חלק 8: ענני מלחמה

כזכור, החבורה עמדה מחוץ לקן הנמלים וניסתה לחשוב על דרך לטהרו מבלי לעבור בו מסדרון אחר מסדרון וחדר אחר חדר. לאחר דיון קצר החבורה הגיעה לדרך הפעולה הבאה -

פלגטון ופרנג'ין (שנעזרו בבוגלאגו, קיה וחיות נוספות שפרנג'ין דיבר איתן), איתרו את כל הפתחים של הקן. במקביל החבורה אספה כמות גדולה של חומרי בערה ובראדור יצר תרכובות מעלות עשן. עם סיום ההכנות, החבורה חסמה את כל הפתחים מלבד אחד וזרקה לתוכם חומרי בערה ותרכובות עשן. מסביב לפתח שנותר לא חסום, נבנו גדרות עץ מאולתרות, המצרות את כל אזור היציאה ממנו ויוצרות שטח הריגה. לאחר כל ההכנות, החבורה הציתה את חומרי הבערה, והתמקמה בעמדות ירי שהוכנו מראש, על עצים מסביב לשטח ההריגה.

כעבור כמה דקות, עשן סמיך החל למלא את הקן. כמה דקות נוספות עברו וכל שוכני הקן החלו יוצאים מהפתח הלא חסום. התנהל קרב חצים קצר שבסופו חוסלו רוב הנמלים וכמה יצורים נוספים שיצאו משם (נחשי ענק, לטאות ארסיות ותולעי ענק). אלה שלא חוסלו במטחי החצים חוסלו על הקרקע על ידי גונדולן ובוגלאגו, כלבו של פרנג'ין (שהתברר כלוחם לא פחות חזק מכל אחד מבני החבורה) שעמדו מוכנים בדיוק למטרה זו.

לאחר חיסול שוכני הקן, החבורה המתינה כמה שעות עד שהקן התאוורר מעט מהעשן ונכנסה פנימה. במבוך לא נמצאו דברים מיוחדים מלבד מצבור אחד של שרידים אנושיים שבו היו עצמות אדם וציוד (בעיקר נשקים ושריונות) שברובו החליד התפורר. בתוך ערמת הרקבון והחלודה נמצאו כמה פריטים במצב טוב - חרב ממזרית באיכות יוצאת דופן ועליה כתובים מילים בכתב לא ידוע. הלהב נשמר ללא פגע, אך הנדן וידית החרב התפוררו (במקום של בסיס הידית נמצא יהלום גדול ויפה שכנראה איתר אותה; 10 בקבוקונים עם חומר הרדמה דמוי אתר; 7 אזיקים קטנטנים. 16 צמידי כסף וצמיד זהב (עיטורי לוחמים כמו שהיו על מלס ופקמד); לוח חומר ועליו טקסט מוצפן באותיות סאטריות. החבורה חילקה בינה את השלל ויצאה לישון את הלילה מחוץ למבוך.

באמצע הלילה, במשמרת של פלגטון ובראדור, נראו צללים מתקרבים לחבורה. השניים צעקו והעירו את חבריהם, אך בעוד אלה קמים ומנסים להבין מה קורה, נורה עליהם מטח חיצים של רובי קשת. לרוע המזל, מרבית החצים פגעו - שני השומרים נפלו מחוסרי הכרה ושאר חברי הקבוצה נפצעו גם הם. אחרי מטח החצים הראשון הסתערו על החבורה 20 סרעלודים. הם היו זהים בכל ליצורים הקטנים והפחדנים שהחבורה כבר פגשה בהבדל משמעותי אחד- הם היו מצוידים ומאורגנים הרבה יותר.

בקרב שהתפתח, נהרגו מספר סרעלודים אך לא לפני שהחבורה נפגעה קשה. רגע לפני שהחבורה החלה לשקול כניעה, הסתערו מתוך החושך 10 לוחמים, מנופפים בחרבות קצרות. הם דמו לאחת משלושת הקבוצות האנושיות שהיו במחנה של פקמד הארוך סוחר העבדים - בני אדם נמוכים וצנומים, בעלי עור בהיר אך שזוף מאוד, עיניים ושיער בהירים אך צרובי שמש, לבושים בשריונות עור, חמושים בחרבות קצרות, פגיונות וקשתות עצם קצרות, על צווארי כולם צעיפי בד גס בצבע חול שלפרקים השתמשו בהם ככיסוי ראש (לא יודע אם ציינתי זאת, אבל ליקאנו אמרה שהם כנראה "סאטרים" - כינוי לקבוצה אתנית משוכני המדבר שנמצא מצפון לג'נגלים ומדרום לעמק הוואקפיר - ממנו הובאה החבורה בינקותה).

