חלק 65: מלתעות, גרזינים וחומר נפץ

החבורה שהתה במשך כמה כמה חודשים בבית הישן בלב תא השטח, שכעת היה ביצה גדולה. מטרתה הייתה להשמיד את הגולם הענק שככל הנראה טמן בחובו את הדסקיות, שעליהם היה לשבור בשביל לשחרר את הישות ששמרה על תא השטח מפני חדירות אוויריות. בזמן הזה בראדור עמל על הכנת התכשיר האלכימי שהמציא - עיסה שדומה לפלסטלינה ובטיפול נכון מתפוצצת (מעין גרסא אלכימית לחומר נפץ פלאסטי). כמובן שהייתה לו כמות מוגבלת של חומרים ולאחר כמה חודשים הוא מיצא את המלאי ויצר כמה ק"ג מהחומר. במשך הזמן הזה ז'נה כתב כמה מגילות עבור פרנג'ין, והלוחמים השחיזו את חרבותיהם והמתינו.

במהלך התקופה הם הותקפו מספר פעמים על ידי תמסחי ענק שחוסלו בנשקי הלוחמים, ופעם אחת על ידי יצורים מוזרים, שנראו כמו אור צבעוני. הללו היו קטנים והפיקו מתוכם קרנים של אנרגיה לא ידועה ששאבה את כוח החיים של קורבנותיה. לא היה להם גוף ולכן נשקים פיזיים לא הועילו נגדם. אולם לחשיו של בראדור חיסלו אותם על נקלה.

בבוא היום החבורה התכוננה ללחימה. בראדור התחפש שוב לנלפיד באמצעות לחשי שינוי צורה ומיומנותו בתחפושות וירד בפיר. הוא ניגש אל הגולם, שלא זז והצמיד אליו את העיסה המתפוצצת וערך את ההכנות הדרושות. אחר כך נסוג לאחור. ברגע המוסכם פוצץ את החומר. רעש עז נשמע ופרנג'ין וגונד התקרבו לפתח הפיר. הגולם ספג נזק ניכר, אך עדיין עמד.

כשראה את פרנג'ין וגונד, הגולם התקדם לעברם, והמונג זימן כמה זאבי ענק שתקפו משני צדדיו. הם החלו לפגוע בו בשיטתיות. הגולם השיב מלחמה והרג אותם אחד אחרי השני, אולם פרנג'ין, מצויד במגילות שהכין עבורו ז'נה, המשיך לזמן עוד ועוד זאבים שכרסמו בגופו של הגולם, בינתיים ברדור הטיל לחשים שיצרו שכבת שומן דקה מחת לרגלי הגולם. הדבר גרם לא להחליק ונטרל חלק מיכולות הלחימה שלו. כשנראה היה שהוא מרוסק כולו ופגוע קשה, הסתער עליו גונד (שחוזק בעוד מועד על ידי פרנג'ין) עם גרזנו וריסק את רגליו במכה אחת. הגולם פשוט נחת על הרצפה באחת, כמו סלע כבד, כשעוד חלקים ניתזים ממנו, ושכב שם ללא תנועה.

גונד המשיך לנפץ אותו בשיטטיות ופורר את גופו, עד שמצא שם תיבת מתכת אטומה ועליה רונות שדמו לכמה מהרונות שהיו מקועקעות על גופו של הנלפיד. ז'נה לא הצליח לפתוח אוותה ואמר שהיא נמצאת מעבר ליכולתם לפריצה. גונד צעק - "מה לא יכולים לפתוח" (יחד עם הגרזן שצעק לו את זה ביחיד באוזן) ו.....- התיבה נפתחה...בתוך התיבה היו שלוש דסקיות דקיקות בקוטר עשרה ס"מ. הן היו עשויות מחומר לבן שהחבורה לא הכירה. הם יצאו מחוץ למבנה, עמדו תחת כיפת השמיים ושברו את הדסקיות.

בשנייה הראשונה השתרר שקט מוזר, הרוח לא נשבה, ומי הביצה שהקיפה אותם קפאו לחלוטין כמשטח חלק. ואז השמיים החלו מקדירים. מסביבם, במרחק של כמה ק"מ החלה נוצרת מערבולת אויר אימתנית. האויר הסתחרר מהר יותר ומהר יותר. באופן פלאי במקום שהם עמדו (שהיה בערך במרכז תא השטח), האויר לא נע כלל. לאחר כמה שניות הם חזו במערבולת אויר עצומה שהייתה כה מהירה עד כי נראה שיצרה קיר של ממש (היא הייתה סוערת וגדולה יותר אפילו מיסודן האויר במצפה). ואז בחליקיק שניה, המערבולת התרוממה, החלה מתנקזת לנקודה כל שהיא מעליהם, נשאבה לתוכה ונעלמה. בני החבורה עמדו כמה דקות המומים והסתכלו בשמים, לפתע החלו רואים ציפורים גדולות עפות מעליהם. כך ידעו שמשימתם הושלמה.

כעת נותרה עוד משימה אחת להשלים את השמונה - למצוא מקום ראוי לאש החיים התמידית שפלגטון הצית ולהציבה שם. כמה מבני החבורה כבר חשבו שזו המשימה האחרונה וראו את הסוף (או כמו שבראדור אמר "סוף סוף נסיים את כל המשימות של המצפה המסריח הזה, אם הייתי יודע שזה ככה לא הייתי מבקש ממנו כלום - גם לא להחיות את הפאלאדין..."). אלא שפרנג'ין הזכיר להם כי גם אחרי שמונה המשימות עדיין צריך ליישב את המצפה ולהתיצב בפני אדון הג'ונגל.