חלק 89: המצנן

מיד לאחר שהסרע-גור האחרון חוסל, החלה החבורה שעל הקרקע (ז'נה, פלאנק, פרנג'ין, מל, ווילפריד) לתכנן את הצעדים הבאים. לפתע פגע בהם גל קור משתק בצורת חרוט, שהקפיא אותם. מלבד ז'נה ופלאנק, כולם נפגעו קשה (ז'נה החמקמק הצליח להתגלגל הצידה ברגע האחרון ולהימנע מפגיעה). קודקוד החרוט היה בשמיים, וכשהחבורה הסתכלה לשם, היא ראתה מעליה יצור הדומה באופן כללי לסרע-גור, בכמה הבדלים - הוא היה קטן מעט יותר (2.20) ושרירי יותר, תווי גופו ופניו פחות גסים, ממצחו צמחו זוג קרני תיש צהובות. בניגוד לסרע-גורים שהיו ללא שריונות ובעלי ציוד מאולתר ועלוב, הוא היה לבוש שריון שרשראות משובח, וחמוש בנשקים מאיכות מצוינת (חרב דו-ידנית, קשת מורכבת ופגיונות).

מיד לאחר שגל הקור הסתיים, מותיר את רוב החבורה פצוע ופגוע, היצור שלף את קשתו העצומה וכיוון חץ לעבר פרנג'ין. וילפריד אץ למונג וריפא אותו והוא זימן היפוגריף. בינתיים היצור ירה חץ אחד, אולם כשהיפוגריף תקף אותו, הוא שלף חרב דו-ידנית, הרגו ואז החל יורד מטה. ז'נה ירה מהמחבוא ופצע אותו גם כן, אולם כשהוא החל מתקרב לקרקע, החבורה שמה לב שפצעיו נסגרים זמן מה לאחר כל פגיעה.

בינתיים ממרחק, צולאסיוס הגיע עם פי רכובה עליו וסארובדאס לצדם. הם ראו ממרחק את שמתרחש ופי הטילה על איש הסוס לחש תעופה שאפשר לו להתקדם למקום באוויר. במקביל, פי ניסתה להטיל על היצור לחשים מטווח רחוק, אבל נתקלה בהגנה קסומה המקשה על הטלת לחשים, וקסמיה לא חדרו אותה. בזמן הזה היצור ירד אל הקרקע כדי לתקוף את פרנג'ין בחרב דו-ידנית אימתנית ופצע אותו קשה (אך גם נפגע קשה ממנו, מההיפוגריפים ומבוגלאגו). ניסיון של פרנג'ין להטיל עליו לחש נבלם גם הוא על ידי ההגנה הקסומה שלו. ז'נה ירה שוב מן המחבוא ופגע בו קשה, אולם כל הזמן פצעיו נסגרו מאליהם והוא התרפא מחדש.

פרנג'ין ריפא את עצמו שוב, ובשלב מסוים בוגלאגו הצליח להפיל את היצור על הרצפה. באותו רגע בערך, צולאסיוס נחת עליו מהאוויר עם כל משקלו והצליח לרתק אותו (וכמו שכולם ובעיקר פרנג'ין למדו, כשהוא תופס משהו….). פי, שירדה מעל גב צולאסיוס רגע לפני כן, הגיעה אף היא בריצה. היא ניסתה להרדימו ללא הצלחה (שוב לא הצליחה להתגבר על הגנתו מלחשים). במקביל פנתה אליו בשאלה, שממנה היה ניתן להניח שהיא חושבת שהוא שומר בית הקברות לפילים (היא גם התנצלה בפניו ואמרה שהם לא התכוונו לתקוף אותו או לחלל את כבוד המקום).

היצור ענה כאילו הוא אכן השומר והקרב נעצר. החבורה פרקה אותו מנשקו וציודו, אבל צולאסיוס סירב להרפות. התנהל דו-שיח בין הקבוצה ליצור, הם שאלו כיצד ניצן להיכנס לבית הקברות והוא ענה ללא היסו -"באמצעות ביצוע שלושה טקסי טוהרה". לאחר כמה חילופי דברים סתומים, בהם צולאסיוס וסארובדאס צועקים לפי ופרנג'ין שהוא לא השומר, בעוד פי ופרנג'ין מדברים איתו כאילו הם משוכנעים שהוא כן השומר, צולאסיוס החל חונק אותו למוות. בתגובה הוא שינה את צורתו לציפור והצליח להתחמק מאחיזתו של איש הסוס. שנייה אח"כ הוא הפך לבלתי נראה. פי ניסתה לאתר אותו בלחשיה, אך נכשלה והניחה שהוא כנראה התרחק מעבר לטווח שלהם.

החבורה החליטה לשוב אל המחנה. פרנג'ין הצטרף סופית לדעתה של פי שמדובר בשומר בית הקברות לפילים ולכן הם השאירו את הציוד שלו מוחבא בעץ (למרות מחאותיהם של צולאסיוס והאחרים) וצעקו אל האוויר "אנחנו מצטערים זו הייתה אי הבנה". כשחזרו למחנה, סארובדאס אמר כי לדעתו מדובר בסכאג, הסרע-כלם-גור, מנהיג להקת הסרע-גורים. הוא הזכיר, כי הוא אחד הגורמים שמנסים להתנקש בחייהם של פרנג'ין ושל ז'נה בתמורה לפרס שהוצע על ראשם. צולאסיוס הצטרף לדעתו וכך גם וילפריד. אולם פרנג'ין ופי היו משוכנעים כי הוא הוא שומר בית הקברות לפילים.

