חלק 88: מקור הפיל

כמו שצוין בהערות להודעה הקודמת, בלילה הזה התגלה שפי לא באמת שומרת. בשלב הזה פרנג'ין כבר התרגל מידי לפי כך שהוא לא התעצבן במיוחד, וז'נה ופלאנק לא היו צריכים יותר מידי תירוצים כדי לחזור בכל הזדמנות על נאום ה"בחורות האלה - אי אפשר לסמוך עליהן!"....בכל מקרה הוחלט שמעתה הדמויות יחזרו לשמור. לכל היותר הם ישמרו במשמרות יחיד, מתוך הנחה שפי שתמיד ערה תהיה בסביבה לגבות אותם אם צריך (ועל נגיד - "נו טוף....").

בינתיים, יושב בצד היה האסמנאי/צולאסיוס, שכל הזמן הסתכל בחשדנות בבני החבורה (ובמיוחד בפי), ולא הבין מה לעזאזל הוא עושה כאן (אבל מצד שני פרנג'ין וז'נה הסתכלו עליו בחשדנות דומה, אז זה מתאזן).

כעת פנתה החבורה לעניין בית הקברות לפילים. בשלב ראשון, הם החליטו לעשות איזשהו טראנס, במהלך הלילה. פרנג'ין הציע שכולם יתרכזו ברעיון "בית הקברות לפילים" ואולי הם יגיעו למשהו. להגיד את האמת גם אם זה אכן היה הכיוון, בצורה שבה הוא התנהל, לא היה סיכוי שזה יעבוד - האסמנאי, בכלל לא קנה את העניין ולא הבין למה הוא צריך להשתתף במה שהוא כינה "כל הסיפר המגוחך הזה", סארובדאס היה עסוק בלדאוג ל"אחי צולאסיוס שהשתגע", ז'נה ופלאנק כל הזמן עקבו בעין חשדנית אחרי פי והאסמנאי/צולאסיוס (האמת, יותר על פי) ווילפריד (ששוחק על ידיי) חשב כל הזמן איך הוא עוזב את החבורה המוזרה הזאת. היחיד שבאמת התרכז הוא פרנג'ין, אבל הוא מעולם לא ראה פיל מימיו (ולמען האמת, גם אף אחד אחר חוץ מהאסמנאי וסרובדאס - שהיו הכי לא בעניין...).

דבר אחד כן קרה במהלך הטראנס הממושך, קיה והסמנאי זיהו תנועה כלשהי באוויר. פרנג'ין ייחס זאת לטראנס והשתכנע עוד יותר שזה הכיוון.

למחרת הדמות של רוני עברה מהפך - הוא התעורר בתור צולאסיוס - איש סוס, כאריזמטי, קולני, אוהב ותאב חיים, טוב לב נדיב, רציני ביחס לאנשי סוס (שבמונחים אנושיים זה אומר בחור מגניב וקליל שלא לוקח דברים קשה מידי, אבל גם יכול להיות רציני לפרקים), נאמן, תמיד שמח לעזור, בעל חוש הומור מפותח.... בקיצור אח'לה גבר.

הוא לא זכר את המאורעות האחרונים (כולל התעוררות בתור האסמנאי - דבר שפתר כחלום מוזר). הדבר הראשון שהוא זיהה היה כמובן את אחיו סארובדאס, ולאחר חצי שעה של חיבוקים ונשיקות וצ'פחות בנוסח -"כיף? איך? מה נישמע? שו? אז מה? מה המצב גבר? שו? מה קורה? איך הולך? מה? אז מה אתה מספר? אהה? מה? דבר אחי דבר! כיף? שו?....", הוא עשה הכרות קצרה עם כל בני החבורה ומרגע זה התחיל להתנהג אליהם כאילו הוא חבר נפש שמכיר אותם מאז ומעולם.

החבורה (ואני מדבר גם על הדמויות וגם השחקנים), עמדו פעורי פה ולא כל כך ידעו איך "לאכול" את המצב/שחקן/דמות החדשים והמנחה שעומדים ומצ'פחים את השני ומדברים כמו שני שלוחים היפים שכרגע חזרו מגואה במצב קשה במיוחד, רגע לפני שהם שמים כיפה ענקית על הראש ומתחילים לרקוד בצמתים.....

