חלק 34: מחיר מופרז

בני החבורה הציצו החוצה וראו ממרחק של כ-30 מטר, יצור דמוי אדם, בגובה של 2.20. הוא היה לבוש מכף רגל ועד ראש, מלבד כפות ידיו, רגליו ופניו. אלו היו מכוסות (כמו כנראה כל גופו), בקשקשים אפורים/ירקרקים. בקצות אצבעותיו היו טופרים, וכפות רגליו דמו לאלו של ציפור דורסת. עיניו היו אדומות, שיערו מכוסה בקסדה עטופה בבד שדמתה לטורבאן וכיסתה את אזניו. מסנטרו ירד זקן עבות באורך 30 ס"מ שנפרש כמניפה. נדמה היה שעשוי מקוצים משוננים בכל מיני צבעים. בכל מקרה, בניגוד לזקן רגיל, הוא נראה קשיח לחלוטין.

היצור היה לבוש גלימה אדומה בוהקת שכיסתה את מרבית גופו. מתוכה ניתן היה לראות כי הוא לבוש בשריון מתכת מלא וחמוש במספר נשקים. בשתי ידיו נשא כלי נשק ממשפחת הרמחים - מטה מתכת באורך 2 מטר ובקצהו להב משונן באורך ורוחב דומים לאלו של חרב קצרה. הלהב היה מופנה מטה (כזכור, הסימן המקביל ל"דגל לבן" בעולמי).

בני החבורה, התירו לו להתקרב ואאורוס חש כי מדובר ביצור רשע מאוד עוצמתי. הוא נעצר במרחק 5 מטר מהחבורה והחל מדבר, בקולו הלא אנושי המאיים -

"אני זומנתי בזמן מאוד לא מתאים, מאוד לא מתאים! אני שונא להיות מזומן על ידי מטילי לחשים, כאילו הייתי איזה סוג של מריונטה....אני עלול להפסיד את הקרב בגלל כל הטמטום הזה, שנים של תכנון ולחימה שירדו לטמיון, ועוד בדיוק ברגע שמולטאר...ניחא ...

כמו שאמרתי - אני לא רוכש אהבה, או שום רגש מחויבות לרוח הנאלחת של האלף שזימן אותי. אלא שבניגוד לשדים אחרים שמזומנים, אני מצאתי דרך לעקוף את ההשבעות ולכן אני לא חייב לעשות את שביקש (הוא כמובן לא יודע זאת - הוא בטוח שאני מחויב לעשות כרצונו...). הוא השביע אותי להרוג אתכם בתמורה לתשלום כלשהו שהבטיח, והוא משוכנע שאני עושה זאת כרגע. אבל מכיוון שהוא הטריד את מנוחתי והפריע לי, יש לי הצעה -

אני מוכן לוותר על התשלום שהציע לי ולא להרוג אתכם, אם תשלמו לי משהו בתמורה. אם תשלמו לי מספיק, אולי אני אפילו אסכים להרוג את אותו יצור מחוצף בעצמי...."

לאחר שסיים את דבריו אאורוס ופלגטון, סירבו לדון עם היצור, ואמרו לו להניף את נשקו או להסתלק. בראדור ז'נה ופרנג'ין ניאותו לדבר. הם כמובן שאלו אותו מה ה"תשלום" ומה זה "תשלום מספיק". כשהתברר שסטנדרטי התשלום של ה"בחור" גבוהים מאוד (הוא דרש למעשה את כל רכושם, רק בכדי לא להורגם), הם שלחו אותו למקום ממנו בא - היצור קד קידה, הפך את נשקו בתנועת ידיים מהירה ונעלם אל תוך האויר לפני שמישהו מהחבורה הספיק להגיב (לפי הידע של בראדור, ככל הנראה היה מדובר בסוג של טלפורטציה).

החבורה ידעה כי הוא מתכוון לחזור ולתקוף ולכן נערכה מיד - בראדור ופרנג'ין החלו מטילים לחשים מגוונים על לוחמי החבורה, בכדי לחזקם (כשהם נעזרים במגילות שמצאו עד כה). לאחר כמה דקות, השד הסתער לעבר החבורה, אולם להפתעתו המרה הוא מצא שם, את החבורה על סטרואידים....אין צורך בפירוט, רק אגיד שהוא הצליח לפצוע את גונד באופן אנוש, אבל הגמד והסייר פגעו בכל מכה ופצעו אותו קשה. מפאת כבודו (והעובדה שעדיין לא נפגע אנושות), השד לא נסוג להיערך מחדש (הם שוויצרים די גדולים כמו שהחבורה הייתה צריכה לשים לב בשלב זה). הוא המשיך להילחם, הוריד את גונד פצוע על הרצפה ופנה לתקוף את פלגטון. אלא שאז אאורוס פגע בו בראש והרגו בחץ אחד (כמו שכבר אמרתי, זה התחביב שלו בזמן האחרון - להרוג יצורים חזקים בחץ אחד...).

ברגע שמת, השד התפוגג לאויר. מישהו (אני לא זוכר מי), הזכיר שיצורים מזומנים, לא תמיד נהרגים כשהם מתים בקרב לאחר שזומנו, אלא רק נעלמים חזרה למקום ממנו זומנו ומופיעים שם בריאים ושלמים.....(או במילים אחרות - שלא יגידו שלא אמרתי להם אם הם יפגשו בו שוב...).

במהלך היום שלמחרת, החבורה נתקלה בעוד כמה מפלצות מזומנות והתשתה נמשכה. הם החליט לנסות שוב לחזור אל הרוח-הבארדית, מתוך הבנה, שרק לידה הם יהיו באמת מוגנים מהתקפותיו של משפלארנומאראן, אהובה/אויבה. הפעם הם הצליחו להגיע אליה בשלום (לא לפני שהיו צריכים להבקיע לעצמם דרך, בקבוצה של נחשים ארסיים שזומנו אל תוך אחד מהמעברים בין המחומשים ופגעו בהם קשות ברעל שלהם).

לאחר הגעתם לרוח הבארדית, הם נחו והחלו לדון באפשרויות שלפניהם. על פניו המצב נראה נואש- בכל פעם שהם התרחקו מהמקום, פנימה אל תוך המצפה, משפלארנומאראן, זימן עוד ועוד יצורים ומפלצות נגדם ותמיד הצליח להתישם עד כמעט מוות. בכל פעם שנראה היה שיכולתו להטיל קסמים הסתיימה לאותו יום, גם החבורה הייתה על סף אפיסת כוחות. מנוחת לילה השיבה לחבורה חלק מכוחותיה, אולם גם כוחותיו שלו התחדשו....

היה להם ברור שהדרך היחידה להביסו, היא למצוא אותו ולתקוף אותו עצמו. אלא שכפי שהבארדית אמרה להם, הוא לא נהג להופיע בפני קורבנותיו, אלא לשלוח נגדם יצורים מזומנים ממרחק. הרעיון המתבקש, לאתר אותו מיד לאחר שהוא מזמן יצור לא צלח - כל הנסיונות לאתרו פיזית עלו בתוהו, שכן בתור רוח, הוא נע עמוק בתוך קירות המצפה, מביט מתוכם על החבורה, משלח את יצוריו נגדה, כשהם לא מסוגלים אפילו לדעת בדיוק היכן הוא.

יום שלם, נחה החבורה ואז בלילה......