חלק 37: זעקת מוות

שוב יש קצת ספויילרים (מידע מנקודת מבטו של השה"מ שהשחקנים לא אמורים לדעת), ושוב זה לא ספויילר גדול, כי רוב השחקנים של הדמויות הרלבנטיות כבר לא איתנו וממילא הארועים האלה שייכים לקווי עלילה שדי נסגרו, אבל אני הזהרתי בכל מקרה.....

כאמור לאחר מאמצים רבים, בראדור שכנע את אאורוס להיכנס איתו לבד למצפה. במבט לאחור אני לא יודע מי נהג בפחות חוכמה (שימו לב לעדינות- "פחות חוכמה".... - אני צריך לקבל פרס ישראל על הרגישות) - באראדור, שהאמין להבטחה של הרוח שהיא באמת תיתן לו 48 שעות של שקט, או אאורוס שהאמין להבטחה של בראדור שהוא "יודע מה הוא עושה...."

בכל מקרה, כמו שאתם יכולים בוודאי לנחש, הרוח לא התכוונה לפספס הזדמנות לחסל את שתי הדמויות שהכי איימו עליה וסיכנו אותה (מבחינה זאת, באראדור שיחק ישר לידיו של משפלארנומאראן. הרי כל עניין החלומות - שלמי שעדיין לא הבין היו פרי פעולה שלו - היה למעשה ניסיון לנטרל את הפאלאדין והמכשף - כל עוד הפאלאדין היה עם החבורה, יכולת גילוי הרוע שלו הפכה מתקפת פתע לכמעט בלתי אפשרית. כמו כן יכולותיו כקשת, נטרלו את היתרון של הרוח שנעה בתעופה ויכולותיו הקדושות, אפשרו לו להילחם ברוח חסרת הגוף באפקטיביות רבה יחסית. בראדור היה זה שיכול להסב הכי הרבה נזק לרוח במידה ותתגלה, באמצעות לחשי ההתקפה שלו).

משפלארנומאראן חיכה עד שהשניים ייכנסו עמוק לתוך המצפה, ואז בעודם נעים באחד המעברים, זימן נחיל של נחשים ארסיים שסגר עליהם מכל עבר. אני לא יודע עם זה היה נס משמיים, או משחק טקטי מזהיר, או שניהם (כי רק אחד מהם לא היה מספיק), אבל באיזו שהיא צורה פלאית, הם שרדו את ההתקפות הראשונות והצליחו לפלס דרך ולברוח החוצה בחיים. כשהגיעו לפתח, אאורוס היה במרחק סיבובים ספורים ממוות, כתוצאה מהארס שהתפשט בגופו (הנחשים מיקדו את התקפותיהם בו, מכיוון שהמכשף, הלך והסתמן כנכס שלא כדאי להרוג). כשיצאו החוצה, פרנג'ין טיפל בו וניטרל את פעולת הארס (בלילה, הרוח התגלתה שוב לבראדור בחלום. כשהוא שאל את משפלארנומאראן על פשר ההתקפה, הוא ענה שזו הייתה התקפת דמה כדי למנוע מאאורוס לחשוד שמשהו לא בסדר, אלא שההתקפה "השתבשה". לפליאתי הרבה, בראדור אכל את ההסבר בלי מלח).

בעוד אאורוס ובראדור נכנסו למצפה, פרנג'ין החליט לבצע את טקס ההתמזגות עם יסודן האדמה. כמו שכבר הוזכר, לא היה צורך בפעולות מיוחדות אלא רק בהחלטה. בשנייה שפרנג'ין קיבל אותה, הדבר התרחש - המונג נבלע על ידי היסודן לכמה חלקיקי שניות וחלק מנשמותיהם התמזגו. פרנג'ן מת במהלך הטקס והוחייה. כשהוא חזר הוא קיבל תכונות של יסודן - הוא הפך איטי וכבד יותר, עורו התקשה, גופו הפך מוגן יותר מפני חום, קור ואנרגיה, וכוחותיו הרוחניים התעצמו.

למי שהכיר אותו טוב, נראה היה שגם משהו באופיו מעט השתנה, אם כי מוקדם מידי היה לקבוע מה ועד כמה. מעתה והלאה, פרנג'ין היה יכול ליצור תקשורת בסיסית עם היסודן (ברמת התחושות). לשינוי היו השלכות נוספות (שפרנג'ין לא חלק עם החבורה), אולם אלה לא נראו כלפי חוץ מלבד אחד שיתברר עם הזמן - מאותו רגע פרנג'ין הזדקן בקצב מהיר מהרגיל.

ההתמזגות של פרנג'ין עם יסודן האדמה (שגופו הוא למעשה המבנה הקרקעי של המצפה) נתנה לחבורה פתרון לבעיה המרכזית בהתמודדות עם הרוח - יוסי (כפי שפרנג'ין החל מכנה את היסודן), יכול היה לאתר בקלות את מיקומו של משפלארנומאראן בכל רגע ורגע. החבורה לא המתינה הרבה. לאחר מנוחה והכנה קצרות, הם נכנסו למצפה, ערוכים לקרב, מקווים שבזכות היכולת לאתר את הרוח, הם יוכלו לתקוף אותו ישירות.