פרנג'ין היה הראשון שהתאושש וניסה להתחיל "לחקור" את צולאסיוס, אבל לפני שהוא הספיק בכלל להוציא משהו מהפה, צולאסיוס השתלט על השיחה בקובעו בצורה חד משמעית, שהוא לא מדבר על כלום לפני ששמים תה על האש ומפטמים איזו מקטרת טובה. לפני שהמונג בכלל פתח את הפה לענות, הוא מצא עצמו יושב במעגל שותה ומעשן שומע בפעם האלף את ז'נה מספר לצולאסיוס על התיק שלו, ואת זה גומע בצמא וברצינות תהומית כל מילה ומנחם ומעודד את ההוביט.

אחרי חצי שעה נוספת ז'נה ופלאנק היו מאוד מרוצים מהתה והעשבים הרחניים (או כמו שפלאנק אמר - "אני לא יודע לגביך בוס, אבל אני מחבב את אנשי הסוס האלה, בפעם הבאה שהוא תוקף מישהו אני עוזר לו ונותן לו פלאנק, גם אם המישהו הזה הוא אחד מבני החבורה..."). אבל פרנג'ין חזר לשלו -

הוא ניסה שוב לספר לצולאסיוס מה קרה ולתחקר אותו. צולאסיוס הסתכל עליו בעין בוחנת ותוהה, השמורה לאנשים ששומעים אדם שנראה להם "משוגע", אבל הם פוחדים להגיד משהו כדי לא לפגוע ברגשותיו. הוא חייך במבוכה וכל הזמן שאל בלחישה את סארובדאס מימינו וז'נה משמאלו ("תגידו? הוא על גחלים? מה קורה? - בתי קברות לפילים, טראנסים, בחורות בלי טבור, רוחות רפאים, אקרוסטיכונים, שירים סטארים במבנים ספרותיים אלפיים....- אולי לא ניתן לו לעשן? חזק עליו נראה לי. הוא לא רגיל לדברים כאלה- חבל, דווקא בחור טוב כפרה עליו, פשוט קצת לא רגיל.......").

לכל דמות אחרת בכל סיטואציה אחרת, הייתה כמובן בעיה להשתלב בחבורה על רקע האירועים האחרונים, אבל לא לצולאסיוס - הוא פשוט התעלם מהחשדנות של פרנג'ין ווילפריד, כבש את ז'נה ופי וכבר בערב הצטרף אליהם בלהט לניסיון נוסף למצוא את בית הקברות, כשהפעם הוא משכנע בלהט את סארובדאס וז'נה להתנהג ברצינות ולהתרכז - "כי זה לא יפה להעליב את פרנג'ין ופי - הם באמת מאמינים שאם נחשוב חזק על בית הקברות הוא יופיע וצריך לכבד את זה. ומה אם אתה הייתה מאמין במשהו? איך היית מרגיש אם מישהו לא היה מאמין לסיפור על התיק שלך?" (ז'נה כמובן לא קנה את השכנוע, ובמיוחד לא את הטיעון על התיק, כי הרי "עניין התיק הוא עניין רציני, שלא מתקבל על הדעת שמישהו לא יאמין לו או יבין את חשיבותו". אבל לבסוף ניאות להצטרף למאמצים).

כעת נותרה רק בעיה אחת - חוץ מאנשי הסוס, אף אחד בחבורה לא ידע איך נראה פיל. צולאסיוס וסרובדאס ניסו שעות ארוכות להסביר להם, אבל כמו שאתם מבינים זה לא עבד (בדיוק כמו הסיפור על שלושת העוורים הממשים פיל). לבסוף, הבעיה נפתרה באופן יצירתי וייחודי - ז'נה הטיל לחש אשליה וביקש מצולאסיוס וסרובדאס שיתחילו לתאר לו איך פיל נראה, והוא יצור אותו לאט לאט באשליה, כשכל הם ינחו ויתקנו אותו עד שיגיע לתמונה של פיל.

כמובן שבתור חיה שממנה יתחילו הוא בחר בחמוס - היצור העילאי, פסגת האבולוציה. וכך בעוד הולגראמה של חמוס ענק מרחפת מעל מרכז המחנה, החל צולאסיוס מנחה את ז'נה ("יש לו אף ענק, לא כזה דק יותר, כן, ויש לו אוזניים גדולות....), והחמוס התחיל משתנה בהדרגה עד שהפך לאחר שעה ארוכה לפיל (ואני חייב לתת קרדיט עצבני לשחקנים, שהתנהגו כאילו לא ראו פיל מימיהם, מה שיצר כמה מצבים מאוד משעשעים).

