אאורוס אביר הקשת

בהודעה הזאת אני מתחיל להכניס את סיפורי הדמויות השונות. להלן סיפור חייו של אארוס (Eurus) אביר הקשת עד לרגע התחלת המערכה, כפי שנכתב על ידי שלומי (השחקן המשחק את הדמות, שהוא בעצמו פאלאדין, אבל אמיתי!!!) ואני -

המשפחה היחידה שאאורוס הכיר מאז ומעולם היו שלושת המבוגרים שגידלו אותו (הנלפיד, ליקאנו והגמד לורמין) ובני החבורה. מרמזים שאסף כל חייו, הוא ידוע, שכמו כמה מבני חבורתו, הוא בן של אציל מאוד חשוב ורב עוצמה (כזו שבאה לידי ביטוי לא בהכרח מבחינת גדול השטח או התואר אלא יותר בצורה הטהורה שלה - עושר והשפעה). כל ניסיון לדלות עוד פרטים מאלה שגידלו אותו תמיד עלה בתוהו.

מהרגע בו הוא יכול לזכור, מלווה את אאורוס תחושה עזה של משמעות וייעוד. כל צעד ושעל בחייו הקצרים היה בעל משמעות, ומילא תפקיד חשוב ביצירת מי שהוא היום. אפילו זמן השינה שלו היה משמעותי שכן הוא היה מלא מאז ומעולם בחלומות חשובים ורבי השפעה עליו ועל עולמו.
למרות הבידוד והדלות היחסיים בהם חי בג'ונגל והריחוק מכל תרבות כלשהי, הוא זכה מגיל רך (כמו שאר בני החבורה) בחינוך והכשרה מעולים בתחומים שונים - לחימה, רכיבה, קריאה וכתיבה, אומנות ומלאכה ועוד.

מהרגע בו למד ללכת ניכרה בו תכונה של ביטחון עצמי רב ותחושת עוצמה של מנהיג מבטן ומלידה משולבת בצניעות וזהירות (שילוב תכונות נדיר כמובן). מאז שזכרונו מגיע הוא ניסה תמיד להתחמק מהשגחת ליקאנו ולרומין ולצאת לטיולים בג'ונגל ליד משכנם, ומכיוון שניחן בחוכמה ובהתמדה הצליח בכך והחל כבר מגיל רך לטייל לבדו. בטיולים אלה רכש תובנות רבות בעקבות אירועים שקרו לו או סתם מתוך התבוננות בעולם שוקק החיים של הג'ונגל.

אחד הזיכרונות הראשונים שמלווה אותו בעוצמה עד היום הוא של אירוע שקרה לו בגיל רך (לא יותר מ-6 אם כי הוא לא זוכר בדיוק). במהלך אחד מטיוליו, החל שומע קולות זעם של חיית טרף משולבים ביללות פחד של גור קופים. מכיוון שהשטח בו גדל היה מתוחם בביצות ורשתות העכבישים ובזכות פועלו של הנלפיד, האזור מסביב למשכן החבורה היה נקי ממפלצות, ואארוס הקטן לא נחשף מעולם לקולות שכאלה ולא הבין את הסכנה הכרוכה בהם.

מתוך סקרנות ותוך תחושת ביטחון (שנבעה באותו אירוע מתמימות), הוא התקרב אל הקולות עד שנגלה לעיניו מחזה האימה - יצור ענק ומזרה אימה (לימים הוא השתכנע שמדובר בזאב מוכה כלבת אולם מנקודת המבט של ילד הוא היה נורא לא פחות מדרקון מפחיד או שד בלהות), עומד על גופתה המרוטשת של נקבת קופים וגור קופים, ומתער לעבר גור קופים נוסף, קטן ומפוחד שניסה לשווא לטפס לצמרת עץ סמוך ויילל מפחד.

