חלק 92: ההוביט והמנפיצה

החבורה החליטה להתרחק מרחק שעה וחצי ממקום הקרב (שהיה בקרבת המחנה הארעי של הסרע-גורים בקן הטרמטים) ולנוח. בבוקר, סכאג (סליחה על הבוטות - אבל בשלב זה כבר כולם הבינו שמדובר בסכאג ולא ב"שומר בית הקברות לפילים"), תקף את החבורה שוב, בנצלו את מצבה הגרוע. הפעם ההתקפה מהאוויר הייתה מלווה במתקפה של 27 סרע-גורים על הקרקע. באופן מפתיע הוא הצליח להפתיע אותם (אפילו אני שרגיל כבר לכישרון הטקטי והאסטרטגי). מה שלא הפתיע אף אחד הייתה מכת הפתיחה - מכת קור אדירה.

פי נפצעה קשה מהקור ונעלמה שוב, השאר נפצעו קשה (מלבד ז'נה כמובן), צולאסיוס נשכב על הרצפה ספק מעמיד פני פצוע והלום, ספק בהלם אמיתי, ושניות קצרות אח"כ הוא החל משמיע קולות מהם היה ברור שהוא, חושב שהוא האסמנאי (או כמו שהאסמנאי יגיד - יצא מהטירוף שבו הוא חושב שהוא צולאסיוס). משלב זה ואילך הוא לא תפקד מלבד ניסיון אחד כושל לתפוס סרע-גור ולהטילו על סרע-גור אחר וצעקות הסטריות של - "מה קורה מרה קורה! " שכמובן לא נענות על ידי איש - מסיבות ברורות (ולמי שלא מבין למה - יבין מיד).

למרבה המזל, מל הצטיין במיוחד והרג חמישה סרע-גורים תוך זמן קצר - כשהוא נושך, קורע, משסע, שובר ותולש מכל הבאה ליד. במהלך הלחימה הוא נפצע קשה פציעות מאסיביות כה רבות, עד כי ברור לכולם, שכל אחד אחר היה מת מהם מזמן. סארובדאס העמיד פני מת (הוא באמת כמעט מת ורק בזכות וילפריד חזר לחיים) וזחל בחשאי לפצועים וריפא אותם.

פרנג'ין זימן היפוגריף והרג סרע-גור, אולם איבד את ההכרה מהתקפות של סרען אחרים. בוגלאגו הצטיין גם הוא - מפיל והורג שני סרע-גורים ופוצע נוסף. וילפריד הצליח להתחמק ממכות באופן לא סביר, לנוע מבלי להיפגע ולרפא מעט את סארובדאס וצולאסיוס הפצועים. אך בשלב מסוים נפגע פעם אחת ונפל בעצמו.

ז'נה הטיל על עצמו מגן קסום והתחמק מכל המכות שמכוונות אליו באופן סביר ביותר, שהרי גם ללא לחשים הוא מאוד חמקמק, ויחד עם כמה לחשי הגנה פשוטים הוא הופך לבלתי פגיע כמעט (או כמו שפלאנק אומר כל הזמן- "עזוב אותך בוס, הם מאיטים אותך - תסתכל כמה אתה צריך לרפא עכשיו במקום להילחם?! לבדנו אנחנו גומרים אותו לבדנו - מה אנחנו צריכים את כל הפמליה הזאת? הם רק מגלים לאויב איפה אנחנו, ונפגעים כל הזמן ולא פוגעים..."). אח"כ הוא הטיל על עצמו מגילה עם לחש תעופה ועף אל סכאג. במקביל הוא יצר אשלייה של היפוגריף שתוקף את סכאג מעברו השני, ובחסות ההטעיה הצליח לפצוע קשה את היצור (מה שרק חיזק את הטענות של פלאנק עוד יותר...). לאחר כמה שניות סכאג ניסה לפגוע בו אך החטיא (ובשלב זה, פלאנק פשוט נותר ללא מילים, וכמו שהבנתם זה אירוע נדיר).

בינתיים פי הגיעה מרחוק בתעופה, פצועה קשה אך חיה (עדיין בוכה והמומה מזה שהיא על סף מוות פעם שלישית ביומיים). לראשונה מזה זמן רב, היא הצליחה לחדור את ההגנות של סכאג והטילה עליו לחש אשלייה מוחי שבה הוא ראה את הרוח מופיעה לצדו וצועקת לו - "הם שלי, הם שלי! עזוב אותם ולא תמות!" (ואני יודע שבתיאוריה השחקנים האחרים לא אמורים לדעת שזה מה שקרה, אבל זה היה מהלך מבריק אז אני חייב לתת קרדיט לשחקן ולספר את זה). סכאג קנה את האשלייה (בסה"כ הוא ראה את הרוח בפעולה וחושש שהוא ישתלט עליו, וגם האמין שהיא תסיים עבורו את העבודה), והחליט לסגת כשהסרע-גורים, משרתיו על הקרקע, עושים כמוהו.

