חלק 67: מהם החיים בלי קצת פודינג

בני החבורה המשיכו במסע כשהם נושאים את פרגנ'ין ובראדור על כתפיהם. השניים התאוששו תוך כמה דקות וכעבור שעה קלה חזרו לפעילות רגילה. לאחר יום, החבורה יצאה מתא השטח. הם נפרדו מהעץ חי והתקדמו למקום שפלגטון הוביל אליו. כשהגיעו למרחק מה מהמקום פלגטון ופרנג'ין התקרבו אליו בחשאי כדי לסייר ולתצפת.

לרוע מזלם היצור שהיה שם היה חד עין במיוחד. הוא אומנם לא ראה את ז'נה, אבל הסייר לא היה מספיק חבוי כדי לחמוק מעיניו. לפני שהספיקו לשים לב הם הותקפו בידי יצור מוזר למראה.

הוא היה קטן (בגובה של פרנג'ין), ונראה כמו אדם ישיש מצומק ומגויד כמעט במצב של תת רעב. פרצופו היה מקומט ומעוות משנאה ועליו אניצי שיער לבן. עיניו בולטות ופוזלות ואדומות מזעם. פיו היה מלא שיניים רקובות, הוא לא היה לבוש דבר מלבד אזור חלציים מטונף. למרות מראו הקטן והמצומק הוא היה נמרץ ונע במהירות מפתיעה. בשתי ידיו אחז נשק מוזר - מוט עץ ארוך ובקצהו להב ארוך ומשונן שהזכיר מסור. (הוא נראה גדול מידי מכדי שיצור בגודלו יוכל להניפו כראוי ובכל זאת הוא הניף אותו במהירות וקלות וכפי שיסתבר מיד בקטלניות מדהימה).

היצור הביט בהם בעינוו הבולטות מלאות הטירוף, פיו החל מעלה קצף והוא הסתער עליהם בחמת זעם רצחנית תוך שהוא צורח בקול צרוד - "נשמות! נשמות!" ברגע הראשון פלגטון נחר נחרת זלזול, שלף את חרבותיו ונערך להילחם ביצור. אולם אז היצור הגיע אליו והוציא לו את כל הזלזול, כשהיכה בו במסור הענק שלו ופצע אותו קשה, כמעט קוטע לו יד. פלגטון השתתק אך לא נרתע. הוא ניסה להכות ביצור, אולם הוא היה מהיר וזריז וחמק מרוב מכותיו. כאשר כן הצליח לפגוע בו, חרבותיו החדות בקושי הצליחו לעבוד את עורו המגויד של היצור שהיה קשה כמתכת. ז'נה תקף את היצור מצדו השני בפגיונו אולם גם הוא בקושי פגע וכשכן פגע לא הסב לו נזק רב.

לאחר כמה דקות של קרב, היצור בקושי נפצע בעוד ז'נה ופלגטון נפגעו קשה. מה שחמור יותר הייתה המגמה - היצור פגע בהם באופן שיטתי במסורו בעוד שהם בקושי הצליחו לפגוע בו וגם כשכן, פצעו אותו קל בלבד. באותו רגע הם החלו שומעים קולות דומים לשלו וראו 4 יצורים זהים לו מתקרבים אליו, כולם צורחים כמוהו - "נשמות! נשמות!".

ז'נה ופלגטון הביטו זה בזה, אחזו בנשקיהם, נשמו עמוק, אזרו אומץ ו...החלו לרוץ כמו מטורפים לעבר החבורה, כשהיצורים המוזרים דולקים בעקבותיהם. בתחילה המרדף היה צמוד, שכן היצורים נעו באותה מהירות כמו ז'נה. בשלב מסוים פלגטון לקח את ההוביט על כתפיו והחל נע מהר יותר. בשנה בה בילה עם הקופים הוא למד לנוע מהר יותר מרוב בני האדם (ועוד יותר מהר בסביבה מיוערת), וכך תוך זמן קצר הם הגיעו לחבורה כשהיצורים במרחק מה מאחוריהם.
מתנשמים ומתנשפים הם סיפרו לחבורה מה קרה (וכשסיימו לספר מה ורדף אחריהם הגרזן של גונד צועק לו - "אוי יו יוי, איזה פחד 5 יצורים קטנים וזקנים עם מסורים רודפים אחרינו, או אני רועד - כוסיות!! כולם כוסיות! חשבתי, אולי הסייר יחיה שנה עם הקופים, אולי יפסיק להיות כוסית ויתחיל היות גבר! אבל לא! כולם כוסיות!!!).

החבורה הספיקה לעשות כמה הכנות קצרות - אאורוס זימן את סוסו ודרך את קשתו. פרנג'ין זימן היפוגריפים. ז'נה הטיל על עצמו לחש הגנה והסתתר מוכן לירות חצים. בראדור הפך לאיש מכונף והמריא לאויר, מטיל על עצמו לחשי הגנה. פלגטון התרפא מעט ונערך שוב ללחימה וגונד התיצב לידו.