ברגע הראשון החבורה הייתה בטוחה שהללו, בתור אנשי פקמד, ויצטרפו לסרעלודים אך לא כך היה - הם תקפו את הסרעלודים והצליחו לפגוע בהם קשות כבר בסיבוב הראשון של לחימה. החבורה שינסה מותניים ויחד הם המשיכו בקטל האויב. עד מהרה חוסלו מרבית הסרעלודים והשאר נמלטו. בני החבורה מיהרו לעזור לפצועים לחזור להכרה ואז נפנו לדבר עם המסתערים.

מנהיגם הציג עצמו כפורטמאר בן קאירץ' איש סארנדרוי (בפי אנשיו - מכונה "הקטן"). פורטמאר הוא אדם כבן 16, נמוך, צנום, שיער שחור ארוך ועיניים שחורות, על פניו אין אפילו חתימת זקן. עורו שחום ומלא צלקות. הוא לבוש שריון עור ומתכת, נושא חרב קצרה, פגיון וקשת קצרה מעצם. שקט מאוד וסמכותי מאוד. מדבר בפשטות ותמיד ישר ולעניין (לפעמים בצורה שיכולה להיות בוטה). למרות גילו הצעיר נראה היה שעבר רבות. אנשיו צייתו לו ללא היסוס.

כשבני החבורה התחילו להציף אותו בשאלות הוא אמר שהוא מעוניין לדבר, אבל לא בנוכחות השפחה של ארך זין (וכשאמר זאת, הצביע על תאייזנדים שבשלב הזה הייתה כבר צמודה לאאורוס). החבורה (שגם ככה לא אהבה ולא סמכה על ההוביטית), ביקשה מז'נה שילווה אותה למרחק בטוח ממנה כדי שיוכלו לדבר. ז'נה ניאות (לאחר הפצרות מרובות ותוך חזרה על המשפט - "אבל אם היא שולחת ידיים, אני....") והם החלו בשיחה.

פורטמאר לא חיכה והציע להם סיוע במלחמה הקרובה. לשאלתם "מלחמה קרובה?!?!", הוא ענה שלפי ניסיונו, סרעלודים עם רובי קשת וטקטיקה פירושם מלחמה. הוא אמר שרוב יצורי הסרע, אינם מסוגלים ליצור כלי נשק ושריון. כשאלה מופיעים בכמות כזאת על סרעים, פירושו שקם להם מנהיג שהצליח לאחדם ולארגנם. הוא הוסיף שסרעלודים באופן ספציפי הם לרוב טפילים על סרעים אחרים חזקים יותר.

כשהחבורה שאלה אותו על קשריהם עם פקמד הארוך (שהפך בשלב הזה להיות מאין נמסיס של החבורה), הוא אמר שפקמד שכר אותם לסייע לו במסע דרך המדבר. לפני מספר חודשים הם גילו שהוא אדם רע, מושחת, ולא ראוי לשירותיהם ועזבו אותו. הם לא הצליחו לחזור צפונה כי הוא פרש שם רשת הגנה כלשהי (כנראה מטיל לחשים). הוא אומר שכבר כמה חודשים הם מסתתרים מפניו, אם כי לא נראה שהוא מתעניין בהם במיוחד ועסוק בארגון וביצור המאחז שלו, ובשליחת וקבלת סחורות. בהקשר הזה, פורטמאר, גם חזר והדגיש שתאיי, היא גנבת, רוצחת ושפחה של פקמד ודרש להורגה. החבורה צעקה כמובן - בטח!!! (ונחשו מי צעק הכי חזק), אבל אאורוס השתיק את כולם וסירב לכך.

