חלק 17: התקפת הנגד

כזכור, עזבנו את החבורה כשנודע לה שהסרעפצדים מתקרבים בגוש גדול אחד אליהם. לאחר מספר סיורים הסתבר שהצבא הסרעפצדי התקדם בקבוצה של 200 סרעפצדים, בנתיב שאמור תוך כ-45 יום להביא אותם לקרבת תא השטח. מסביב לגוף הצבא המרכזי, היו כ-30 קבוצות שבכל אחת 2 סרעפצדים ו-10 סרעלודים, שמסיירים ואוספים מזון.

בשלב ראשון, החבורה החליטה לנקוט שיטות של פגע וברח - הם התקדמו למרחק קצר מהם על גבי הנשרים, פתחו בירי חצים ונמלטו על גבי הנשרים. כך חוסלו כמה מחבורות איסוף האוכל של הצבא המתקדם. לאחר כמה ימים הצבא נקט טקטיקת נגד - הוא שלח חוליות מאובטחות ב-10 סרעפצדים עם רובי קשת. כמו כן חבורה בפיקוד הכחול נעה בין החוליות ובאחת הפעמים נתקלה בחבורה וגרמה לה נזק רב. דבר שגרם לחבורה לנטוש דרך פעולה זאת.

הצרות המשיכו להגיע בצרורות-

הפיקיסים (ששימשו כרצים וקשרים) הודיעו כי החיה המגינה של המונגים (גורילה ענקית עם כמה זרועות), הורעלה על ידי המכשפות (אותן ישויות נקביות שהשדון במבוך הדבש שירת), בסם משתק רב עוצמה במיוחד (בבדיקה עלה כי רק סם נגד או לחשים מדרגה גבוהה יותר אפילו מזו של אוטארפור יכולים לרפא את החיה שנמצאה בתרדמת). וכי המונגים סועדים אותו ולכן לא יכולים לסייע בשום דבר כרגע.

מיד אח"כ נודע כי הלהק של המנטיקורות גילה את מקום הקן של הנשרים. הדבר אילץ אותם להתחיל ולברוח מהמנטיקורות (לצד המבוגרים היו כמה גוזלים שטרם יכולים לעוף ונדרשו מספר בוגרים לשאת אותם בכל פעם), וכך נשללה מהחבורה העליונות האווירית על כל יתרונותיה האדירים (וכשהם שאלו "להק של מנטיקורות?!?" - הסברתי להם את מה מנסה להסביר שוב ושוב - היתקלויות עם מפלצות אצלי הן לא רנדומאליות - אם יש שתי מנטיקורות במערכה הראשונה, אז זה אומר שיש איפה שהוא בסביבה להק ושיום אחד הם עלולים לסבול ממנו....אבל שחקני מו"ד ואסטרטגיה - אתם יודעים.......)

לאחר שהמונגים והנשרים נוטרלו ולמעשה והוצאו מהמשחק, ולאחר ההערכות מחדש של צבא הסרעפצדים, הוחלט על נקיטת פעילות הגנתית - החבורה התכנסה בתא השטח. ליקאנו, לורמין אאורין ובוגלאגו נשלחו בהיחבא לאוטארפור. החבורה הכינה מתחם מבוצר וממולכד סביב הבית שלה עם מערות מילוט ואין ספור מלכודות רגילות וקסומות (באדיבותו של פרנג'ין). והמתינה לפלישה.

לאחר כ-60 יום (המבנה החדש של הצבא נגד הפשיטות, האט בצורה משמעותית את התקדמותו), הסרעפצדים הגיעו לחלק הדרומי של גבול המזרחי של תא השטח (קורי העכביש). הם חנו שם והחלו יוצרים פתח ברוחב חצי ק"מ באמצעות שריפת הקורים וחיסול העכבישים בצליפה מרחוק. כעבור כמה ימים, לאחר שקטע זה טוהר מקורים ועכבישים, הם החלו בונים ספק סוללה, ספק חומת עץ גדולה (10 מטר רוחב ו-30 גובה) על ידי כריתת עצי הענק שם והערמתם אחד על השני, יחד עם עפר וסלעים.

כמה שבועות נוספים עברו והחבורה הביטה בהם ללא מעש. לבסוף הם החליטו לערוך פשיטת לילה על מחנה הסרעפצדים, ולשם כך יצאו מתא השטח בעזרת העץ-חי. למרבה המזל, רגעים ספורים לפני שהוא הוריד אותם מעבר לרשת קורי העכביש (כזכור העץ-חי נמצא בחלק הצפוני של רשת קורי העכביש, והסרעפצדים פעלו בחלק הדרומי שלה), הם הבחינו בדמותו של ה"כחול" במרחק מה, יחד עם דמויות נוספות.