אאורוס ידע היטב מה הדבר הנכון לעשות, אך בהיותו ילד רך, לא ידע כיצד לעשותו, הוא ניסה לאמץ את מוחו ולנסות לחשוב על פעולה אפשרית כלשהי, אך הפחד והאימה כמעט ושיתקו אותו. בעוד אארוס ממתין ומהסס, הזאב שיסע את הקוף לגזרים. הילת הרוע שנבעה מהזאב הכתה בחושיו בכוח, כמו פרץ אור המכה באדם שכרגע יצא מהחושך. הזוועה וחוסר הצדק שמעשה חברו לתחושת חוסר האונים וערפלו עוד יותר את חושיו ומחשבתו.

אך הזאב לא המתין, לאחר שגמר עם הקוף, הרים את ראשו, הבחין באאורוס והסתער אליו. למרות הפחד והזוועה וחוסר הניסיון, אארוס אזר אומץ וניסה להתגונן, אך הוא חסר כל ידע בלחימה והזאב הפיל אותו בהסתערות אחת, נשך אותו מספר פעמים והחל גורר אותו על הקרקע. רגעים ספורים חלפו, בכאב עצום שמעולם לא חש כמותו מאז או אחר כך, ואז הוא חש בפרץ עז של טוב שהכה בו ובזאב, הכהה את מכאובו והטביע את הרוע של הזאב.

ברגעים אח"כ שנמשכו כנצח, הרגיש אארוס בהילה של טוב הממלאת את ליבו, טבולה בניחוח יסמין ערב. הוא ראה חדקרן לבן וזוהר עומד מטרים ספורים ממנו, והזאב הרפה וברח בפחד. החדקרן ניגש אל אארוס, הרגיע את פעימות ליבו בלחישה ומילא את גופו באנרגיה טהורה של טוב. אארוס הפנה מבטו אל פצעיו וראה כי הם נרפאו לגמרי. במקום בו היה פצע גדול במיוחד ברגלו, נותרה רק צלקת בצורת קרן המעוטרת בחריטה מסולסלת. כשהרים שוב את מבטו הוא ראה כי החד-קרן נעלם. הוא קם על רגליו ורק אז נזכר בדברי החדקרן-

"אל לך להתבלבל ולחוש כי הובסת או כי אתה חסר ערך. הנך ילד רך ולא מנוסה, ונתקלת בפעם הראשונה בחייך ברוע כה עוצמתי, ללא כל מיומנות או ידע בלחימה או אפילו עוצמה פיזית מתאימה. אך, אל תתעה ואל תירתע!! הניצחון היה כולו שלך! - אתה עמדת מול הרוע, לא ברחת ואפילו לא שקלת לרגע לברוח. ידעת כי עליך להישאר ולהילחם בו אפילו במחיר חייך. כעת כשאתה והעולם יודעים את טיבך האמיתי, הדבר היחיד שנותר לך לעשות הוא ללמוד כיצד להגן על עצמך ועל כל אלה מסביבך הזקוקים להגנה".

מאותו רגע, קיבלו חייו של אארוס כיוון ברור. פעולתו הראשונה הייתה לרוץ לביתו, אולם הבית היה ריק. הוא לא ידע למה, אבל ידע שהדבר הראשון שעליו לעשות הוא למצוא את הזאב ולהרוג אותו בטרם יעשה נזק נוסף. הוא ידע שלא יוכל להתמודד עימו בקרב מגע ולכן לקח קשת קצרה וחצים. בימים הבאים עקב אחר המפלצת שהותירה אחריה מסלול הרג בלתי ניתן למחיקה. אאורוס לא ישן ולא נח, ביום היה מתקדם, בלילה מתאמן בקשת שלו. מידי פעם היה נתקל בחיה פצועה שהצליחה לשרוד טיפל בה.

