ותמימים. לא עקבית ובחיפוש מתמיד אחר השאלה המטרידה בני עשרה - "אז מה אני עושה ואיך אני מתנהג כש......" יכולה להיות מאוד פשרנית אבל גם מאוד טוטאלית. מחפשת אחר סמכות ש"תגיד" לה מה לעשות ואיך להתנהג, אך בו בזמן גם מעט מורדת ורוצה לחצוב דרך מקורית משלה, ומצפה שכאשר היא כן מחליטה ילכו אחריה. קצת רחפנית, ולא ממוקדת - הכל מעניין אותה כולל הדברים הכי מוזרים והכי לא צפויים.

פי נולדה לפני 60 שנה לקהילת אי הרקיע נהאולארמיראן (Nahularmiran). אמה נקראה טהולארום ואביה יאלוהאמאר, שניהם "נושאי משרות" בכירים. זמן כלשהו לפני הולדתה, יצאו הוריה של פיג'יונה לשליחות כלשהי במקום מרוחק. שם היא נולדה וגדלה עד גיל 12. אז קרה משהו והיא הופיעה פתאום בחזרה באי הרקיע שלה, נטולת זיכרונות. היא אומצה בידי פולראש הצרוב, ידיד קרוב של הוריה, שגידל אותה יחד עם נאווילראן ואנדון, שתי בנותיו האחרות. היא די הדחיקה את נסיבות הופעתה וכל הניסיונות של פולראש לגלות מה קרה להוריה עלו בתוהו. כשהייתה צעירה היא שאלה הרבה על הורה אולם לאחר שהבחינה כי הנושא גורם עצב לפולראש היא הפסיקה לחלוטין.

לאחר מכן פי גדלה על האי. כמו כל בני קהילתה, היא בלתה את רוב ימיה בהגות, אומנות, שיחה, לימודים ואימונים (של הנפש - כמו מדיטציה ולימוד ושל הגוף - אימוני לחימה, ציד וכד'). כמוהם, סיירה מסביב לאי על גבי מרכבות קסומות, הרתומות לגריפונים בחיפוש אחר סכנות מתקרבות (בעיקר מפלצות מסוגים שונים שחיות בשחקים, אבל גם התקפות מכוונות מצד ענקי עננים ודרקונים ולעתים מטילי לחשים או סתם קבוצות שודדים מעופפים).

פולראש נתן לה כבר מגיל צעיר את הכינוי "אהובת הרקיע", כינוי שהולם אותה מאחר והיא אמת אהובה על כולם. פולראש התייחס אליה כאל בת זקונים והיא לעיתים נדירות פעלה בכוונה כנגד רצונו. לעומת זאת לעיתים קרובות היא שכחה (ועדיין שוכחת) את החוקים והסכנות, אולם תמיד היא מתנצלת בכנות ואף אחד לא מצליח לעמוד מול התמימות שלה והדמעות שלה (כמו שתראו, אפילו לא פלאנק, החמוס הציניקן והקשוח של ז'נה, שטען ועדיין טוען בתוקף שזו הייתה טעות להכניס "בחורה" לחבורה....).

מופלאה יותר מהקלות שהיא מתחילה לבכות, היא הקלות שהיא מפסיקה ומחליפה מצב רוח עגום למאושר. לכן לא רבים מתייחסים אליה ברצינות (כולל היא עצמה), למרות שהיא כבר הגיע לגיל בגרות. אנשים מתקשים לא למלא את רצונותיה, אולם היא כלל אינה מודעת למניפולציות שהיא מפעילה. פיג'יונה נוטה להתעמק ולהתעניין בכל מה שהיא עושה למרות שהיא מסוגלת לאבד עניין מיידית. במיוחד היא מתעניינת בקסמים מעשיים ליתר דיוק, ההשפעה שלהם. כמו כן בצמחים (כחולים ולבנים), שירה (הכוללת תמיד גם ריקוד יחיד) אותה היא נוטה לכתוב לבד (לרוב על נושאים כלליים אולם לפעמים גם על נושאים 'רציניים' כמו אהבה ודמיות הקרובות אליה).

בשנותיה על האי, אפשר היה לרוב למצוא אותה בחברת שניים מבני גילה: ארליוניה החלקלקה ואינדיי הרציני. השלישייה נפגשה כל יום במשך עשרות שנים. נטייתם להסתבך בצרות מיוחסת לרוב לפג'יונה שהיא ה'מנהיגה' שלהם.

בשנים שלפני היציאה מהאי היא ניהלה רומן אם דר רקיע שקצת יותר מבוגר ממנה בשם גורדיון. הוא כרוך אחריה באהבת נעורים סוערת. פיג'יונה אינה מאוהבת בו אבל מעריכה אותו מאוד ואוהבת ומעריכה את תשומת הלב שלו. הוא זה ששזר את הצמיד הקסום שלה המסוגל נסות לאתר את צמח הלילך האהוב אליה עד שלוש פעמים ליום או עד הצלחה אחת ביום (דבר שהחבורה התעלמה ממנו לחלוטין, אבל היי הם מתעלמים מדברים שלי, אז אני לא יכול להיעלב גם בשם פי...).

בסה"כ חייה עברו ללא הרפתקאות מיוחדות. הסיפור המסעיר ביותר היה ההיתקלות של החברים במפלצת רקיע ממנה יצאו פצועים בעור שיניהם. שלושה ימים פולראש לא דיבר איתה. אולם בכי הקורע הלב והעצבות התהומית שלה שברו אותו לבסוף והוא נתן לה עונש קל אותו שככה תוך ימים ספורים (כמה פעמים אחרי שהזכירו לה.. (אחותה הגדולה 'חטפה' חודשיים ריתוק והגות על מיקרה דומה, אולם הפעם היא נשברה עוד לפני אביה).