החבורה נערכה לקרב נגד המארב ואז פרנג'ין הטיל ערפל על אזור המארב והחבורה ירדה לצד השני ונערכה על הקרקע., באן הטרובאדרית, הכריזה שהיא רוצה לתת לאאורוס את מתנת הפרידה של תאייזנדים ושרה באוזני החבורה שיר שהם לא שמעו מעולם ושהם זיהו ככזה שנכתב ללא כל ספק על ידי תאייזנדים (אי אפשר היה להתבלבל בסגנונה השנון, הגס ומלא הרמיזות המיניות) -

חצו של הפלאדין/מאת: תאייזאנדים חדת הלשון

משערים שכוהנות אוהבות את זה קצר
ולאהבתם הגשמית זמן לא נשאר
אך כשנאיל אצה אל חבר נופל
משהה היא הכל עד שקסמה אותו גואל

אומרים שהגודל לא קובע
אולי הוא לא, מי יודע?
כי כשפרנג'ין מטיל בשקט לחשיו
נדמה הוא לענק בעיני אויביו

השמועה אומרת שלגמדים יש עבה וקצר
מאבן כבדה קשה מחומות מבצר
אך כשגונדולן את יריביו בלהט תוקף
קרדומו הארוך לכל עבר מתנופף

טוענים שסיירים כל דבר ואדם מאתרים
חוץ מלפעמים במיטה בחדרי חדרים
אך כשפלגטון מסתער חיש על יריביו
את ליבם תמיד מוצאים חודי חרבותיו

רומזים שמכשפים חשים בנוח בעלטה
ומגעם עדין וקל ותחושתו מועטה
אך מי שבאראדור את קסמו עליו מטיל
חש כאילו נדרס על ידי פיל

חושבים שהאורך אינו אומר דבר
וכל סנטימטר רק מכביד ומיותר
כי כשז'נה מהחושך מחליט לתקוף
נדמה שידו ארוכה היא בלי סוף

ואני אומרת - הגודל כן קובע
וטוענת שהאורך אומר הרבה דברים
ושהפאלאדין בנשקו כל מבצר מבקע
ויודעת שכל חיציו ארוכים ועבים

כי חודי חיציו של אארוס גם אבן חודרים
ונזקם נורא מעדר פילים מסתערים
וממש כשם שלאוהביה היא מלטפת ונעימה
הרוח הדרומית את אויביה ממלאת אימה

באורך קסום ממש, החבורה בכלל, ואאורוס בפרט התמלאו בכוח ועזוז רבים מהרגיל - באותו הרגע הכחול ולוחמיו (10 סרעפצדים), יצאו מהערפל ואז החל הקרב - אאורוס פגע קשות בכחול בקשתו, גונד ופלגטון הסתערו עליו ובראדור הטיל לחשים, כשפואטמאר ואנשיו מחפים בירי חצים מעל גבי העץ-חי.

לאחר שניות ספורות, הכחול התעשת והטיל חש הרס רב עוצמה על החבורה, אולם איש מלבד אאורוס לא חטף נזק משמעותי, במקביל, חץ מורעל נורה ממקום מחבוא בן השיחים ובראדור נפל פגוע. למרבה המזל, ז'נה הסתתר אף הוא, איתר את היורה (סרעלוד בשם קי-נא-רון), ירה בו והרגו. בינתיים שאר החבורה הצליחה להרוג את הכחול ואז לחסל את שאר הכוח. בסוף הקרב, החבורה כרתה את ראשו של הכחול והטילה אותו למחנה הסרעפצדים, דבר שיצר שם דמורליזציה מאוד גדולה (לא שהיה צריך הרבה כדי ליצור שם דמוראליזציה, לאור הנסיבות).

במהלך הלילה, החבורה התמקמה באזור קרוב לעץ חי, מחוץ לתא השטח, כשהיא מתצפתת עליו (מתוך הנחה שאולי הסרעפצדים יגיעו להניח שם מארב נוסף). לפתע הגיחו מתוך הג'ונגל והחשכה, אאורין ובוגלאגו, שניהם מותשים ותשושים כמעט עד מוות. מתחקור קצר של שניהם (כן, שניהם - אני מזכיר שפרנג'ין יכול לדבר עם חיות....) עלה כי המאורה של אוטארפור הותקפה על ידי גורם לא ידעו - אאורין סיפרה כי בוגלאגו החל לנבוח, ואז אוטארפור קם, פנה אליה, ואמר לה לרוץ לחבורה ולהזעיק אותם. היא ובוגלאגו יצאו החוצה במהירות, דקות אח"כ הם שמעו רעשי קרב עז מתחולל במאורה מאחוריהם, למחרת הם ראו עשן מיתמר מהמקום. מאז הם בתנועה מתמדת.

החבורה המתינה לבוקר ואז יצאה לכיוון מאורת אוטארפור, כשהיא מלווה באאורין, באן, נאיל פורטמאר ולוחמיו (כן אני יודע - צבא קטן בפני עצמו...).