חלק 32: רוח ענוגה

החבורה נעצרה מעבר לפינה ודרשה לדעת מי מדבר אליה. הקול ענה "אני היא פולרארשיריהאן" (Folrarshirihan) והיא המשיכה ושאלה מי הם. מרבית החבורה החלה להתייעץ בשקט האם כדאי להם להציג את עצמם, אך אאורוס האציל וחסר המורא, חש בכל מאודו שאמנם יש כאן ישות שמקורה במעשה רשע ולא טבעי, אך היא בעצמה בשום פנים ואופן לא מרושעת, אלא טובה. לכן מבלי להמתין, הוא צעד מעבר לפינה התייצב מולה, כרע ברך והציג עצמו (וכמו שלמדתם להכיר את אאורוס מצד אחד ואת החבורה הצינית מצד שני, אתם בטח מתארים לעצמכם שכמה מבני החבורה אמרו לעצמם או בקול רם - "בטח! בטח!, אאורוס חש ב- 'כוחות הפאלאדין המופלאים שלו' שהיא יצור טוב ולא רע....בסדר! - תגיד ת'אמת - הוא חש בכוחות ה -'אאורוס' שלו, שזו בחורה...").

לתדהמתו ופליאתו הרבה, התברר לאאורוס כי אכן מדובר ברוח רפאים של אלפית (אבל רק לתדהמתו, האחרים כבר ניחשו את זה - קולה ודבריה לא הותירו מקום לספק. אאורוס פשוט לא יכול היה ליישב את הסתירה, בין התחושה שלו - שמדובר ביצור טוב, לבין הקול ששמע, שהיה ללא ספק כזה של רוח). גם בעומדו לידה, הוא לא חש כי רוע כלשהו קורן ממנה עצמה, אלא ממקור אחר הקשור אליה - הוא הרגיש, כי היא נוצרה מאירוע מתועב, שבאופן רגיל היה אמור לעוות את נשמתה ולהפוך אותה ליצירת רשע טהורה. הוא גם ראה שהיא נלחמה בו, יכלה לו ולמרות הכל שמרה על מרבית אשיותה המקורית, שהייתה טובת לב, אצילה ונדיבה. בעומדו לידה, הוא לא יכול שלא לחוש בעצבות הנוראה שיש בה על מצבה ובמחיר הנפשי הכבד, שזה גבה ממנה, מה שאף הגביר את הרושם שהטילה עליו.

הרוח ריחפה כמה ס"מ מעל הקרקע, והייתה שקופה למחצה (אם כי הרבה יותר ברורה מהרוח הקדומת שפגשו בה). כדרכם של אלפים פניה היו נאים מאוד במושגים אנושיים, אם כי אי אפשר לומר שהיא יפהפייה עוצרת נשימה (לא לבני אדם וודאי לא ביחס לאלפים). אדרת שערה הפזור הייתה סגולה, התנופפה בעדינות והגיעה עד מותניה, שערה היה כה עדין עד כי הוא נדמה לעלווה של צמחי סוף. עיניה היו ירקרקות חיוורות, אפה קטן וסולד ועצמות לחייה גבוהות. שפתיה היו עבות וחושניות ביחס לאלפים ופיה רחב (כשחייכה, לעתים נדירות, הוא "כיסה" את פניה). סנטרה היה קטן ואזניה מחודדות. היא הייתה רזה ונמוכה במושגים אנושיים (כ-1.50). בכל אחת מכפות ידיה ורגליה היו ארבע אצבעות. היא לבשה טוניקת משי שעליה דגמים בצורת כתמים אקראיים בשלל צבעים. מתחת לטוניקה נגלה גוף רזה אך מחוטב. רגליה היו יחפות ועליהן אצדעות מפנינים. בידיה אחזה נבל.

