חלק 59: קצר וקולע

גונד מסר את דברו של בראדור (שדיבר אליו באמצעות הטלפטיה של הרמכות) - המכשף אמר כי מונג זקן (לא זה המשותק) הופיע אצלו בחלום ואמר לו שהם יכולים לסייע לחבורה להילחם במכשפות ללא בני לוויתן. לדבריו הם יכולים לבצע טקס שבעזרתו יכניסו את ברדאדור וכמה בני לוויה - ידידים נאמנים לפי בחירתו, לחלומותיהן של המכשפות. שם בחלום הם יוכלו להתמודד עם המכשפות באופן ישיר. כמובן שמוות שם הוא מוות ודאי לשני הצדדים. בראדור הסכים, וביקש את אישור החבורה. הם הסכימו מיד.

פלגטון, היה אותו פלגטון - אמיץ, חזק, נחוש ואופטימי, אך עם זאת היו בו שינויים -נראה כאילו גופו שהיה חסון ממילא, התחזק והפך שרירי עוד יותר. הליכתו נעשתה גמישה וחתולית יותר משהייתה וחושיו נראו חדים יותר. בעיניו היה זיק של פראות זרה ומרוחקת שהייתה מאוד בולטת, מידי פעם (בעיקר כאשר חש בסכנה), גופו נדרך בצורה מעט חייתית ולא אנושי. למרות שהם לא ראו אותו שנה, הזמן לא היה מתאים לעדכונים הדדיים.

הוא אמר כי הוא נשלח על ידי הלאמפו המונגי של הדרואידית והמונג הזקן. הוא הגיע על גבי הדירפאן שלהם - ינשוף ענק (אבל ענק - יותר גדול מהדרקון- שחיכה במרחק מה מתא השטח), והוא אמור להביא אליהם את בראדור, כדי שיוכלו לבצע טקס כלשהו שחיוני ללחימה במכשפות - הוא לא ידע במה מדובר. כמובן שהחבורה הבינה מיד את ההקשר.

לאחר שתודרך במהירות על המצב המידי, החבורה כולה עפה על גבי "מהיר" והינשוף הענק אל אי הרקיע (מיותר לציין שפרנג'ין עף לבד - או כמו שפאלנק אמר - "שוויצר, אז מה אם הוא יכול לשנות צורה לכל מיני בעלי חיים? אני יכול להפוך לחמוס עצבני - הרבה יותר שווה, ואם אני רוצה לעוף אני תמיד יכול לקרוא לסוס הלבן של אאורוס, בלי לשנות צורה....."). פלגטון לקח משם את בראדור ובוגלאגו על גבי הינשוף הענק והפקיד אותם בידי המונגים ונשאר לשמור עליהם. החבורה המתינה על אי הרקיע לבוא הלילה והלכה לישון.

תחושת הזמן הייתה שהכל קורה מיד. בני החבורה לא הספיקו להירדם ולפתע התעוררו במקום מוזר. התאורה הייתה כשל אור שמש ביום קיצי בהיר. הם עמדו על מישור לבן שנראה שממשיך לכל הכיוונים עד מעבר לטווח ראייתם, לא נראה שיש הבדל בין השמים לקרקע - הכל היה לבן, כאילו היו באולם סגור ענקי שלא ראו את קירותיו. הם לא חשו בשום ריח, אפילו לא זה של עצמם. הטמפרטורה הייתה בדיוק במידה הנעימה לכל אחד מהם. לא נשבה שום רוח במקום ולא נשמע שום קול.

מולם במרחק של כ-10 מטרים, עמדו שלוש דמויות שהיו ללא כל ספק המכשפות. במתאר הכללי הן נראו כנשים מאוד זקנות, אולם כאן נגמר הדמיון לבני אנוש. אחת מהן הייתה בגודל אנושי, שתיים אחרות התנשאו לגובה של 2.5 מטר. עיניהן היו בולטות ועגולות ואישוניהן כאישוני חתול (בצורה אליפסה). לקטנה שביניהן הייתה עין אחת בלבד שהקרינה רשע שאפילו הלא פאלאידנים יכלו לחוש בעצמותיהם..... עורן היה מחוספס ומתקלף ולכל אחת מהן היה צבע עור שונה - אחת ירוקה-כחולה (כצבע הים), אחת אדמדמה. והשלישית אפורה. הן היו לבושות בלואי סחבות מטונפות ולא היה ברור היכן מתחיל העור ונגמר הלבוש ולהפך. אפיהן היו ארוכים, פניהן מחוטטות ושערן דליל ולא מלא. הן נראו מופתעות מאוד, אולם ארשת ההפתעה התחלפה עד מהרה בחיוך מרושע שחשף מעט שיניים שבורות ורקובות.

