חלק 28: עסקים, שיכר ובשר

לאחר הבהרת המשימות, החבורה ניגשה לבצע את הראשונה שבהן - כניסה וטיהור המצפה.

כזכור, ז'נה הצליח לאתר חמש דלתות שקועות באדמה, בכל אחת מפינות המחומש. כל דלת הייתה בצורת ריבוע, שאורך כל אחת מצלעותיו שלושה מטר. הן היו חלקות כמעט לגמרי ועשויות ממינרל כלשהו שאינו מוכר לחבורה (סוג של שילוב בין מתכת לאבן). בפינה של כל אחת מהן היה תחריט בצורת יד אנושית עם ארבע אצבעות. הדלתות היו נעולות במנגנון קסום וככל הנראה לא ממולכדות. ז'נה ניסה לשווא למצוא מנעול, ולאחר שעות של בדיקה הגיע למסקנה חד משמעית - אין מנגנון פתיחה מכאני, הדרך לפתוח אותן היא להכניס יד לשקע המתאים (כמובן שמדובר ביד של מישהו ספציפי שניתן לזהותו, סתם יד לא תועיל...).

ז'נה המשיך לבדוק את הדלתות עוד כמה שעות והגיע למסקנה, שעם מעט סיוע הוא יכול לנסות ולפרוץ את אחת הדלתות, באמצעות מניפולציה של המנגנון הקסום (שזה מה שז'נה אומר תמיד - בלי קשר לכמה זמן לוקח לו לבדוק....). פרנג'ין הטיל עליו מספר לחשים שהעצימו את כוחותיו ונאיל ברכה אותו למזל והוא ניגש למלאכה. לאחר כישלון בדלת אחת, הוא הצליח לפתוח את הדלת השנייה, לא לפני שכמעט נהרג בפיצוץ עז (הסתבר שהדלתות כן היו ממולכדות, אבל לפי מטב המסורת שלו, ז'נה לא איתר את המלכוד, ולפי אותה מסורת ממש הצליח להימלט כחוט השערה מהפיצוץ...).

הדלתות הובילו לגרם מדרגות שירד כמה מטרים אל תוך האדמה והתחבר לפינה של שני מסדרונות (שתיים מצלעות המחומש). גודל המסדרונות היה זהה - רוחב וגובה של 6 מטר. המקום כולו היה מואר באור יום, ובדיקה מהירה של מטילי הלחשים העלתה כי מדובר בקסם שפועל על כל המבנה. בכל מקום בו עמדה החבורה נראה היה כי צמוד לתקרה, מופיעה הולוגראמה של מספר חד או דו-ספרתי שהתחלף אחת לשעה בצורה ראנדומאלית.

המבנה היה עשוי מסוג של אבן לא מוכרת. הקירות, הרצפה והתקרה היו מכוסות אבק, טחב, צמחים מטפסים, והפרשות של חרקים ומכרסמים קטנים. בדיקה יותר מדוקדקת העלתה שמתחת לשכבת הלכלוך/טחב/אבק ו"ג'יפה" כללית, כל המשטחים היו חלקים באורח בלתי טבעי (ממש מלוטשים כמו זכוכית) וקרים מאוד. נסיונות של גונדולן "לחצוב" בקירות עלו בתוהו, והגרזן שלו אף החל לצעוק בכאב וגרם לו להפסיק לנסות.

לאורך הדפנות הפנימים של המסדרונות היו ערוכים במרחקים קבועים של 6 מטר, ספק כוכים ספק חדרים ברוחב 6 מטר שנכנסו אל תוך קיר המסדרון לעומק של 3 מטר. בכל כוך/חדר כזה, היו כיסא, שולחן ומדפים - כולם עשויים מאותו חומר של המבנה וכלם מחוברים אליו. בתוך החדרים/כוכים הראשונים (דבר שיהיה נכון מכאן והלאה בכל המצפה), מצאה החבורה שרידי עצמות של יצורים דמויי אנוש; כלי נשק ושריונות מכל סוג ומין אפשרי (רובם במצב רע מאוד, אבל כמה במצב שלם ובדדים אף במצב שמיש), לוחות חמר כתובים, ספרים ומגילות עור ונייר (גם, רובם במצב מפורר ורק מיעוטם במצב קריא ושמיש) - כולם היו כתובים באלפית (שפה שאף אחד מבני החבורה לא יכול היה לקרוא); בקבוקונים, בזיכים ומכלי חרס וזכוכית ממגוון סוגים וגדלים, חלקם עדיין מכילים נוזלים ומוצקים ממינים שונים (בעיקר חומרי גלם ותכשירים אלכימיים) וחפצים נוספים (כלי תאורה, כלי עבודה, תכשיטים וכד') ממתכת, חרס, אבן וזכוכית.

החבורה נערכה במבנה קרבי והחלה צועדת אל תוך אחד המסדרונות ובודקת את תכולת החדרים/כוכים, תוך שהיא אוספת את שרידי עצמות, יושבי המצפה וכל דבר שנותר במצב שימושי. רוב הכוכים היו ריקים מיושבים, אבל מידי פעם שכנו בהם יצורים מסוכנים שהחבורה נאלצה להילחם בהם - יסודנים פראיים של אש, אדמה, אויר ומים שהגיחו מתוך הקירות; נחילי חרקים ענקיים וארסיים שהגיחו מהחשכה; צמחים טורפים; מפלצות משונות בעלות יכולת טלפורטציה, שהופיעו משום מקום ותקפו - לכלום מכנה משותף אחד - כולם היו יצורים שיכלו להיכנס למצפה שלא דרך הדלת החסומה ולשכון בו למרות שהוא היה כמעט אטום.

