חלק 101: הלחש האחרון של אוטארפור

"שמי הוא טאו. מזה מאות שנים אני נמצא במצב הקיום הארור בו אתם חוזים. העורב שלי, בן לוויתי הנאמן, היה עד לניצחון הכביר שלכם על שלוש יצירות האופל. הוא סיפר לי כי אתם לוחמים כבירים, ואם הצלחתם לחסל את אותן מפלצות אין ספק שכך הוא. היות ואתם לוחמים דגולים אני בטוח כי תוכלו לעזור לי - אני מבקש מכם שתהרגו אותי"

החבורה החלה מחליפה מבטי השתאות ובלבול והוא המשיך ואמר -

"אני יודע כי מדובר במשימה קשה, הקללה שהוטלה עליי היא רבת עוצמה ומסוכנת כאחת. אני מוכן לגמול לכם היטב - אם תהרגו אותי אדאג כי תקבלו את הכסף והרכוש שלי ושל חבריי - אוצרות רבי ערך. כמו כן ברשותי מידע רב לתת לכם על המתרחש בערבה".

לא אמשיך להלאות אתכם בפרטי הדו-שיח שנוצר, שכן הם די חזרו על עצמם, מלבד דבר אחד - כשהדמויות שאלו אותו על מצבו, הסתבר שהוא הגיע לכאן לפני מאות שנים כחלק ממשלחת שיצאה ללכוד את אוטארפור. טאו סיפר כי הכוהן המטורף הרג את חבריו וקילל אותו, ומאז הוא נמצא במצבו העגום - ספק מת, ספק חי, ורק רוצה להשתחרר ממנו ולמות.

בזמן חילופי הדיבורים, ז'נה ירד מאחד הסוסים, התקרב אליו בזהירות וניסה לדקור אותו. הוא פגע בטאו בקלות, שכן זה לא ניסה להתנגד וגופו נראה כמתפורר למגע הסכין. טאו פרש ידיו, הביט אל על ואמר בקולו הסדוק/ספק אנושי ספק לא -

"כן! כן! תודה, מי יתן ונלפר יברך אותך, אנא המשך"

החבורה הייתה פחות נלהבת ופי הרדימה את ז'נה בלחש אחד (פלאנק כל הזמן חשב שהוא מעמיד פנים - וניסה להעיר אותו כשהוא אומר "בוס, זה בסדר, זה עבר - עבדת עליהם בוס! בוס?"). טאו הוריד את זרועותיו ושאל את החבורה מדוע הם עצרו את ז'נה ולא מצטרפים אליו והורגים אותו. פרנג'ין הוציא מתיקו את הביצה, הניף אותה בידו הימנית ושאל את טאו האם הוא יודע מה זה. מכאן דברים החלו מתנהלים במהירות -

טאו נמלא זעם ובעודו צורח, בקול מקפיא דם -"ארורים יהיו כוהן הכזב ומשרתיו!" שלף את חרבו, הסתער על פרנג'ין וקטע את כף ידו באבחת חרב מהירה אחת. הסוס של פי נכנס לפאניקה והיא השתלטה עליו בקושי. בוגלאגו והוק הסתערו על היצור, עמדו בינו ובין המונג והחלו פוגעים בו - מפוררים חלקים מגופו.

בינתיים, מאחור, פרנג'ין בקושי הצליח להשתלט על סוסו ועל עצמו מרוב עוצמת הטראומה. פי ניסתה להטיל לחשי אשלייה והקסמה, אולם אלה לא השפיעו כלל על היצור. כמובן שכל זמן הקרב החבורה ניסתה להרגיע את טאו - ולומר לו שהם לא משרתיו של אוטארפור אולם ללא הועיל - הוא נלחם בשצף קצף וצרח שהוא לא מאמין להם, שכן ביצה כזו הייתה אחת מהדברים שהכוהן גנב, ולכן אם היא בידיהם הם חייבים להיות משרתיו (כלומר פי ניסתה לעשות זאת, השאר היו עסוקים מידי בלחימה, בשינה או סתם בחיפוש אחר היד שלהם....).