האירוע הסתיים בנחרת בוז של פלאנק בנוסח - "שעה אתם מבלבלים את המוח! אז תגידו, חמוס גדול, בלי פרווה, עם אוזניים ענקיות וחדק, וחתים, עם זנף כזה, ועור אפור ו.....לא יכולתם להגיד את זה מהתחלה...", והערה שרשם פרנג'ין ביומן הזיאולוגי שלו - "לאחר עיון מעמיק בנושא, איני יכול, אלא לקבוע בוודאות שאין שני לה, כי מוצא הפיל מהחמוס. הפילים הם לא יותר מאשר חמוסים מדוללים, והחמוסים אינם אלא פילים מרוכזים!".

החבורה התיישבה במעגל, וניסתה שוב להתרכז בפילים ובבית הקברות לפילים. הפעם כולם ידעו במה מדובר (כאמור, חמוס מדולל), אבל ללא הועיל - לאחר שעה ארוכה של טראנס, שום דבר לא קרה.

למחרת פי החליטה שהיא רוצה לחפש פילים. מל התלווה אליה ויחד יצאו לערבה בתקווה למצוא מקור מים כלשהו שלידו קיוותה לראות פילים. היא זימנה שני סוסים ויחד עם מל רכבו אל תוך המרחבים. לאחר כמה שעות הם נתקלו בקבוצה של שישה סרע-גורים, שהיו באמצע ארוחה, אולם השניים האיצו בסוסיהם ונמלטו מהמקום, לפני שהסרען המופתעים הספיקו להגיב. כעבור עוד כמה שעות הם מצאו מעיין, ומסביבו מגוון של חיות ערבה - קרנפים, חזירי בר, ברדלסים, ג'ירפות, אנטילופות - אבל לא פילים. לאחר זמן מה הם שבו למחנה וסיפרו על מה שקרה.

בלילה החבורה שוב ניסתה טראנס, אבל לשווא. לאחר מספר שעות הם שכבו לישון. לפנות בוקר, קבוצת הסרע-גורים, בה נפגשה פי התקרבה למחנה. בזכות הרעשנות והריח שלהם, והעובדה שהפעם היו שומרים, הם התגלו כבר ממרחק, וכשהגיעו לטווח של כמה עשרות מטרים, כל החבורה הייתה ערה.

הדמויות ניהלו ויכוח קצר האם לתקוף או לא, שנחתך באחת כשפי הטילה לחש שהפך את כולם לבלתי נראים. יצורי הסרע התקרבו עוד למחנה ונראו נבוכים. לאחר כמה שניות הם התפצלו והחלו סורקים את הסביבה מתרחקים אט אט מהמחנה. קיה וקוואלה (התנשמת של פי) נשלחו לעקוב אחריהם ולאחר כמה דקות נראה היה, שהם החלו נעים לכיוון אחר לגמרי והסכנה חלפה.

באותו רגע התעוררה תאוות הלחימה אצל ז'נה ופרנג'ין והם החליטו לעקוב אחרי היצורים ולתקוף אותם. וילפריד ומל הצטרפו אליהם, אולם פי התבצרה בעמדתה, שקרב הוא מיותר ונשארה מאחור יחד עם אנשי הסוס (צולאסיוס, כי הוא לא רצה לעזוב את הבחורה, וסארבודס כי הוא לא רצה לעזוב את המדורה...). כעבור כמה דקות, פי החלה לדאוג לחבריה והחליטה לצאת בעקבותיהם בכל זאת.

בינתיים, במרחק מה קדימה, החבורה איתרה על נקלה את הסרען הקולניים והריחניים ותקפה בהפתעה. לא אלאה אתכם בפירוט הקרב - ז'נה צלף מן המסתור, הרג שניים ופצע עוד אחד, פרנג'ין זימן שלושה היפוגריפים שטבחו בשניים נוספים ומל ובוגלאגו השלימו את המלאכה עם זה שז'נה פצע ואחד נוסף. לאחר הקרב הקצר, הארבעה נעמדו בסיפוק רב (איש מהם לא נפצע אפילו), אלא שאז.....