לאחר כמה ימי לחימה ארוכים, קשים ומורטי עצבים (במהלכם נאלצה החבורה לא אחת לצאת החוצה כדי להתרפא ולהינפש), טוהר כל המסדרון שכזכור, היה מחומש שאורך כל צלע שלו הוא כ-200 מטר. היה ברור לחבורה שזהו רק חלק קטן מהמצפה, אלא שלמרות חיפושיהם הרבים הם לא הצליחו למצוא פתח המוביל להמשך המבנה. לאחר זמן מה הם יצאו החוצה בכדי לנוח ולטקס עצה.

בעודם נחים מחוץ למחנה, התקרבה אליהם בדידוי, הקבוצה המוזרה ביותר שראו מימיהם - שמונה גמדים, בגיל העמידה המתקדם, קרחים ובעלי זקנים מדובללים, רזים בצורה לא בריאה (עור פניהם היה ממש מידלדל מרוב רזון) ובעלי מבט זגוגי ולא לגמרי "שפוי" בעיניהם. הם היו לבושים בלויי סחבות ושרידי שריונות חלודים ואוחזים בגרזינים חלודים אף יותר. למרות מראם המאוד חולני, זקן, חלוש ועלוב, הם לבשו ארשת פנים נשואה ומכובדת ונעו בביטחון עצמי כאילו הם "בעלי המקום" (וכמו שאתם יכולים לנחש, לדדות בצורה מלאת ביטחון עצמי במצב בו הם היו, הצריך ביטחון עצמי ויכולת משחק שהם באמת מעבר למקובל....).

לאחר שהגיעו לקרבת החבורה, הם נעצרו ואחד מהם פנה בדברים אל החבורה. הוא דיבר בסאטארית רצוצה והציג עצמו בשם גומארח (Gumarkh), אז הוא המשיך להציג את חבריו - טומארח; נאירח; מענך; גלנריך; לוטאכ; בולארח; וצות. לאחר שבני החבורה סיימו להציג עצמם, ולפני שהספיקו לשאול למעשי הגמדים, גומארח (שמכאן והלאה יהיה הדובר שלהם), דרש מהחבורה להציג בפניו אישור שהייה במקום. מבלי לחכות לתשובה, הוא המשיך, הצביע על הדלת הפתוחה המובילה אל המצפה ודרש אישור כניסה למצפה....

החבורה החלה משוחחת עםהגמדים ותוך דקות ספורות היה ברור כי הם לא לגמרי "מאופסים". מהשיחה איתם עלה כי הם הגיעו למקום לפני כמה מאות שנים (במצבם הם לא היו מסוגלים לזכור בדיוק כמה). במקור, הם באו כחלק מחבורה גדולה יותר, לאחר ששמעו על קיומו של מבנה נטוש ובו עושר עצום וכוח כביר. מבין השורות ניתן היה להבין שהם ניסו במשך שנים להיכנס אל תוך המצפה ונכשלו (במבט קרוב יותר, ראתה החבורה כוויות אצל כמה מהם שהצביע על הפעלת המלכודות שהגנו על דלותות המבנה). היה ברור כי מאות השנים בג'ונגל הקשה, גבו את מחירם הנפשי והפיזי והביאו אותם למצבם האומלל. למרות הכל, הגמדים טענו בתוקף, שהמקום כולו וסביבתו הוא בבעלותם. אם כי הם היו מוכנים לאפשר לאחרים לקבל זיכיון לחפש אוצרות באזור תמורת תשלום וקבלת האישור המתאים....

החבורה החלה להחליף מבטים של "יאללה בואו ניפטר מהסמרטוטים הזקנים ונמשיך...", אלא שאאורוס ריחם עליהם ולאחר משא ומתן די הזוי הגיע איתם להסכם לפיו בתמורה ל"זיכיון" לפעול באזור, החבורה תעניק לגמדים את כל השריונות וכלי הנשק השלמים שתמצא במצפה (כשבראדור ניסה למחות אאורוס הזכיר לו בתבונה, שמימלא אין להם צורך בנשקים או יכולת לשאת אותם לאן שהוא...). הגמדים היו מאושרים עד אין קץ (הם היו משוכנעים שהצליחו לסדר את החבורה...) וכדי להביע את שביעות רצונם ובתור מחווה של רצון טוב, הם התחייבו לשמור על המחנה של החבורה, בעוד היא נמצאת בתוך המצפה.

המפגש הסתיים בארוחה גדולה שערכו הגמדים לבני החבורה ובמרכזה תבשיל קדירה ענק של בשר ובצלים אפויים ברוטב שיכר ושומי בר על מצע פתיתי סולת חיטה (האמת שאני שכחתי לקנות בירה לתבשיל, אז השתמשתי ביין אדום, אבל יצא די מוצלח, כך שאיש מהשחקנים לא התלונן על חוסר האוטנטיות...).