חלק 83: התנקשות בערבה

לאחר מספר שבועות של מסע חסר אירועים מל כבר היה חזק מספיק ללכת מספר דקות ואף מסוגל לפרצי מאמץ קצרים. שריריו התמלאו במהירות, אם כי היה עדיין צמוק ומגויד.

החבורה נכנסה לשגרה של מסע - בבוקר הם צדים אחר ארנבות ושפנים (פלאנק היה מעולה באיתור מחילות של כאלה) ומלקטים שורשים וצמחי מאכל (בסה"כ הכל שלושת ה"קטנים" ופי צרכו מכות מאוד קטנה של מזון, כך שזו לא הייתה בעיה מיוחדת. מים היה להם בשפע מהיסודן שפרנג'ין נשא עליו וממקווי מים שפגשו מידי פעם בדרך). במשך שאר היום הם התקדמו בעצלתיים, כשפי רוכבת על סוס מזומן שגורר מזחלת ועליה מל.

בלילות הייתה פי, שלא ישנה לעולם שומרת (כלומר מטיילת בערבה, קוטפת פרחים ורוקדת לאור הירח - הכל חוץ מלשמור) והשאר היו נחים (פלאנק לא האמין לזה ש"דרי רקיע" לא ישנים - במשך כל לילה הוא ניסה להישאר ער מתוך תקווה "לתפוס" את פי נרדמת...מיותר לציין שהוא נרדם לפני שזה קרה....).

באחד הימים, בעוד החבורה נעה כרגיל, שקט ישתרר מסביב ונראה יהיה כאילו כל החיות נעלמו. לפתע הם שמעו חשו באדמה רועדת קלות ושמעו קול דמוי תוף מגיע ממערב. הם הפנו לשם מבטם וראו ענן אבק עצום נא לקראתם. פרנג'ין שלח את קיה לסיור והיא חזרה מיד, מבוהלת ודיווחה כי מדובר במנוסת בהלה של עדר ג'אמוסים ענקיים בן אלפי פרטים. החבורה החלה רצה לכיוון השני אולם עד מהרה היה ברור כי לא תוכל להשיגם. חזית העדר הייתה כה רחבה (מספר קילומטרים), כך שגם הימלטות מנתיב המנוסה לא היה אפשרי.

בעוד החבורה מטקסת עצה (תוך כדי ריצה מהירה צפונה) העדר כבר היה במרחק של קילומטר ונע במהירות מהפנטת. כשראו שלא נותר להם זמן רב הם נקטו אמצעי חירום - וילפריד שינה צורתו לאיש מכונף (מדובר בגזע יחודי לעולמי בהזדמנות אולי אספר עליו) והתרומם לאוויר. פרנג'ין השתנה לעיט ענק ונשא על גבו את ז'נה, במקביל הוא זימן היפוגריף והורה למל לקפץ על גבו ולהיפוגריף לשאת את בוגלאגו בטפריו, במקביל פי הטילה לחש תעופה על עצמה. יחד הם התרוממו לאוויר ונעו במהירות צפונה מנסים לעבור את העדר השועט.

בעוד הם נעים בתעופה, העדר העצום חלף מתחתיהם מעלה ענן אבק ענקי. היצורים דמו כמעט בכל לג'אמוסים בעולמינו מלבד הגדול - גובהם היה למעלה מארבע מטרים ואורכם כשישה. כשהם נעו האדמה רעדה, והחבורה חשה בתנודות הקרקע גם בהיותה כמה עשרות מטרים באויר....

העדר היה עצום בגדולו אך נע במהירות מדהימה, לאחר פחות מדקה מרביתו חלף מתחתיהם ובינתיים הם הגיעו בתעופה מהירה אל מחוץ למסלולו ונחתו על הקרקע. ענן האבק היה כה סמיך, עד כי הם התקשו לראות את עצמם. אולם קיה הצליחה להבחין במשהו למרות האבק הסמיך. היא הזהירה את פרנג'ין כי חבורה של מספר יצורים שאינם ג'אמוסים מתקרבת אליהם במהירות מכיוון מערב.