כשאיתר לבסוף את הזאב, הוא היה עסוק במלאכת ההרג שלו. אארוס כיוון היטב, הזאב הבחין בו והסתער לעברו. אאורוס לא איבד את העשתונות, הוא התמקד, ריכז את כל רצונו למגר את הרוע ואת כל תשוקתו למען הטוב וירה. היה זה החץ הראשון שפגע במטרתו מאז החל יורה בקשת כמה ימים קודם לכן, אך הוא היה קטלני. ברגע בו פגע החץ בזאב והרגו אאורוס התעורר.

הוא היה במיטתו, ופניה המודאגים של ליקאנו ניבטו מעליו. היא סיפרה לו כי הנלפיד מצא אותו ביער לפני מספר ימים פצוע ומדמם וכי הוא שכב מספר ימים קודח מחום שנראה שנעלם רק עתה. אארוס הוריד את השמיכה. הוא היה פצוע באותם מקומות אותם זכר. כל הפצעים נתפרו ונחבשו וכבר לא כאבו כמעט. לימים כולם הגלידו לגמרי ולא הותירו סימן מלבד סימן הקרן הופיע באורח פלאי במקום בו היה פצע ברגלו.....

מיד לאחר שקם ממיטת חוליו, ניגש אאורוס אל הנלפיד ובעוד זה עומד המום ביקש ממנו ללמדו להילחם. הנלפיד שהיה בד"כ שקט וחסר הבאה נתן בו מבט חודר והנהן. הוא הסיר מעליו פגיון בנדן וחגר אותו על מותניו של אאורוס ואמר - "אנחנו נתחיל מחר בלימודי קרב מגע, בינתיים בכל רגע של מנוחה הרגש את הפגיון, חוש אותו, השתמש בו לכל מטלה שאתה נזקק לו - גלף איתו עץ, חתוך איתו מזון הכל...כשתרגיש שהוא חלק ממך נתחיל באימונים בכלי נשק...." וכך היה, אארוס החל לומד קרב מגע, בכל רגע פנוי השתמש בפגיון (הדבר הראשון שעשה היה לגלף לו קשת קצרה מענף עץ........), ולימים המשיך ולמד להיות לוחם.

בשנים הבאות, המשיך אארוס בסיוריו בג'ונגל. מאז אותו אירוע הכל נראה לו שונה - הג'ונגל לא היה עוד מקום נטול חוקים וערכים, שבו "רק החזק שורד בעודו דורס את החלשים". בכל צעד ושעל הוא ראה את הטוב, האצילי והמכובד נאבק ללא פשרות ותוך הקרבה ברע ובעוול. כמובן שהוא החל להיאבק בעד הראשונים ונגד האחרונים - הוא נתקל בתוכי פצוע שאיבד את בת זוגו ולא הצליח להביא מזון לגוזליו ודאג להאכילם עד לבגרות; כשראה צמד קופים מסיחים את דעתם של כמה סרענאתים (יצורים ממשפחת ה"סרע") כדי שהנקבות והגורים יוכלו לברוח עזר להם ואף הזעיק את הנלפיד כדי לחסל את האיום; כשנתקל בנמרה פצועה פצעי מוות, מגנה על עולליה מסרעגון (יצור ממשפחת ה"סרע"), הוא נטל אותם, נסוג מהמקום, גידל את הגורים ושחררם לחופשי.......

אך דבר אחד לא הניח לו - החדקרן. מידי פעם היה נדמה לו שהוא רואה אותו בזווית עינו, במיוחד באותם פעמים בהם פעל למען החלש וחסר הישע נגד החזק ההרסני. אך ברגע שהמשימה הושלמה והוא התפנה לחפשו, נעלם החדקרן ללא זכר.

