חלק 60: התעוררות

החבורה ביצעה חיפוש מדוקדק בביתה הישן שכבר לא היה ביתה, אפילו בהרגשה. למרות הדברים של ז'נה למכשפות- אף אחד מהם לא חש קרבה כלשהי למקום או שייכות אליו. הוא נראה להם זר ומוזר, מרוחק עד אין קץ ולא קשור אליהם כלל. במובן כלשהו רק עכשיו, כשהם חזרו לנקודת ההתחלה אחרי שיצאו ממנה כמעט לפני 4 שנים להרפתקאות ונטשו אותו כליל לפני כשלוש שנים, הם הבינו והפנימו שאין זה מקומם עוד. אצל כולם קיננה התחושה כי בקרוב מאוד, עם סיום המשימות, הם יעזבו את הג'ונגלים ויצאו צפונה, ממש כשם שחלק מהם תמיד חלמו לעשות וכשם שהאחרים חשו שהם צריכים לעשות.

אולם כרגע הם היו כאן ועכשיו. ועליהם היה לרפא את המשותקים. לאחר חיפושים ממושכים הם מצאו כמה מנות נוגדן. אאורוס זימן את "מהיר" ועף איתו ועם פרנג'ין אל העץ-חי. הם יצא מתחומי תא השטח ואז המריאו לאי הרקיע והשקו את המשותקים. הללו התעוררו מתרדמתם מיד. לאחר כמה שעות של התאוששות בראדור פנה בדברים לדרואידית והמונג הזקן. הוא התנצל עמוקות בפניהם (לא ברור על מה) והבטיח להן פיצוי. ככל יותר מתוכן הדברים נימת הדברים הדהימה את שומעיו (במשך 5 דקות שלמות הוא קילל רק פעמיים, והרים את קולו רק פעם אחת, וסה"כ היה די נופת צופים). לא היה ברור לשומעים על מה הוא התנצל אולם נראה היה שהדוראידית מתעלמת מדבריו. הוא נתן לה את כסף הרקיע שמצאו אצל הענק. היא לקחה אותו נפרדה מפרנג'ין ואאורוס ואיחלה להם בהצלחה, וללא כל הסבר נוסף עלתה עם המונג הזקן על גבי הינשוף הענק ועפה לג'ונגל. זו הייתה הפעם האחרונה שהחבורה ראתה אותם.

למחרת ירדו כולם ונפגשו בבית הישן, מוכנים למשימה הבאה - שחרור השומר. בפעם הראשונה מזה זמן רב כל החבורה הייתה יחד. פלגטון סיפר את קורותיו בשנה האחרונה (אני אייחד לכך הודעות נפרדות) והם עדכנו אותו. לאחר מכן הם החלו לחפש אחר הדסקיות. חיפוש ממושך של יום שלם לא העלה דבר. גם חיפוש באמצעות לחשים שנועדו לזהות קסם נכשל בגילוי של דבר מה חדש.
בסופו של דבר פרנג'ין הפך ליסודן אדמה והחל נע מתחת למבנה. הוא גילה כי מתחת למבנה יש פיר הנכנס כמה עשרות מטרים אל עומק האדמה ושם יש חדר שמימדיו כקובייה שאורך צלעותיה שישה מטרים. בצד המערבי של החדר, בצמוד לקיר, עמד גולם ענק שנראה היה שעשוי מאדמה. כמובן שהחבורה מעולם לא נתקלה בכזה, אבל שמעה סיפורים ואגדות על יצורים דומים.

פרנג'ין נע במעלה הפיר בתוך דפנותיו, עד שהגיע למקום בו נמצאה הדלת הסודית ממנה ניתן היה להיכנס לפיר מהבית. גם עכשיו קשה היה לאתר את מנגנון הדלת ורק לאחר מאמצים רבים ז'נה הצליח לפרוץ אותו. מסתבר שדלת הסתרים, הפיר והחדר עם הגולם, היו מתחת לאפם במשך כל שנות ילדותם ובכרותם. את בראדור זה מאוד התמיה, אולם האחרים כלל לא התפלאו בהכירם את הנלפיד שבנה את הבית והביא אותם לכאן. אפילו ז'נה, שאומנם היה מעט מתוסכל, לא נעלב ולא לקח את זה אישית (כמו שקורה לפעמים במקרים של כישלון בתחומים האלה), הייתה זאת תזכורת לעוצמתו ויכולתו של הנלפיד, שתמיד הייתה כמה דרגות מעבר להשגתם, וגם כעבור מספר שנים עדיין נותרה כזו.....