לאכזבתם, זה לא קרה - משפלארנומאראן הקפיד להישאר עמוק בתוך הקירות, כך שמיקומו היה אולי גלוי, אבל לא הייתה דרך להגיע אליו....להפתעת החבורה, במשך היומיים הבאים הרוח לא תקפה (היא רצתה לחדש את האמון של בראדור בה, לאחר התקרית האחרונה, הרוח סימנה אותו כמישהו שקל לתמרן ולכן כנכס יקר ערך).לאחר כמעט יומיים של תנועה רצופה וחיפושים, כמעט ללא שינה או מנוחה, החבורה המותשת החליטה לצאת החוצה.

ברגע ששינו כיוון, משפלארנומאראן החל תוקף אותם. הפעם הוא לא זימן סוגים שונים של מפלצות. כחלק מהפקת הלקחים שלו, הוא החליט לתקוף רק באמצעות היצור שהסב להם הכי הרבה נזק - נחשים ארסיים. כלקח נוסף, בניגוד לעבר הוא לא הביא אותם ב"מנות קטנות", אלא הטיל את כל לחשיו וזימן עשרות נחשים. לאחר קרב ארוך, חוסלו כל הנחשים לא לפני שהם הצליחו להקיש את החבורה פעמים רבות - ז'נה נפגע קשות מהרעל ובקושי נשא את עצמו, אאורוס, גונדולן, פלגטון ובראדור נחלשו מאוד (האחרון גם מהארס וגם מהמאמץ הפיזי). פרנג'ן כמעט שלא נפגע מהנחשים, אבל היה מותש מהמאמץ הפיזי הרב ועמד על סף אפיסת כוחות.

מצבה של החבורה נראה כה נואש (פיזית ונפשית), וביטחונו של משפלארנומאראן בשיתוף הפעולה של בראדור היה כה רב, עד כי הוא החליט לחרוג ממנהגו, לנצל את רגע החולשה ולתקוף ישירות. וכך בעוד החבורה מותשת, חבולה, פצועה ומוכה הופיע משפלארנומאראן לפניהם - כשהוא מרחף בגובה 6 מטר, צמוד לתקרה. מלבד אאורוס, איש מבני החבורה לא עמד בפני מראהו מעורר החלחלה (או יותר נכון בפני התחושה שאפפה כל מי שעמד במרחק מסוים ממנו). די היה בנוכחותו כדי להביא את ז'נה ופרנג'ן לסף מוות ושיתוק - הם התמוטטו על הרצפה כשהם עדיין בהכרה, אך ללא יכולת לזוז או לחשוב בבהירות. גונד, פלגטון ובראדור נפגעו עוד יותר פיזית ונפשית והגיעו לסף מוות.

משפלארנומאראן, שזיהה היכן טמון האיום העקרי החל תוקף את אאורוס - הוא לכד את מבטו, ניסה לחדור אל מוחו ולהציפו באנרגיית שנאה ורוע טהורה. אאורוס חש כאילו פיצוץ עז מתחרש במוחו, אולם, כוחותיו הנפשיים עמדו לו, ולמרות שנגרם לו נזק רב, הוא נותר עומד. יותר מכך, הוא סירב להסיר עיניו מהרוח, כדי להפחית את סכויי הפגיעה בו.

עתה הגיעה תורה של החבורה להגיב, פלגטון ובראדור החלו מטילים על הרוח מים קדושים והסבו לו מעט נזק. גונד הטיל את גרזנו בחמת זעם (גם שלו וגם של הגרזן) ואף הצליח לפגוע, אם כי לא להסב נזק רב. את מירב הנזק עשה אארוס שבאופן פלאי, הצליח לפגוע ברוח פעם אחר פעם בחציו (אני מזכיר שלגרום נזק לרוח באמצעות נשק פיזי, הוא דבר בלתי אפשרי כמעט ודורש דיוק רב ויכולת נפשית עילאית - שאפילו לפאלאדין מצוי לא תמיד יש, למרבה המזל, אאורוס אינו פאלאדין מצוי.....).

משפלארנומאראן התעלם משאר החבורה ומיקד את התקפותיו באאורוס. הוא המשיך להשיר אליו מבט, משלח נחשולים של שנאה יוקדת הישר אל תוך מוחו. מוחו של אאורוס איים להתפוצץ, אך הוא המשיך לשלח את חציו ולפגוע. עם כל פגיעה ברוח, נראה היה ששנאתה גוברת וכך גם עוצמת התקפותיה. לאחר כמה דקות של קרב, שנדמו כנצח, שילח אאורוס חץ, כה מדויק, כה מהיר וכה מלא עוצמה עד כי ברגע שפגע ברוח, נראה היה שהוא מרסק אותה. לפני שהרוח התפוגגה לאוויר היא צרחה אל תוך מוחם של בני החבורה -

"טפשים, עלובים, אתם חושבים שהרגתם אותי, אבל אי אפשר להרוג אותי, אני בלתי מנוצח, אי אפשר להרוג מי שכבר מת, אני אחזור, אני אחזור, אני אחזור!"

היה זה הצליל החזק והצורם ביותר ששמעו בני החבורה מימיהם, הוא חדר לכל תא מתאי גופם ואיים לפוצץ את אזניהם, אלא שהכל קרה בחלקיק שניה ואז השתרר שקט מוחלט ו.......