הארפר (Arfar)

מכיוון שאנחנו מתקדמים לעבר עמק הווקאפיר ומכיוון שיש ארפר בחבורה, הגיע הזמן לומר כמה מילים על הביטוי ומה שעומד מאחרויו וגם להתחיל קצת לדבר על הצבליזציה שלמעשה היא תרבות האם של מרבית בני החבורה (הגם שגדלו הרחק ממנה...).

ארפר הוא תואר האצולה ומוסד מרכזי בתרבות השוכנת לאורך גדות נהר הוואקפיר.

1. כללי -

1.1. מקור השם -

מקור המילה בשפת דרי האדמה והוא מורכב משתי מילים (שלימים חדרו גם לסאטארית - שפתם של בני עמק הוואקפיר) - "אר" (ar) - לוחם/חייל ו"פר" (far)- אדון. מכיוון ששפת דרי האדמה (כמו זו של דרי הרקיע) אינה בעלת מבנה דקדוקי קבוע, לצירוף יכולים להיות כמה משמעויות - אדון לוחם/חייל, או אדון הלוחמים, או לוחם/חייל אדון.

1.2. תיאור כללי -

תואר האצולה הבסיסי ביותר, מקביל לזה של אביר באירופה של ימי הביניים. רוב הארפרן (צורת הריבוי של המילה ארפר בסטארית), הם לוחמים מיומנים ומאומנים ברוב כלי הנשק הקרים (להבים, אלות, נשקי מוט, קשתות וכד'), ובכל השריונות והמגנים. הם מאומנים להילחם רגלית ומעל גבי פלטפורמות שונות (סוסים, מרכבות קרב, פילים, נומינורים, ספינות קרב), במגוון צורות וסגנונות לחימה (התקפה, הגנה, מצור, לחימה במישור, לחימה ימית וכד').

כמובן שיש תמיד יוצאים מן הכלל - ארפרן, שקיבלו את התואר רק בשל מוצאם הרם, ואין להם כל יכולת או כישורים צבאיים, אם כי הדבר נדיר באופן יחסי (ארפרן כאלה מכונים פעמים רבות בכינוי הגנאי "ארפר מים" - לציין את העובדה שהם כל הזמן קרובים לנהר, שם אין כמעט סכנות. מקור הביטוי הוא בכינוי הפוך- "ארפר החולות" - שניתן לארפרן קשוחים ומיומנים - על שם הלוחמים הנמצאים בספר, הרחק מהנהר, בגבול המדבר - שם הם עוסקים בלחימה מתמדת מול מפלצות המדבר ופושטים סאטארים).

מבחינה חברתית, יש שני סוגי ארפרן - בעלי נחלה (המכונים גם "ארפר אדמה"), וחסרי נחלה (המכונים גם ארפר רוח). האחרונים הם לרוב בני אצולה צעירים שלא קיבלו ירושה, כאלה שירדו מנכסיהם, או איבדו את נחלתם בנסיבות מיוחדות (כמו דודו של הוק - "העגור"). לעתים נדירות הם לוחמים ממעמד נמוך שקיבלו את התואר מכוח הצטיינותם בקרב. מרבית הארפרן חסרי הנחלה נמנים על פמליות של אצילים בכירים, או משכירים עצמם לכל המרבה במחיר (בתוך תחומי העמק או מחוצה לו).

2. דרך מינוי -

הסמכה על ידי אציל בדרג אקונאט (דרגת האצולה שנייה בחשיבותה) ומעלה. במצב האידיאלי, ההסמכה מתבצעת לאחר מסלול הכשרה ארוך ועמידה במבחנים שונים (בעיקר של לחימה), אולם יש מקרים רבים יוצאי דופן - רוב בני האצולה הבכירה מוסמכים בהגיעם לבגרות באופן אוטומטי (דבר שלרוב אינו סותר את האידיאל, שכן הם גם מקבלים הכשרה צבאית מאוד אינטנסיבית מגיל צעיר ומתנסים בלחימה עם הגיעם לבגרות ולעתים עוד לפני כן).

3. סמכויות ותפקידים -

הארפרן מהווים את עמוד השדרה של צבאות המדינה. הם נושאים ברוב תפקידי הפיקוד מהזוטרים ועד העליונים. בהיותם לוחמים המאומנים במגוון נשקים וצורות לחימה, הם משמשים גם כחוד החנית של הצבא ובמגוון תפקידים מיוחדים. רשמית הם חייבים להתייצב לשירות האדון הפיאודלי שלהם בכל עת וללא כל תמורה ולשמוע לפקודותיו, אלא אם כן הן סותרות חוקים בסיסיים כלשהם. מעשית, המצב קצת יותר מורכב.

4. מקורות כוח וסמכות -

הכנסה מאחוזות שבבעלותו, או מהשכרת שרותיו (אם בצורה עקיפה, בהיותו בן פמליה של אציל אמיד, או ישירות כשכיר חרב).