אולם מזלה של החבורה שיחק לה והקרב היה קל הרבה יותר מהצפוי. תוך שניות כמעט כל בני החבורה תקפו בהצלחה עוד לפני שהמכשפות הספיקו להגיב - בראדור שילח בהם את לחשיו, פרנג'ן (שבאופן לא רגיל הצליח הפעם לתקוף לפני האויב), זימן היפוגריף ושילח בן את בוגלאגו, אאורוס פגע בשני חיציו, תוך שהוא מרכז בהם את כל הוד עוצמתו הקדושה וזעמו, גונד הסתער, אוחז בגרזן בשתי ידיו והיכה מכה אנושה את הקטנה וכמעט הפיל אותה על הרצפה על רקע צרחות עידוד של הגרזן ("ככה נלחם גמד! ככה נלחם גמד! אתה רואה, כשאתה תופס אותי בשתי ידיים ונלחם כמו גמד ולא כמו כוסית אתה פוגע! שחט אותן, חסל אותן, אתה גמד! לא כוסית! גמד!").

לפני שהמכשפות הספיקו להגיב, כמה מבני החבורה תקפו שוב. כשהן הצליחו להתעשת סוף סוף, הן תקפו ופגעו באאורוס ובבראדור שנפל מחוסר הכרה על הרצפה. הקטנה מיקדה מבטה בגונד והוא חש כי ניסתה התקפה רוחנית כלשהי, אולם הוא לא התבלבל הדף את התקפתה בקלות (או כמו שאחרים אמרו - "הוא פשוט לא הבין מה היא רוצה ממנו...."), היכה בה והרג אותה. שתי המכשפות האחרות היו כבר כה פצועות ומצבן כה נחות עד שהקרב הסתיים עד מהרה -פרנג'ין זימן עוד היפוגריף ויחד עם בולגאגו הם סגרו על אחת המכשפות - הכלב האמיץ נשך אותה, הפילה על הרצפה וההיפוגריפים סיימו את המלאכה. בינתיים אאורוס הרג את המכשפה השלישית בחציו.

למחרת החבורה התעוררה מהחלום. בוגלאגו ובארדור הובאו באותו יום אל אי הרקיע על גבי הינשוף הענק. ושאר החבורה הורדה למטה, שכן עדיין היה צורך לטהר את משכן המכשפות, ביתם הישן, שם קיוו למצוא נוגדנים לרעל ולבצע את המשימה הבאה שלהם - שחרור המגן.

החבורה החלה מתקדמת רגלית לביתה הישן. המסע בביצה היה איטי ומסוכן - הם היו צריכים כל הזמן לחפש אחד נתיב הליכה מוצק ובטוח. בכל סיטואציה רגילה הם היו צריכים כמה ימים כדי להגיע למשכן, אולם החבורה הזו לא רגילה כלל. פרנג'ין הפך ליסודן אדמה וסייע במציאת נתיבי אדמה מוצקה, ויחד עם כישורי הסיור והגישוש של פלגטון, שנראה שהשתפרו לאין ערוך, הם מצאו על נקלה דרכים בטוחות והתקדמו במהירות.

מכשול אחד הם לא יכלו לעקוף - הם הותקפו מספר פעמים על ידי תמסחים ענקיים, אולם תמיד פצעו אותם והבריחו אותם על נקלה (פלגטון היכה בהם בעוצמה ברבותיו, וגונד בגרזנו). לקראת הערב הגיעו אל המקום. הם פרצו פנימה ללא שהיות, בהנחה שהלחימה בזומבים הסרע-גורים תהיה קלה ומהירה (הם עדיין היו תחת הרושם שהם גדולים, לאחר ההצלחה המזהירה עם המכשפות). זה הסתבר כנכון ולא נכון - הם היו אויב קשה, אבל גונד תפס יום מצוין, ולנוכח צרחות עידוד של הגרזן פשוט הרג במכה אחת זומבי אחר זומבי ותוך דקה קצרה הקרב הסתיים והיעד היה בידיהם.