פרנג'ין שינה צורה בחזרה והזהיר את החבורה. הרעש המחריד ורעידות האדמה התרחקו מהם באותה מהירות שבאו ופינו מקום לשקט שחדר לאזור, הרוח החלה מפזרת את האבק במהירות דומה ומתוך שאריות האבק המתפזר נראו דמותם של שישה זאבים ענקיים (בגודל של סוסי פוני) שועטים בדהרה לעברם. בני החבורה הבינו שהם כנראה הגורם למנוסת העדר ונערכו לקרב.

וילפריד התרומם שנית לאוויר והחל מתופף ומדקלם דברי שירה בשפה לא מוכרת לחבורה. למרות שהם לא הבינו את המילים הם התמלאו באומץ לב והתעודדו. פי הטילה לחש כלשהו לכיוון הזאבים. שנים מהם התמוטטו על הקרקע ונראו כאילו הורדמו באחת. בוגלאגו התייצב במסלולם של האחרים ופגש שניים מהם בלסתותיו. למרות הפרשי הגודל הוא נלחם כמו...ובכן כמו בוגלאגו ואף הצליח להפיל אחד מהם לקרקע.

מאחור, פרנג'ין זימן היפוגריף שתקף זאב נוסף ופגע בו. הזאבים תקפו את בוגלאגו והחטיאו, ההיפוגריף נפצע, אך המשיך להילחם בעוז. זאב נוסף תקף את מל. הוא התגלגל על הקרקע במהירות מדהימה וחמק מנשיכותיו. בינתיים ז'נה התגנב לזאבים הישנים והרג אחד באבחת סכין מהירה (למרבה פליאתה וזעזוע העמוק של פי שלא הפסיקה לדבר על כך במשך ימים ושבועות אח"כ). במקביל בוגלאגו הרג זאב אחד וההיפוגריף זאב שני. פי הטילה לחש על שני הנותרים, אך רק אחד נרדם. ז'נה חיסל את הזאב השני שהורדם כבר בתחילת הקרב והכל הסתיים.

ז'נה חזר במהירות למקום החבורה ורצה לחסל את הזאב שנותר אך פי הגנה עליו בגופה וגערה בהוביט ה"רצחני" ו"צמא הדם". זנ'ה הביט בה בפלאיה ופלאנק אמר לו "עזוב בוס, בחורה, לך תסביר לה, לא משנה....לא ישנה ע'אלק! אין דבר כזה! הלילה! הלילה אני תופס אותה נרדמת נשבע לך בוס....".

לבסוף היה זה פרנג'ין שהכריע בויכוח כשביקש מז'נה להשאיר את הזאב בחיים ולחקור אותו. הם קשרו אותו בחבלים וחיכו שיתעורר (ואם אתם שואלים למה הם חיכו במקום שפי פשוט תבטל את הלחש, אז ככה - זמן הוא לא ממש פקטור למי שחי אלף שנה וז'נה חסר הסבלנות עיצבן אותה אז....).

כשהזאב התעורר פרנג'ין דיבר איתו. החבורה הכירה סוג זה של זאבים. היה בהם ניצוץ של תבונה לא חייתית, אם כי לא ניתן לומר שהם תבוניים ממש. בכל מקרה השיחה הייתה קצרה. הזאב סיפר לפרנג'ין כי לפני כמה ימים ביקשו מהם להרוג את החבורה. הם ניסו לעשות זאת באמצעות הנסת עדר הג'מוסים. וכשזה לא קרה הסתערו עליהם. בחוכמה האסטרטגית הטיפוסית לחבורה (שדבקה גם בשני השחקנים החדשים) הם לא טרחו לברר מי ביקש מהזאבים להתנקש בהם (ולא ז'נה, בפעם המליארד - "בואו נעזוב הכל ונלך לחפש את התיק שלי" - זו לא חוכמה אסטרטגית!).

לאחר שהבטיח שהוא לא יפנה שוב נגד החבורה, הותר לזאב לברוח מהמקום והוא התרחק בשמחה לקול מחאותיו של ז'נה שמלמל "ואני חשבתי שעכשיו כשאין פאלאדין מעצבן אנחנו לא חייבים להיות קדושים וצדיקים כל הזמן". פלאנק חיזק את דבריו ואמר לו - "ידעתי, שלא היינו צריכים לקחת את הבחורה - אוי זה לא הומאני להרוג זאבים, בחורות הא! לא משנה מה? נשבע לך בוס! הלילה אני תופס אותה נרדמת, הלילה! מה זא'תמרת לא ישנה?! אין דבר כזה! הלילה בוס....".