לאחר הדברים הללו, החבורה פרשה לצד להתייעצות. כולם האמינו בלא סייג לסאטארים, ורצו לחסל את תאיי, אבל שוב אארוס סירב והעלה את האפשרות שאולי היא דוברת אמת והם משקרים ושהיא אכן שוטרת שנשלחה לרגל אחרי פקמד, וכל העזרה של הסאטארים הייתה מזימה של פקמד (למרות שהתחושה שקיבל כפאלאדין הייתה שפורטמאר הוא איש ישר ובעל כבוד).

לאחר דיון קצר החבורה החליטה על דרך פעולה - בבוקר, ז'נה פיתה את תאיי להתרחק איתו בתואנה שהוא מעוניין להיענות לחיזוריה (ואני אחסוך מכם מה החבורה הייתה צריכה לעשות כדי לשכנע את ז'נה להסכים - כי זה מצריך בלוג נפרד). בזמן הזה, בראדור התחפש לאחד השומרים במחנה של פקמד. לאחר שז'נה ותאיי סיימו את מה שסיימו והחלו חוזרים למחנה, בראדור המחופש משך את תשומת ליבה של תאיי וניסה "להעביר" מסר מפקמד, מתוך ציפייה, שתגובתה תסגיר באמת את מי היא משרתת.

המלכודת עבדה, תאיי האמינה שמדבור באחד מאנשי פקמד, היא כעסה עליו מאוד שהוא "שובר" את נוהל העברת המידע שהסכימה עליו עם אדונה. היא אמרה לו לחזור למחנה ולדווח לפקמד שהכל הולך לפי התוכנית, ואפילו הפאלאדין "אוכל מכף ידה".

כשבראדור חזר עם המידע (אותו לא טרחו להסתיר הפעם מהסאטארים), פורטמאר והחבורה שוב החלו לדורש את ראשה של תאיי (ושוב נחשו מי צעק הכי חזק...). אך אאורוס פרש עליה חסותו וסירב. פורטמאר הציע לפתור את העניין בדרך המדבר - לערוך דו-קרב בינו לבין אלוף מטעמה של תאיי, כאשר מי שינצח הוא הצודק. אאורוס סירב ובכוח אישיותו (כמו שאמרתי כבר, שלומי הוא באמת פאלאדין - גם בחיים) השתיק את החבורה והתחייב בכבודו בפני פורטמאר שהוא אחראי עליה ועל מעשיה. פורטמאר התרשם מאוד מהפאלאדין וניאות לקבל את מילתו.

החבורה החלה לחזור אל תא השטח, מלווה בסאטארים. כשהתקרבו לעץ-חי עלתה דילמה נוספת - האם להכניס פנימה את תאיי (שבשלב זה אפילו אאורוס לא סמך עליה לגמרי) ואת הסאטארים (שגם הם עדיין לא רכשו לגמרי את אמון הקבוצה - מלבד אאורוס שחש בעצמותיו שהם אנשי יושר וכבוד).
לאחר דיון קצר הושגה הפשרה הבאה - תאיי והסאטרים יישארו מחוץ לתא השטח. כדי להבטיח את הגנתם (מהג'ונגל, מפקמד ואחד מפני השני), החבורה תלווה אותם למשכנו של אוטארפור (הכוהן הזקן ממנו קיבלו כסף רקיע ועימו התיידדו) ותבקש שיארח אותו ואותם. החבורה תחזור לתא השטח ואאורוס יישאר מאחור, אצל אוטארפור, כדי לשמור על העניינים.

לאחר מסע של שבוע כולם הגיעו אל אוטארפור ובתום חילופי דברים (שחלק מהם אפרט כרקע להרפתקה הבאה), הוא ניאות בשמחה לבקשתם (הוא הרי כמעט משוגע מרוב בדידות).

ההרפתקה הסתיימה בפיצול החבורה - 5 חזרו הביתה ואאורוס נשאר מאחור עם הסאטארים ותאיי. כשהתברר לאאורוס שפורטמאר ואנשיו הם קשתים אומנים, הוא החליט לבנות לכולם קשתות מעולות. במקביל הוא הגיע להחלטה שקשתו "יאשניר" (אותה בנה כבר שנים רבות), תהפוך לנשקו העיקרי. לשם כך הוא החל משכלל את יכולותיו כקשת ומתאמן יומם וליל בעזרתו של פורטמאר - עוד על מה שקרה שם - בהודעה נפרדת.