חלק 22: סף שבירה

עם עלות השחר התגלה מות מנהיגי הסרעים לאנשיהם. להקת הסרע-לודים התפרקה לחלוטין ובניה נפוצו לכל עבר (הדבר היחיד שעוד החזיק אותם ביחד לאחר כל המכות שספגו אדוניהם היה מנהיגם ומשזה מת...). בקרב הסרע-פצדים הייתה תכונה ומהומה רבתי.

מתוך מחסה הג'ונגל ראתה החבורה כיצד מתנהלים עשרות תגרות ודו-קרבות. פורטמאר (שכזכור כבר נלחם ביצורי סרע בעבר), אמר שכעת משהמנהיג מת, אחד מה"מטפלים" ינסה לתפוס את מקומו באמצעות כוח הזרוע. זה שיצליח יעבור מטאמורפוזה ויהפוך תוך תקופה קצרה ל"מפרה" (בהנחה שאין כזה בין הסרעפצדים). לשאלת החבורה (ובמיוחד אאורוס ופלגטון), פורטמאר אישר כי לשעתו זהו הרגע הנכון ביותר להכות, שכן הסרעפצדים, לא רק מוכים פיזית ונפשית מכל התקפות החבורה (חיסול המנהיג הראשון, והשני היצורים האדום והכחול חיסול כמעט שליש מהלהקה...), אלא נמצאים כרגע במצב של בלבול מוחלט ופילוג עמוק. הוא העריך, שמכה מהירה ונחושה תגרום להם להתמוטט לחלוטין. אאורוס ופלגטון לא היו זקוקים ליותר מזה. הם החליטו על התקפה ישירה על מחנה הסרעפצדים.

לאחר דיון קצר הוחלט על מבנה רבוע שצלעותיו יורכבו מלוחמי החבורה בראשות גונדולן ופלגטון, הסטארים, חמושים בחרבותיהם הקצרות והחיה המגינה של המונגים (כזכור גורילה ענקית בעלת 4 זרועות). בתוך המבנה יעמדו אאורוס ופורטמאר שיירו חצים, ויהיו מוכנים להחליף כל מי שייפצע בקו הראשון, בראדור שיטיל לחשים, ובאן שתעודד את רוח הלוחמים ותסייע בריפוי. ז'נה המתין מחוץ למחנה, וכך גם פרנג'ין ונאיל שהיו אמורים להיכנס ולסייע בעת הצורך.

האמת, שאני חשבתי שזה רעיון מאוד גרוע - הסטארים היו קשתים מצוינים, אבל לא לוחמי קו ראשון, פורטמאר ביקש שלכל הפחות הם יצטיידו במגיני ענק, ייצרו מבנה דמוי "צב רומי" ויתרכזו בהגנה ופחות בהתקפה, אך אאורוס ופלגטון (או יותר נכון השחקנים שלהם שלא היו מרוכזים במשחק) לא שעו לעצתו. כמו כן, חשבתי שלהשאיר את נאיל ופרנג'ין - שני המרפאים הכי חזקים של החבורה - בחוץ הייתה טעות איומה (למען ההגינות, אני חייב לציין שבדיעבד השחקנים טענו שהם אמרו להכניס את נאיל, אבל גם אם זה נכון - ואני עד היום גורס שזה לא, השחקן של פרנג'ין היה שם בכבודו ובעצמו - ואמר במילותיו שלו - "אני נשאר בחוץ ואכנס פנימה אם דברים ישתבשו...").

בקיצור, אני הייתי בטוח שהעניין כולו הוא רעיון גרוע, אבל טעיתי - זה היה רעיון מצוין: המבנה חדר למחנה הסרעפצדים ואלה החלו להיקטל בהמוניהם - גונד ופלגטון קטלו סרעפצד בכל התקפה, אאורוס ופורטמאר פגעו כמעט בכל חץ, בראדור חיסל סרעפצדים בלחש אחר לחש, והגדיל לעשות הדירפאן המונגי שפשוט שיסע 4 סרעפצדים בכל התקפה.

בקצב בו קטלה החבורה את אויביה נראה היה שהיא תגיע עד מהרה לנקודה בה יישברו הסרעפצדים וינוסו לכל עבר, אלא שאז החלו להתגלות הסדקים בדיוק בנקודות התורפה שציינתי - הסאטארים החלו נפצעים קשה ובאן הצליחה לרפא רק מעט מהם. תוך מספר סיבובים קצר כמה סטארים היו על סף מוות וגם גונד ופלגטון נפצעו קשה. אאורוס ופורטמאר החליפו כמה מהפצועים, אך מרגע שעשו זאת, הפכו לפחות אפקטיביים בלחימה ונפגעו גם הם. המצב הפך נואש ואאורוס הורה על נסיגה.

הלוחמים הסתדרו בשני טורים - בחלוץ עמדו הדריפאן, גונד ופלגטון שפילסו דרך יציאה בים הסרעפצדים, במאסף צעדו פורטמאר ואאורוס. לאחר ההתארגנות כולם החלו נסוגים החוצה, תוך שהם סופגים עוד פציעות. הסרעפצדים לא היו במצב נפשי חסון מספיק כדי לרדוף אחריהם (כאמור הם ספגו אבדות שהיו קרובות לסף השבירה שלהם), אבל ירו אחרי הנסוגים כמה מטחי חצים. רק בזכות פעולה מהירה של פרנג'ין, שהסית את החצים ברוח עזה אותה זימן בכשפיו, נמנע מוות של כמה סטארים וכנראה גם של אחדים מבני החבורה.

כולם הגיעו שפופים ושבורים למקום ההתכנסות והאשמות הדדיות החלו לעוף באויר. כעת היה ברור שלו נאיל ופרנג'ין היו בתוך המבנה, ניתן היה להחזיק מעמד עוד כמה סיבובים (ואם הסטארים היו ממוגנים כמו שצריך אף יותר זמן מכך..) - בדיוק אותם סיבובים שהיו נחוצים לשבירת הסרעפצדים.

אאורוס, אצילי כתמיד לקח על עצמו את האחריות והחליט לעשות מעשה - הוא ניגש אל המחנה הסרעפצדי כשקשתו מופנית כלפי מטה (כזכור - הסימן המקביל ל"דגל לבן" בעולם שלי) וביקש לדבר עם המנהיג. לאחר כמה דקות, יצא אליו הסרעפצד שהפך למנהיג החדש, ואאורוס זימן אותו לדו-קרב. לאחר חילופי דברים קשים, הסרעפצד הצליח לגרום לאאורוס לקבוע את הדו-קרב לשבוע מאותו יום (כבר אמרתי שהוא לא היה מרוכז).

באותו שבוע עבר הסרעפצד מטאמורפוזה והפך מסרעפצד רגיל לתפלצץ ענק עם 4 זרועות (ממשו כמו המנהיג הקודם שחוסל בידי ז'נה). הפצרותיהם ותחנוניהם של בני החבורה ופורטמאר לא הואילו - אאורוס טען שהוא נתן את דיברתו ויעמוד בה - הוא סירב לבטל את הדו-קרב, לאפשר לז'נה לפשוט שוב על המחנה או לנקוט בכל פעולה עקיפה אחרת, שעשויה להיתפס כהפרה של אחד מכללי קרב הביניים שנקבע. ביום המיועד הוא התייצב לבדו בפני מנהיג הסרע-פצדים והתפלל לחסדו של מונתאו.