חלק 76: המושלמת והצרוב

השורשים של הסכסוך נעוצים בתקרית שארעה לפני מאות שנים (איש לא יודע בדיוק מתי). באותה עת, פולארש, שהיה מיועד להפוך לראש הבוררים (השופט העליון שלהם ואחד מאנשי המפתח) ותוליאז שהייתה מיועדת להיות הנווטת הראשית (זו הנמצאת בקשר עם ה"אי" והמכווינה אותו) היו מאוהבים זו בזו ועמדו להכריז על התמסרות מוחלטת (הכרזה ששווה לנישואים מונוגמים - דבר מאוד נדיר אצל דרי הרקיע שהם בד"כ בעלי תפיסה פוליגאמית חופשית).

את פולראש כבר הכרנו, הוא היה אותו פולראש רק צעיר בכמה מאות שנים (וכמו שאחת הבדיחות המפורסמות עליו היא שכבר בתור תינוק הוא לא היה בוכה אלא אומר לאלו שטיפלו בו - "במטוטא מכם, אם תועילו ברוב טובכם להאכיליני במעט חלב או דבר מה דומה לכך, שכן רעב עז תקף אותי...", אבל זה היה החלק הראשון של הבדיחה, לאחר שמישהו היה אומר אותה, מישהו אחר היה עונה לו - "מה פתאום! אתה מגזים זה בכלל לא אמין, שפולראש ידבר בצורה כל כך לא מנופחת וכל כך נמוכה ודלה ללא שום פאתוס? - עזוב לא מאמין...").

תוליאז היתה הפכך הגמור ממנו. רזה בגובה כ-1.60, שיער כסוף, עור שחור, עיניים כתומות, תווי פנים נאים. במקור הייתה דרת רקיע צחקקנית וקלילה, אופטימית חסרת תקנה, בעלת חוש הומור בלתי שביר כמעט (על העולם ועל עצמה) ומעט פרואה, אך אם זאת יכולה להיות עקשנית ודעתנית מאוד, בקיצור, התאמה מושלמת.

כבר מגיל צעיר הם נמשכו זו לזו. ברגע שהפכו להיות כשירים לסיורים (וזה היה בגיל צעיר יחסית לדרי רקיע כי שניהם היו מאוד בוגרים לגילם), החלו מסיירים יחד. התקופה הייתה מסוכנת וסוערת ויחד הם עברו סכנות רבות שרק הגבירו וחישלו את אהבתם. הצלקות שעל גופם היו שריד לקרב משותף נגד לטאברק עצום מימדים - היא הגנה עליו בגופה. בזכות לחשים שהיו על שריונה היא ספגה את רוב הנזק ללא פגיעה אמיתית, אלא שידה הייתה חשופה. וכשהיא הניחה אותה על ראשו כדי להגן עליו מפני קרן החשמל, היא נכוותה בזרועה ולצערה לא הצליחה לחסום את כולה וכך חלק מפניו נכוו. לאחר התקרית הזאת הוא החל מכנה אותה "מושלמת" ומאז הכינוי דבק (הוא כמובן קיבל את הכינוי צרוב....).

כולם ראו בזוג שידוך מושלם - לא רק שהם היו נאים, אוהבים ואהובים, מזה דורות רבים, ששני מיועדים לתפקידים כה נכבדים, לא הזדווגו והדבר נחשב לאירוע המסמל מזל רב (לפי המיתוסים, הזוגות שיסדו את הגזע היו כולם "בעלי התפקיד" = נוראנ-אט-טאנו - דרי רקיע שאוחזים באחד מהתפקידים כמו בורר, נווטת, דובר וכד').

אולם עננה שחורה קטנה התגנבה לרקיע האוהבים (שימו לב למשחק מילים - עננה - רקיע...). היו כאלה שלא אהבו את הזיווג, ולא רצו שהוא יתקיים - דר רקיע בשם פארטיאן שהיה מאוהב בתוליאז ואחותו רטיאן, שהייתה מאוהבת בפולארש. השניים זממו להפריד בין האוהבים. הם סיממו את תוליאז והביאו אותה למיטתו של פארטיאן. כמובן שהם דאגו שפולארש יראה אותה, עירומה במיטתו. הוא נעלב עד עמקי נשמתו ונדר לא לדבר עימה עוד. הימים ובשבועות הבאים היא ניסתה לדבר על ליבו (היא קמה עם חמרמורת ולא באמת ידעה מה קרה), אך לשווא.

היא אף כתבה מכתב נוגע ללב והניחה אותו במקום המפגש הסודי שלהם (ראה מכתב 1). אך רטיאן עקבה אחריו לשם וכשהוא נכנס היא שמה לב למכתב והחליקה אותו מתחת לשולחן כך שלא ייראה.

בינתיים, רטייאן החלה מפתה את את פולארש ואחיה החל מתקרב אל תוליאז ומרעיל אותה נגד אהובה. באחד הלילות, כשפולארש נענה לבקשתה של ראטיאן "להישאר עימה בלילה כי היא חולה ובודדה" פאראטין הביא את תוליאז לביתם והיא ראתה את אהובה לשעבר יוצא מחדרה של האחות. היא כמובן שאלה אותו למעשיו, אך הוא שתק והלך למקום שלהם ושם הטמין מכתב משלו.

כשגמר לכתוב את המכתב והטמינו, יצא לביתו שם חיכתה לו רטיאן שהוציאה ממנו את הסיפור. כדי להפר כל סיכוי להשלמה, באותו לילה התחפש פאראטין לפולארש והתגנב למיטתה של תוליאז ושכב עימה. לאחר סיום המעשה הוא אמר כי עשה זאת רק כדי שלא יוכל להתמסר לה (כאמור כדי להתמסר צריך להתנזר שנה לפני) וכי אינו רוצה בה עוד.

