גונדולן הסלע הנסתר

להלן הרקע המלא של הדמות כפי שנכתב על ידי רועי (השחקן) ואני:

גונדולן (Gondolen להלן גם גונד) הוא גמד שמנמן ומוצק בעל צבע עור כהה, עיניים חומות וקטנות ואף גדול ואדום. הוא התחיל את המערכה בגיל 34 (מקביל בערך ל-17 אצל בני אדם). הוא מתנשא לגובה 118 סמ' ומשקל של 95 ק"ג, כשאת פניו מעטר זקן עבות, ארוך בצבע חום (קשור בצמות) ושיער חום ארוך הקשור גם הוא במס' צמות.

הוא לבוש בשריון כבד מלא, המגן עליו מכף רגל ועד ראש - מדובר בשריון איכותי במיוחד (כזה שכל חרש שריונות היה אומר עליו - "אך, כבר לא מייצרים כאלה שריונות בימינו..."). הוא אמנם מהוה ומלא צלקות, אך אם זאת עדיין במצב מעולה. כמו כן הוא נושא עליו מגן עץ ענק ושלל נשקים (קרדומות בכל מיני גדלים, פגיונות, רובה קשת וחציים ועוד).

גונדולן הוא דמות שקטה ומופנמת, שאינה מדברת יותר מידי, זעופה, עצבנית, רוטנת כל הזמן מתחת לזקנה העבות ומעדיפה להוכיח את כוח גרזנה על פני דיבורים ושכנועים. הוא אינו מחבב קסמים וכשפים ואף חושש מהם וכפועל יוצא אינו מחבב כלל וכלל קוסמים ומכשפים ועל כן הוא משתדל להתרחק מהם ונוטה שלא להסתדר איתם. יותר מכך, הוא אינו רוכש כבוד למטילי הלחשים (כמו בראדור ופרנג'ין) ונוטה להתריס אותו בכל רגע אפשרי.

הוא נהנה משתיית אלכוהול (בירה בעיקר - אם כי הוא לא בררן) לשוכרה ומוכן בכל הזדמנות להתחרות עם כל מי שרק מוכן להתחרות בו בשתיית האלכוהול, מה שגורם לו באורך פלא (ולאחר כמה כוסות רבות) להפוך להיות חייכני ולא מזיק ואפילו אפשר לומר מעט חביב. כל מי שמכיר אותו יודע שניתן לשכנע אותו לעשות כמעט כל דבר במצב חביב זה.

הוא מחבב קרבות (בהם מרגיש מאוד שימושי) ואת השימוש בגרזנים ומעדיף בעיקר להשתמש בגרזן הקרב הגמדי שלו, איתו הוא מדבר (ראה מיד). תאווה נוספת שלו היא אבני-חן טובות ומתכות נדירות, דבר שמחבר אותו באורך טבעי לגזעו הגמדי. יצר הסקרנות בתחום זה נובע מהרצון הפנימי לקרבה לעם הגמדים. רצון זה נובע מהחסך לקשר עם עמו שממנו נלקח בילדותו.
גונד אינו זוכר כמעט דבר ממשפחתו. יש לו כמה זיכרונות מאוד רחוקים ומעורפלים של חיים בארמון מפואר מוקף במשרתים, אולם הם כל כך רחוקים עד כי לא ברור לו אם הם אי פעם קרו, או שמה מדובר בפנטזיות ותשוקות שנכנסו לחלומותיו.

זיכרונות הילדות המובהקים שלו מתחילים לפחות 10 שנים לפני שהגיע לג'ונגל. לפני הגיעו לכאן הוא גודל בהרים גבוהים ומושלגים על ידי צמד לוחמים ברברים - אדם בשם לאביר (Lavir) וגמד בשם פוטארש (potarsh). היום הוא לא זוכר הרבה מהם (בכל זאת עברו יותר מ-15 שנה...) אבל הוא זוכר שהם היו קודרים, שתקנים, קשוחים, מחוספסים גסי רוח וקצת מוזרים (פוטארש היה נוהג לדבר אל גרזנו - דבר שאז היה מוזר, אבל היום כבר פחות). כאשר כן דיברו היו אלה רטינות וקללות (באלה לא קימצו), בכל מקרה הם תמיד העדיפו לחימה על דיבורים. תווי פניהם היטשטשו עם השנים אבל הוא זוכר היטב את צחנת גופם הבלתי רחוץ, את שנאתם לקסם, ואת מיומנותם המדהימה בלחימה בקרדומות ענקיים אותם נתנו לו להניף כשהיה קצת יותר גדול.

