חלק 18: ענקים ואשליות

מכיוון שהפוסט הזה נעלם (ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לשרת שלי שהבאיני עד הלום), אני נאלץ לפרסם שוב את חלק 18, לכל הקוראים הקבועים - תתעלמו, או שפשוט תתענגו על הנוסטלגיה.....

יומיים לאחר צאתם, באמצע המרחק למאורת אוטארפור, התריעה קיה לפרנג'ין שמשהו מתקרב. החבורה (או יותר נכון הצבא הקטן), הסתתרה בתוך הצמחייה והמתינה. כעבור דקה קצרה הופיעה לעיניהם שיירה מוזרה -

טור ובו 6 ענקים חסונים בגובה של יותר מ-9 מטר, לבושים שריונות מתכת מלאים, המעוטרים בפיתוחי זהב, נושאים מגיני ענק וקרדומות עצומים, חמושים מכף רגל ועד ראש ברובי קשת, חרבות, פגיונות, גרזיני הטלה וחניתות. פני הענקים היו נאים באופן לא אנושי כמעט, ועל ראשיהם היית אדרת שיער בלונדיני אסופה במסרקות זהב. הענק הראשון (שהיה מעט גדול יותר מהאחרים) נשא על כתפיו את לורמין וליקאנו שהיו שקועים בתרדמת עמוקה. שני הענקים האמצעיים החזיקו באפריון מפואר, מכוסה בשלל בדים יקרים שזורים בחוטי כסף וזהב ומעוטרים באבני חן קטנות (החבורה זיהתה מיד את האפריון, כאחד מחפצי המותרות המדהימים שהיו אצל אוטארפור).

היחידים שלא ראו את המראה המרהיב והמוזר היו בוגלאגו ואאורוס. בוגלאגו החל נובח בתוקפנות ואמר לפרנג'ין (כן אני מזכיר שוב - פרנג'ין מדבר עם חיות) שהוא מריח ריח של מוות. אאורוס ראה את האמת במלואה - המראה כולו היה אשליה מלבד האפריון והעובדה שהדמות הראשונה בשיירה, אכן נשאה את לורמין וליקאנו חסרי ההכרה - מה שבאמת היה שם הוא האלמתים של אוטארפור ובראשם הזומבי המינוטאור מטיל האימה ולא ענקים.

פרנג'ין ואאורוס עדכנו את כולם, נאיל הטילה עליהם לחש כלשהו ועיניהם נפקחו למראה האמיתי (אם כי האשלייה הייתה כה רבת עוצמה עד כי לחלק מהם לקח זמן מה לראות את האמת). מבלי לבזבז שנייה נוספת בני החבורה התרוממו מהמחסה, ניגשו לאפריון וקראו למי שלא יהיה בפנים לצאת החוצה (חלק בשפה מנומסת יותר וחלק אחר בשפה מנומסת פחות). בתגובה, השיירה אכן נעצרה, וילון האפריון נפתח ומתוכו יצאה בת אנוש יפהפייה - בלונדינית תכולת עיניים עם שיער שופע גולש על חזה מרהיב, לבושה בשמלת משי חצי שקופה שהבליטה את גופה החטוב והמושלם.

פניה של האישה ענדו ארשת משועממת חולמנית ומתפנקת (כמו של חתול שכרגע סיים ארוחה דשנה). היא סקרה את החבורה ואמרה בקול פעמונים ערב - "כל כך חם פה, מה בפיכם נתינים יקירם, אמרו נא מהר כי אני חפצה להמשיך בדרכי למקום נעים וקריר יותר". החבורה שאלה אותה לזהותה בצורה תקיפה, דרשה שתשחרר מיד את ליקאנו ולורמין וחלק אף שלפו נשקים (ובראשם ז'נה ופלגטון) והיא ענתה "אני הוד מעלתה לאוז'רושק, שליטת האזור, כשתלמדו לדבר אלי בכבוד הראוי אליי ולא בגסות וולגארית אולי אשקול להרשות לכם לפנות אליי שוב", אמרה ונכנסה אל האפריון.