מאותו רגע התלקח גם בליבה של תוליאז כעס, שהפך עד מהרה לשנאה עזה. היא באה למחבוא פעם אחת אחרונה והשאירה שם מכתב (כמובן שהמכתב הקדום הוחבא אף הוא על ידי פארטיאן) -

כמובן שהוא לא בא יותר למחבוא ולא ראה את המכתב (ראטיאן הסיחה את דעתו). מספר ימים אח"כ תוליאז שבה למקום וראתה שאין מענה. היא חתמה את המחבוא וזימנה יצור לשמור עליו. הכעס התלקח והפך לשנאה.....

חודשים מספר אח"כ, שניהם נדרו לשמור בחשאי על נזירות (בגלוי הם אימצו ילדים כנהוג בקרב גזעם). במשך השנים היריבות ביניהם הלכה וגדלה והפכה לאיבה גלויה. כשכל אחד מהם קיבל את תפקידו רם המעלה, הם החלו לריב זה עם זה על כל דבר ועניין. עד מהרה הם אספו סביבם מחנות תומכים. בשלב מסוים האיבה הפכה כה מרה, עד כי הקבוצות פרשו זו מחברתה של זו, ולא נפגשו אלא לצרכים רשמיים (תוליאז החלה בוררת בעצמה בסכסוכים של סיעתה, כשהיא נשענת על "המשפט הקדום של האי המרחף" - בו האי עצמו מחליט במשפט).

לפני 300 שנה התרחשה מלחמה קשה שבה נהרגו מרבית הבוגרים בין דרי הרקיע (כולל פארטיאן ורטיאן). כך נוצר מצב שרוב האוכלוסייה נמנית על אלה שנולדו לאחר הסכסוך ולכן אינם מכירים מציאות אחרת. המלחמה רק הגבירה את האיבה, כשכל צד מאשים את השני בהשתמטות וניהול לא נכון של הלחימה. טינתה של תוליאז אף גברה, משום שבמהלך הלחימה מת בנה הבכור נארהדרון, בעת שהגן על פולארש (היא טענה שהוא בנו של פולראש וכינתה אותו מאותו רגע ואילך - "פחדן, המקריב את ילדיו למען יחיה").

השנים הפכו את תוליאז לדרת רקיע רצינית ואפילו מעט מרירה (אם כי עדיין בעלת חוש הומור ואירוניה, גם עצמיים). ופולראש, נשאר פולראש אם כי רציני ועצוב עוד יותר.

כמובן שכמה ימים לאחר הבוררות, כל הסיפור התגלה. באופן מפתיע התגלה גם, כי כל הילדים של תוליאז ופורלאש מאומצים ולכן הם עדיין יכולים לבצע את נדרי ההאחדות שלהם (הם היו אמורים לא לשכב עם איש אחר במשך זמן רב, כדי להיות מסוגלים לערוך את הטקס, שהוא אירוע נדיר בחיי דרי רקיע, בין היתר בגלל שאין אצלם כמעט אקסלוסיביות מינית). כך בא אל סופי הסכסוך באי.

מיד לאחר סוף הפרשה התגלה גם סיפור אהבתם של נאווי וראטנוסוואמרין (הבן הבכור - המאומץ כמובן של תוליאז) - לפני כמה שנים, הם נפגשו במקרה, במהלך היתקלות עם גריפונים באחד הסיורים. הייתה זו אהבה ממבט ראשון, אולם גם אהבה בלתי אפשרית כמובן. פי הייתה היחידה ששותפה בסדו העניין והיא יצאה במיוחד לסיורים עם נאווי (בתואנה שהן מלוות את וילפריד בסיורים באי), כדי שתוכל לפגוש בחשאי את אהובה.

זאת גם הייתה הסיבה שנאווי הייתה כל כך להוטה לפתור את הסכסוך, שכן זו הייתה הדרך היחידה לשמור על הקשר עם אהובה מהמחנה היריב. לאחר תום הסכסוך השניים הפכו זוג קבוע והחבורה למדה להכיר גם את וראטנוסוואמרין (או בקיצור ראטנו) ואת אחותו התאומה שאלימיאן שגם הייתה בסוד העניין -

ראטנו הוא דר רקיע, "צעיר" (בן 132), 1.62, אתלטי מאוד ושרירי, נאה מאוד, שיער שחור אסוף ועיניים כתומות. דומה לפולראש אבל עם הרבה פחות פאתוס ויותר קלילות וארוניה (קצת יותר אירוניה מאשר אימו ופחות נאיבי ממנה) .הוא כאמור הבן (המאומץ) הצעיר של תוליאז (בבת עינה שמסובב אותה על אצבעו הקטנה.). ומיועד להיות היורש של אימו.

שאלימיאן - הבת הגדולה של תוליאז ותאומתו של ראטנו (גרסא נשית שלו). דומה בדיוק אימה בצעירותה -צחקקנית, מלאת שמחת חיים, פלרטטנית, אופטימית ורומנטית בלתי נלאית, מלאת חוש הומור ואירוניה. הנפש התאומה של אחיה ראטנו.

בחודשים שלאחר נערכו טקסי ההתאחדות של פולראש ותוליאז ושל נאווי וראטנו. מיד אחר-כך התכנסה מועצת האי והסכימה פה אחד לקחת על עצמה את יישוב המצפה.