ברגע שהרוח, ראתה את אאורוס, זעקת אימה יצאה מפיה והיא עפה לעבר אחד הקירות ונעלמה בתוכו, משם היא צעקה "אנא בן תמותה אציל! אני מעריכה את נימוסיך הטובים וטוב ליבך, אבל אתה מסכן את עצמך בהביטך בי, אני מתחננת בפניך לסגת לאחור ולדבר איתי רק מעבר למחסה כלשהו, שיסתיר ממך את מראי. לא אוכל לשאת את המחשבה כי תמות בגללי, כבר גרמתי יותר מידי מוות ושכול...אנא! אל תסכן את עצמך בהביטך בי."

רק לאחר הפצרות מרובות של אאורוס והבטחות אין-סופיות שהוא אינו מושפע ממראה רוח הרפאים שלה ורואה אותה כמו שהיא - אישה יפהפיה וטובת לב, ולאחר שהבטיח שבני החבורה האחרים יימנעו מלראותה, היא ניאותה להתגלות בפניו שוב. היא יצאה בהיסוס מתוך הקיר והתייצבה מולו קצת סמוקה (טוב, עד כמה שרוח רפאים יכולה להיות סמוקה) ומבוישת מהמחמאות שהרעיף עליה. הוא לא חיכה שתמשיך ושאל אותה מיד, מה יוכל לעשות כדי לעזור לה להשתחרר מהמצוקה שהיא נמצאת בה.

באותו זמן החבורה חיכתה מעבר לפינה מקשיבה ועוסקת בשלה -

גונדולן ניהל ויכוח סוער עם הגרזן ("אוי, איזו רוח רפאים יפה! איזו רוח רפאים נחמדה! בואי רוח רפאים, אני אעזור לך, אעשה לך מסאז', אביא לך פרחים, אשמע ת'שירים ש'ך, אקריא לך ת'שירים שלי, נחשוב ביחד על חרוזים... - כוסיות!!! כולם כוסיות!!!")

בראדור, שחזר מהשירותים מיד כשסיימתי להקריא את השיר, צעק לאאורוס לא לסמוך על הבת אתם יודעים מה, שכן היא בטח תבגוד בהם. וחוץ מזה, רוח רפאים שלא משתלטת על המכשף ומנסה להרוג דרכו את החבורה, היא לא מישהו שאפשר לסמוך עליו (אני כבר אמרתי שהוא נהנה עד בלי די מהרוח הקודמת שהשתלטה עליו, וכמעט הרגו באמצעותו את החבורה? - אז אם לא, אני אומר את זה כאן, זה היה המשחק שהוא הכי נהנה ממנו!).

ז'נה כל הזמן צעק לאאורוס לשאול אותה....טוב אתם יודעים מה....(והאמת שהפעם הוא אפילו קיבל תשובה - כמו שתראו מיד).

פלגטון כל הזמן מלמל לעצמו - "איך הפלאדין תופס את כל הבחורות? מה, לפאלאדינים יש יכולת קסומה להגיע ראשון לכל בחורה? הוא יכול להמיר את 'הכאת הרוע' ל'השכבת בחורה'? למה השה"מ לא סיפר לנו על זה? זה לא כתוב בספר השחקן! פאלאדינים אמורים להיות לוחמים-נזירים! אנחנו הסיירים אמורים לקבל את כל הבנות! איזה מין מערכה זאת? וחוץ מזה מה איתי? מה לא כתוב בדף דמות שלי שאני ממיס לבבות?...."

פרנג'ין המתין בסקרנות דרוכה ושאל את עצמו - "פלאדינים שמחזרים אחרי רוחות, מכשפים שרוצים שישתלטו עליהם, גמדים שמדברים לגרזנים שלהם, הוביטים עם אובססיה לתיקים וחבלים וסיירים עם קנאת פין - מה לעזאזל אני עושה כאן? אני בן האלולי, זה שאמור להציל את העולם מכלייה על ידי גורם רוע לא יודע....זה עניין רציני, מה לי ולחבורה הזאת?"