מכאן דברים החלו מתגלגלים במהירות - ז'נה ופלגטון נכנסו אחריה בנשקים שלופים אל תוך האפריון ודרשו ממנה שוב לשחרר את ליקאנו ולורמין. בחוץ אאורוס והסאטארים מתחו את קשתותיהם והתכוננו ללחימה. באותה שנייה בערך לאוז'רושק פשוט נעלמה מתוך האפריון בעוד הזומבים הניפו נשקיהם ונעו לעבר החבורה (כשהזומבי מינוטאור מניח את לורמין וליקאנו על האדמה בעדינות ומצטרף לאחרים). אאורוס והסאטארים ירו מתח חצים שהצליח לפגוע בזומבי מינוטאור ולהפילו, פרנג'ין נאיל ובאן רצו ללורמין וליקאנו לטפל בהם ולגונן עליהם בעוד גונד, ז'נה ופלגטון פגעו בזומבי נוסף והרגו אותו.

בשלב זה נראה היה שהחבורה עומדת להביס את הזומבים, אלא שאז לפתע קמו ל"תחייה" שני הזומבים שהופלו ויחד עם חבריהם היכו בחבורה והצליחו לפגוע בה קשה (הזומבי מינוטאור אף הצליח לעלף את פלגטון במכה אחת ולפצוע קשה את גונד). למרות זאת, החבורה המשיכה להילחם - נאיל ופרנג'ין ריפאו את פלגטון וגונד, בעוד ז'נה אאורוס והסאטארים המשיכו לתקוף והצליחו לפצוע קשה עוד כמה זומבים ולהפיל שוב את המינוטאור זומבי, שעליו הם ריכזו את התקפותיהם.

שוב היה נדמה שהחבורה עומדת להכריע את הזומבים אל אף המכות הקשות שלהם (במהלך חילופי המהלומות, גם אאורוס ופורטמאר נפצעו מספר פעמים), אלא שבכל פעם שהופל זומבי לרצפה, הוא הוקם בלחש והחל לוחם כאילו לא קרה לו כלום, וכך הצליחו הזומבים להתיש את החבורה.

כשהמצב הפך לכמעט נואש, הגיעה תפנית נוספת - אאורוס עמד במקום והפסיק לירות. בעוד חבריו נלחמים ומפילים כמה זומבים לרצפה, הוא פשוט עמד והתפלל למונתאו. בעזרת יכלות הפאלאדין שלו לאתר רוע, הוא הצליח לזהות הילת רשע מאחד העצים הקרובים. רק אז הוא מתח את קשתו ושילח חץ רב עוצמה לעברה. דם שחור ניתז מהמקום בו פגע החץ וצרחה אדירה נשמע ממנו, כשה"דבר" שהיה שם החל להתרחק מהמקום (הוא נשאר בלתי נראה, אבל סימני הדם שניגר ממנו היו ברורים בעליל). מכאן ואילך מצב החבורה השתפר- בכמה מטחי חצים והתקפות הלוחמים הופלו שאר הזומבים, ומכיוון שהם לא הוקמו עוד, הושג הניצחון (לא לפני שאאורוס, גונד ועוד שני סאטארים הופלו מפציעות מרובות וקמו רק הודות לריפוי של נאיל ופרנג'ין - עד כדי כך הקרב היה קשה, גם ללא מי שיקים בכל פעם את האל-מתים).

לאחר הריגתו של הזומבי האחרון, התפנתה החבורה לטפל בליקאנו ולורמין. בדיקה יסודית העלתה שהם נמצאים במצב לא טבעי של חוסר הכרה, שנבע מאותו סם משתק רב עוצמה בו הורעל הדירפאן של המונגים. המסקנה הייתה חד משמעית - שלוש המכשפות (שלאוז'רושק הייתה ככל הנראה אחת מהן) עשו יד אחת עם הסרעפצדים והמנטיקורות, ולפי דברי לאוז'רושק, הן כנראה היו אלה שכעת שלטו במהלך העניינים.

כעת, היה ברור לחבורה שיש לבצע מהלך נגדי שישיב להם את היתרון והיוזמה. לאור ההבנה הזו, הם איתרו את המונגים, הפקידו בידיהם את לורמין וליקאנו, השאירו שם את נאיל ואאורין שישגיחו עליהם והורו לפורטמאר והסאטארים לאבטח אותם. בינתיים, החבורה עצמה יצאה למאורה של אוטארפור בכדי למצוא שני דברים - דרך כלשהי לסתור את הסם ועקבות שאולי יובילו אותם למאורת המכשפות.