בגיל 13 התגלתה לו באחד מחלומותיו דמות אישה צעירה שאימצה אותו אל חיקה עד שחש מחנק והתעורר. הוא החל חולם עליה יותר ויותר בחלומותיו נפרש לפניו סיפורה של אותה דמות שלפי מיטב הבנתו הייתה אימו -

היא נולדה בכפר כפוף לאציל מקומי הגון, ישר וטוב לב. אדמתו לא הייתה רבה אך הוא צבר עושר ותהילה בהרפתקאות רבות לפני ששב לאחוזת אביו הקטנה והתמסד. העושר הרב, הידע הגדול והקשרים שצבר, הפכו אותו לאחד האנשים המשפיעים בממלכה, הרבה מעבר למעמדו המורש כאציל זוטר.

יום אחד הוא מת באופן מסתורי וירש אותו בנו האכזר וקר הלב. הלה ניצל את הממון של אביו ואת עורמתו כדי לרכוש אדמות ותארים. הוא התעלל בכל הכפופים לו וסחט אותם עד עפר. כשלא נותר בידי הכפריים הכפופים לו כסף למס הוא נהג להפכם לעבדים ואז למוכרם או לאפשר להם לעבד את אדמתו תמורת חלק זעיר מהיבול. את נשות הכפרים הצעירות נהג לקחת לאחוזתו ולהשתמש בהם ככל העולה על רוחו. את הממזרים הרבים שנולדו לו היה מוכר לעבדות.

באחד הכפרים הללו היה זוג צעיר שתכנן להתחתן. אך האציל חשק באישה ולא התיר את הנישואין. כשהגיע לכפר, החתן המיועד ניסה להתנקש בחייו אך נכשל. האציל אנס את האישה לנגד עיניו של אהובה ואח"כ ציווה על כל אנשיו לעשות כן. לאחר מכן שיסף את גרונו לא לפני שהרג את משפחתו לנגד עיניו. 10 חודשים לאחר מכן (הריון ממושך במיוחד) נולד לאישה ילד. לפני שבאו החיילים לקחת אותו היא מסרה אותו למשמורת והתאבדה בפגיון כדי שאיש לא ידע למי נמסר.
כשסיפר את הדבר לללורמין, ליקאנו ולנלפיד, כל אחד בתורו, הבין ממבע פניהם כי כנראה החלום היה קרוב למציאות, והוא החל להאמין בו בכל ליבו, והדבר רק חיזק את תחושת השליחות שלו.

השנים חלפו, אארוס בגר והתחזק הוא כבר גילף והרכיב את הקשת ה-10 שלו אבל לא הצליח למצוא את החדקרן. ואז בבוקר אחד לפני שנה, בעוד הוא מותח את מיתר קשתו העשירית, אותה בנה במשך זמן השווה לכל 9 האחרות, הופיע לפניו איש מבוגר, נאה, בעל עור כהה, עם עיניים בעלות צבע מתחלף, שיער ארוך בכל גוני הקשת, לבוש גלימות שחורות ולבנות. הוא הציג עצמו כואמנות (vamont) מאמינו של מונתאו (montau).

אאורוס זיהה מיד כי האיש קשור להתגלות שעבר בתור נער. הוא כרע ברך בפני הזקן וביקש ללמוד ממנו את כל מה שיוכל. במשך השנה הבאה נפגשו ואמונת ואארוס לעתים תדירות, תמיד לבדם. ואמונת לימד את אארוס כיצד למקד את אנרגיית הטוב שבליבו ולעצבה לפי צורכו, במלחמתו ברוע - הגנה מפני התקפות האויב, מיקוד התקפותיו והגדלת כוחן, זיהוי רשע וטוב וכד'. את רוב הדברים ידע כבר אארוס וואמונת למעשה רק עזר לו להקציע את כישוריו לכדי היכולות של הפאלאדין.

תוך כדי הכשרתו, למד אארוס מפי מורה על מונתאו "צייר החלומות" שהפך עד מהרה לאל בו אארוס מאמין ובשמו הוא פועל.

עד כאן סיפור הרקע של אאורוס (עוד על מונתאו בהזדמנות אחרת). כמובן שמהלך המערכה הדמות התפתחה מאוד, על כך תוכלו לקרוא בתיאורי ההרפתקאות.