החבורה הפצועה והמוכה ברחה אף היא מהמקום - היא נעה במסע מזורז ומאומץ לכיוון הנקודה הבטוחה (המקום שהם משערים שהרוח לא יכולה להופיע בו). בדרך הם נחו מעט וליקקו את הפצעים. כשפי סיפרה מה עשתה, ז'נה מאוד כעס עליה (הוא בטוח שעוד שנייה הוא היה הורג את סכאג). הוא גם צעק עליה שהיא כל הזמן בורחת בדיוק ברגעים הקשים ושהיא משקרת להם ומתלונן על זה שהיא כל הזמן בוכה. הוא המשיך וטען שהיא מנפיצה (כל הזכויות על המילה שמורות לשחקן, חיים - וכמו שאתם יכולים לראות זה כל כך מצא חן בעיניי, עד ששמתי את זה בכותרת) וקרא לה "פיכס" במקום פי. כמובן שהיא נעלבה ולא הייתה מוכנה לדבר איתו יותר (מלבד אותם הפעמים שהיא "שוכחת" שהיא לא מדברת איתו כמובן).

בינתיים היא התיידדה מאוד עם האסמנאי שניסה לפענח את עובדת הימצאותו בגוף של איש סוס, ולא זכר את כל מה שאירע בתקופה שהוא "היה" צולאסיוס (הוא רואה בה ילדה אלפית חביבה, הזקוקה להדרכה והגנה של מישהו בוגר יותר. היא מזהה בו דמו של אלף בוגר ומנוסה ולכן מתייחסת אליו בכבוד הראוי, כפי שהורגלה מגיל צעיר).

ז'נה, שבינתיים הספיק לשכוח את הריב עם פי (אם כי הוא עדיין לא "משוגע" עליה), העניק לה את השמשייה שלו כמטריה ואח"כ כעס שהיא מקשטת אותה (היא הודתה לו בחום דרך פרנג'ין, אבל עדיין בברוגז איתו). הוא גם מספר להאסמנאי ארוכות על התיק שלו ומשוכנע שהוא נמצא במאורה של סכאג.

בשלב זה פי מתחילה לקרוא למל אסוס (="מגן" באלפית של דרי רקיע) ומנסה ליצור עבורו פרוטזה פרימיטיבית של רתמה עם סכין או כל כלי אחר. למרות מאמציה (שכוללים מידה לא מבוטלת של קסם), כל מתקן שהיא מנסה להצמיד לידיו תמיד נשבר ומתפרק (משהו שקשור לקללה שמוטלת עליו).

לאחר יום וחצי של מנוחה והתאוששות, ז'נה ופרנג'ין מחליטים לחזור לתכנית המקורית ולנסות להרוג את סכאג בהתקפת קומנדו חשאית (הפעם כמו שפלאנק אומר, בלי "סוסים" שמאיטים אותנו ומגלים את המיקום שלנו). פי וסארובדאס מתנגדים לתכנית והאסמנאי עדיין מבולבל מידי מכדי לחוות דעה.

לפני היציאה ז'נה מנסה "להשאיל" מפי מגילות, אבל לא מוצא שום דבר מעניין (רק מגילות של איפור, שינוי צבע לשמלות ודברים מהסוג הזה). הם כן מצליחים לשכנע את וילפריד לבוא עימם והשלושה (כלומר חמישה עם בולגאגו ופלאנק שהפך בינתיים לאחד מחברי החבורה היותר רעשניים), מתגנבים במשך חצי יום אל משכן הסרע-גורים. לפני שהם עוזבים, פי מצליחה להבין שהם מתכוונים לתקוף בצהרי היום שלמחרת (בהנחה שאז סכאג שהוא יצור לילי, ישן).

החמישה מגיעים במהלך בלילה למרחק של כשעה מקן הטרמיטים ונחים שם עד לבוקר למחרת. אז הם מתקרבים אבל רואים שהמבנה נראה נטוש. פרנג'ין עורך סיור כיסודן אדמה ורואה שהוא אכן נטוש. בחיפוש יסודי הם לא מוצאים דבר. לכן הם חוזרים על עקבותיהם כדי לגלות שהשאר עמדו לצאת אליהם (כמו תמיד, ברגע האחרון, פי מתחרטת ומחליטה כן להצטרף...).

פי עדיין ברוגז עם ז'נה - מה שיוצר לא מעט מצבים משעשעים. החבורה ממשיכה ומגיעה לנקודה ה"בטוחה", שם הם נחים ומתחילים לתכנן את צעדיהם הבאים.

במהלך הלילה מגיעים למקום שני נשות סוס ואיש סוס - ציונלאס - טיפוס, חזק, טיפש, נהנתן ושתקן; סילארנואר - שקטה, ביישנית, מאוד מכוערת; וטרסאסול - פקחית, קנטרנית, טיזרית וצחקקנית. הם קוראים לסארובדאס לבוא עימם לארגן את החגיגות השנתיות של אנשי הסוס (מתברר לחבורה שזו מצווה קדושה והוא נבחר לצורך העניין). הוא מכנס את החבורה ללא צולאסיוס ומבקש מהם לטפל בו ולא לספר לו דבר על נסיבות הימצאו בערבה. לדבריו כך הכי טוב. הוא נפרד מהחבורה ווילפריד מצטרף אליו - שמח סוף סוף לעזוב את החבורה הלא סבירה ולא הגיונית הזו.