כשהופיעו חמשת היצורים המוזרים והסתערו עליהם בחמת זעם החבורה תקפה ללא היסוס - היצור הקטן ראשון וכמה מטרים אחריו ארבעת אחיו. בראדור נעמד מעל הארבעה באויר ואש בוערת יצאה מבין אצבעותיו, היא ניתחתה על הארבעה והרגה אותם באחת. היצור המוביל התעלם מחבריו ותקף את גונד. הוא הפיל אותו במכה אחת (ואני לא חושב שאני צריך לפרט מה הגרזן אמר על זה), ואז פצע קשה את פרנג'ין.

המונג הפצוע ריפא את הגמד והשיב לו מעט חיים, מספיק כדי לשתות שיקוי ולהתחזק עוד יותר. בינתיים פלגטון הסתער על היצור מאחור ופגע בו בחרבותיו פוצע אותו עוד. היצור פגע שוב בפרנג'ין ועילף אותו. גונד המאושש, קם, אחז בגרזן בשתי ידיו והיכה בחמת זעם את היצור, פוגע בו קשות. אאורוס וז'נה תרמו את חלקם ופצעו את היצור עוד בחציהם. בראדור שריחף מעל הטיל עליו כמה לחשים רבי עוצמה, אולם היצור עדיין עמד. היה זה בוגלאגו שבסופו של דבר הרגו - קוטל הדרקון הסתער עליו בחמת זעם, הפיל אותו והרג אותו בנשיכה חזקה ששיספה את צווארו.

החבורה שבה לעץ ותצפתה עליו. היא גילתה כי הוא זהה לעץ אש החיים התמידית שנהרס על ידי המכשפות. לאחר כמה שעות של תצפית, ז'נה הציע שאולי גם לו יש מנהרות המובילות בסתר אל בסיסו, חיפש ומצא אותן. המבנה הפנימי שגילה הי דומה אף הוא לעץ הישן שהושמד - מבסיסו היה פיר צר שהוביל אל חלל גדול במרכזו, בגובה כמה עשרות מטרים מעל פני הקרקע. ז'נה טיפס בחשאי לאורך הקיר והציץ אל החלל בעץ. היה שם עקרב ענק - גדול יותר מסוס אבירים ענק. בית העוקץ שבקצה זנבו היה גדול מראש אדם וחודו היה ארוך ועבה מחרב דו-ידנית.

החבורה המתינה יום ונערכה - פרנג'ין חיסן את עצמו, את פלגטון וז'נה מרעלים ויחד עם גונד הם עלו בפיר שבתוך העץ אל מערת העקרב (הגמד סירב לקבל לחש הגנה לאחר שהגרזן שלו צרח לו, שאם הוא מקבל לחש כמו כל הכוסיות האחרות ולא עומד בפני החרק הקטן כמו גמד, הוא פשוט לא יפגע בכלום- והוא כבר עשה תרגיל כזה לגונד בעבר, אז הגמד ידע שהוא מסוגל לכך.....). ברגע שהגיעו אל תוך החלל בו שהה העקרב, פלגטון וגונד הסתערו עליו בנשקיהם. באותו רגע כמתואם מראש, בראדור ואאורוס נכנסו מהפתח מחוץ לעץ מעופפים והצטרפו לקרב. לאחר מספר סיבובים (בהם פלגטון ניצל מארס העקרב בזכות לחשי ההגנה של פרנג'ין) חוסל העקרב.

החבורה ביתרה את גופת העקרב וסילקה אותו מהעץ. לפי הוראותיה של אאולי, פלגטון הציב במרכז החלל הגדול שבעץ, קערה שהכין מבעוד מועד ומילא אותה מים קדושים. אחר כך לקח את הבקבוקון עם אש החים ופתח אותה מעל הקערה. הלהבה זינקה החוצה והחלה בוערת בועצמה רבה, כשהיא מרחפת כמה ס"מ מעל פני המים בקערה.

בעוד החבורה מוקסמת ממראה הלהבה המרחפת על המים (מלבד בראדור שחישב כמה שווה בקבוקון היהלום שבו היא הייתה), שמעה החבורה קול צפצפני גבוה מאחוריה - "תגידו, אולי יש לכם פודינג?....."

וכך, תמו שמונה המשימות, והחבורה התחילה להרגיש את הסוף, כאשר בשלב זה ברור כי הסוף של השהייה בג'ונגל נגמר גם הוא ואיתו פרק חשוב בחיי החבורה.

כעת נותר דבר אחד חשוב למצפה - למצוא מישהו שיישב אותו (וכמו שאמרתי כבר אלף פעם לבראדור - לא! הגמדים הזקנים, החמדנים והסנילים הם לא כאלה שיכולים ליישב את המצפה ולקחת על עצמם את האחריות לתפעל אותו, וגם לא הפיקיסים, וגם לא המונגים, ושרידי הסרעפצדים בפירוש לא באים בחשבון, וגם לא המנטיקורות........). לאחר מכן יוותר לחבורה רק להתייצב בפני אדון הג'ונגל ולהביס אותו במשחק החביב עליו.