חלק 102: ראשים לא מדברים

לאחר שטאו מת (או יותר נכון, הפך לחי ואז הפסיק לחיות), החבורה שרפה את גופתו ופיזרה את אפרו בכל רחבי הערבה. כשסיימו, העורב שלו (שעדיין נותר בחיים, ובינתיים הפך לעורב חי, אמיתי ממש כפי שקרה לאדונו), פתח בקרקורים הדומים לסטארית עילגת (כמו תוכי שבמדבר מאוד לא ברור - ולא, לא חיקיתי את הקול שלו, למרות מחאות השחקנים, כי לא היה לי כוח ומפני שבפעם האחרונה שניסתי לחקות ציפור מדברת זה יצא יותר כמו תרנגול מאשר משהו אחר....).

ראשית הוא מסר להם את המיקום של השיירה שאיתה טאו בא, שם אמורים להיות טמונים חפציו וחפצי חבריו והבטיח שיוביל אותם לשם. כמו כן סיפר את המידע שטאו הבטיח למסור -

-האזהרה - הוא אמר כי יש גורמים רבים המחפשים אותם ורצים להתנקש בחייהם (כאילו דא).

-מל/אסוס - הוא סיפר כי הדבר נעשה לו בטקס נורא על ידי מכשף/כוהן רב עוצמה בשם פאקול (הוא עינה אותו ואז הטיל עליו קללה איומה בטקס נורא וכלא אותו בבטן האדמה). לדבריו מל/אסוס הוא אדם מרושע ונפסד שהיה אמור למות במהלך הטקס. רק בזכות נשמה טהורה של אדם בשם ראנע, שחלק ממנה נכנס אליו, הוא לא נידון לכליה, אלא שרד.

-הקטנטונת - הוא ציין שיצור קטן ממין נקבה הדומה במשהו לפרנג'ין מסתתרת באזור. לדבריו היא איבדה את שפיותה לאחר שחזתה בטקס הנורא שבוצע על מל/אסוס.

הוא לא ידע לספר יותר מזה ולאחר תחקור קצר של החבורה, הם הבינו שכך הוא הדבר. כמובן שהחבורה התעלמה מה"קטנטונת" ונעה לכיוון ה"אוצר" בעקבות העורב (אלא מה, שיצילו קטנטנות מטורפות, בשעה שאוצר עצום מחכה בקרבת מקום? הלו הלו - אלה שחקני מ"ת בכלל ועוד מו"ד בפרט, בכל זאת, צריך לשמור על סטנדרטים כלשהם של משחק עומק איכותי לא? ). לאחר כמה ימי הליכה חסרי אירועים, הם הגיעו לאזור שהעורב תיאר ו"שחררו" אותו. הוא המריא והתרחק מהמקום, נעלם באופק.

ככל שהתקדמו אל המקום, הצמחייה הייתה עבותה יותר ויותר (סימן מובהק לכך שכבר זמן רב לא עברו כאן עדרי בהמות ורמסו/אכלו את העשב). במרחק כמה מאות מטרים מהם היה גוש עבות במיוחד של צמחייה (אפילו בשביל פרנג'ין וז'נה שהגיעו מהג'ונגל...). הם המשיכו להתקרב, נעים מי ברגל ומי על סוסים. כשהגיעו למרחק של כמה עשרות מטרים מגוש הצמחייה העבות, הגיחו מתוכו שישה דברים שהיו פעם פרשים אנושיים, נעים לעברם במהירות עצומה.

הם היו גבוהים וחסונים, מורכבים משלדים עם מעט בשר מידלדל עליהם. פה ושם נתלו על חלקי גוף שונים, מקטעי שריון חלודים. השישה רכבו על מה שהיו פעם סוסים וכעת דמו במצבם אליהם - יצורים המורכבים משלד עם מעט פיסות בשר/שריר. ה"סוסים" נעו במהירות עצומה ושלא כמו בעלי חיים רגילים - רגליהם לא ממש נגעו בקרקע, אלא ריחפו כמה ס"מ מעליה. יותר מכך, נראה היה שהם עוברים דרך חפצים פיזיים (כמו הסבך העבות), מבלי ממש לגעת בו או להיתקל בו, כאילו חלק מגופם נמצא בעולם שלנו וחלק אחר הוא רוח ללא גוף גשמי. ששת הפרשים נשאו רמחים עצומים אותם כיוונו לבני החבורה, ולפני שאלה הספיקו להגיב, הם הגיעו עד לחבורה והיכו בה.

