חלק 93: בית הקברות לפילים

לפנות בוקר, זמן קצר לאחר עזיבתם ובעת המשמרת של ז'נה, מופיעים לפתע וילפריד וסארובדס מתוך החושך. סארובדס ממתין מחוץ למחנה ווילפריד ניגש לז'נה ופונה אליו. הוא מספר לז'נה כי הוא רוצה להתוודות לפני שיעזוב סופית - פרנג'ין סיפר לו כבר לפני חודשים, שהוא יודע שהדרקון הירוק אכל את התיק של ז'נה ולכן הוא לא קיים עוד. לדבריו כששאל את פרנג'ין מדוע לא סיפר זאת לז'נה, הוא ענה כי הוא ושאר בני החבורה לא רצו לצער אותו. כעת, הוא הרגיש שהוא, וילפריד, לא יכול לשמור זאת עוד בסוד. ז'נה הודה לו, ווילפריד וסארובדאס נעלמו כלעומת שבאו. ז'נה ופלאנק נתנו מבט ארוך בדמות של פי המרקדת במרחק מה, נחרו בבוז ובתיאום מושלם - "לא ישנה עא'לק!" וחזרו למשמרתם (והמבין יבין).

למחרת פי מתחילה לפעול במטרה להיכנס לבית הקברות לפילים - היא מטילה לחש המאפשר לה לגלות מחשבות ו...הפלא ופלא- היא מגלה את ה"מקום". פי כמובן לא מספרת על התגלית המרעישה לחבריה, ומחליטה לא להיכנס מיד אלא להמתין יום נוסף ולהיערך לכך. למחרת החבורה רוצה לעזוב את המקום ורק לאחר שכנועים רבים של פי (שעדיין לא מספרת כלום), הם מחליטים להישאר במקום עוד יום.

בלילה שוב מתגלה לפרנג'ין אותה דמות של חצי אדם חצי פיל המציגה עצמה כשמור בית הקברות. הוא מספר לפרנג'ין שבכדי להיכנס לבית הקברות לפילים, עליו לבצע שלוש מטלות - לשטוך עצמם בעזרת החדק בבעבוע (ולא אלה לא טעויות דפוס); לשאוג ברעש גדול ולרקוד את ריקוד הפילים המסורתי. ז'נה לא ממש מאמין וחושב שוב שפי חומדת לצון (למרות שהם רואים במפורש את הדמות שלה לה הרחק משם, עושה מדיטציה), אבל פרנג'ין משתכנע לחלוטין ומחליט לבצע את שלושת המשימות -

בשלב ראשון הם הולכים למקווה מים וממתינים עד שקבוצת פילים תגיע לאזור. אז פרנג'ין פונה לאחד מהם ומבקש ממנו שיבעבע בתוך המים (המלאים בוץ) בחדקו, בעוד הוא וז'נה משתטחים בתוכם (ובשלב זה אפילו הפיל הביט בהם במבט מוזר, אבל פרנג'ין כידוע מאוד משכנע כשזה נוגע לחיות....)

אחר כך פרנג'ין הפך לאריה ושאג, ואחרי שז'נה מכל האנשים אומר לו שראוי יותר שזה יהיה פיל, הוא משתנה לפילון ושואג (והפעם מבטי התמיהה על פניהם של הפיל ושל האסמנאי כבר הפכו למבטי דאגה).

לבסוף פרנג'ין שואל את הפיל האם יש להם ריקוד פילים מסורתי. הוא פולט משהו לגבי "מה שקורה כשאתה מזמין פילה לרקוד". וכשפרנג'ין שאל אותו "למה אתה מתכוון בלרקוד?" הפיל עצר נבוך, ואמר לפרנג'ין משהו שבשפתינו פירושו- "תשמע בחור צעיר, אתה נחמד ואני מחבב אותך, אבל אתה לחוץ מידי - אתה זקוק לפילה! אבל דחוף!" ואז הוא מדגים לפרנג'ין תנועות חיזור פיליות והוא מחקה אותו (בשלב זה אפילו ז'נה כבר סירב להשתתף בכל העניין).

מאוחר יותר, באשמורת הבוקר, בעוד פי שומרת עם מל, היא מנסה שוב להיכנס בעזרת לחש איתור המחשבות ואז, לפתע יש הבזק של אור והיא וכל שאר בני החבורה מופיעים באזור מדברי צחיח, שנראה בנפרש אל מעבר לאופק בכל אשר יביטו.