לבסוף, הוק ובוגלאגו פגעו ביצור עוד ועוד ונראה כי "הרגו" אותו - גופו התפורר לאבק דק (העובדה שהיצור ניסה לתקוף את פרנג'ין ולא התמקד בתוקפיו שלו עזרה מאוד....). בינתיים, צולאסיוס הגיע בדהרה למקום והחל מטפל בפרנג'ין. לאחר ניתוח של כמה שעות וטיפול של כמה ימים, ובעזרת אין ספור לחשים ותפילות הוא הצליח להחזיר את היד למקומה (לא לפני שהחבורה מיצתה כל בדיחה אפשרית על המצב כמו - "פרנג'ין הזה לא טומן ידו בצלחת", או "צולאסיוס אחז בידו של פרנג'ין וניגש למלאכה" וגם "פרנג'ין הזה! ידו בכל ויד כל בו" ואפילו פרנג'ין בעצמו שאמר "אני מסיר את ידי מהעניין ומפקיד את הכל בידו של צולאסיוס...").

בזמן שצולאסיוס מטפל בפרנג'ין החבורה מצאה בתיקו של טאו מספר שיקויי ריפוי, הוק ניסה להרים את החרב הממזרית של היצור, שהייתה קסומה, אבל משום מה לא הצליח לאחוז בה והיא נשמטה ממנו (למרבה האירוניה פי כן הצליחה להרים אותה, אבל לא להשתמש בה....). כמו כן הם ניסו לערוך חיפושים באזור בתקווה למצוא את ה"אוצר" עליו דיבר המת החי אולם לשווא (או כמו שכתבתי בעדכון לאחד השחקנים שלא היה באותו מפגש - איזה חברים דואגים - חבל על הזמן, ממש דמעות חונקות את גרוני מרוב הדאגה המסורה לפרנג'ין).

בימים שבהם פרנג'ין התאושש ושאר החבורה עסקה בעניינה, נראה היה כי האבק שהיה פעם גופו של המת החי, מתחיל להתקבץ יחדיו. ז'נה כל הזמן חבט בחלקים המתחברים עד שהפכו שוב לאבק, אולם קצב ההתקבצות רק גבר. היה ברור כי כדי "להרוג" אותו ממש, החבורה תזדקק ליותר מסתם קרב. בשלב מסוים, הם אספו את את האבק, פרנג'ין הפך ליסודן אדמה, והטמין את האבק מאות מטרים מתחת לפני האדמה - זה לא עזר, כמה שניות לאחר שפרנג'ין חזר לצורתו והחבורה נערכה להתרחק מהמקום, טאו פשוט יצא מן האדמה, נעמד בפניהם והחל מדבר איתם. נראה היה כי אינו זוכר את הקרב שערכו, ואת התקרית עם פרנג'ין, הוא חזר על בקשתו - שיהרגו אותו ויגאלו אותו ממצבו המיוסר.

וכאן שוב הוכח שהמציאות עולה על כל דמיון וקרה משהו שלא תכננתי כלל - פרנג'ין שלף מאמתחתו את המגילה האחרונה של אוטארפור שנותרה ברשותם - מגילה שאמורה לסתור השפעות של לחשים מרושעים. הוא נתן אותה לצולאסיוס וזה הטיל אותה על טאו. למרות שהלחש לא היה זה ש"כתוב בספר החוקים", מכיוון שהמגילה נוצרה בידי אוטארפור, שגם גרם למצבו של טאו, לא יכולתי שלא לרפא אותו -

הברדס נשמט מעל ראשו של המת החי - לשבריר שנייה עורו הסדוק נרפא התמלא צבע אנושי, פניו הגרומים התמלאו, עיניו חזרו למצבם הטבעי. שערו הדליל התמלא וצמה מצרית עבותה הופיע על ראשו, שזורה בחישוקי זהב וכסף - החבורה ראתה לפניה אדם נאה בשנות השלושים לחייו, ועל פניו נסוב חיוך של אושר - הוא הספיק ללחוש להם - "תודה" ואז הניף ידיו אל על, אמר "סוף סוף!" ונפל מת על הקרקע.