חלק 57: חתיכות ואבירים

בעוד המשותקים שוהים בבטחה על אי הרקיע, גונד, פרנג'ין, אאורוס וז'נה התקדמו על הקרקע. כשכל כמה ימים אאורוס מזמן את "מהיר" וזה העלה אחד מהם למעלה לטפל במשותקים, והוריד את זה שטיפל בהם בימים הקודמים. לאחר ההתנגדות הנחרצת של ז'נה, התנדב אאורוס לטפל בהם ראשון כדוגמא אישית (ואני יודע בדיוק, מה כל מי שהיה שם אומר עכשיו - "בטח דוגמא אישית, כבר שלוש שנים שהוא לא שכב עם בחורה, הוא היה כל כך נואש שהוא היה מוכן למשמש אפילו את הכוניפה....פאלאדין אציל ובעל עקרונות ע'אלק...."), אבל כ כ ה א נ י ז ו כ ר א ת ז ה - ומכיוון שאני השה"מ ואני אוכל מספיק חרא גם ככה, וזה הבלוג שלי (מי שרוצה שיפתח בלוג שלו ויכתוב את הדברים מנקודת מבטו - אני רק אשמח), אז ככה זה היה!

לפני שאני מתאר איך הדרואידית ה"כוניפה" נראית, אני חייב להפריך טענה שעלתה אז, על כך ש"כל הבחורות במערכה הן כוסיות" (במובן הטוב כמובן, לא במובן של הגרזן של גונד...). עד עכשיו, החבורה נתקלה במספר נשים בחייהם הקצרים- ליקאנו, באן, נאיל, אאורין, תאייזאנדים, פוילין, אחת מהמכשפות, והרוח הבארדית.

לליקאנו ופוילין היו פנים נאות (כדרכם של מי שיש לו דם אלפי), אך לא יותר מכך וגוף די רגיל למראה (ליקאנו, אף הייתה מאוד זקנה מה שהוריד עוד יותר מחזותה הנאה).

באן ונאיל הן בנות אנוש, נאות, אך בפירוש לא "יפות".

תאייזנדים היא הוביטית נאה (מאוד סקסית, אבל בפירוש לא "יפהפייה...").

המכשפה נראתה לרוב החבורה בלונדינית יפהייפיה, אולם ברור שזו הייתה אשליה, או אפקט של שינוי צורה. אני מזכיר שהשדון הקטן במבוך הדבש, משרת המכשפות, אמר, ש"יפות" הן לא היו.

הרוח הבארדית הייתה יפה, כדרכם של אלפים, אך בפירוש לא יפהפייה מהממת, מה עוד שגופה היה צנום מכדי להיות באמת יפה.

היחידה שאכן הייתה יפהפייה מהממת, כוסית עולם, פצצת על מדהימה ועוצרת נשימה הייתה אאורין.
כלומר הטענה ש"כל הבחורות במערכה הן כוסיות על" פשוט לא נכונה, אבל כמובן שזה לא עזר לי, כשתיארתי את הדרואידית כולם מלמלו שוב "כל הבחורות במערכה...." -

היא הייתה אישה בת אנוש בת כ-25 שנה, מטיפוס גזעי שדומה לעמים הסאטארים. גובהה היה כאמור 1.65, פניה היו יפהפיות, עיניה כחולות לא בהירות ולא כהות, צלולות כמי אגם נקי ועמוק, בשני לחיה היו גומות חן, פיה היה בשרני ואדום. שיערה היה שחור וחלק והגיע עד צווארה. הוא היה עדין ומשיי למגע, בצורה לא אנושית כמעט. עורה היה צחור כשלג ומושלם, רך ועדין למגע, כאילו מעולם לא נחשף לאיתני הטבע. צווארה היה ארוך וענוג כשל ברבור, גופה לא רזה ולא מלא, וחטוב מאוד (גזרת "גיטרה" קלאסית). אצבעות ידיה היו ארוכות וענוגות גם הן.

מעבר ליופי הפיזי, היא נראתה זוהרת, כאילו יוצא ממנה אור טבעי, שהדגיש עוד יותר את יופייה. כאשר מישהו הביט בה, הוא הרגיש חום מציף אותו, ולא יכול היה להסיר ממנה את עיניו (חוץ מז'נה ופלאנק כמובן שלא יכלו להסתכל עליה יותר משנייה....).

לסיכום, אחרי התיאור הזה כבר לא עזרו לי שום טיעונים עובדתיים, וגם אם הייתי מביא מכאן והלאה רק "מכוערות", זה לא היה משנה את דעתה של הקבוצה שנתקבעה - כל הבחורות במערכה שלי הן....אתם יודעים.

לצערו של אאורוס, היא הייתה משותקת והוא היה פאלאדין.....לשמחתה, זה לא היה בראדור שטיפל בה......

החבורה נעה במהירות לעבר תא השטח, משכנה לשעבר, שכעת היה משכנן של המכשפות ועושי דבריהן. במהלך המסע לא היו אירועים מיוחדים מלבד מספר היתקלויות עם יצורי ג'ונגל מפלצתיים - הם הותקפו בידי סוג של זאבי ענק; יצורים ענקיים בגודל סוסים הולכים על ארבע שנראו כהכלאה בין אריות לבבונים. שיבבתם משתקת (אם כי על זה אאורוס היה מעיר - מה משתקת, את מי משתקת? והגרזן של גונד היה אומר.....); ולטאות קטנות שהפיקו מתוך גופם אנרגיה חשמלית; על כל אלה התגברו די בקלות.