כולם הבינו שהדסקיות מוטמנות היכן שהוא בחדר. מכיוון שפרנג'ין סרק אותו ואת קירותיו מכל כיוון אפשרי, המקום היחידי שנותר היה הגולם עצמו, והם הגיעו למסקנה שהדסקיות טמונות בתוכו.

כמה מהם ירדו לחדר, אולם ברגע שנכנסו אליו מהפיר, הגולם החל מתקדם ותוקף. מכה אחת בלבד שלו הספיקה כמעט להרוג את אאורוס שעמד בחוד. יותר גרוע מכך, נראה היה שהוא גורם פצעים שאינם נסגרים לגמרי. פרנג'ין הצליח לייצב את אאורוס הפצוע, אולם הוא נותר פגוע קשה, ורק מרפא בעל עוצמות גבוהות הרבה יותר יכול היה להחזירו למצבו הקודם (ברשות החבורה הייתה מגילה של אוטארפור שנראה היה שתוכל להושיע, אולם איש מהם לא היה מסוגל להטילה).

ז'נה הציע שבראדור ישנה צורה באמצעות לחשיו ויתחפש לנלפיד. הוא עשה כן וכאשר ירד לבור, הגולם לא זז ולא תקף. בראדור ניסה לתת לו הוראות, אולם הגולם לא הגיב. החבורה הגיע למסקנה שכנראה יש סיסמא כלשהי שאמורה להפעיל אותו (שכן לא מתקבל על הדעת שכל מי שיתחפש לנלפיד פשוט יוכל להשתלט עליו). לאחר לחץ רב הם הצליחו להוציא ממני שאכן יש משהו דומה, ושהוא נאמר באחת ההרפתקאות בעבר, אלא שהם לא תיעדו אותו (ולא! לא רשמתי את זה בבלוג, אז אין טעם לחזור אחורה ולבדוק..., אם כי עיון בהודעות העבר יכול לכוון אותם לכך). לאחר יום שלם שבו ניסו לחשוב על דרך למצוא את ה"סיסמא" (במשחק זה ערך כחצי שעה), הם החליטו לוותר ולנסות פשוט להשמיד את הגולם.

לאחר כמה נסיונות של פרנג'ין לזמן מפלצות שונות נגד היצור והתבוננות ביכולות שלו, התברר שהוא מעל ומעבר לכל יכולת התמודדות פיזית שלהם איתו - למרות גדולו היה קשה מאוד לפגוע בו, וגם כאשר פגעו בו, היה כמעט בלתי אפשרי לשבור את מעטה האבן שהגן עליו ולגרום לו נזק. הייתה לו יכולת לספוג חלק גדול מהנזק שנעשה לו. הוא היה חסין כמעט לחלוטין בפני לחשים, ובפני אנרגית אש, קור או חשמל. גם חומצה לא השפיעה עליו. מנגד, הוא תקף במהירות גדולה מאוד בשתי זרועותיו הכבירות והסב נזק רב, שלא התרפא. גם במקרה לא סביר של ניצחון, הוא היה פוצע כמה מהם בצורה שתהפוך אותם לחלשים ופגיעים ביותר, כמו המצב של אאורוס.

לאחר מחשבה ותכנון רבים הוחלט על דרך פעולה. אלא שלשם כך היו דרושים מספר חודשים והחבורה נערכה לשהייה ממושכת במקום שפעם היה ביתה, ושעתה כונה על ידיה - "משכן המכשפות" (ביטוי לעד כמה הם כבר לא הרגישו בבית במקום ובאזור כולו).

וזו הזדמנות מצוינת לעצור ולספר את קורותיו של פלגטון כל הזמן הזה.