ובוגלאגו (שהוא כאמור אחד משלושת הגיבורים האמיתיים של המערכה לצד קיה והתיק של ז'נה, והאינטלגנטי ביותר - גם ביחס לחבורה, למעט פרנג'ין אולי) - חשב:"לעזאזל, שוב מפלצת בלי עצמות! טוב לא נורא, אולי היא בכל זאת תיכנס אל תוך המכשף והפעם ירשו לי לאכול אותו סוף סוף...."

ובנימה יותר רצינית -

החבורה התיישבה במקומה, בעוד אאורוס מחליף מילים עם הרוח. היה ברור שהוא כבר הרשים אותה בעצם העובדה שהוא אמיץ מספיק בכדי לעמוד מולה בלא שהפחד יחדור אליו וישפיע עליו. לרושם הראשוני הרב, התווספה עד מהרה הערכה לנוכח טוב ליבו, נדיבותו הרבה ודיבורו המנומס והמתחשב.

היא הציעה להם כל עזרה שיבקשו. מבלי להסס, היא הטילה לחש כלשהו וסיפרה לז'נה כי תיקו נמצא במרחק לא רב מכאן במערה כלשהי בג'ונגל. לבראדור ופרנג'ין היא הציעה לתרגם את מדריך האלכימיה שמצאו, כדי שיוכלו להיעזר בו להכנת תכשירים אלכימיים שונים; היא ריפאה בלחשים את פלגטון וגונד; ורק אאורוס, סירב לקבל ממנה כל עזרה, דבר שרק גרם לדמותו להתחבב עליה יותר.

לאחר חילופי דברים נוספים, הם ביקשו ממנה מידע על מה יש בהמשך המצפה. היא ניסתה להתחיל לדבר, אבל פרצה בבכי. רק לאחר שעות רבות בהן אאורוס ניחם אותה, היא נרגעה והצליחה לדבר בבהירות (אם כי גם אז, בתוגה גדולה ותוך כדי "הפסקות השתנקות" מרובות) - היא חשבה שהסכנה הכי גדולה במצפה היא רוחו של משפלארנומאראן Meshflarnumaran), אהובה לשעבר, וכעת אויבה בנפש (כמובן שהיה צריך לעצור ולהסביר, שזה ההוא מהשיר, שכנראה בגד בעמו וחובתו והפך מרצונו לרוח ובעקבות זאת היא נאלצה להפוך לרוח גם כן, מכיוון שגורלו קשור בגורלה......).

היא המשיכה ואמרה שהוא שוכן בהמשך המצפה ושהוא כנראה זיהה אותם ועוקב אחריהם. לדבריה הוא מטיל לחשים רב עוצמה שנוהג לזמן יצורים מסוגים שונים בכדי להילחם באויביו (לפי מיטב הבנתה כמה מהיצורים החזקים ביותר שתקפו אותם, היו כאלה שהוא זימן נגדם, ביניהם השד מרובה הזרועות). לפי הכרתה אותו, עד עתה הוא בעיקר בחן את כוחותיהם ויכולותיהם, וכעת הוא ינסה לתקוף בעוצמה יותר גדולה - שוב, בעיקר באמצעות יצורים מזומנים (לדבריה, כמעט בשום אופן הוא לא יחשוף עצמו בקרב גלוי).

כששאלו אותה לנקודות תורפה, היא אמרה שהיא לא מכירה כאלה - לפני מותו הוא היה בעל עוצמה מרובה, כעת משנוספו לו כל היכולות של רוח רפאים, הוא עוד יותר חזק. היא אמרה שהיא יכולה לגונן עליהם כל עוד הם בקרבתה, אבל שהיא לא יכולה לעזוב את המסדרון בו היא שוכנת (בניגוד אליו - שככל הנראה יכול לנוע בכל רחבי המצפה).

לאחר שסיימה לספר את שידוע לה, היא הפצירה בהם שוב ושוב שלא להתעמת איתו. בשלב זה אאורוס הודה לרוח, ופרש להתייעצות עם החבורה.