כאשר היו במרחק של שבוע בערך מרשת העכבישים שהייתה הגבול המזרחי של תא השטח, הם הותקפו על ידי מספר צמחים בעלי צורת מתאר אנושית ובגודל אנושי - גופם היה דומה לגזע עץ בצורה המזכירה פלג גוף של אדם, היו להם שורשים ששימשו כרגליים, והגזע העליון יצאו שני ענפים ששימשו כזרועות. קצה הגזע הסתיים בבליטה גדולה שמרחוק נראתה כראש, אולם לא היו להם עיניים, אוזניים, פה או אף או כל סממן אנושי אחר. הם נעו והתנהלו יותר כמכונות ולא כיצורים חיים. הם תקפו באמצעות קוצים שהיו בקצה ענפיהם והפרישו חומר ארסי שצרב את כל מי שנפגע על ידיהם.

על אף ההרכב המצומצם (או כמ שז'נה אמר - "וואו, אני לא רגיל להסתובב עם כל כך מעט אנשים, איפה הצבא הרגיל שלנו...."), הם הצליחו להתגבר עליהם בקלות - גונד טבח כמה עם גרזנו, פרנג'ין זימן את הקרקס המעופף שלו, והיחיד שהיה פחות אפקטיבי בלחימה היה ז'נה, אולם גם הוא תרם את חלקו (אאורוס היה באותה עת על אי הרקיע, מטפל במשותקים, או כמו שז'נה קינטר אותו - "משחק ברופא וחולה עם הדרואידית").

ביום למחרת, הם שוב הותקפו על ידי כמה כאלה, ושוב חיסלו אותם בקלות וכך גם ביום שלאחר מכן. לאחר הקרב השלישי, פרנג'ין החליט לערוך סיור בעקבות הצמחים המוזרים. בסיוע תצפית אוירית של אאורוס וקיה הוא גילה כי מקור הצמחים בעץ ענק שנראה כאילו הוא יצור חי.
הוא לא דמה כלל לעץ-חי שהכירו - הוא היה קטן הרבה יותר (פחות מ-60 מטר גובהו וקוטרו כ-15 מטר), והוא יכול היה לנוע (אומנם לאט אבל בעקביות, וללא הפסקה, כך שלאורך זמן הוא יכול היה לגמוע מרחקים די גדולים ביום). שרידים של גופות של חיות היו משופדות על ענפיו ונראה היה שהוא ניזון מהם בדרך כלשהי. גזעו וענפיו היו מכוסים בנוזל שמנוני אדמדם שחרחר - שהיה כנראה תערובת של דם קורבנותיו ושרף שהפריש (כנראה אותו חומר חומצי שהפרישו הצמחים הקטנים). לעץ היו חוטרים רבים. מידי פעם הוא היה משיל כמה מהם והם היו הופכים ליצורים בהם נתקלה החבורה. הם שימשו כשלוחות שלו והביאו לו טרף רב. בכל פעם שהשיל כמה, מיד צמחו לו חוטרים חדשים. כשאאורוס חש במידת הרשע שהוא מקרין, הם החליטו שלא לטרוח ולברר עם הוא תבוני אלא פשוט לתקוף.

מכיוון שלתקוף מהקרקע היה נראה רעיון גרוע מאוד (הם עדין זכרו מה העץ החי עשה לשאשא, ואפילו שהעץ הזה היה קטן יותר, זה עדיין היה חרוט עמוק בזיכרונם). לכן הם החליטו לתקוף בדרך שבה יש להם יתרון יחסי - מהאוויר. מכיוון שלעץ הייתה מידה רבה של חסינות מפני פגיעות חצים, הלחימה הייתה ארוכה ומייגעת - אאורוס וז'נה רכבו על גבי "מהיר" והמטירו חצים מהאוויר, בעוד פרנג'ין מזמן מפלצות קרקעיות שתוקפו את העץ וחוטריו מהקרקע.

ההתקפות נמשכו מספר ימים, כשבינתיים גונד (שהיה די חסר ערך בלחימה מרחוק) שוהה על אי הרקיע מטפל במשותקים (כשכל הזמן הגרזן צורח - "כוסיות!! כוסיות!! אוי פאלאדין בחורה ואני זורק סיכות מהשמים - תרד אליו ותחתוך אותו כמו גמד אמיתי יא חתיכת תירוץ כוסוני עלוב לגמד שכמותך, משחק לי באחות רחמנייה כשיש עצי רשע לגדוע- כוסית! זה מה שקורה שמסתובבים עם כוסיות! בסוף הופכים לכוסית!....").

לאחר כמה ימי מלחמת התשה, העץ חוסל ובערב החבורה חנתה על הקרקע כהרגלה. לרוע המזל, כמה מחוטרי העץ נותרו בחיים ותקפו את החבורה בהפתעה. הם הצליחו לפצוע כמה מהם וחוסלו רק לאחר קרב מתיש. בעוד הקבוצה מלקקת את פציעה, תקפו אותה מתוך החשיכה 6 סרע-גורים, ממשרתיהם של המכשפות. הם הצליחו לפגוע אנושות בגונד, אך פרנג'ין הפך לציפור ואאורוס זימן את "מהיר" ולקח את גונד הפצוע עליו והם נמלטו מהמקום (ז'נה היה באותה עת על אי הרקיע).

הם ניצלו את שארית הלילה לתעופה מהירה (אאורוס ממילא "בזבז" את הזימון שלו לאותו יום ופרנג'ין את שינוי הצורה, כך שהם החליטו לגמוע את המרחק שנותר). לפנות בוקר הם הגיעו לרשת קורי העכביש, שם נאלצו לנחות (אני מזכיר שיש שם משהו שלא מאפשר תעופה בקרבת או מעל תא השטח). הם התקדמו ברגל והגיעו אל העץ-חי ששמח לראותם וסיפק להם הגנה בזמן שנחו את היום שלמחרת.