חלק 66: זנב מכשפות

בלילה, במהלך המשמרת של ז'נה ופלגטון, בעוד הסייר מפליג בתיאוריה של אאולי, ושומע מההוביט עוד סיפורים על ההרפתקאות שלהם במהלך השנה בה חי עם הקופים, נשמע לפתע צחקוק מפתח הבית. פלגטון וז'נה הפנו את מבטיהם לשם וראו את השדון הקטן ממבוך הדבש, משרתן של המכשפות שאז בעבר, בזמן המלחמה, נתן להם נוגדים לרעל המכשפות בתמורה לשוקולד.

הוא ריחף באויר ליד הפתח, קרוב לתקרת המבנה, ולפני שהספיקו להגיב הוא הטיל לחש כלשהו, הביט בעיניו של פלגטון, צחקק ואמר לו -

"יש מישהו מאוד חשוב שמתקרב לכאן והוא עומד להיות מותקף על ידי תמסח. כדאי לך לרוץ לשם ולהצילו, מאוד כדאי לך..."

כמו אחוז כישוף (או יותר נכון לא כמו...אלא באמת...), פלגטון קם, שלף את חרבותיו ורץ במהירות אל מחוץ למבנה מתרחק לכיוון שאליו הצביע השדון.

ז'נה הצליח להעיר כמה מחבריו בבעיטות ולשלוף את קשתו. השדון ריחף קרוב לפתח וצחקק, הוא עשה עוד כמה תנועות בידיו ושילח אנרגיה כלשהי לפאלדאדין שרק החל מתעורר ועילף אותו באחת. החבורה החלה מתעוררת - גונד הרים את גרזנו, פרנג'ין זימן היפוגריף מאחורי היצור שתקף אותו, אך החטיא. בראדור קם, הטיל עליו לחשים רבי עוצמה, אחד אחרי השני הם נבלעו בשדה כוח שהיה סביבו ולא עשו שום נזק (כעת החבורה שמה לב כי הוא עטף בכמה שדות כוח מכל הכיוונים, וזו כנראה גם הסיבה לכך שההיפוגריף התקשה לפגוע בו). השדון הביט בפרנג'ין, עשה תנועה כלשהי בידו ואמר -

"איזה כיף שסילקתם את מה ששומר מלמעלה, עכשיו אני פשוט יכול לעוף פנימה והחוצה. הרבה יותר מהר ופחות מיגע, דרך אגב, יודע כמה שדונים צריך כדי להרוג מונג?"

וברגע שסיים, פרנג'ין החל מתפקע בצחוק מתגלגל וחסר שליטה, הוא אף נפל על הרצפה ופרכס מרוב צחוק, בקושי יכול לנשום. גונד ובוגלאגו הסתערו עליו, אולם, כל עוד היה באויר לא יכלו לעשות הרבה (גונד ניסה להשליך את גרזינו אך החטיא אותו כחוט השערה). בינתיים בראדור רץ לאאורוס והשקה אותו שיקוי ריפוי מחייה אותו מעט. ז'נה נעלם באחת מפינות החדר וירה מן המסתור, פגע אך לא הצליח לעשות נזק רב.

היצור נפנה אל גונד, אמר לו משהו בגמדית, וגם הוא קרס על הרצפה בפרכוסי צחוק בלתי נשלטים. ההיפוגריף המשיך לתקוף. הוא לא הצליח לחדור דרך שכבות ההגנה הרבות של השדון בכפותיו, אולם מקורו הצליח לפגוע ביצור החמקמק ולפצוע אותו. בינתיים אאורוס שוב היה בהכרה. האביר התרומם מעט, שילח שני חצים אל השדון ופגע באחד מהם. השדון לא נראה פגוע מאוד, אך נראה כי היה מופתע מעצם העובדה שנפגע כלל. הוא הפסיק לצחוק והחל צורח - "אז ככה אתם רוצים את זה, בכוח אתם רוצים למות, לאט וביסורים".

הוא מלמל כמה מילים ולפתע נעלם. ההיפוגריף המשיך לחבוט במקום בוא עמד קודם, דבר שגרם לחבורה לחשוד שהוא מריח אותו וכי השדון עדיין נמצא שם, בלתי נראה. אאורוס מיקד את מבטו, וחש באמצעות ראיית הפאלדין שלו את הילת הרוע של היצור שאכן נשאר באותה אזור, אולם החל נע לעבר היציאה חולף על פני ההיפוגריף. שניה לפני שיצא מחוץ לטווח הראייה שלו, האביר כיוון אליו חץ בודד, פגע בו והרגו.

בינתיים בחוץ, פלגטון המשיך לרוץ כמה דקות, אל תוך הביצות כאחוז שד (רק שבמקרה שלו זה ל היה"כ" - אלא בדיוק המצב...), כשלפתע, מתוך אחת השלוליות זינק אליו תמסח ענק. השניים נאבקו דקות ארוכות ולבסוף פלגטון חיסל אותו לא לפני שנפצע קשה מאוד. כשהתעורר מהלחש שהוטל עליו והיה מטושטש ומבולבל חזר לאחור. בדרך פגשו אותו חבריו שרצו לחפש אחריו. פרנג'ין ריפא אותו וכולם חזרו למבנה.

החבורה נשארה יום נוסף כדי לחבוש את פצעיה ואז התחילה במסע רגלי אל מחוץ לתא השטח/ביצה, הפעם מתוך מטרה לא לחזור אליו עוד. יעדם היה עץ גדול שאאולי סיפרה לפלגטון על מקומו, עץ שקיוו שיוכל להיות משכן חדש לאש החיים התמידית. במהלך המסע בביצות החבורה הותקפה בעוד כמה משוכניה - תמסחים וסרטני ענק.

התמסחים לא היוו בעיה מיוחדים אולם סרטני הענק התבררו כמסוכנים במיוחד, משום שהפרישו רעל מגע שהצליח לשתק את בראדור ופרנג'ין, לפני שהספיקו לפעול. אולם הלוחמים היכו ביצורים והרגו אותם במהרה (בין הגרזן של גונד, הזעם החייתי של פלגטון, מלתעותיו של בוגלאגו וחציהם של אאורוס וז'נה ,הם הפכו להיות יותר מסוכנים מרוב המפלצות באזור.... וזה לפני שאני מזכיר את לחשיו של בראדור, והקרקס המעופף של פרנג'ין...).