חלק 100: שובן של המאנטיקורות

כשהגיע הזמן להמשיך, פי הציעה לבנות עגלה בשביל לשאת את מל. ז'נה התלהב מהרעיון (כמו שהוא ציין - זה הרבה יותר נוח מסתם לרכב על אחד ה"סוסים" של פי - וכשהוא אמר זאת הוא הסתכל בציניות על צולאסיוס....). כמובן שברגע שז'נה התלהב מהרעיון, פי לא כל כך אהבה אותו - היא אמרה לז'נה שאם הוא רוצה עגלה שיבנה אחת, הפנתה את ראשה ופנתה לזמן שני סוסים ולבנות מזחלת בעזרת משרת בלתי נראה.

הפעם ז'נה לא המשיך בויכוח (או כמו שפלאנק אמר - "בוס, ככה או ככה אנחנו לא הולכים ברגל אז מה אכפת לנו?" ואחרי שעלו על המזחלת כדי "להשגיח על מל" הוא שאף מעשן מקטרתו של ז'נה ונאנח בנוסטלגיה - "אך, איפה הימים היפים שהיית שורק, והפלאדין היה קורא למונית האווירית שלו...הוא גם היה יותר מהיר וגם יותר נוח, ובלי כל סיפורי הבחורה ....הכל התחיל להידרדר כשצירפנו את הבחורה -אני אומר לך - חבל בוס! הם מאטים אותך, חבל אני אומר לך בוס...").

החבורה נחה מספר ימים והתאוששה מהקרב ואז החלה נעה צפונה. לאחר כמה ימים היא מצאה עצמה באזור חשוף ללא עשב - נתיב בו עברו לאחרונה עדרי בהמות עצומים. לפתע, ממרחק, קיה איתרה ארבע מאנטיקורות. כפי שהללו נוהגות לעשות הן נעמדו במרחק של כמה עשרות מטרים באוויר והחלו תוקפות בקוציהן דמויי החצים.

פי הטילה על עצמה לחש שיצר מספר דמויות שלה (מה שגרר את התגובה המתבקשת של ז'נה ופלאנק - "לא מספיק אחת? עוד בחורות!?"). ז'נה התחבא, פרנג'ין הטיל לחש של חומת אוויר שהגנה על רוב החבורה מפני המטח הראשון, ורק הוק, שהציב עצמו במכוון מחוץ לטווח הלחש בכדי לירות חצים, נפגע (אם כי גם פגע בעצמו).

המאנטיקורות סגרו מרחק בכדי להיעמד באוויר מעל חומת הרוח. הוק פגע שוב ופי הטילה עליו לחש הגנה מפני קליעים. בסיבוב הבא, המאנטיקורות שוב היו בזוית ירי ופגעו בלוחם הצעיר, אם כי לא הסבו לו נזק רב (מלבד קוץ אחד שהצליח להסב נזק למרות ההגנה הקסומה). הוק המשיך לירות ולפגוע, ועכשיו הצטרף אליו ז'נה מן המסתור (שגם פגע אבל בניגוד ללוחם, לא הסב הרבה נזק). בינתיים פי הטילה לחש אשלייה של מספר נשרי ענק המופיעים מעל המאנטיקורות. האשליה הצליחה חלקית - היא גרמה לכך שהמטח האחרון נורה גם לעבר האשליות, אולם עד מהרה נראה היה שהמאנטיקורות חשו כי מדובר במקסם שווא ועטו על החבורה בכדי לגמור את המלאכה (כלומר שלוש עטו, אחת חוסלה בשלב זה על ידי חציהם של הוק וז'נה).

שלוש המאנטיקורות הנותרות, הסתערו על הארפר הצעיר והוא שלף את חרבותיו והחל הולם בהן. בינתיים ז'נה הצטרף אליו מצדו האחר וכך גם בוגלאגו והיפוגריפים שפרנג'ין זימן. הוק נפצע קשה אך רופא בידי פרנג'ין וצולאסיוס וקטל אחת מהמאנטיקורות העומדות, ברגע זה, פי הטילה ענן סירחון על כולם (המאנטיקורות והחבורה) וכולם נפוצו לכל עבר. אחת המאנטיקורות נמלטה ופי הרדימה את השנייה. החבורה ניסתה לתקשר איתה, אולם לאחר שמאמצים אלה עלו בתוהו, הם חיסלו אותה, נחו מעט והמשיכו בדרכם.

לאחר כמה ימים הופיע בפני החבורה יצור שהיה פעם עורב. כעת היה חלקו שלם, חלקו עצמות חשופות. הוא עף באופן לא טבעי - מרחף בצורה לא יציבה, כשהוא כל הזמן מנופף בצורה כמעט מכאנית בכנפיו, אשר חסרו קטעים שלמים של שרירים ונוצות. לאחר כמה דקות בהן החבורה עקבה אחר מעופו של היצור המוזר הוא נחת לידה. הם ניסו ליצור קשר כלשהו ונראה היה שהוא רוצה שהם ילכו אחריו ולאחר התלבטות קצרה הם נענו.

כעבור כמה ימי מסע נגלה בפניהם דמות אדם גבוהה, לבושה שחורים, עטויה ברדס ונוטה על צדה. העורב נחת על כתפו ורמז לחבורה להתקרב. צולאסיוס נשאר מאחור עם מל והשאר התקרבו מי ברגל ומי רכוב אל הדמות. כשהתקרבו למרחק כמה מטרים, ראו כי מדובר ביצור שהיה פעם אדם. עורו היה יבש ומצומק, והוא צנום מאוד, גובהו מעל שני מטרים. עיניו שחורות ואישוניו ירוקים, שערו הדליל לבן ויוצא באניצים ארוכים הנופלים על כתפיו. הוא היה לבוש גלימה שחורה מהוה, מכף רגל ועד ראש, ושריון עור וחמוש בחרב ממזרית בנדן על צד ימין שעל הקת שלה מקום ריק ליהלום משובץ. על גבו הייתה קשת ברזל.

כאמור, הוא לא עמד ישר אלא נטה בצורה מאוד מוזרה (ממש כמו מגדל פיזה - יציבתו הייתה ישרה כסרגל אך בזוית לקרקע). לפני שמישהו מהחבורה הספיק לומר דבר מה הוא פתח בדברים, מדבר סטארית גבוהה בקול מתכתי סדוק, שהזכיר את זה של רוח הרפאים (בבסיסו אנושי, אך עם איכויות צורמות ומצמררות).