השנים הראשונות היו קודרות וקשות. ההרים היו מקום קר, אפור ואכזרי. החיים היו קשים, המזון דל, וצמד הלוחמים אומנם דאג לכל צרכיו הפיזיים הבסיסיים, אך היה רחוק מלהיות "הורים". כמו כן נראה היה כאילו הם כל הזמן בתנועה מתמדת, מסתתרים מפני איום כלשהו, דבר שהפך את חייו של הגמד הצעיר לעוד יותר קשים.

לפני כ-16 שנה, כשהוא בן 18 (מקביל ל-9 אצל בני אדם), הוא התעורר יום אחד כאשר פוטארש סותם את פיו ומורה לו לשתוק (מצב אליו התעורר פעמים רבות). שנייה אח"כ כדור אש מילא את כל אזור המחנה של השלושה. הדבר האחרון שגודנלן זוכר הוא את לאביר מקלל את כל הקוסמים והקסם (קללות בעוצמה שהייתה עזה ונדירה אפילו בשבילו), את פוטארש קופץ עליו ומגן עליו בגופו וריח של בשר חרוך.

הזיכרון הבא שלו היה בג'ונגל, הוא התעורר לתוך המציאות החדשה והחל לגדול יחד עם בני החבורה בהשגחתם של הנלפיד, לקיאנו ולורמין. מכיוון שכבר מגיל צעיר למד לשתוק ולא לשאול יותר מידי שאלות, הוא לא שאל למה ומדוע ומה הוא עושה כאן. כמובן שהשנים הקשות שחווה עד אז, הותירו בו את אותותיהם והוא נשאר שקט, קודר ועצבני.

למרות הבידוד והדלות היחסיים בהם חי בג'ונגל והריחוק מכל תרבות כלשהי, הוא זכה מגיל רך (כמו שאר בני החבורה) בחינוך והכשרה מעולים בתחומים שונים - לחימה, קריאה וכתיבה, אומנות ומלאכה ועוד.

במיוחד הוא נהנה משיעורי הארכיטקטורה שניתנו על ידי ליקאנו, והמלאכה שניתנו על ידי לורמין. במשך השנים רכש מיומנות רבה באלה (הינדוסים באבן, מתכת ועץ) והוא נהנה עד מאוד מלבנות מבנים הנדסיים מתוחכמים (הכוללים עצים, אבנים, חבלים ועוד ועוד), שלעיתים רבות אין בהם באמת שום תועלת וצורך אמיתיים – סתם בשביל האתגר בעניין.

כשנה לפני שהחבורה יצאה להרפתקה, בהגיעו לבגרות, נתן לו הנלפיד גרזן קרב ושריון חבוט ואמר – "הם הקריבו את חייהם כדי שאתה תחייה, היה כמותם - איתן וחזק, אך אם זאת צנוע ושקט - ממש כמו סלע חבוי על גבי הר אדיר" (מכאן ואילך החל הנלפיד לכנות אותו "הסלע הנסתר").

הגמד הצעיר זיהה מיד את גרזן הקרב – זה היה הגרזן של פוטארש, אותו היה מניף בעצמה ודיוק קטלניים. עם הגרזן הזה למד גונדולן את שיעורי הלחימה הראשונים שלו. השריון היה השריון של לאביר (שהיה נמוך ורחב כמעט כמו גמד), שבמשך שנים נראה כאילו שום דבר לא יכול לחדור דרכו.

הגרזן של פוטארש התברר כקסום. הוא שובה בתוכו אישיות גמדית כל שהיא, אשר מתקשרת באמצעות סוג מסויים של טלפתיה. האישיות עצמה הינה בעלת אופי גמדי (בדומה לאופי שלו). בשנים האחרונות הגרזן מדבר איתו ממש - בד"כ אלה קללות ודרבונים להיות "גמד" ולא רכרוכי כמו החברים שלו.