לפני שהם מספיקים להבין מה קורה, הם שמים לב לדרת רקיע ערומה, זהה במראה החיצוני לפי, המרחפת באוויר בגובה 10 מטר, במרחק 20 מטרים מהם. במרחק של כ-200 מטר צפונה מהם (לכיוון אליו הם מביטים), יש קבוצה של כחמישים פרשים, עטויים שריונות כבדים, אוחזים רמחים. במרחק של כ-200 מטר דרומה יש שיירה עצומה (כשהופיעו במקום הם היו עם הגב אליה ולכן לא ראו אותה ברגע הראשון, אבל שמעו זעקות וצרחות ומיד הסתובבו והבחינו בה).

ברגע שהחבורה מגיעה למקום ורואה את דרת הרקיע, יוצא מתוך בטנה חסרת הטבור, כדור שנראה שכאילו נוצר בבטנה, התנפח ואז, יצא החוצה, במעין "פעפוע" (ללא שום פציעה או קרע), ועף במהירות עצומה צפונה. הכדור מתרחק מעל ראשי החבורה אל השיירה, מתפצל לכמה כדורים שכל אחד מהם הופך לנחיל של עורבים בעלי מקורים משוננים, המצטרפים לנחילים של חיות מפלצתיות הטובחות באנשי השיירה, שרצים אנה ואנה אחוזי אימה ופחד.

שנייה אח"כ יוצא מתוך בטנה כדור נוסף שהופך לנחיל של ציפורים עם זנב עקרב, ואח"כ כדור נוסף שממנו מגיחים קופי עכביש מהירים ורצחניים, ואז אחד עם פרעושי ענק, ועם נחשי קוברה עם זנב קפיצי מנתרים למרחקים, דגי פירנה מכונפים, דיונונים עם ראשי אריות שעפים באויר)......הנחילים מצטרפים לאחרים שכבר תוקפים את השיירה (או יותר נכון מה שנשאר ממנה) ועושים בה שמות.

החבורה לא היססה והחל התוקפת את הדמות המרחפת באוויר ומוציאה מבטנה את התפלצות - ז'נה ירה עליה חיצים ופרנג'ין זימן שלושה היפוגריפים שתקפו אותה בחמת זעם - תוך שניות הם פצעו אותה אנושות, אולם למרבה האימה, בכל פעם שפגעו בה גם פי, שהייתה על הקרקע נפצעה קשה.
בינתיים כוח הפרשים התקרב אליהם. בראשם רכב ארפר לבוש אדום כולו (שריון מלא, פנים מכוסות) על סוס אדמדם, שהיה לבוש שריון אדום גם הוא (וגדול בהרבה מסוסים רגילים). הוא פנה אל החבורה הצביע על פי ושאל בקול בריטון עמוק "מהו מעשה התרמית הזה? מי אתם הלנו או לצרנו?". לפני שהחבורה הספיקה לענות , ההיפוגריפים של פרנג'ין המשיכו לתקוף את דרת הרקיע ולפני שהספיקו לעצור, היא נפצעה אנושות ו....בדיוק כמו שקרה בכל פעם שנפצעה אנושות - נעלמה.....

בני החבורה גמגמו כמה דברים לא מובנים לארפר האדום, אולם זה פשוט סימן משהו לאנשיו, הסתובב והחל מתרחק בדהרה עם מרבית אנשיו. עשרה מהארפרים נשארו במקום, הורידו את רומחיהם והסתערו בטור אל החבורה. ההסתערות הראשונה עברה מבלי שהפרשים הסבו נזק רב לחבורה, ולעומתם מל וצולאסיוס (הוא הופיע בחלום בתור צולאסיוס ולא הסמנאי), הצליחו להפיל שניים מהם ובוגלאגו וההיפוגריפים קטלו אותם. במהלך ההסתערות הבאה כמה מבני החבורה נפצעו, אולם שוב הצליחו לקטול לפחות שלושה אבירים. הקרב נמשך, חלק מבני החבורה התעלפו, אחרים נשארו עומדים עד שאחרון הפרשים חוסל, ואז כולם התעוררו כשהם נמצאים בערבה, במחנה בו הלכו לישון, לפני תחילת הקרב המוזר.

המקום נראה בדיוק כמו זה שעזבו מלבד שני דברים - ראשית , החבורה שמה לב לפתע כי מכל עבר פזורים תילים של עצמות ענק הערומות אחת על השנייה. שנית, הם הבחינו במגוון בשינויים קלים, שרק בזכות חדות חושיהם הצליחו לקלוט (פרנג'ין ראה שהצמחייה מעט שונה, ז'נה חש כי תוואי הקרקע, אותו הוא תמיד בודק בהגיעו למקום - למקרה שיצטרך להסתתר, שונה במעט, צולאסיוס הרגיש כי הריח האופייני לערבה בה נולד וגדל, שונה מעט...בקיצור זה המקום ובו זמנית לא בדיוק המקום...).