הטענה העיקרית של פי הייתה שהוא חזק, שכבר כמה ימים הרוח לא הופיעה בלילה (סימן שהיא מפחדת ממנו) ושהוא הודה שהוא אכן השומר (ולא, אי אפשר היה לשכנע אותה בגיחוך של הטיעון האחרון…) ו..(היה טיעון נוסף מוזר לא פחות, אבל הוא נשמט מזכרוני, אולי יפתח, השחקן יזכור אותו).

פרנג'ין נכנס להלך רוח לפיו אם יאמין מספיק חזק שהיצור הוא השומר, הוא אכן יהיה השומר, ובית הקברות לפילים יתגלה להם (ההסבר שלו לשורה "בית הקברות אינו מקום אלא רעיון…."). או כמו שפלאנק אמר - "צולאסיוס צודק, המונג לא רגיל לעשן חומר חזק כמו זה של הסוסים…צריך לתת לו את זה יותר בהדרגה, אחרת זה בא לו בצורה לא טובה…אני מציע שניקח בינתיים את הכל ונשמור אצלנו, אתה יודע, כדי שזה לא יפגע בו....".

למחרת, הקבוצה התקדמה לנקודה באור יום וגילתה שהציוד נעלם. בחיפוש קצר לא נתגלו עקבות מסביב. הם ביצעו שוב את טקס הטראנס בו כל אחד מתרכז בפילים ובבית קברות לפילים, אך שום דבר לא אירע. פרנג'ין המשיך כמה שעות בטקס לבד, אך ללא הועיל.

אחר-כך פרנג'ין הפך לציפור והחל עף למעלה. כשהגיע לגובה של בערך 300 מטר, היצור תקף שנית עם חרוט קור ופרנג'ין איבד את ההכרה והחל צונח. קיה עפה אליו והחלה תוקפת את היצור - שורטת את פניו, מנסה להסיח את דעתו. פי הטילה לחש תעופה על צולאסיוס והוא עף להציל את פרנג'ין. היצור שקרע מעליו את קיה באווחה אחת, צלל מטה והגיע אליו ראשון. הוא תפס אותו ביד אחת כשהוא מצמיד את חרבו לצווארו בידו השנייה. באותו רגע הגיע אליהם צולאסיוס והצליח להפיל את החרב מידו ושוב לרתק אותו. אולם היצור לא הרפה מפרנג'ין ואיים להורגו. כשצולאסיוס לא עזב, הוא החל מוחץ את המונג למוות.

וילפריד שצימח בינתיים כנפיים, הגיע אליהם בתעופה והטיל לחש ריפוי על פרנג'ין (כשהוא מסתכן בפגיעתו של היצור, ובקושי מצליח להגיע אל המונג שלכוד בידי היצור שלפות בידי צולאסיוס). פרנג'ין שב למשך שנייה קצרה להכרה, אולם היצור מחץ את המונג שוב והביא אותו לעילפון. בינתיים, צולאסיוס ניסה להוריד את היצור לקרקע ורק לאחר סיבוב נוסף הצליח.

בהגיעם לקרקע, היצור אמר להם שהוא חושב שהם שוב במצב קיפאון וכדאי לדבר. ז'נה תקף את היצור מן המחבוא ופצע אותו קשה, צולאסיוס חשש מתגובת היצור החל מחזק את אחיזתו בו, גורם לו נזק. כשהוא פצוע קשה (בקושי משיג את קצב הפגיעות ביכולת הריפוי שלו), היצור הפך לבעל צורת גז, וחמק מבין אצבעותיו של צולאסיוס ונעלם.

פרנג'ין החליט לעוף שוב לבד, פי תמכה בו בטענה שהיצור כנראה כבר לא יכול להטיל עוד לחשים באותו יום. סארובדאס אמר לה, שאם אכן מדובר בסרע-כלם-גור, אז הוא לא מטיל לחשים בדרך המוכרת לה וכנראה יש באמתחתו עוד יכולות שטרם גילה. פרנג'ין נכנס למצב שבו הוא בטוח בצדקתו - היצור הוא השומר, ושום דבר לא יזיז אותו משם (הוא היה משוכנע שאם ייכנס לזה מספיק בית הקברות יתגלה) והחליט לעוף שוב (או כמו שפלאנק חזר ואמר - "בוס, עכשיו אני בטוח שאסור לתת לו יותר מהחומר, זה משפיע עליו ממש לא טוב והוא מתחיל להתנהג מוזר. חבל עליו, מכולם אותו אני מחבב הכי הרבה. וחוץ מזה אם הוא ישתגע לנו? אחרי שהסוסים ילכו נישאר לבד עם הבחורה ואז מה נעשה?…").

צולאסיוס הפציר בפניו שיחכה ליום שלמחרת בו פי תחדש את לחשי התעופה שלה והוא יוכל ללוותו ("בחייאת גבר! מה אתה על גחלים? על פטריות? מה בוער? תחכה יום - ננוח, נירגע, נאכל קצת, נשתה משהו, נעשן קצת. מחר תקום בבוקר, חדש ורענן. על הבוקר היפהפייה החמודה - נשמה כפרה, מתוקה דבש סוכר שלנו -פי, תטיל עליי לחש תעופה, ונעוף ביחד לאן שאתה רוצה- אבל בחייאת גבר, עכשיו ככה, לבד...."). רק לאחר אין ספור בקשות ותחנונים, פרנג'ין שקל שוב את צעדיו והחליט לחכות ליום שאחר-כך.