הקרב היה קצר אך קשה - ז'נה נפצע אנושות והצליח בקושי להתחמק מהמכות ולזחול אל תוך הסבך ולהתחבא בו, פרנג'ין נפצע גם הוא, הפך לעיט ונמלט אל על בעור שיניו. פי עפה גם היא אל על, מנסה ללא הועיל להטיל לחשי אשלייה והקסמה על היצורים. בינתיים צולאסיוס והוק התייצבו בפני היצורים והחלו מכים בהם, יחד עם כמה היפוגריפים ואריות שפרנג'ין זימן. הם חטפו כמה מהלומות קשות ונצלו ממוות רק בזכות שתיית שיקויים ולחשים של פרנג'ין וצולאסיוס, אולם גם הצליחו להכות חזרה.

בינתיים בסבך, ז'נה הצליח להיעלם מ"עיני" היצורים, בזכות שפן גדול שנראה לו מוכר בצורה בלתי מוסברת. השפן הגיח מתוך הקרקע, קרא לו, הוביל אותו למערכת המחילות שלו ואז נעלם. בתחילה ז'נה איבד קצת את דרכו, אולם בזכות פלנק שהיה מומחה במחילות, הצליח לאכן את מיקמו ואף לצוץ מכמה חורים ולירות על היצורים (הוא לא עשה הרבה נזק, אבל הרגיש שהוא תורם....).

על פני הקרקע הקרב ניטש בעוז - ה"פרשים" היכו בצולאסיוס והוק קשות ברומחיהם ואז חלפו על פניהם. לאחר שהתרחקו כמעה היו מסתובבים ומכים שוב וחוזר חלילה. מידי פעם, בחולפם על פני השניים והיצורים המזומנים, מי מהם היה מצליח להכות חזרה, ואף לפגוע בהם קשות. לאחר כמה דקות של חילופי מהלומות (כשכל הזמן פי מנסה ללא הועיל להטיל על היצורים לחשים, ז'נה צולף מהמחבוא ופרנג'ין מרפא את הלוחמים הפצועים ומזמן עוד יצורים), חוסל היצור האחרון.

החבורה נעה אל תוך הסבך ועד מהרה מצאה שרידים של שיירה אנושית גדולה (בעיקר שלדי בני אדם ובהמות רכיבה, ושרידי חפצים חלודים ומפוררים). לאחר סריקה יסודית של השטח, בעין ובלחשים לא נמצא שום דבר מיוחד מלבד טבעת חותם גדולה ויפה ועליה סמל לא מוכר. ז'נה החליט לרדת למערכת מהחילות ולחפש שם. מתחת לפני הקרקע, מצא תיבת מתכת נעולה. הוא פרץ אותה וגילה כמות נכבדה של יהלומים ואבני חן מסוגים שונים. הוא המשיך לחפש כשהוא נע במחילות ומטיל לחש גילוי קסם. לאחר שאיתר הילה קלושה מאזור כלשהו עלה על פני הקרקע וסיפר זאת לחבורה.

לפני שמישהו הספיק לעשות משהו, ז'נה החל חופר באדמה הרכה. פי זימנה משרת בלתי נראה והוא סייע לז'נה במלאכה, מה שהצליח להוציא מזנ'ה האת האמירה שהוא בעצם אוהב אותה. במשך הדקות הבאות, כולם עמדו מסביב שותקים והמומים, עם פה פעור, לא מאמינים למשמע אוזניהם (כולל פי ופלאנק, כלומר בייחוד פי ופלאנק....). החמוס הנבוך, שהרגיש צורך "לאזן" את האמירה של ז'נה אמר לו - "שוויצרית, מזמנת משרת בלתי נראה ע'אלק - אנחנו גם יכולים להיות בלתי נראים כשאנחנו רוצים ואנחנו לא משרתים של אף אחד....".

לבסוף המשרת הבלתי נראה סיים את החפירה - כמה עשרות ס"מ מתחת לפני הקרקע, התגלה שלד של יצור קטן ועליו פגיון הטלה קסום שהיה מקור ההילה. הפגיון נמסר לז'נה ושאר השלל חולק אף הוא. מאוד מאוכזבים מהתגלית ה"דלה" (במיוחד ז'נה שהיה בטוח שהוא ימצא את התיק שלו), החבורה עזבה את המקום והמשיכה בדרכה.

באחת החניות בדרך, בעת שהחבורה סעדה פת שחרית, פגעו בקרקע לצידם זוג ראשים בעוצמה גדולה. הם נראו כאילו הוטחו בכוח או הופלו מגובה רב. לאחר שקיפצו והתגלגלו במשך כמה שניות, שני הראשים התייצבו על הקרקע. ממרחק של כמה מטרים ניתן היה לראות שהם שייכים לשני הסרע-בוקחדים שאיתם הגיעה החבורה לברית נגד סכאג.