לפני שהם מספיקים להגיד משהו, הם שמעו קול מוכר מאחוריהם - כשהם הסתובבו הם ראו את פי ומאחוריה פיל זקן, מצולק, בעל מבט חודר והילת כוח. דרת הרקיע רצה אליהם וחיבקה ונשיקה בחום כל אחד מהם (כולל את ז'נה) - כאילו לא ראתה אותם זמן רב. מקרוב היא נראתה בוגרת במעט (קשה היה להם להעריך עד כמה, מכיוון שדרי רקיע מזקנים באופן שונה מבני אדם), וכך גם התנהגותה (אם כי כמו שתראו - פי נשארה פי....).

היא שאלה אותם היכן היו כל השנים האלה ומה קרה להם? לאחר שהם שאלו אותה - מה לעזאזל קרה, היא השיבה להם שהיא נכנסה לבית הקברות לפילים, שם הזמן פועל אחרת לגמרי מ"בעולם אמיתי". לדבריה (שחוזקו על ידי מראה הפיזי הבוגר יותר), בזמן שב"עולם האמיתי" עבר עליהם לילה אחד בלבד, היא בילתה פרק זמן של בין עשר לעשרים שנה (כמה בדיוק היא לא הייתה יכולה להגיד, שכן כדרך כל בני מינה, זמן ומדידתו, לא נמצאים בראש מעיניה). היא המשיכה וסיפרה כי בלתה את רוב הזמן בלימוד, מדיטציה ושיחות עם שומר בית הקברות - ארדודליפ - הפיל הגדול, שעמד מאחוריה ושאר שוכני המקום.

כמה מבני החבורה בראשות פרנג'ין ניסו לנהל שיחה עם ארדודליפ, שנראה היה כיצור תבוני (אם לא בדיוק תבונה אנושית). אולם לאחר כמה דקות הסתבר שהוא עונה על כל שאלה בסגנון שמזכיר את ז'נה, אבל משולב בהרבה "זן" - אמירות סתומות ולא ברורות שמתמקדות תמיד בנושאים חסרי חשיבות לחלוטין -

לז'נה הוא אמר משהו בנוסח - "מהו התיק אם לא תמצית כל מה שאתה רוצה ידידי הקטן, עליך למצוא את המקום אליו אתה רוצה להגיע ורק שם תמצא את התיק" (ולא, לא עזרו המחאות של זנ'ה ש"הוא רוצה להגיע למקום שבו נמצא התיק", ולכן זה טיעון מעגלי).

בתשובה לשאלה של פרנג'ין על מהות הביצה שאוטארפור נתן לו (ואם לא הזכרתי את זה בעבר, אז זו הזדמנות טובה לציין שהדבר הראשון שהוא עושה כשהוא פוגש מישהו חדש זה לשאול אותו על הביצה), הוא ענה משהו בסגנון - "אני יודע בוודאות שאין שני לה מהי הביצה - דבר חשוב ביותר שאין לך מושג באשר למהותו, ואם כך הוא, לבטח הוא יכול להיות כל דבר שתוכל להעלות על הדעת ושום דבר בו זמנית, שכן ברגע שתדע מהו, הוא כבר לא יהיה משהו בלתי ידוע, ואז לא יוכל להיות כל דבר, שכן הוא כבר דבר כלשהו....." ובשלב הזה אפילו פרנג'ין חד המחשבה איבד אותו, ולמען האמת גם אני אז אני אפסיק כאן, לפני שזה ימשיך להידרדר.

החבורה שאלה את פי לגבי האירוע שזה עתה חוו, אבל היא לא זכרה הרבה (מבחינתה, הרי עברו למעלה מ-10 שנים מאז שזה קרה), ולאחר חקירה קצרה של האזור (שבה ז'נה מצא כמעט כל דבר אפשרי, מלבד התיק שלו), החבורה (שעדיין הייתה פצועה מהקרב עם הפרשים). החליטה ללכת לנוח. ניסיתי לרמוז להם שוב ושוב לשמור במהלך הלילה, או לפחות להישאר ערים לזמן מה, אולם הם התעקשו ללכת לישון, וכך בבוקר, כולם מצאו עצמם מחוץ לבית הקברות פעם נוספת. ובזה נגמר עניין בית הקברות לפילים (וכל מי שרוצה לצעוק עליי איזה מין שה"מ אני שבונה הרפתקאות, אבל רק בגלל פעולה כזו או אחרת של השחקנים, פשוט מוותר עליהן בהינף יד - שיעיר הערה, ויתלונן בפני ועד המנחים העולמי).